פגוש בדב שכול
New member
בבקשה
נטען באותו מאמר שאותו ניסוי הינו הדגמה של עקרונות דרווין במעבדה על אוכלוסית מולקולות ר.נ.א. דהיינו שהניסוי מדגים את עקרון הברירה הטבעית של דרווין אלא שמה שלקח לטבע מליוני או מליארדי שנים (אני עדיין מחכה להערכת מספר השנים מקרור כדה"א עד החד תאיים הראשונים), נעשה במעבדה ב170 שעות בעזרת טכניקת "הגברה סלקטיבית" המתבצעת כדלהלן: תהינה X Y Z מוטציות אשר הסתברות כל אחת מהו היא אחת ל 10. כמה מולקולות צריך ללא דילול כדי לקבל אחת עם שלשת המוטציות? 10*10*10 = 1000. וכמה כדי לקבל 10? 10000. ואילו עם משתמשים בדילול – מספיק 10 מולקולות בתור התחלה + הספקת חמרי בניין. הכיצד? מתחילים עם 10. במבחנה א'. אחת עברה מוטציה X ומעבירים אותה למבחנה ב' ואת המשוכפלות שלא רכשו תכונה X זורקים. מוסיפים חומרי בניין ומשכפלים שוב וכך 10 פעמים, עד שיש לנו כבר 10 מולקולות עם מוטציה X במבחנה ב'. אותו תהליך קורה גם במבחנה ב' ומולקולות שעברו מוטציה Y מועברות למבחנה ג'. וכך – לאחר 1000 מחזורי שכפול במבחנה א' ו 100 במבחנה ב' ו 10 במבחנה ג' – קבלנו בסוף מולקולה אחת בעלות מוטציות X Y Z במבחנה ד'. וכך בעזרת דילול וחזרה שוב ושוב הצלחנו לממש הסתברות של אחד לאלף – עם 10 מולקולות התחלתיות בלבד. ועתה נכליל. תהיינה N מוטציות אשר הסתברות כל אחת היא P. בכדי להגיע לאוכלוסיה בת X מולקולות שיש בהן את N המוטציות, בטבע יש צורך ב P^N*X שכפולים ובמעבדה ניתן לעשות זאת עם N מבחנות ו X מולקולות התחלתיות. כאשר כל מבחנה מדוללת פי P מקודמתה. ופקטור הדילול הוא N^P. והיות ונאמר באותו מאמר שפקטור הדילול היה 452^10 הסקתי מכאן שזו ההסתברות לקבל את אותו צרוף של מספר זעום של מוטציות. וכל זה רק כדי לקבל תכונה בודדת של ר.נ.א פולימראז' . ועוד – בטבע, גם לו היו לנו מספר המולקולות הדרושות אזי היינו מקבלים את המולקולות הרצויות בתפזורת וערבוב עם כל השאר הלא רצויות. ומה בטבע גרם לכך שדוקא המולקולות ר.נ.א עם הצרוף המוצלח מבחינת תכונה פולימראז'ית שאולי תועיל בהצטרף אליה עוד 1000 גורמים מסיעים אחרים, מה בטבע גרם שרק מולקולות אלו ישרדו ולא כל השאר? במעבדה שרדו רק המולקולות הרצויות כי המדענים הכחידו את כל השאר ושוב ושוב בחרו רק את הרצויות להם וזרקו השאר. אם כן - לא היה כאן זרוז של תהליך שהיה קורה בטבע במקרה אלא גרימת תהליך. ועוד - כל הניסוי היה בתנאים אופטימאליים שהטבע לא יכל אפילו לחלום עליהם. במשך כל הזמן סופקו שוב ושוב את כל חמרי הבניין הנדרשים - כל החומצות האמיניות היו זמינות בשפע בכל רגע וכל האנזימים המשכללים הדרושים לפעולת השכפול שודאי לא היה אותם לטבע כי צריך שיהיה קודם ד.נ.א שיקודד אותם. וכמובן שגם הטמפרטורה הדרושה נשמרה והPH וכו'. וזה נקרא ניסוי שתומך בהשערות דרוין? לא היה ולא נברא. כל מה שנוכל להסיק מניסוי זה הוא רק את קוטן ההסתברות להגיע במוטציות מקריות ליצירת תכונה מולקולרית אחת של אנזים אחד. וזאת מפקטור הדילול - 452^10.
נטען באותו מאמר שאותו ניסוי הינו הדגמה של עקרונות דרווין במעבדה על אוכלוסית מולקולות ר.נ.א. דהיינו שהניסוי מדגים את עקרון הברירה הטבעית של דרווין אלא שמה שלקח לטבע מליוני או מליארדי שנים (אני עדיין מחכה להערכת מספר השנים מקרור כדה"א עד החד תאיים הראשונים), נעשה במעבדה ב170 שעות בעזרת טכניקת "הגברה סלקטיבית" המתבצעת כדלהלן: תהינה X Y Z מוטציות אשר הסתברות כל אחת מהו היא אחת ל 10. כמה מולקולות צריך ללא דילול כדי לקבל אחת עם שלשת המוטציות? 10*10*10 = 1000. וכמה כדי לקבל 10? 10000. ואילו עם משתמשים בדילול – מספיק 10 מולקולות בתור התחלה + הספקת חמרי בניין. הכיצד? מתחילים עם 10. במבחנה א'. אחת עברה מוטציה X ומעבירים אותה למבחנה ב' ואת המשוכפלות שלא רכשו תכונה X זורקים. מוסיפים חומרי בניין ומשכפלים שוב וכך 10 פעמים, עד שיש לנו כבר 10 מולקולות עם מוטציה X במבחנה ב'. אותו תהליך קורה גם במבחנה ב' ומולקולות שעברו מוטציה Y מועברות למבחנה ג'. וכך – לאחר 1000 מחזורי שכפול במבחנה א' ו 100 במבחנה ב' ו 10 במבחנה ג' – קבלנו בסוף מולקולה אחת בעלות מוטציות X Y Z במבחנה ד'. וכך בעזרת דילול וחזרה שוב ושוב הצלחנו לממש הסתברות של אחד לאלף – עם 10 מולקולות התחלתיות בלבד. ועתה נכליל. תהיינה N מוטציות אשר הסתברות כל אחת היא P. בכדי להגיע לאוכלוסיה בת X מולקולות שיש בהן את N המוטציות, בטבע יש צורך ב P^N*X שכפולים ובמעבדה ניתן לעשות זאת עם N מבחנות ו X מולקולות התחלתיות. כאשר כל מבחנה מדוללת פי P מקודמתה. ופקטור הדילול הוא N^P. והיות ונאמר באותו מאמר שפקטור הדילול היה 452^10 הסקתי מכאן שזו ההסתברות לקבל את אותו צרוף של מספר זעום של מוטציות. וכל זה רק כדי לקבל תכונה בודדת של ר.נ.א פולימראז' . ועוד – בטבע, גם לו היו לנו מספר המולקולות הדרושות אזי היינו מקבלים את המולקולות הרצויות בתפזורת וערבוב עם כל השאר הלא רצויות. ומה בטבע גרם לכך שדוקא המולקולות ר.נ.א עם הצרוף המוצלח מבחינת תכונה פולימראז'ית שאולי תועיל בהצטרף אליה עוד 1000 גורמים מסיעים אחרים, מה בטבע גרם שרק מולקולות אלו ישרדו ולא כל השאר? במעבדה שרדו רק המולקולות הרצויות כי המדענים הכחידו את כל השאר ושוב ושוב בחרו רק את הרצויות להם וזרקו השאר. אם כן - לא היה כאן זרוז של תהליך שהיה קורה בטבע במקרה אלא גרימת תהליך. ועוד - כל הניסוי היה בתנאים אופטימאליים שהטבע לא יכל אפילו לחלום עליהם. במשך כל הזמן סופקו שוב ושוב את כל חמרי הבניין הנדרשים - כל החומצות האמיניות היו זמינות בשפע בכל רגע וכל האנזימים המשכללים הדרושים לפעולת השכפול שודאי לא היה אותם לטבע כי צריך שיהיה קודם ד.נ.א שיקודד אותם. וכמובן שגם הטמפרטורה הדרושה נשמרה והPH וכו'. וזה נקרא ניסוי שתומך בהשערות דרוין? לא היה ולא נברא. כל מה שנוכל להסיק מניסוי זה הוא רק את קוטן ההסתברות להגיע במוטציות מקריות ליצירת תכונה מולקולרית אחת של אנזים אחד. וזאת מפקטור הדילול - 452^10.