תיתי לך על ההסבר המפורט בענין
הפיסיולוגיה של אינטראקצית עצב-שריר. הטבע אכן מרשים, אולם אין צרך לנפנף בו, כי הסוד הרבה יותר פשוט, ואפשר שהתכוונת לסמא את עינינו. כמה עובדות על נחשים (לא נלקחו ממעשיות המיתולוגיה היהודית, ולכן אפשר כי ידחו כלא-רלבנטיים ע"י חלק מהקוראים): בלוטת הארס היא, מבחינת מוצא הרקמות, בלוטת רוק שהתמחתה. הארס הוא תערבת חמרים כימיים ומחולק גסות לשתי קטגוריות: hemotoxic - גורם לקריסת דפנות כלי הדם ולדמומים פנימיים neurotoxic - גורם לכשלון מערכת הנשימה עקב חסימת סיגנל לשרירי סרעפת. קימים מיני נחשים שארסם גורם ל- ventricular fibrillation, היינו, לכשל הלב. בשתי הקטגוריות מצויים גם אנזימים מפרקי רקמות, מסיעי-עכול. ענין זה נחוץ משום הנחש אינו לועס את מזונו, או קורע אותו, אלא בולעו בשלמות. נחש שנוטרלו בלוטות הארס שלו, וניתן לו עכבר כמעט-מת, נזקק ל-12 יום לעכולו, לעומת כיומיים אצל נחש מאותו מין שהשתמש בארסו ובאנזימים שבו. הארס אינו משפיע אלא אם חדר למחזור הדם. טפול עממי בנשוך-נחש מסתמך על מציצת הפצע ויריקה. זה `עובד` בתנאי שאין למטפל פצעים או חתכים בחלל-הפה. נחשים ארסיים חסינים להכשה עצמית (תאונת-עבודה) או להכשת בני-מינם (same species). הם אינם חסינים לבני-מין אחר, ואפילו מאותו סוג (same genus) אם הובא מבית-גדול, הביטט, זר. נמיות אינן חסינות ממש לארס אלים, אולם מפתחות חסינות-מה ואם תוכשנה, עשויות לחוות שתוק בדרגות שונות, במהלכו הן מוטלות חסרות אונים ועלולות להטרף ע"י טורפים אשר אחרת לא היו תוקפים אותן כלל. אולם, אם אינן מותקפות במשך השתוק, הן עשויות להתאושש ולשרוד. במיוחד יש להן סכוי טוב לשרוד הכשה של נחש שותף להביטט. מזלן לא ישחק להן אם מדובר בנחש זר. פרוותן הסמיכה וזריזותן העולה על זו של הנחש, `עושים את העבודה` ומונעים הכשה. ענין העמידות כנגד הכשה עצמית, או כנגד הכשת נחש בן אותו מין בהביטט, והעדר עמידות נגד ארס נחשים זרים - מרמז שמדובר במנגנון חסוני המגיב ביצירת נוגדנים כנגד הצגת epitopes על גבי מולקולות הרוק הנעשה ארסי בהדרגה... ולעניננו: `קח קוף והושב אותו ליד פסנתר והוא ינגן מוצארט במקרה. לשיטתך אל לנו להתפלא שכן` דוגמא חביבה על בריאתנים, ולדעתם גם `מוחצת`. ולא היא. גם בקרב בני המין האנושי לא תמצא ברחוב בקלות פרטים היכולים להתישב ליד פסנתר ולנגן מוצארט. מדוע תדרש זאת דווקא מקופים? לא כך. עזוב מוצארט. בא נסתפק ב- sequence של צלילים ערב לאזן. אקח את כל אוכלוסי השמפנזים בעולם בגיל בגרות מינית ועדיין פוריים, ואושיב אותם אחד אחד לפני מקלדת פסנתר, ואניח להם להקליד מספר key strokes. מאחורי פרגוד ישב מאזין עוור, שען במקצועו, ששמו הפרטי Natural, שמו האמצעי Selection, ושם משפחתו Pressure (והלן N. S. Pressure). אורה למר N. S. Pressure לברור מתוך האוכלוסיה X פרטים ה`כשרוניים` ביותר (אין לי מזון ומקום אכסון ליותר מכך). אם sequence הצלילים ינעם לאזניו, ילחץ על כפתור ירוק, תחשף בננה בשלה, ומסדרון יוביל למבנה אכסניה בדרגה חמשה כוכבים לשמפנזים. אם הצליל לא יערב לאזניו, ילחץ על כפתור אדום והקוף יפול למגרסה (אהם, סליחה, הקוף `ינופה`). את כל הקופים ששרדו סבוב ראשון, אקח ואאפשר להם הזדווגות. לפני הגיע הצאצאים לבגרות מינית, אזמן שוב את מר N. S. Pressure, כדי שיחזור על התהליך, ויברור לי את X הפרטים ה`כשרוניים` ביותר (אין לי מזון ומקום אכסון ליותר מכך). וכך הלאה. מה דעתך? האם יקום composer improviser בסגנון קלאסי מביניהם, בסופו של דבר? המנגנון העיקרי בתהליך אינו המוטציות האקראיות, המנגנון העקרי הוא מר N. S. Pressure 21088691 21135523 1284392570D8