היטבת לסכם את עיקרי הדברים
ונכון שיש מקרים לכאן ולכאן, אבל הרעיון הבסיסי נשאר זהה. נכון שנשים שיזמו את הפרידה יכול להיות שהן נתפסות כחזקות יותר מהשאר אולם אני בהחלט יכולה להעיד על עצמי שעדיין אין לזלזל בעומק המשבר והרגשות הקשים, ק"ו בהתמודדות מול המשבר של הילדים שפשוט שורף את הלב. היו לי גם הרבה רגשות אשמה שבגלל הקושי שלי הייתי מסוגלת פחות לתמוך בבן שלי ולהיות יותר סבלנית אליו (למרות שברור שדווקא בתקופה כזו הוא צריך הרבה יותר סבלנות) ובמין מעגל קסמים רגשות האשמה הרעו יותר את המצב וחוזר חלילה. אני גם לא מזלזלת בקושי של הגברים בתהליך כזה, שהוא אולי קשה יותר דווקא בגלל הסיבה שמצפים מהם להיות פחות רגשניים ולהסתדר בכוחות עצמם, ועדיין ב"תחרות" הזו, נראה לי שהנשים "מנצחות" או כמו שאמר מישהו, במלחמה אין מנצחים יש מי שמפסיד יותר ויש מי שמפסיד פחות.
ונכון שיש מקרים לכאן ולכאן, אבל הרעיון הבסיסי נשאר זהה. נכון שנשים שיזמו את הפרידה יכול להיות שהן נתפסות כחזקות יותר מהשאר אולם אני בהחלט יכולה להעיד על עצמי שעדיין אין לזלזל בעומק המשבר והרגשות הקשים, ק"ו בהתמודדות מול המשבר של הילדים שפשוט שורף את הלב. היו לי גם הרבה רגשות אשמה שבגלל הקושי שלי הייתי מסוגלת פחות לתמוך בבן שלי ולהיות יותר סבלנית אליו (למרות שברור שדווקא בתקופה כזו הוא צריך הרבה יותר סבלנות) ובמין מעגל קסמים רגשות האשמה הרעו יותר את המצב וחוזר חלילה. אני גם לא מזלזלת בקושי של הגברים בתהליך כזה, שהוא אולי קשה יותר דווקא בגלל הסיבה שמצפים מהם להיות פחות רגשניים ולהסתדר בכוחות עצמם, ועדיין ב"תחרות" הזו, נראה לי שהנשים "מנצחות" או כמו שאמר מישהו, במלחמה אין מנצחים יש מי שמפסיד יותר ויש מי שמפסיד פחות.