זה לא בהכרח וויכוח בין המינים. דעתי היא
האמת? רציתי להביע את דעתי כבר מהתחלה. אבל אמרתי לעצמי שהנשים שבנינו, שחלקן מכירות את הנושא מחוויה אישית קשה, ייטיבו תאר מה קשה מצבן, ועד כמה דברי ולנטינו מקוממים. אולם מרגע שיש חשש שמדובר במחלוקת שבין המינים, גמלה בי ההחלטה להגיד אשר על ליבי, כגבר. בשורתה התחתונה: לאשה הרבה יותר קשה להתגרש, והקושי מתעצם עשרת מונים כאשר מדובר במצב בו האשה מתגרשת בשל עזיבתה את אורחות החיים הדתיים, מצב בו היא אינה מתגרשת רק מבעלה אלא גם ממשפחתה ומכל המוכר לה. ואפרט שיחתי: 1) בגלל האפלייה הבולטת והמוחשית בחברה החרדית, גבר בקי הרבה יותר באורחות החיים המודרניים מאשר אישה. יש לו יכולת עצמאות גבוהה יותר. כך למשל ב"בין הזמנים", ובהזדמנויות אחרות, בחורים רבים שוכרים רכבים ונוסעים לאורכה ולרוחבה. הם לומדים בפנימייה, והתנהלות עצמאית חופשית במרחב החילוני מוכרת להם הרבה יותר מאשר היא מוכרת לבחורה ששוהה מרבית ימי רווקותה בבית הוריה, תחת עיניים קפדניות רבות וחטטניות, וכל תזוזה של רגלה מעבר למה שהועידו לה מראש, נחשבת כפריצת גדר וכזנות. קשייהן של בחורות אלו להתנהל עצמאית בעולם חופשי "פרוע" (במובן הטוב של המילה) הוא הרבה יותר עמוק, במובן הטכני ובמובן הנפשי גם יחד. וזה כמובן בא לידי ביטוי כשהללו חפצות לצאת מהכלא שנכפה עליהן. 2) השבר הנפשי אצלן המין היפה הוא עמוק יותר מאשר אצל המין החזק. נשים, בהיותן לטעמי שידרוג אישיותו של הדגם האנושי הדפוק שמציג הגבר (וסליחה על כך שאני אומר סיסמא בלי להרחיב), תופסות את הקשר המשפחתי בצורה צינית הרבה פחות מאשר גבר ממוצע תופס אותו (שוב: ברוב המקרים). התפרקות הקשר משפחתי, בצורה קולוסאלית כל כך, דרמטית כל כך ויצרית כל כך – קשה להן יותר מאשר הוא קשה להם (לגברים). 3) הן – הנשים – הן אלו שלרוב מתמודדות עם הקושי הנפשי של הילדים בעקבות המשבר, משבר שגם הילדים חווים. געגועים לאביהם, געגועים לסבים, סבתות ודודים שהרבה פעמים נמנעים מלפוגשם. געגועים למתנות, למסיבות הומות בני משפחה, להרבה חברה – דברים שהאמא במצבה השברירי הרעוע הנוכחי אינה יכולה לספק. 4) הרבה גברים מוכנים "לדפוק" נשים צעירות (מאוד!) גרושות בעלות שני ילדים, הרבה פחות מוכנים לגור איתן (מסיבות שניתן להבינן). גם מרבית אלו שמוכנים לגור איתן ולפתח עמן יחסי אהבה קרובים ומחייבים, מתקשים או לא מצליחים להיקשר לילדים שמחכים לדמות אב. 5) כמובן, כסף. כסף. האלפיים שקל שהאבא החרדי מביא בקושי לאמא לא יכולים לקדם אותה לשום מקום. אין לה השכלה, אין לה מקצוע, היא חייבת להכניס אותם, להוציא אותם מהגן, להאכיל אותם, לקלח אותם, לדאוג להם לתעסוקה, לשטאוף את הבית, לבשל, לגהץ, לכבס – ללא עזרה, ללא תמיכה, באין למי להלין, למיל לבכות, מי שיבין. גי החארות כולם ניתקו עמה מגע, כי היא "שיקצה". מכל חמשת ההיבטים דלעיל, לגבר הרבה, אבל הרבה, יותר קל. מבחינתי, זה מספיק כדי לגזור מסקנה מהנ"ל לגבי כמות הנשים (הנשואות) היוצאות לחופשי, לעומת הגברים העושים זאת.
