משהו שמטריד אותי

לא מספיק, אני רוצה גם התחייבות עם

שני ערבים שאתה גם משתכנע
 
ועכשיו ברצינות...

זו בעיה לא לכולנו, אלא לאלה שחושבים שקהילה של מתאמנים בא"ל זה דבר חשוב. זו אמירה שממשיכה את הדיונים מלפני שנתיים-שלוש (ארבע?!) על אתיקה ועל נורמות. קיום של ליצנים מנפנפי ידיים פוגע בצבירת הידע המאורגנת בתחום שלי כמו שקיום ליצני ניו-אייג' בתחום הטאי צ'י פוגע בצבירת הידע שלך כמתרגל טאי צ'י (במידה ואתה מעוניין לדבר עם בתי ספר אחרים. אם אתה מרוצה בדל"ת אמותיך, אין על מה לדבר).
 
ואם אני מעונין לבחור עם מי לדבר?

בכל תחום שמענין אותי יש רציניים, יש ליצנים, יש בורים ויש שמתקדמים לאיטם בדרך. אם זה בגיטרה או במד"ב או בפוליטיקה או בא"ל, תמיד היה ותמיד יהיה הצורך לברור את התבן מן המוץ. בשום תחום לא ניסו ליצור סטנדרטיזציה, וברובם אם רק תעלה את הרעיון יסתכלו עליך מאוד מוזר... קיום הליצנים בטאי-צ'י מפריע אולי לשם הטוב של השיטה, הוא לא מפריע לי להתאמן ולא מפריע לי להתקדם. איך הוא מפריע ל"צבירת הידע" שלי?
 
בוקר טוב אוהד

העולם באופן כללי כמו עולם אומנויות הלחימה הוא רב גוני וטוב שכך. יש בו מקום לכולם , איני רואה כל סיבה ראויה לגרום לכולם "לעבוד" ע"פ סטנדרטים אחידים . במוחד מפני שאיני רואה כל דרך שכזאת . אני מוצא בשוני את כל היופי , את העובדה שכל אדם באשר הוא ימצא את עצמו בתחום כזה או אחר . כמדומני שאתה עוסק בתחום "הגונגפו" שהוא כשלעצמו כל כך מפותח וכל כך רבגוני . אנשים לאורך השנים התפתחו ופיתחו תכני עבודה בשיטות השונות במיוחד מפני שהאמינו בדרכם ובצורת עבודתם . ההתפתחות האישית של כל אדם באשר הוא תביא להתפתחות עולם אומנויות הלחימה כפי שהדבר מתבטא כך גם כיום . ענפים ישנים "נשכחים" במידה כזאת או אחרת ( לא כולם כמובן אבל מעטים הם אלה אשר ששרדו את אלפי/מאות השנים בצורה אותנטית ) . שיטות חדשות "קמות" , הן כמו אחרים ישרדו במבחן הזמן והתוצאה . במהלך שנות עיסוקיי בתחום אומנויות הלחימה , למדתי לראות ללמוד ולהחליט ממי ואיך ראוי שאלמד והאמת אפילו מכאלה שמקצועית "לא הוערכו" על ידי עם דרכי החשיבה על פיהם אני פועל תרמו לי במידה כזו או אחרת (ואיני מביא זאת מנקודת התנשאות ח"ו ) . לכל "חצר" יש חסידים שהרי זה החמצן המאפשר לה לשרוד לאורך זמן. "כשחסידי" החצר יפסיקו את "אמונתם" יפסק מאליו "הזרם" המדובר . כך הדבר נכון גם בעניין הדרגות ממנו החל השרשור הנ"ל , אחדים מעניקים דרגות ותארים ע"פ סטנדרד כזה או אחר ואחרים יפעלו בדיוק בדרך ההפוכה , אבל בדיוק מהסיבות שציינתי "ריבוי חצרות" עם אמונה בדרך וצורות חשיבה ודגשים שונים . לא כולם רואים בדרגה כסממן ליכולות "לחימתיות" וגם אם כן הדרגות הצבעים והתכנים הרי שונים לכן איני רואה כל דרך או סיבה לקבוע סטנדרט אחיד , נהפוכו , אני יותר משמח לראות התפתחות בעולם אומוניות הלחימה כזה המאפשר לכולם למצוא את "האני" שלהם בתחום . האם חגורה שחורה בתחום אחד שווה או זהה לחלוטין מבחינת תכנים , רמה , ידע , זמן וכו'... ? ודאי שלא כבר ראיתי שיטות בהם לצבע החגורה יש ציונים שונים לחלוטין אולי אפילו בצורה מכוונת ( חגורה אדומה בטאקוונדו למשל מציינת חומה בקראטה ואדומה בגודו / קראטה בד"כ מוענקת לבכיר מאוד בשיטה / תחום ) , האם ניתן ע"פ אלה לאפיין רמה של חניך / לוחם ? מעבר לכל אלה , כפי שאמרתי אני חסיד של "איש באמונתו יחיה " , בתנאי אחד וחשוב בריאותם הגופנית והנפשית של פעילי התחום . אחד התחומים שתפס תאוצה רבה מאוד בשנים האחרונות (קשור יותר לתחום הדתי) מוקצה מחמת מיאוס בעולם הדתי והחרדי כאחד , אבל מאוד "מצליח" להגיע לנפשם של "המאמינים" והם גדלים ומתרבים , האם יש לעצור את התופעה ? או לקבוע "סטנדרט" קבוע על פיו יפעלו "המאמינים" ? איני חושב ורואה זאת כך . יום טוב
 
דוד וחיים

בין אנשים עם מטרה דומה והשקפה יחסית דומה על מהות הדרך יכולה וצריכה להיות הסכמה עקרונית. אפילו מההסכמה שהמטרה היא יעילות לחימתית ומהות הדרך היא אימון בשיטה עם בסיס מסורתי אפשר להשיג הרבה, אבל צריך לרצות. אפשר להציב את העובדה שלכל אחד יש מונחים משלו (לאותם הדברים) כערך, אבל כמו שהסכימו פה בשרשור אחר, יש חשיבות ליכולת ללמוד מכולם. אם יש בסיס מונחים משותף יש בסיס לדיון; איכשהו אתם מתעקשים להבין שאני מחפש תקן אחיד מהבחינה הטכנית, וזה לא המצב. חיים, אתה שואל האם אפשר לקבוע תקן ואז אומר "בטח שלא, תראה את המצב היום, אין תקן". אי אפשר לסתור אמירה שצריך לעשות משהו, באמירה שהדבר אינו מתקיים כרגע. אם אתם לא מתעייפים מהצורך לברר מונחי יסוד כל פעם מחדש או להמנע מנסיון מחודש להגדיר אותם שנתקל במבוי סתום, ולא מבינים שזה תוקע אפשרות לדיונים ברמה גבוהה יותר, אין לי מה לעשות עם זה. אפשר גם לומר "אין לי זכות לשפוט אף אחד, איש באמונתו יחיה" אבל לאורך ההיסטוריה אנחנו רואים שזה לא ככה, חברות נוטות לפעול לפי נורמות ודרכי פעולה שונות. בשביל זה הקימו אקדמיות. אגב, אני מבין את חוסר הרצון של מורים, בעיקר ותיקים, שמישהו מהחוץ יבקר אותם. בגלל זה בדברים שלי אני פונה לא אליכם אלא לאנשים בשכבת הגיל שלי ומטה, אלה שיהיו מדריכים עוד חמש-עשר שנים. ועכשיו באמת התעייפתי
 
../images/Emo13.gif קודם כל נפגעתי קראת לי "זקן"

ועכשיו ברצינות לעניינינו . ראשית איני מבין מדוע לעניין הגיל יש משמעות בעיניך , מדוע לפנות אל "הצעירים" אלה שיהיו בעוד 5 - 10 שנים מדריכים . האם אסכולה כזאת או אחרת אינה מכתיבה את דרכה ואפן החשיבה ומעבירה אותם במיוחד לעוסקים בתחום הספציפי ? האם ניתן לאמר כך לגבי ענפים בתחום אומנויות הלחימה כאלה שרדו שנים (איני מדבר על פלגים או תתי שיטות לאורך השנים) אבל האם ניתן לבקש אחידות בין שיטות מארצות מוצא שונות ? אתה שוכח שמעבר לתכנים ואופני העבודה והחשיבה השונים נמצאים גם "אמונה בצדקת הדרך" . "דרכי שלי היא ... אחרת לבטח הייתי עושה זאת בדרך ... ", אין כאן מקום לאמר כי האחר הוא פחות טוב אלה שהוא אינו מתאים לי באופן אישי ויתכן כי לאחרים בהחלט כן. היו כאן לא מעט דיונים על שיטות / מאמנים/אסכולות בתוך שיטה השמים דגשים כאלה ואחרים באימונים וניתן למצוא כאלה ברבות מהשיטות הקיימות . לא אחת גם כאן בפורום ראינו שוני בתפיסת ההגדרות ואופן העבודה בתחום "ההגנה העצמית" למשל . ישנם לא מעטים הסבורים כי "הלימוד בשיטה שלי אינו נובע מהרצון להקנות יכולת להתמודד במצב כזה או אחר , אצלינו האימונים הם רק לנפש... " , או אחרים הסבורים כי " אומנויות לחימה כשמם כן הם שיטה המנסה בדרך כזאת או אחרת להקנות כלים להתמודדות במצב... " . רק כאן עולים הדיונים האלה לא אחת נאמר אחת לשבוע ? ) , איני מבין או מוצא כל הצדקה להגיע לידי הסכמה בתכנים או בדרכי העבודה . לעניין הביקורת איני מסכים איתך כלל , כל עוד הביקורת היא בונה ומאפשרת למידה שתשפר את התפיסה כפי שאנו מאמינים בה. אגב וזה אגב אחרון , איני סבור כי לגיל יש מכשלה בדיון שכזה אלה רק "יתרון" , ניסיון של שנים אינו דבר שלילי לפחות ע"פ מיטב הבנתי את "הניסיון" . ניסיון רב שנים בעיסוק בתחום אומנויות לחימה אינו ניסיון "רדוד" והוא מתפרס על מגוון מאוד רחב של תובנות חלקם מקצועיות בתחומים הספציפיים חלקם בכל הקשור ליחסים הבינאישיים ו"הפוליטים" בעולם אומנויות הלחימה . כל אלה ידידי אינם מכשלה בעיניי הם "ראייה " כוללת ורחבה של התחום על כל הביטיו המקצועיים , הפוליטיים וכו'.... ובכל זאת , אתה יודע "דור בא ודור הולך " ואני בטוח שבעוד 5 - 15 שנים יהיה דיון שכזה בין התלמידים שלך לבין תלמידים של מאמנים / ראשי אסכולות שונים אולי אפילו כאן "בתפוז" אם הוא ישרוד את מבחן הזמן . יום טוב נ.ב: קראתי השבוע או נכון יותר שמעתי ברדיו כי בארה"ב פנו הרופאים "למגר" ולא לתקצב את הרפואה האלטרנטיבית כי ע"פ הבנתם התחום עוסק בשרלטנות (אני מוכן להישבע שיש אחד או שניים שמוכנים לאמר כי הרפואה האלטרנטיבית סייעה להם במחלתם יותר מהרפואה הקונבנציונאלית ואחרים כמו בתוכנית עובדה מאתמול שמוכנים לאמר שבבתי החולים הטובים ביותר הקיימים כיום "הרגו" להם את החיים) . האם מכיוון שאלה "מוכרים" כאסכולה רצינית יותר" ראוי ויש צורך למגר את הרפואה האלטרנטיבית ? שונה ודומה משהו
 
זקן זה חכם בעברית

אני הייתי לוקח את זה כמחמאה
לגבי הפורום, כל עוד תפוז תחיה, אנו נעשה כמיטב יכולתינו לשמור עליו כפורום כללי ופתוח לכלל העוסקים באמנויות לחימה כפי שהוא.
 
תפסיק להעלב, סבאל'ה ../images/Emo8.gif

למה לפנות לאלו שיהיו מדריכים? 1. המורים הותיקים הביאו את השיטות לארץ או פיתחו אותן בעצמם. היה להם צורך מובן להתוות דרך לשיטה שלהם ולכן לדבוק באיזו דרך. אני מאמין שהתלמידים שלהם יכולים להיות יותר גמישים. 2. חבר'ה צעירים יותר פתוחים לביקורת (לא בני 18. בני 25-30) 3. קל לי יותר לדבר לשכבת הגיל שלי אמונה בצדקת הדרך בלי רצון להשתנות זה לא פקטור בעיני. זה, אגב, מאפיין של אנשים מבוגרים שהוא לא כ"כ חיובי בעיני. לגבי מאמנים עם דגשים שונים, ציינתי בהודעה הקודמת מהם לפי דעתי שני קריטריונים לבסיס משותף ואפשר לראות בקלות שמי שמתאמן כדי לרפא את הנפש או להזיז את היקום עם הצ'י שלו לא נכלל בעניין. מבחינתי אלו אחלה אמנויות אבל לא אמנויות לחימה. נסיון זה חשוב אבל גם פתיחות מחשביתי, ולפעמים הם עומדים בסתירה. נ.ב. אפשר לבקש למגר את הרפואה האלטרנטיבית (מטענות תחרות?) אבל אם המטפלים ה"לגיטימים" (מדקרים, טווינא וכו' שיש להם אישוש מחקרי להצלחת הטיפולים שלהם) יקימו אירגון שינפה מתוכו את המרפאים בפירמידות וקריסטלים ובכוח האמדה המרפא של האינדיאנים והנינג'ות הלבנות, ויקבע תקן מינימלי להחשב מרפא אלטרנטיבי, יהיה קשה הרבה יותר לטעון שהם שרלטנים או למגר אותם. אני טועה, או שנתת לי דוגמה שממחישה את הנקודה בטענה שלי?
 
טוב סבאלה כבר עבר את הגבול אבל נו

שאחד המנהלים כאן מסביר לי שזה מחמאה אני אנסה לקבל זאת כמחמאה . לעניין המרפאים אתה יודע תמיד היו ותמיד יהיו כאלה שילכו "למרפאים בקריסטלים" (אפילו אחד הרופאים שטיפל באחד הקרובים לי ביותר אמר לי "אין לי מושג מה עשיתי שהוא הבריא אבל זה הצליח , אולי אלוהים עזר לו ... " ) אבל אתה יודע בחלק לא מבוטל של העולם הרפואה שאצלינו נקראת "אלטרנטיבית" נקראת שם "קונבנציונאלית" וההפך . איני מגונן על "שרלטנים" למרות ששרלטנות היא בד"כ בעיני המתבונן . דיברת על צ'י או כל גורם "מיסטי" אחר (כפי שהוא נתפס בעיני חלק מהעוסקים באומנויות לחימה) , כידוע לך רבים מבין אלה העוסקים בתחום אומנויות הלחימה מדברים על "הגעה " ליכולות אחרי שנים רבות של עיסוק בתחום כולל הכרה ביכולות שיחשבו "על טבעיים" וברבים מהמקרים לא יגעו בהם עד לשלב בו תלמידיהם מגיעים לרמה גבוה בתחום (איני מסנגר או שולל את התופעה רק מציג אותה). לעניין תחום ההגנה העצמית / אומנויות לחימה רבים יראו בפלג אחד את שהאחרים אינם רואים ומשייכים לו . אם אני לא טועה כל יום יש כאן דיון על פרקטיקה במציאות מול תחרות או אומנויות לחימה מול הגנה עצמית וכו'... ואיני סבור כי מצאנו הסכמות מפליגות בתחומים הנ"ל . " איש באמונתו יחיה " , אתה יודע ביהדות ישנם כל כך הרבה "חצרות" פלגים , תתי פלגים וחסידויות שאחדים מהם מוקצים מחמת מיאוס : "אין להתפלל עימם במניין ואין הם יכולים לשמש למניין" ובכ"ז לא מעטים נוהרים אחר אמונתם . הם אנשים חיוביים ומועילים לחברה באופן כללי ובכ"ז שונים באופן שאינו מאפשר עימם דיון לעומק בתחום הדת . איני מוצא כל פסול (ואני יודע שדתיים כאלה או אחרים ימצאו בכך פסול גרוע יותר מגויי רחמנא ליצלן) בדרכם כל עוד היא נעשית בדרכי נועם מתוך אמונה ומבלי לפגוע בחברה הקרובה והרחוקה . אגב , האם מה שאנו עושים כרגע זה דיון בסוגיה או לאו ? כי אם כן אני דורש לקטלג אותי כצעיר באופן מידי יום טוב
 
בואנ'ה,אני אפילו לא יודע בן כמה אתה

כתבתי "מורים ותיקים", מה אתה נעלב?
לא מקובל עלי המושג "בעיני המתבונן". צריך להיות תקן לדברים, בתוך חברה מסויימת, ובעצם יש תקן לרוב הדברים רק שאולי אנחנו לא מודעים אליו - אחרת החברה לא יכולה היתה להתקיים. לפי הגישה שאתה מציג אני לא יכול לשפוט גם דברים אחרים בחברות אחרות (למשל, מין עם ילדים ורצח על כבוד המשפחה) כי בעיניהם זה בסדר.
 
תקן

באופן כללי מתקיים " תקן" בכמעט כל השיטות הקיימות כיום . רובם כמעט המכריע של השיטות והאסכולות הקיימות עובדות ע"פ "תקן" פנימי כזה שעם השנים שחלפו קיבל וינק השפעות כאלה ואחרות מכל כך הרבה תחומים עד כי אתה מוצא דמיון ברבות מהאסכולות / שיטות . כתבתי מפורשות כל עוד הדרך אינה פוגעת בבריאותם ונפשם של הלוקחים בה חלק ואני מתכוון בדיוק לכך ( למרות שבאסכולות הצבאיות לא תמיד ניתן לעמוד בדרישות הנ"ל במהלך ההכשרה , תמיד יהיו יוצאים מהכלל ) ובכ"ז אלה יהיו הסייגים . יעשה המאמן מקרמה וחניכיו ירצו לנהור אחריו ל"בריאות וחיזוק הנפש" אשמח עבורם אפילו אם אחשוב שהם מפספים דבר מה ע"פ תפיסתי אבל זאת היתה בחירתם . ושוב , לא כל מה שנראה לי "כתורה מסיני" יהיה כך בעיני אחרים המתבוננים באסכולה אותה אני מלמד כפי שדברים יראו בעיניי "כתמהוניים" באסכולות אחרות ונחשבות מאוד . אני מכבד גם את אלה וגם את אלה . בדיונים/שיחות החלפת דיעות אנסה להסביר מדוע אני סבור כי דרך א' תהיה טובה יותר או פחות ע"פ תפיסתי (וגישת עבודתי כמובן)ואני יותר מבטוח שלא תמיד או כמעט תמיד לא יסכימו איתי , כפי שלא תמיד אני הסכים עם גישה כזאת או אחרת ובכ"ז אכבד את דרכה/ם . יום טוב
 
איזה סוג של ביקורת אתה מציע?

לימוד משותף של חבר'ה משיטות שונות? מקום מסודר לדיונים כלליים בנושאי א"ל כמו הפורום שלנו? קיום סמינרים פתוחים בשיתוף עם שיטות שונות? אימון פורום
(כנראה שיהיה בקרוב אחד)? תחרויות זירה פתוחות לכל שיטה תחת חוקה אחידה (או כמה חוקות אחידות שכל שיטה תוכל למצוא את החוקה שחופפת את דרכה הכי טוב)? האם כל זה לא קיים ונעשה גם היום? זה רק תלוי בשיתוף פעולה בין אנשים, לא במועצות חכמים גדולות. מצד שני אני יכול לתת כדוגמה את קורס המדריכים שמנסה לתת איזשהו תקן אחיד לרמת הוראה, ובכל זאת אוהבים לבקר אותו כאן (ואני לא בטוח שלא היו מבקרים אותו אם התכנים שלו היו שונים).
 
ביקורת ושיתוף פעולה

התוכניות הפרקטיות שלי קיימות אבל הן לא בשלות מספיק בשביל להידון בפורום פתוח. סמינרים פתוחים הם בעייתיים כי הם מביאים חומר של שיטה אחת ומי שרוצה יכול לבוא וללמוד. כנ"ל תחרויות כי אני לאו דווקא מכוון לשיטות תחרותיות (למרות שזו אפשרות כלשהי). הכיוון צ"ל דיונים עקרוניים בפלטפורמות פתוחות (כמו הפורום - אבל אנחנו עדיין תקועים בדיונים שהם או טכנים, או מטא-עקרוניים - כלומר נסיונות עקרים להגדיר מושגים שיאפרו דיון, ולא דיון ממש), לימוד תאורטי משותף וכו'. קורס מדריכים יכול להיות בסיס משותף אבל לצערי הוא מועבר בצורה שמונעת ממנו להעשות דבר כזה. בכל מקרה הפתרון טמון בשיח ארוך טווח, כי קודם כל צריך להגדיר מטרות, וכרגע זה מרגיש כמו קרב בין מתאבק ללוחם TKD - כל הזמן פותחים טווח כדי לא להכנס לעימות. בסוף אני אעשה טייקדאון.
 

amir_aikido

New member
אוהד - מי מונע דיון תיאורתי ?

לא ברור לי מהו אותו דיון שהייתי רוצה לערוך ואינך מצליח
אולי חלק מהמחסום הוא בך, במקום לנסות ולדון בנושא ישירות, אתה מתחיל במטא-דיון ואנחנו מצטרפים אליך
ואולי אתה באמת מנסה לדון באופן שהשאר אינם מבינים אותו? אמיר
 
כתבתי את זה מראש

אין לי כוח לזה. אני מכיר את כל המשתתפים בדיון הנוכחי ואת דיעותיהם, והם מכירים אותי.
 
למעלה