משהו שמטריד אותי
שלום לחברי הפורום הנכבד,יש לי שאלה אליכם כאנשים שעוסקים באומנויות לחימה השונות וחלקכם אפילו משמשים כמורים ומדריכים. שאלה קשה שבאה מהבטן ובטוח שאתם דנים בה כל יום: כיצד אתם שמים את האצבע על הדופק ודואגים למנוע שאננות יתר בקרב תלמידיכם ? ואני יסביר - יש ליידידה טובה שעוסקת בקרטה והיא חגורה כחולה,היא בחורה בוגרת (בת 31) לא ילדה ואני יכול להעיד כי רמת המוטוריקה שלה לא בשמיים,כלומר אני לא בקיא בנושא אבל אם הרמה שלה היתה מושווית לנהיגה - לא הייתי נותן לה רשיון. אבל היא מתאמנת כבר קרוב לשלוש שנים והחגורות שלהם ניתנות בעיקר על סמך פז"ם. ביקרתי במכון בו היא לומדת מספר פעמים והתפלאתי כיצד ילדים קטנים בגילאים 10 או 11 חוגרים חגורה כחולה ובהפסקות או לפני האימונים שלהם "הולכים מכות" בחדר ההלבשה כחלק מההתלהבות שלפני אימון. בכל מקרה אותה ידידה אומנם לא חיה בבועת "לי זה לא יקרה" אבל בהחלט היתה בטוחה בעצמה ו"ידעה" שתוכל להגן על עצמה אם תצטרך. רצה הגורל והיא אכן נקלעה למקרה לא נעים בו שני ערסים הציקו לה ולחברתה במועדון, ובמקום לפחד ולעזוב את המקום או לפחות להתרחק מהם היא נשארה והיתה בעלת בטחון עצמי ששום דבר לא יקרה. בטחון זה נתן לה גב כדי לענות לאותו ערס,דבר שהתפתח לעימות מילולי ובסופו הוא תפס את ידה בחוזקה. היא ניסתה להתחמק אך הוא היה חזק ממנה והבעיטות שלה לא עזרו לה. כדי לקצר את הסיפור,הבחור היה מוכר למשטרה ונעצר באותו רגע והיא אושפזה במיון עם יד שבורה. אני לא בא להעלות כאן טענה שכבר אי אפשר ללכת למועדונים או שלא בטוח לצאת מהבית. אני חושב שאם היא היתה מפחדת קצת או שוקלת את המצב כמו שצריך היא לא היתה מגיעה למצב הזה. כנ"ל לאותם ילדים קטנים שעדיים לא יודעים או מכירים את החוקים והולכים מכות בביה"ס ולפעמים גורמים לנזק קשה בגלל אותו ידע שיש להם ולדעתי הדבר נובע מבטחון עצמי מופרז שצבע החגורה נותן לאותו ילד. שאלתי היא: היכן אתם כמורים או כתלמידים שרואים מהצד שומרים שלא להגיע למצב שכזה שתלמיד שלכם אולי לא ראוי לחגור חגורה מסויימת אבל הפז"מ דופק.. והשאננות או הבטחון המופרז עלול להכניס אותו למצבים שלא היה נכנס אליהם לולא נתנו לו מוריו את הלגיטמציה לאותו בטחון ? מצטער על הבלבול מקווה שהבנתם צחי
שלום לחברי הפורום הנכבד,יש לי שאלה אליכם כאנשים שעוסקים באומנויות לחימה השונות וחלקכם אפילו משמשים כמורים ומדריכים. שאלה קשה שבאה מהבטן ובטוח שאתם דנים בה כל יום: כיצד אתם שמים את האצבע על הדופק ודואגים למנוע שאננות יתר בקרב תלמידיכם ? ואני יסביר - יש ליידידה טובה שעוסקת בקרטה והיא חגורה כחולה,היא בחורה בוגרת (בת 31) לא ילדה ואני יכול להעיד כי רמת המוטוריקה שלה לא בשמיים,כלומר אני לא בקיא בנושא אבל אם הרמה שלה היתה מושווית לנהיגה - לא הייתי נותן לה רשיון. אבל היא מתאמנת כבר קרוב לשלוש שנים והחגורות שלהם ניתנות בעיקר על סמך פז"ם. ביקרתי במכון בו היא לומדת מספר פעמים והתפלאתי כיצד ילדים קטנים בגילאים 10 או 11 חוגרים חגורה כחולה ובהפסקות או לפני האימונים שלהם "הולכים מכות" בחדר ההלבשה כחלק מההתלהבות שלפני אימון. בכל מקרה אותה ידידה אומנם לא חיה בבועת "לי זה לא יקרה" אבל בהחלט היתה בטוחה בעצמה ו"ידעה" שתוכל להגן על עצמה אם תצטרך. רצה הגורל והיא אכן נקלעה למקרה לא נעים בו שני ערסים הציקו לה ולחברתה במועדון, ובמקום לפחד ולעזוב את המקום או לפחות להתרחק מהם היא נשארה והיתה בעלת בטחון עצמי ששום דבר לא יקרה. בטחון זה נתן לה גב כדי לענות לאותו ערס,דבר שהתפתח לעימות מילולי ובסופו הוא תפס את ידה בחוזקה. היא ניסתה להתחמק אך הוא היה חזק ממנה והבעיטות שלה לא עזרו לה. כדי לקצר את הסיפור,הבחור היה מוכר למשטרה ונעצר באותו רגע והיא אושפזה במיון עם יד שבורה. אני לא בא להעלות כאן טענה שכבר אי אפשר ללכת למועדונים או שלא בטוח לצאת מהבית. אני חושב שאם היא היתה מפחדת קצת או שוקלת את המצב כמו שצריך היא לא היתה מגיעה למצב הזה. כנ"ל לאותם ילדים קטנים שעדיים לא יודעים או מכירים את החוקים והולכים מכות בביה"ס ולפעמים גורמים לנזק קשה בגלל אותו ידע שיש להם ולדעתי הדבר נובע מבטחון עצמי מופרז שצבע החגורה נותן לאותו ילד. שאלתי היא: היכן אתם כמורים או כתלמידים שרואים מהצד שומרים שלא להגיע למצב שכזה שתלמיד שלכם אולי לא ראוי לחגור חגורה מסויימת אבל הפז"מ דופק.. והשאננות או הבטחון המופרז עלול להכניס אותו למצבים שלא היה נכנס אליהם לולא נתנו לו מוריו את הלגיטמציה לאותו בטחון ? מצטער על הבלבול מקווה שהבנתם צחי
