מענייני דיומא

dafnaleh

New member
תמיד יש עוד סמינר

כםי שכבר אמרתי, הייתי בעשרות סמינרי יהדות במשך חיי הבוגרים. זה הספיק לי, והגעתי לשלב בו החלטתי מהי המסקנה הסופית. כי אדם שחושב שאין אלוהים, לא יכול להמשיך לחקור אותו כל חייו, כי מעצם הגדרתו כאתאיסט, הוא חוקר דבר שלדעתו אינו נמצא. הוא צריך בשלב כלשהו להמשיך הלאה ולחיות את חייו, כשהוא מנצל אותם בצורה הטובה ביותר, לדעתו. מסיבה לא ברורה, אתה ו"מצגר בועז" משוכנעים שהחקירה שלי את היהדות מסתכמת בדיונים בפורום הזה. נעלבתי.
 

dafnaleh

New member
הייתי בעשרות סדנאות דת במשך חיי

משום שגדלתי בבית דתי, ולמדתי 12 שנה בבתי ספר דתיים. הספיקו לי הסדנאות, ותתפלא, גם אחרי חקירה ניתן להגיע למסקנה שאין אלוהים. כמובן שתגיד שלא חקרתי מספיק אם אני לא מאמינה, כי אתה שקוע מדי ב"אמת" שלך, ואוכל באותה מידה לענות לך שלדעתי אתה לא חקרת מספיק, ולכן אתה מאמין באלוהים.
 
שוב, אני מבקש ממך מחילה!

שאלתי, כמה השקפה יהודית ספגת במשך חייך בבית בו גדלת, ובבתי הספר? אני גם גדלתי בבית דתי ומשהתחלתי ללמוד השקפה לא יכולתי להשאר אדיש. אציע לך לעיין עיון מעמיק בספרים כמו דרך ה' מסילת ישרים חובות הלבבות בתור התחלה וזכרי ההתמדה כאן היא החשובה לא הכמות אלא האיכות וההתמדה בלימוד החומר.
 

dafnaleh

New member
את "חובות הלבבות"

למדתי בהרבה עומק. למעשה, נבחנתי על זה בבגרות, ואף הוצאתי בה 100.
 
עם תמונות כאלו...

אתן לך טיפ בגידול ילדים, ראי שהקשר הוויזואלי של תינוק עם העולם חשוב לו מאד והאופן בו הוא מסווג אנשים הוא לפי מראה פניהם. חיוכים ישרו עליו רוגע ושלוה ופנים חרושות קמטים משדרות משהו אחר שהוא לא בהכרח מעונין בו. עגל כבשה או כלב אינם מחייכים, אנחנו אלו שמנסים להאניש אותם לפי צרכינו. כשכוש בזנב אינו חיוך גם אם את עושה הקשר רגשי לכשכוש הזנב. עוד דבר חיוך מבטא הערכה כך אומר הרב שמחה כהן ואני בהחלט מסכים איתו, בחינם ותמיד משמח. לבע"ח אין הערכה לדבר, כל שיקוליהם הן שיקולי רווח והפסד, מה שנקרא "עם הארץ". יש לי שאלת חימום רק שיקח לי קצת זמן להעלות אותה (אילוצי משרד).
 

dafnaleh

New member
אינני מסכימה

כשהכלבה שלי שמחה- היא מכשכשת בזנבה (סלח לי על שגיאת הכתיב בקטע הקודם- הביזיון!). כשהיא מקבלת נתח בשר, אין מאושרת ממנה והיא מכשכשת ללא הרף. כשאני הולכת ממנה, היא מייבבת בקולה. וכשהיא רואה אותי היא מחייכת (לא רואה מדוע זו צריכה להיות מחווה אנושית גרידא) ומכשכשת בזנבה. אם לזה לא תקרא הבעת הערכה ורגש- למה כן תקרא כך? על פי מה אתה אומר שלבע"ח אין הערכה לדבר? מה עם רגשות אמהיות שיש לבעלי חיים? האין זהו רגש?
 

s u p e r mind

New member
עזבי...

אנשים כמוהו שמים עצמם בראש הפירמידה, מיד אחריהם החילוניים ואח"כ הגויים ולבסוף... הנחותים מכולם- בע"ח. בע"ח בשביל הבורים הללו הם לא יותר מאשר פיסות בשר מהלכות בלי רגשות ובלי כל הבנה בסיסית- רק אינסטינקטים. ולפיכך בשבילם בע"ח הם לא יותר מחפץ רב שימושי- גם מאכל וגם לצורכי עבודה (לפחות בעת העתיקה); על כן אין להם בעיה לנצל ולהתעלל בבע"ח אם בשבילם הם רק חפצים נעים...
 

dafnaleh

New member
אבל זה כל כך עצוב!

האין באפשרותינו לשנות גישה זו? כעת אני מרגישה מחוייבת להוכיח שהאתאיזם היא הדרך הנכונה, ולו רק בשביל שיוויון זכויות לבעלי החיים.
 

vizini

New member
או לשחיטת בוני העגל?

או לטבח של אליהו בנביאי הבעל? או סתם לסקילה של אנשים?
 
חשבונו של עולם...

הקב"ה ברא חיות טרף, למה על חשבון השני? אם היה זה "החומר" עם האינטליגנציה שלו אני בטוח שלא היה עושה זאת. מה רע בזה שאריה ונמר וזאב יאכלו תבן? ולכן בדיוק יש להסתכל על העולם מנקודת השקפה נכונה. אני לא אומר שמותר להתאכזר לבע"ח, אבל ליטוף בע"ח משתווה בעיני לאכילת סטייק טוב. כאן (ברמה החומרית בסיסית), ההנאה האישית מדברת. ברמה גבוהה יותר אפשר להגיד שבע"ח שמת סתם אינו משתווה לבע"ח שבמותו שירת את בני האדם שאכלו את בשרו, וזה אינו משתווה לבע"ח שהועלה לקרבן.
 

dafnaleh

New member
קצת סטית מהנושא...

אבל מילא. דיברנו על העובדה שלבעלי חיים יש , או אין רגשות.
 
למעלה