מסקנות.

neko

New member
אתה טענת שאם רק העולם הזה

קיים, אזי אין טעם לדבר מכיוון שבסוף עוזבים אותו. אז באותו אופן, בעיניך, העולם הזה הוא כלום, ולכן אין טעם לעשות בו דבר למעט לחכות לעולם הבא.
 

Pure logic

New member
תגיד....

מי אתה שתספר לי על חיי? אלה החיים שלי - אני אעניק להם איזה משמעות שאבחר ואתה לא תגיד לי מה אני חושב או מה משמעות חיי או מטרתם כי אתה פשוט לא יודע.
 

dafnaleh

New member
האדם לא נעלם לגמרי מן העולם

לאחר מותו, כי הוא עדיין בליבם של האנשים שהוא נגע בחייהם. זהו גן העדן\ גיהנום האמיתי.
 

Brusi

New member
למה זה משפיע?

אדם חשוב בחייו, אם יעשה עצמו חשוב. הוא יכול לקבוע אם הוא יישאר חשוב (לאחרים) גם במותו. כשהוא מת הוא לא חשוב לעצמו, כמו ששום דבר לא חשוב לו, כי הוא כבר התפגר.
 
באת מאפס וחזרת אל אפס

לא כך? בשורה האחרונה לא משנה מה תעשה אתה תלך אל החידלון
 

Pure logic

New member
גורל?

קשקוש! הגורל היחיד הוא זה שאתה קובע לעצמך. הדבר היחיד שברור הוא המוות וגם זה זמני.
 

dafnaleh

New member
טמבלול, אני מדברת על מוות.

לא על גורל כמשהו קבוע מראש. אותו גורל- גם הזבוב וגם האדם מתים בסוף.
 

Pure logic

New member
אז מה?

את רק חוזרת על מה שאמרו קודם. הנה אני אחזור על התשובה: לא הסוף משנה, האמצע חשוב. למי אכפת אם אני אמות בסוף? העיקר שאני אלמד ואהנה (מטרה אישית) ואעזור למישהו (מטרה כללית).
 

Brusi

New member
אם לא שמת לב,

לא ענית על שאלתו. וזו התשובה שלי: אני אתאיסט (שמחשיב את עצמו כמובן כיהודי), ולדעתי אין משמעות לחיים. אולי אני אוכל לענות על השאלה מהם החיים, אבל לדעתי הם עוד משהו, דבר, מושג, ואין לו משמעות יותר מלשולחן. (כמובן שהם יותר מעניינים משולחן. בעצם זה תלוי איזה שולחן)
 

Brusi

New member
המטרה שלי....

להקים בית, משפחה, ילדים, קריירה, אישה אוהבת, לעשות את הדברים שאני אוהב... להספיק כמה שיותר. גם אני כמו כל היהודים עסוק במספרים! אבל זה לא קצת חורג מתחום הפורום?
 
יפה,אז לפי התפיסה האתאיסטית האדם

לא חשוב יותר משולחן שניהם באו מאותו מקום ושניהם ילכו לאותו מקום(כך לפחות לפי תפיסתך)
 

Pure logic

New member
לא.

משמעות החיים לא חשובה יותר משולחן. זו הבעיה איתך אתה מסתכל עליו כ"אתאיסט" אתה מלא דעות קדומות. תסתכל על כל בן אדם בנפרד ואל תעשה הכללות.
 

Brusi

New member
תגדיר "חשוב"

אני אומר שלאדם יש רגשות, ומגיע לו כבוד ויחד אנושי. לשולחן לא. אלא אם כן הוא שייך למישהו, ואז חוסר כבוד לשלוחן הוא חוסר כבוד לאדם שהוא שייך לו. אותו דבר עם חיים. הכל בסופו של דבר נסגר כמו משפך לתוך החיים. לתוך החיים של כל אחד לעצמו. גם הדתיים חושבים ככה: הם מתפללים כדי לשרת את האינטרסים של עצמם - בשביל העולם הבא. וגם אדם לא דתי עושה דברים מאינטרסים אישיים, ולא יעשה דבר אם לא יקבל על כך גמול מוחשי, נפשי או מופשט, ממישהו אחר או מעצמו.
 
תגדיר "כבוד"

גם הכבוד של הבן אדם ילך יחד איתו לקבר שאמרתי שאינך חשוב יותר משולחן היתכוונתי לכך שאינך נעלה יותר מן השולחן ולא מגיע לך יותר ממנו(לפי תפיסתך) ואני אומר שהרגשות האלה של הבן אדם והמודעות שלו הם הנשמה והיא נצחית
 
למעלה