מה אתם חושבים על...

ברצינות, אני צריך להסביר קפוארה?

הגיעו מים עד נפש צמחונית אם אין כאן את קלונגה שיסביר מה "המוזיקה" של הקפוארה אומרת. אז אני מנסה: המקצב בקפוארה משנה מאוד לאופי הקרב (בהודה) על ידי שליטה בקצב יכול מי שמנהל את ההודה לקבוע איזה סוג של דיאלוג קרבי ישלוט במעגל. זה בעצמו מנגנון מתקדם ויעיל לרגש\חשיבה וגוף אינטגרטיביים. בנוסף יש לשירים רבים בקפואירה מסר חשיבתי המדבר על נסיון חיים, על כך שלוחם (קפואריסטה) חייב לדעת לשחק אותה לעיתים, להפתיע, לאיים וגם לסגת (הכל זה JOGA). בעזרת התוכן והמוזיקה גם יחד לומד הקפואריסטה איך לשלוט במליסיה (רוע) להביא אותו ולהעלים אותו. בקיצור עם כל הכבוד לשירים מזרחיים מודרניים התוכן העיקרי בהם הוא שברון לב מבחורה והמקצבים, איך לומר, לא ממש מורכבים. לסיכום, קפואירה היא אומנות לחימה בלי בולשיט, עם עבר אלים ביותר, עם הרבה חוכמת רחוב המועברת כבדרך אגב ועם מסרים רוחניים מוטבעים במוזיקה. כיף זה מסר רוחני בודהיסטי ואכן זה כיף לעשות הודה טובה מול בנות נחמדות מראה, אפשר גם סתם להנות מסלטה אבל נא לא לשכוח שעד 1950 ומשהו קפואירה לא הייתה חוקית בברזיל כי בהודות היו פושעים רבים.
 
זו בדיוק הכמו-התאמה של אמנויות

לחימה למציאות ישראלית. זה לא שהם מבינים את הקפוארה, אבל הם משתמשים בזה כדי להפגין דברים אחרים שלא קשורים אליה. זה מפספס את הנקודה, אבל אני לא חושב שבשבילם זה קריטי.
 
בשרשור על יהדות דיברנו קצת על

איך אומנויות לחימה נקלטות בתרבות זרה (להלן שלנו) במובן הרוחני, או אולי תקרא לזה פסאודו רוחני (השילוב המצוץ מהאצבע לדעתי של מיסטיקה יהודית וניו אייג´ עם תורות מזרחיות, דיון שעוד לא מת), וכאן זו קליטה תרבותית - מבחינת הילדים האלו הקפוארה היא עוד אמצעי (פיזי בלבד) להפגין רגשות שנמצאים מתחת לפני השטח, ואז הם משתמשים במוזיקה שהם מכירים (טראנסי-נצחונות, מוזיקה מזרחית וכל מה שרץ בביצה המקומית) כדי ללוות את זה. כמו שכתבתי בהודעה אחרת, לפי דעתי זו תופעה שמתפתחת אצל צעירים ברמה ארצית כי הרודה (או ההודה, אין לי מושג) תופסת את המקום של ריקוד הקוף בקומוניקציה בין מתבגרים. למה ללכת מכות אם אפשר להסתדר במעגל, לשחק אותה בין החבר´ה עם שירה ו"צחוקים", להרשים את הבנות ולצאת בלי פציעות? זו בדיוק כמו קליטה של אמנות לחימה, כשמפשיטים אותה מכל ערך שיש לה מלבד מה שמתאים לתרבות החדשה. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות.
 
ברצינות, אסור לזלזל בקמיסה!!!

כשיש מאסטר שמבין אז יש לו ידע וכוח להשפיע באמצעות הקפואריסטה הבכירים בארץ על נקודות קריטיות בהתפתחות התרבותית. כלומר תופעות תרבותיות כאלו אכן יכולות להתפתח בכיוונים מוזרים (מקומיים) אבל תפקיד המורה הוא לכוון את ההתפתחות הכללית. היתרונות של הקפוארה ברורים אבל רק מגע ארוך של שנים עם התרבות שלנו יכול להשאיר משקע של ממש. כרגע המסר הברזילאי שולט, בגלל האישיות החזקה של מורים גם מחוץ לאבאדה קפוארה.
 
אני לא מזלזל באף אחד ובשום דבר

ואני מקווה שבאמת יש השפעה כזו בקרב המורים בארץ. כרגע הקפוארה נתפסת אצל כל מי שאני מכיר שמתעסק בה כפעילות חברתית וחוג. חשוב שמי שזה חשוב לו יתווה את הדרך הנכונה; או שאולי זו התלהבות ראשונית ואחרי תהליך של הטמעות רק המתמידים והמבינים ישארו.
 
ברצינות, לא התכוונתי להזהיר, סליחה

אני פשוט חושב שישנם מורים בינלאומיים טובים אשר מגיעים לארץ אחת לכמה זמן אבל אם אתה מבין בלחימה ובאנושיות אל תחמיץ את ראש קפוארה אבאדה - קמיסה כשהוא בא לארץ בפעם הבאה. אולי זקומאה יוכל להודיע על זה או משהו.
 
לצערי אני בור מוחלט בכל מה שלא קשור

לסגנון שלי ישירות, אבל אני לומד כמה שאני יכול. ביקרתי בשיעור מצוין של יובל וגיא ואני מקווה לראות עוד. קמיסה מבקר לעיתים תכופות?
 

Jogodor1

New member
למה אתה מתכוון ?

אתה אומר שהקפוארה צריכה לשנות משהו אצלנו ? או שיש אנשים שמתאימים לקפוארה ויש כאלה שלא ? המממ... מעניין... אני כבר שנתיים ו3 חודשים מתאמן, אולי זה השפיע עלי, אבל בטח לא שמתי לב... יכול להיות שאתה מתכוון לזה שרק מי שזה משפיע עליו רוצה להשאר ? בכול מקרה, תמשיך לכתוב, מעניין לשמוע עוד...
 
אני אסביר לך איך אני רואה את זה

כתבתי על זה קצת לדוד כפרי, אבל לא לעומק כי לשנינו היתה ברורה הנקודה: בבית ספר לאמנויות לחימה (ואני מדבר עכשיו על מידע מתוך נסיון ולא על מחקר מבוסס, למרות שהיה מעניין מאוד לערוך כזה מחקר ולראות מה יהיו התוצאות), לפחות בכזה המלמד שיטה "מסורתית", ההתקדמות היא התקדמות איטית מאוד. איך אמר לי היום גוטמן? האימון בהן הרבה יותר אבסטרקטי מאשר באמנויות לחימה שמיועדות ממש להגנה עצמית (רובן אקלקטיות וצעירות יותר). זה אומר שבקונג פו שאני לומד עושים בשנה הראשונה שלוש-ארבע פורמים ונראים כמו דרעק. מתרגלים זוגות ומרגישים כמו דרעק. אחרי שנה, בנקודת השבירה הראשונה, אתה קולט פתאום שעבדת כמו חמור ועדיין אתה לא יכול ללכת ו"לריב מכות", כמו שקוראים לזה, ברחוב. כאן נשברים בדר"כ רוב החובבנים, מחפשי האקשן ואלו שפשוט לא הסתדרו אפילו פיזית עם השיטה. המורה שלי קורא לזה "הפיכת המטבע". בשלב השבירה השני, אחרי שנתיים וחצי-שלוש (בהן מבצעים זינוק אדיר מבחינת חומר), התלמיד מרגיש שהוא "תקוע". למה? כי הוא למד כל כך הרבה, הוא "יודע" (מכיר) הרבה מאוד תרגילים ועכשיו הוא צריך לשנן אותם עוד ועוד ולתהות האם האצבע המורה שלו בזוית הנכונה. זה מקום מאוד מתסכל לאנשים שמתייחסים אל אמנות הלחימה בתור חוג, והם נושרים בדר"כ. כאן דרכם של המתרגלים נחצית לשניים: המיקוד מתחלק לקאטות או לחימה, בדר"כ. כמובן שלא הכל שחור או לבן ויש שילובי גישות, כמו גם עדיין שאריות של אנשים שבאים מדי פעם רק כדי להתאמן או לעשות קצת ספארינג בשביל הכיף. השלב הנשירה שלישי שראיתי הוא לאחר 5-6 שנים. הגעת למצב שבו אתה יודע (ברמת הכרת התנועות אם לא ברמת מומחיות כלשהי) כמעט את כל הידע הטכני ביד ריקה של השיטה, וכאן אתה צריך לשאוף לשלמות (שלעולם לא מושגת) או ללכת הביתה. מכאן נושרים שני סוגי אנשים: אלו שהשיגו את המקבילה לחגורה שחורה ומרגישים שהם לא יכולים להתפתח יותר (הולכים לשיטה אחרת, הולכים הביתה) ואלו שבאו במהלך השנים האחרונות מדי פעם וכבר לא יכולים להתקדם מכוח האינרציה ורואים את עצמם נדחקים אחורה בקבוצות. אם הגעת עד לכאן, אז התלמידים האלו הם חבר´ה שבדר"כ מכירים את השיטה, מזדהים עם האינטרסים של הפצת השיטה ועם האינטרסים של המורה שלהם (טובת המכון, טובת השיטה), מכירים בדר"כ את המורה של המורה שלהם ויש להם תפיסה טובה של הפילוסופיה שעומדת מאחורי השיטה. אני מאמין שבין אנשים כאלה כבר יהיו כאלו שלומדים רפואה סינית, פילוסופיה סינית וכו´; אלו יהיו גם אנשים שמגדירים את אומנות הלחימה כהרבה יותר מתחביב. ולכן (שורה אחרונה, סוף סוף): אני לא יודע מה מרווחי הזמן או אופי האימון אצלכם, אבל אחרי שלב מסוים ההזדהות באינטרסים תביא לשאיפה ל"אותנטיות" בכל דבר שקשור לשיטה. אנשים כאלו, בהקשר של הקפוארה, לפי דעתי, ידעו מי אלו המאסטראים, יכירו אותם על בסיס קרוב גם אם לא אישי, ויפסלו כל תופעה של שינוי בשיטה בהקשר של התרבות שבה הם פועלים על השיטה כי הם כבר הטמיעו את התרבות שהשיטה עצמה מייצגת. מצטער על אורך התגובה.
 

Jogodor1

New member
צודק ביותר...

את המקרים האלו אני רואה יום יום אצלנו, באים כאלו שרוצים ללמוד סלטות- נושרים אחרי 3-2 שיעורים אחרי שהם מגלים שאת זה הם לא ילמדו פה... באים כאלו ששמעו שקפוארה זה ה"דבר"- נושרים אחרי 5-7 כי ה"דבר" לא מגיע... באים כאלו שרוצים ללמוד ללכת מכות- נושרים אחרי מקסימום 10 כי הם לא מרגישים שהם השתפרו בזה... באים כאלו שפשוט נהנים מהחוויה האותנטית- אחרי 3 חודשים עד חצי שנה, פשוט מאבדים עניין, זה נראה להם כבר מאוס... וכך הלאה וכך הלאה...
 

Jogodor1

New member
לא כול כך...

ההתקדמות היא איטית כדי שהבסיס יהיה טוב. המורה שלי הוא 2 חגורות מלהיות מאסטרא, ומתאמן עד היום, כול הזמן (כמובן...) על ג´ינגה... ואני בטוח שקמיסה עושה את את אותו הדבר...
 

amir_aikido

New member
../images/Emo45.gif רעיון מעניין

אני חושב שיש בו מן האמת, למרות שבאופן טבעי, ככל הכללה אחרת, גם בו יהיו חריגים. אמיר
 

idv

New member
יש חריגים לעניין

אם כי הרוב אכן פועלים לדעתי לפי התרשים הנ"ל.
 

WhiteBear

New member
מסכים ומעניין חוץ מנקודה אחת...

צריך להבחין, לדעתי, שאוטנטיות של שיטה אינה דוגמטיזם. למה אני מתכוון? אני יכול לספר על אדם שאני מכיר ומכבד, שלקח שיטה והסב את צורת ההוראה לגילי נוער, בצורה שהיא לא אותו הדבר לשיעורים "רגילים". וכל זאת באישור המורה שלו. האם ניתן לומר שהוא לא נשאר "אוטנטי" לכל דבר שקשור לשיטה - נכון! הוא פירק והרכיב אספקטים של לימוד החומר, בכך הוא עשה התאמה לתרבות שבה הוא נמצא ומלמד. כנראה שהפעולה הזו, בצורה מסויימת, לא איבדה את התמצית החשובה של העיסוק. במילים אחרות - יש פעולה של התאמת שיטה לסביבה שבה מלמדים, ויכול להיות שאותו דבר נעשה בקפואירה, אין בכך משמעות שהשיטה מאבדת מכוחה. ובנפרד, יש כנראה פעולות שכן מדללות את אופי השיטה. אבל שוב, לא עשיתי מחקר, מדובר רק בתחושת בטן... ובכל מקרה
טל.
 
מסכים מאוד, רק נוסיף שככלל השינויים

האלו יתבצעו ע"י בנאדם שלומד את השיטה בצורה מאסיבית. אם המורה שלי, שהיום יש לו כבר נסיון של 18 שנים באותה השיטה, אומר לי "שמע, המורה שלי עושה ככה, אבל אני למדתי שצריך להדגיש יותר את הטכניקה הזו והזו כי הוא כבר מבוגר ולא עושה הכל 100%", אני מקשיב. וגם אם הוא שם מוזיקה מערבית באימונים (שאגב היתה הודעה רצינית לחלוטין), כי זה באמת נראה לי טפשי להקשיב למוזיקה שלא אומרת לי דבר בכל הקשר כשאני צ´י-קונג, אז אני לא מתרעם וזה נראה לי מאוד הגיוני; ואני בטוח שיש שינויים גם יותר דרסטים שאפשר לעשות.
 
למעלה