זו בדיוק הנקודה: זו סתירה אתית
ומקצועית, שלא משנה איך תיגש אליה, תמיד תצוץ מחדש: אם זה כ"כ גרוע, אז מדוע לא לכתוב הכל מחדש? והרי כל קורא, חדש או ישן, יקרא למהדורה החדשה ´תרגום חדש´. או - אם הנוסח הישן זקוק רק לתיקונים עובדתיים, אז מדוע כל משפט שני תוקן, בין אם זה נחוץ או לא (ובתוך כך נעשו עשרות שינויים לא נחוצים שאין בהם שום ´נאמנות´)? כאשר אתה ניגש לערוך טקסט ולחתום את שמך על התוצאה כעורך, אתה מחוייב להפיק תוצאה שתתאים להגדרות מקצוע העריכה, הווה אומר - לחזק את הטקסט כפי שהוא *נכתב*, אפילו על חשבון המקור (אם כי יש כאלה שיתנו משקל רב יותר למקור); אם אין לך הערכה כלשהי לטקסט איתו אתה עובד, או שהוא פגום בעיניך עד כדי כך שהוא מחייב שכתוב של יותר מ-5 אחוזים מכל המלים, התוצאה בהכרח תהיה גרועה יותר *לאחר העריכה*, כי כל מבנה פנימי שהיה בו או שהמחבר (במקרה הזה המתרגמת) התכוון להעביר ישתנה, מאחר וכוונתו לא הובנה.