"לתועלת לכלל ישראל?"

uri80

New member
לא ממש.

התקופה בה היו הרבה יהודים באוקראינה חלפה מזמן (מלחמת העולם השניה, טבח באבי יאר ועוד כמה שטויות עולות לי בראש). רוב האוכלוסיה היהודית שנשארה באוקראינה עזבה בגל העליה הגדול של תחילת שנות ה-90. כמה כבר יהודים נשארו באוקראינה? אחוז אחד מבין האנשים? חצי אחוז? פחות? איזה מיעוט ואיזה נעליים, לא מדובר כאן במיעוט גדול כפי שקיים אצלנו (כ-20 אחוז) או אפילו בצרפת (כ-10 אחוז). רוב הסיכויים שתוקפיו של בן הצבי לא ממש נתקלו ביהודים כל יום, אבל השנאה ליהודים שרירה וקיימת למרות השנים שעברו כאילו לא השתנה דבר. בקשר לערביי ישראל -לצערי נראה שהמגמות של השנים האחרונות לא ממש מצביעות על רצון להשתלב במדינה אלא להפך. ריאד סלאח ותומכיו מהתנועה האיסלאמית מסוכנים בעיני בדיוק כמו החמאס אם לא יותר, למרות שהם אזרחי ישראל לכל דבר. בשארה וטיבי ושאר מלקקי הפנכה של הרודנים באזור גם הם לא בדיוק דוגמא טובה להבדלה בין הרש"פ לאזרחי ישראל ואלה המנהיגים הנוכחיים. מדאיג. ולגבי המשפט האחרון שלך - אם לרגע חשבת שתשמעי ממני משפט בסגנון "המוסלמים הם עם צמא דם, אינטרסנטי ושקרן, ושאף אחד מהפרטים המשתייכים אליו אינו נקי מזה" - יתכן שלמרות השנים הארוכות של הכרותנו, נראה שככל הנראה אינך מכירה אותי בכל זאת.
 

סלסרו

New member
תמונה של ילד בגטו חברון

שצילמתי בדיוק לפני שנה. התמונה לא טובה כתמונה, כי מיד בקשו ממני שאפסיק לצלם. מדובר בהריסה של בית ערבי הממוקם בתוך הגטו שתושביו נסו מהמקום עקב התנכלות בלתי פוסקת של יהודי המקום. הבית הוגן ע"י הבג"צ, אבל בעלי הבית לא יכלו לסבול את ההתנכלות המתמדת ועזבו. כעת יהודי המקום עובדים לאיטם לנפץ את הבית, וכפי שאתם רואים, החינוך לזה מתחיל מגיל צעיר.
 

uri80

New member
קצת מצחיק, עד שבאת לבקר בארץ

מצאת את עצמך דווקא באחד המקומות הכי הזויים במדינה הזו. לא יכולת לבקר כמו כולם בראש הנקרה למשל?
 
אלמנט שקיים בכל הדתות, אולי יש בו

אלמנט שקיים בכל הדתות, אולי יש בו משהו. סוג של אלימות קיימת גם ביהדות - כיבוש הארץ ועוד, גם באיסלאם - אין צורך להדגים, אצל הסינים - מלחמתם בטיבטים, וגם בנצרות - אינקוויזיציה, מלחמת עיראק (?) וכו'. צריך להכיר את האוייב שלך, גם אם הוא במדי עשיו. אם מישהו יושב בוועדת הכספים של הכנסת, משחק במיסים של אמא ואבא שלך לטובת לומדי הלכות בורר בשבת והלכות ניקור תרנגולות, הוא סוג של אוייב מבפנים. עכשיו כשאני חושבת על זה, אפשר להילחם בעמים ע"י הכנסת גורמים דתיים שכאלה, יש סיכוי שהם יאכלו אותם מבפנים. אותו חרדי, אני מסוגלת להגיע להכרה שהוא מוביל את בני מיני לרעה חולה, וכדאי להלחם בו. גם אם הוא תאום זהה שלי. וקואליציות אפשר לבנות גם עם השונה ממך שברור שהוא רוצה להוביל את העולם לקראת משהו טוב ובר קיימא. ייתכן שבן אדם שחולה במחלה מסויימת ירצה לתמוך דווקא במי שלא חולה באותה מחלה, כי הוא מאמין שזה יקדם את האנושות יותר. כי הוא מאמין שהבריאים יותר יכולים לעזור גם לחולים. ייתכן שאותה אנרגיה שצריך להשקיע בסיוע למי שנראה לך (מי שזה לא יהיה), צריך להשקיע במלחמה במי שגורר את אותה קבוצה טובה ללמטה. שוב, מדי עשיו (או יעקוב, או כבש) לא צריכים להטעות.
 

אבזץ

New member
לא מבין מה הדוס קשור?

אתה כבר לא ילד, אין סיבה שתקרקר סביב הוריך אלא כדי להסיע אותם על כיסא הגלגלים, אם יש להם דירה נאה להוריש... ועל כגון דא נאמר: "מי שהולך לישון עם הוריו המבוגרים (בלי חיתול), אל יתפלא אם יקום רטוב..." שכור דיר נאה בת"א, מצא עבודה ששכר דיר בצידה. או אז תפסיק לבחוש בסיר הקקי, עד דלא ידע בין טירוף הדעת לבין טירוף הדת. באהבת ישראל אמיתית, אגיטען שור מועד
 

מתלבט13

New member
כמה אי דיוקים

אני לא גר אצל הורי. ואינני מקרקר סביבם יומם ולילה. ומשום מה שכחת שאפשר לקום רטוב גם מסיבות אחרות. תמהני עליך. שאתה תשכח? זה סתם הפסח המצות, הסדר ופגישות משפחתיות מכניסים אותי לדת, ולבחישות שונות ומשונות. באהבת ישראל אמיתית (כפשוטו ממעש).
 
גזענות ובלי תועלת בכלל

הזכיר לי את האמרה של וודי אלן: אני לא גזעני. אני שונא את כולם אבל שונא אותם במידה שווה. האמירה של אבא שלך לא נוראה בעיני כי אני כבר רגיל להשקפה הקפיטליסטית של הרבה לא גזענים שאני מכיר שלא צריך לחשוב על תועלת לאף אחד, פרט למשפחה המצומצמת. חותמים ערבויות במשפחה רק לאנשים שבטוחים שיוכלו להחזיר את החוב. אם מישהו במשפחה הרחוקה בבעיה לא רואים אותו. לא הבנתי מה אתה מצליח לעשות שמביא תועלת לכלל האנושות אבל אם אתה אומר שאתה מצליח לעזור לכל האנושות אני מאמין לך. יש הבדל בין עזרה לאנשים שאתה מחבב מסיבות שונות לבין שנאה. בשרשור הזה ההבדל טושטש. הוא התחיל באמירה של האבא שלך שהוא ישמח אם מה שאתה עושה יעזור לכלל ישראל. אני רגיל לשאלה מהחברים שלי מה יוצא לי ממה שאני עושה והאמירה לא להיות פרייאר. אני לא חייב לאהוב יהודים יותר מאנשים אחרים אבל יש להם בונוס אצלי. הם מקבלים כמה נקודות זכות לפני האחרים. אני לא שונא אחרים אבל מרגיש קרוב ליהודי עד שחלק מהם גורמים לי לא לאהוב אותם אבל הם מרויחים את היחס ביושר. הם עשו משהו. כל עוד אנשים חושבים על: יהודים, אוטיסטים, פליטי סודאן, עובדים זרים, פלשתינאים עשוקים, פילפינים, נפגעי צהל, ילדים בסיכון, קשישים שעונו ונשדדו. אני לא קורא להם גזעניים. העניין הפרטי שלהם את מי הם אוהבים ולמי הם מרגישים קשורים. האבא שלך דיבר על תועלת ולא על שנאה. כשהוא ידבר על שנאה אשאל לפי מה הוא שונא. אני לא שואל על דברים חיוביים. כנראה אני רגיל לכמה עשירים לא גזענים שהאליל שלהם הוא הכסף והם לא עוזרים לאף אחד אלא אם נמצאים מצלמה ועיתונאי בסביבה והם יכולים לספר איך הם תרמו כמה שקלים בודדים ל: רווחת ותפארת מדינת ישראל, פליטים סודאנים, עובדים זרים, פלשתינאים עשוקים, פליטי קונגו, עובדים פיליפינים, ילדים בסיכון. הם שוכחים לספר שהכסף לתרומה הוא מהטבות מס של כל האזרחים במדינה והם תורמים מעט מאוד. הם לא גזעניים. הם אדישים במידה שווה לכולם.
 

מתלבט13

New member
הבהרת כוונות

אני חושב שהדו-שיח פורש כאן באופן מטעה מאד. האנרגיה של אבי ירדה, כי הוא קלט איזה "גוי" הבן שלו, וסביב איזה מושגים הראש שלו עובד. אני משוכנע שלא זה שאני חושב על הגויים הפריע לו. זה שאני רחוק מהדת וכו' זה הכאב הגדול. אם הייתי אומר לו "אני דתי וירא שמיים, אבל אני חושב כעת על תועלת לכלל העולם ולאו דווקא כלל ישראל", אני לא חושב שהוא היה שם לב בכלל. מה לעשות שהערתי ה"תמימה" למה לכלל ישראל, היתה האות לכמה קוסמופוליטי ולא דתי אני - הבן היקיר של אבא?
 
הפרטי והכללי

יש בעייתייות מובנית בדיון כמו זה, שאותו אתה מתחיל בסיפור פרטי עליך ועל אביך ובהמשך הוא הופך לדיון כללי בשאלות שונות. שאלת היחס לאחר במקרה זה. בהתפתחות כזו של דיון, הפרטי והכללי מתערבבים בדרך כלשהי ולא לגמרי ברורה ההבחנה, מתי מתייחסים למקרה הפרטי ומתי לשאלה הכללית. והגרוע בזה הוא שיש מקום לחשוב שמגנים את אבא שלך (כגזען, או מה שלא יהיה) בדיון שאתה פתחת וזה לגמרי לא נעים (באנדרסטייטמנט). הרשה לי להפיס את דעתך, בכך שלפי ההתרשמות שלי, כל מי ששכל ישר בקודקודו מבין את מכלול הדיון הזה כפי שאתה מבין אותו. וגם אם ייתכן שישנם חילוקי דעות באשר לשאלות הכלליות השונות שעלו בדיון, הרי שבהקשר לשאלת היחס לאחר, אביך נתפס כחרדי מן המניין (אם לחטוא בהכללה). ותו לא.
 
אסטרטגיה לעומת טקטיקה

השבוע בפסטיבל עולמות,הייתה הרצאה על מנהיגות צבאית בספרי מדע בדיוני (מד"ב) ופנטזיה. להגדרתו אסטרטגיה כוללת התכוונות לטווח ארוך, פוליטיקה עולמית וכו', טקטיקה מתייחסת יותר לרמת הביצוע וקבלת החלטות "במקום". אבא שלך, רומז לכך שאתה מבצע ולא אסטרטג. אני רוצה לטעון ההפך. עם שהלך בדרכו של אביך, עבר שואה לפני כמה שנים. עם שהלך בדרכו של אביך טוען שבכל דור ודור עומדים עליו לכלותו. חלק מאותו עם שהולך בדרכו של אביך, קורא להקמת מדינה בבעלותו (?) אתחלתה דגאולה. זה עלבון לאינטליגנציה, לחשוב שזה שיש לך מדינה זה סוג של נס וגאולה. יש עמים, שדווקא הלכו בדרך אחרת, של יותר מעשיות, ורגליים מחוברות קצת יותר לקרקע, שאותה גאולה הייתה קיימת להם ממזמן. אותו חלק בעם שהולך בדרכו של אביך, מושך אותנו לכיוון מסוכן. האסטרטגיה שלו הוכחה כפוגעת בעם היהודי לטווח ארוך (נזקקים לנס לקיום, מה שאחרים מקבלים כמובן מאליו) מאותה הרצאה השתמע שכדאי לקרוא את הספר "המשחק של אנדר".
 

uri80

New member
על מה כבר היה להם להרצות שם?

על "המשחק של אנדר" של סקוט קארד (שמההמשכים הגרועים ניכר בו שאיננו מבין מימינו ומשמאלו כיצד הדברים מתנהלים) על "עריצה היא הלבנה" או "לוחמי החלל" של הינליין?
 
למעלה