"לתועלת לכלל ישראל?"

[מתלבט13]

"לתועלת לכלל ישראל?"

סתם קיטורים מהסוג הישן (והאהוב?). היום דיברתי עם אבי. הוא כנראה מבין שאני לא הדוס הישן (והאהוב?) של פעם, אבל לא נראה לי שהוא מבין עד כמה עמוק אני שקוע בטומאה ה' ירחם. אקיצור, סיפרתי לו על משהו שאני עושה ושאני מקווה שיצא מזה משהו חיובי וכו'. והוא שאל או אמר יהיה מזה תועלת לכלל ישראל, ואני באופן כמעט טבעי אמרתי "למה לכלל ישראל? לכולם". האנרגיה של אבי ירדה למתחת לאפס. לא שהוא מאר לי משהו, אבל המצב רוח שלו לא היה משהו, וכל ההרקגשה הנעימה של השיחה הלכה. התבאסתי על עצמי רצח, למה עשיתי לו את זה. למה לא הייתי חכם מספיק לומר לו "אני מקווה שתהיה תועלת, ואולי אפילו מחוץ לכלל ישראל, או להתעלם לחלוטין מ"כלל ישראל". טוב עד כאן סיפור הדברים. וכאן נכנסת התפלספות פסיכולוגית שאין דוגמתה. המלצה חמה: יש בצד ימין למעלה סמן איקס, ללחוץ בלי לחשוב. למה אמרתי זאת לאבי: (אופציות, סמן איקס. אתה תמיד טועה. וכל התשובות לא נכונות) 1) נפלט לי כמו לחילוני מצוי שלא מבין למה התועלת מוגבלת לכלל ישראל. ובכלל לא מצליח להתחבר למשפט (אני? חילוניסט????). 2) הייתי חייב להראות לאבי מה אני חושב. מין יצר יציאה מהארון. או כנות או כל מיני מלות ניו אייג'. 3) אני מחפש סוג של אישרו מאבי למי שאני היום. 4) עוד פירושים ששכחתי. אקיצער, יש לילד על מה לחשוב, למה להפריע לו?

 

[avi972]

עזוב, למה להאשים את עצמך ?

אני לא חושב שחייבים להיות דוסים בשביל שמשפט כזה ישמע מוזר. חוץ מזה זה קצת מוגזם להעלב מהתגובה שלך - במיוחד שכמו שאתה אומר הוא ( עוד )לא יודע עד כמה אתה עמוק בטומאה

 

[ישר עד הסוף]

מה אכפת לך???

זה מאד יפה ומרגש שאתה טיפוס רגיש נורא לתנודות האנרגיה החדות של אביך. ממש מרגש. אבל למה? למה כל כך אכפת לך? הרי אתה יודע שכבר שנים שהוא לא מתייחס אליך כאל שווה לו. ההיפך. שנים שהוא רואה אותך כשונה ממנו. כנטע זר במשפחה, גם בתקופות האדוקות שלך לא היית חלק אינטגרלי ממנו. החל בישיבה שלך וכלה בחברים שלך. שונה היית. ויותר מזה, יתכן שאתה מדמיין את צניחת המחוגים הרגשיים שלו? על ראש הגנב בוער הכובע? ובמילים אחרות, יתכן שרמת האנרגיה שלו המשיכה להיות מעל האפס רק שאתה פירשת את זה כך בגלל שאתה מסתיר ממנו משהו. אתה חושב שכל מילה שאתה אומר נמדדת? (הפנקס פתוח?) זהו שלא. כל עוד לא תאמר לו מפורש שאתה לא בדיוק דתי, הוא לא יבין את זה. ולא כי הוא טיפש או משהו, הוא פשוט לא ירצה להבין את זה, תסמונת בת יענה ידועה ביחוד במקרים כאלה. (אני מצטער שאני לא כל כך מובן לרוב האנשים פה. זה קורה(א). אשתדל לא להיות כזה בעתיד.) מסקנה: אל תקח דברים ללב. בעצם, רק את הדברים החשובים.

 

[נופל חופשי]

אתה מובן, אוהו מובן

וכותב אחושילינג בנזונה לכבוד שבת קודש

 

[yaniv1216]

נצל``ש בגלל שאני חוזר בתשובה

אני לא יכול להזין הודעה? אכלתי ממתק לא כשר לפסח ונפלה לי הסתימה בשן. זה סימן משמים. אני בטוח. אני ילך עכשיו לתפילה בנץ. ויבקש סליחה על כל מה שעשיתי. היה נחמד להכיר אתכם

 

[חיים טובים 28]

חברים אני חוזר למקורות.

כי נמאס מנביעות.

 

[מלח השמים]

כשהייתי ילד קטן

התפללתי לאלהים וביקשתי שיתן לי אופניים. אחרי הרבה זמן כשראיתי שעדיין אין לי אופניים, הבנתי שאלהים לא עובד ככה. לכן גנבתי אופניים וביקשתי מאלהים שיסלח לי. (ציטוט מ-X) אם אכלת ממתק לא כשר לפסח ונפלה לך סתימה בשן, זה סימן משמיים שאתה צריך ללכת לרופא שיניים ולא להתפלל (או, אם בא לך, גם וגם).

 

[yaniv1216]

חח העלת לי חיוך.

תודה..

 

[Le Fay]

../images/Emo9.gif

 

[נופל חופשי]

גוט גוט

כי כשרואים סמיילים של לה פיי, מוכרחים לבדוק ת'עניין

 

[מרכוס אורליוס]

היי חילוניסט. סלח לעצמך.

אני מגיב כי יצא קצת להיחשף אליך, אך לפני כמה ימים. ראשית העובדה שכל זה מטריד אותך מאוד - היא טבעית לחלוטין. אתה יושב בהצגת תיאטרון, מתעב אותה, ומפנה גבך לבמה. מסביבך רובם מרותקים בחושך להצגה. יש להניח שגם אז כל מה שתדבר ותעסוק בו יהיה קשור להצגה. גם אם תקלל אותה, את השחקנים, את התפאורה ואת הבימאי. הסביבה הטבעית, המיידית, המוכרת לך, (חיצונית כפנימית) מורכבת כעת או משוחרי אותה הצגה או ממתעביה שיושבים איתך יחדיו באולם. ביום וכשהזמן והתנאים יבשילו לכך - תצא בחוץ, כל זה יהפוף לזכרון, כמעט שולי, שאולי פעם ב..(ליל הסדר?) תהין לצחוק/לבכות/לבוז, אולי אפילו להיזכר בערגה באותה הצגה. אבל "מבחוץ". מתוך עולם שלם ומגובש. מתוך שלימות ונחת רוח. בלי להיות מעורב כל כך. וכן, סביר להניח שביקשת את הבקשה הטבעית ביותר שבן יכול לבקש מאביו - קבל אותי באשר אני. ולא רוצה לרפות את ידך, אלא לספר לך דברים כהווייתם. אני מכיר אנשים ששנים רבות עודם מבקשים את זה בכל מיני דרכים (מאבא, מאמא, ממשפחה, מחברים ישנים ואולי בעומק הדברים מהאני הילדי החרדי החבוי בהם פנימה) ולא עולה בידם. ככלב שב על קיאו הם חוזרים ומשקיעים בזה אנרגיה. מיותרת כמובן. חרדי אמיתי, למרבה הצער, לא יוכל לקבל אותך כמו שאתה. כך בנויה החברה שלו, זהו אופי תרבותו ומזה מורכב המבנה הנפשי שלו על פחדיו, חרדותיו ואמונותיו. שנים רבות בחרתי לתעב את החרדים רק משום כך. בשנים האחרונות - אני גם מקבל אותם כמו שהם. זה מה שהם יכולים. אחרת - כל המבנה הרעוע של החברה הזו - יתפרק. אל תכעס על נכה שלא מנצח את המקצה למאה ועשר משוכות. הוא עושה מה שהוא יכול. לא יותר. (גם על תהיה כסיל ותהמר עליו) אני חושב שמי שבוחר לעשות את הצעד הזה של התנתקות וחזרה בשאלה, שנתפסת בחברת האם כמעשה בלתי נסלח, חייב לדעת זאת מראש. סיכוי רב מאוד ש"אבא" לא יקבל אותך באמת, לעולם! (מזכיר את הבדיחה האם שני הומואים יכולים להיכנס להריון? כעיקרון - לא. אבל אלפים רבים ממשיכים לנסות). אולי זה המשפט, מין מנטרה, שצריך לשנן ל"תלמידים" בשיעור הראשון בחזרה בשאלה מהעולם החרדי. (200 פעם ביום. במנגינה חסרת מלודיה - כמו נזירים טיבטים). זה חור שתצטרך ללמוד לחיות איתו, אולי כל חייך. אבא לעולם לא יקבל באמת את מעשיך. אבא לעולם לא יוכל להתגאות בהישגיך, לפרגן לך, לספר לחבריו על כמה הבן שלו מוצלח - גם שתקטוף את פרס נובל. הברירה שתשאר בידך היא האם להשקיע בכך יותר מדי אנרגיות לשנות את שאי אפשר, כמו גם להסיט את המושא ולדאוג שאתה! על כל רבדיך, על כל זכרונותיך, על כל כשרונותיך ומעשיך, ובכן, שאתה! תקבל את עצמך בלא סייג. בהצלחה חילוניסט. ארוכה הדרך. מאוד.

 

[מתלבט13]

אהבתי

את "כשתזכה בפרס נובל". אני נוהג לא להכריז על כך בפומבי, אבל אני די משוכנע שאני אקבל את הפרס. אבל צדקת כמעט מאד. אגב, לבי אומר לי שאבי כן שמח בהצלחותי שאינן קשורות לדת. אבל עדיין הדת מרכזית מאד בעולמו. בקיצור אני לא יודע. פסיכולוגיה אישית ובפרט עם קשרים למשפחה וכו', ובפרט בעיתוי רגיש כמו שאני נמצא בו עכשיו, ובפרט שאני לא יודע איזה עוד בפרט יש. העיקר שזה לא הדבר היחיד שמעסיק אותי בימים טרופים אלה. ואגב, כמעט את כל הספרים החזרתי למקום (אם כי סטטיסטית מתוך 30 ספר שפתחתי מספיק 13% שלא חזרו למקום כדי להעלות את ריכוז הדם במערכת האלכוהול של בעל הבית. חכסמח

 

[Le Fay]

3).

זה אמנם ילדותי, אבל אולי יעודד אותך לשמוע שרוב האנשים חוטאים בזה.

 

[Le Fay]

יש עוד סיבה, לא פחות תקפה:

רובנו תופסים את בני המשפחה הקרובה שלנו כמין המשך שלנו, המעיד עלינו: מפדח ומבייש אותנו אישית אם הם מדברים שטויות, ועוד בלי להבין כמה הן טפשיות, קטנוניות ומרושעות. ככל שהם אנשים בוגרים יותר, שהערכנו פעם את דעתם, זה יותר מפדח יותר ופחות נסלח; ואם אתה ממילא נוטה לווכחנות, תתקשה מאד להתאפק במקרים כאלה. נ.ב. אני לא בטוחה שגזענות היא נושא כל כך גרוע לריב עליו.

 

[מתלבט13]

זו לא גזענות, לטעמי

זה שאנשים רואים כחשוב יותר לעזור לקרובים להם זה דבר טבעי. (כמדומני שהפילוסוף אבישי אולמן-מרגלית כתב על הנושא "thich blood") ו"כלל ישראל" זה סוג של קבוצת התייחסות. יעני זו "השבט שלנו". גם את תעזרי יותר ליוצב"ש מוכר מאשר לאיזה שהוא הומלס שקראת עליו באתר "עזרה לקהילה" יש דירוג ברגש המוסר האנושי מקרובים יותר (במקום, בהשתייכות חברתית בקירבת דם בזמן, וכו'), לרחוקים יותר.

 

[Le Fay]

לגמרי גזעני לקבוע מי "קרוב לך" לפי

צבע עורו, הדת שהוא נולד אליה וארץ מוצאו המשוערת. "השבט שלי" מורכב מאנשים שקרובים אלי גיאוגרפית וחולקים איתי סדרי עדיפויות ואורח חיים דומה, לא זרים שכרתו להם את העורלה בגיל שמונה ימים. זה אומר שסחר פודי ורבעה מורקוס קרובות לי עשרות מונים ממך.

 

[מתלבט13]

בתכל'ס נראה לי סוביקטיבי

כל שאלת הגדרת הקירבה היא שאלה של הרגשה ודי סוביקטיבית. אז לך מתאים לקבוע לפי א' לפלוני מתאים לפי ב' אלא מה? יש איפה שהוא שכתוב ש"גזענות" היא דבר פסול. לא מאמין במה שכתוב. תשכנעי עניינית.

 

[Le Fay]

לא צריכה לשכנע בכלום, חובת

ההוכחה עליך. למשל, שאביך וחסידי סאטמר בניו יורק הם בשר מבשרי וקרובים לי יותר מהשכנים שלי. מלבד זה שככה אמרו לך מאז שנולדת, יש לך סיבה טובה להאמין בזה?

 

[בן הצבי]

תסלחי לי שאחלוק עלייך גם בזאת.

שפה, תרבות, ומוצא משותפים הם בהחלט בסיס להעדפה. עם חסיד סאטמאר מניו-יורק יש לי במשותף הרבה יותר מאשר עם קתולי מפריז. אותה אמונה, אותה שפה (יידיש), ואותו מוצא (יהודי). עם פועל רומני שעובד בפנימיה בה אני עובד, יש לי הרבה יותר במשותף מאשר עם פועל תאילנדי, במקרה שהיה עובד שם אחד כזה. אותו מוצא (רומני-מולדובני), ואותה שפה (רומנית). אפשר לומר שאף כמעט אותה תרבות, אותם הרגלי אכילה, וכמעט אותם הרגלי שתיה...

 

[סלסרו]

השוואה לא נכונה

לי אישית יש יותר במשותף עם ידידי הגרמני הוברטוס, שאינו יהודי ואינו מאמין באלוהים ומן הסתם גם אינו מהול, ששפת אמו גרמנית ומן הסתם סבותיו לא ממש אהבו יהודים בלשון המעטה, מאשר יהודי חרדי. עם החרדי אין לי על מה לדבר. עם הוברטוס, אנחנו יכולים להעביר שעות בשיחה. עם החרדי לא יהיה לי נח לאכול ארוחת צהרים ביחד (מה גם שהוא לא יסכים לאכול במקומות שלי), ועם הוברטוס אני נפגש כמה פעמים בחודש לצהרים. עם הוברטוס כייף לי, עם החרדי לא.