תגובה לאין לי אחות סליחה על האורך
אני מתגוררת בבאר שבע, עיר אשר לא ידע עד לתקיפה , את הפחד מהאזעקות. אני מביטה בתמונות שרצות בערוצי הטלוויזיה הזרה, וגם ליבי נחמץ בקרבי על הילדים החפים מפשע, שנהרגים או נפגעים בעזה. דעתי האישית שונה ממרבית הדעות שהובאו כאן, דעתי היא ששם, בתוככי רצועת עזה, יושבת אימא אשר חרדה לגורל ילדיה כפי שאני חרדה לגורל ילדיי, רק שלנו ניתנה הזכות הדמוקרטית להביע את דעתנו ללא פחד שנעלם או נהרג, אולי נקבל מבטים נוקבים או דעה שונה אך שם אני מאמינה שמי שמעז אכן לקום ולומר ולהתנגד, סופר מר. המבצע הצבאי שכרגע חיילנו נמצאים בו (אנא בתפילה שחיילנו יחזרו בשלום) הוא הכרחי, ונחוץ מכיוון שהשתיקה וההבלגה שלנו נתפסה בקרב בחמאס והקיצונים האחרים כחולשה, אני מאמינה בכל ליבי שהצבא שלנו אשר רואה את חיי האדם כערך עליון אוסף מידע מודיעני, ומשתדל לא לפגוע באזרחים חפים מפשע בעזה, כדוגמת הכרוזים שפוזרו מהאוויר לפני כל הפגזה לפנות את הבתים כי האזור הנ"ל הולך להיות מופגז, ואינני מבינה מדוע אנשים לא עזבו את בתיהם בכדי להציל את ילדיהם הרכים, כואב הלב על הילדים בעזה שנהרגים ונפצעים, כואב הלב על ילדי עזה הרעבים בגלל שלטון דפוק ובגלל שטיפות מוח רבות שהוריהם עברו, מגדלים ומאמינים שמות ילדיהם לא יהיה לשווא וכל ילד מת הוא שהאיד כואב הלב על ילדי שדרות ועוטף עזה שגדלים במציאות של פחד ואימה כבר שמונה שנים, כואב הלב על ילדי שדרות ועוטף עזה שנולדו למציאות הזאת ולא מכירים מציאות אחרת ויפה יותר אכן כן כואב הלב על ילדינו שלנו, וכואב הלב על הילדים בעזה (לדעתי לא כולם שונאי ישראל) וכואב הלב על כל ילד חף מפשע שצריך להכיר את הצבע האדום בצורה נוראה (אם זה אצלנו באזעקות ובפצועים, ואם זה אצלם במראות הדם של ההרוגים והפצועים) ולא בחבילת הצבעים או הטושים שנדע ימים שקטים
