הגר"א נגד מיסטיקה?
הגאון מוילנא שזכה ואני מיוצאי חלציו, (ר´ חיים מוואלזין אמר שיש השפעה עד דור עשירי, כנראה לכן אני יוצא בשאלה...) אמנם התנגד למיסטיקה שבחסידות, אבל הוא עצמו הכניס הרבה קטעי קבלה. למותר לציין את שאמר על הרמב"ם, שסלידתו מעין הרע וכדומה, היא מכיון שהפילוסופיה בילבלה את דעתו. או כמו בתרנגולות לכפרות שהבית יוסף סובר שהדבר אסור מפאת חוקות הגויים. והאר"י סבר שיש לעשות בתרנגולות. והגר"א הכריע, כן לעשות בתרנגולים. או שאמר שאע"פ שהנחשים של ימינו אינם מטילים את ארסם במים (למיטב ידיעתי, והיא זעומה הם אף פעם לא הטילו ארס במים.) בכל זאת אין לשתות מים מגולים כי יש בכך טעמים נסתרים. וכן היה מקפיד באוכלין ומשקין שהיו מתחת למיטה ששורה עליהם רוח רעה. בכלל. ספר מעשה רב עמוס בהנהגות מטופשות שרק ספר חסידים מצליח להתחרות איתו בכמות השטויות. בספר חסידים כתוב שמי שמתגלח בתער, לאחר מותו יעלו עליו פרות. (אני נזכר שאבא שלי הקריא את זה בהתרגשות.) או האיסור לשחוט אווזים בחודש שבט, אלא אם יאכל השוחט חתיכה מהאווז הנשחט שאז מותר. (וזכרוני כד הוינא טליא, שתליתי בליל ר"ח שבט בחדר האוכל של פונובי´ז הודעה בכהאי לישנא. אסור באיסור חמור לאכול אאוזים בחודש שבט. והציבור שראה את זה למחרת געה מצחוק עד שנודע לו מה המקור.) כך שלומר שהגר"א היה נגד מיסטיקה זה קצת מוגזם. פקארט, בגללו אנשים ריאליים לחלוטין כמו סבי שיודעים את הרמב"ם מילה במילה בע"פ נזקקים לעשות שטויות כי כך הגאון מוילנא אמר.