יש לי שאלה

[חי אדר]

סבירות הפירוש

ספר בראשית ברא, מחברו פרופ´ נתן אביעזר, כתב את הספר מתוך תפיסה של ולטעמיך. אבל במהות העניין הוא מבין זאת באורח שונה ממה שהספר מייצג. וכך עולה מאחרית דבר שבסוף הספר. ואף בשיחה אישית אישר המחבר את פרשנותי זו לדבריו. לעניין תוארי האל: אם כי זה לא כתוב במפורש אך זה עשוי להשמע מעצם הקביע של אחדות האל, בשמע ישראל. או מהכתוב ואל מי תדמיוני ואשווה. ומעצם הביטוי קדוש שמובנו נבדלות. אם כי לא נעלם ממני שמובן אחדות האל עבר צורות וגילגולים שונים במרוצת הדורות.כעולה מהשגת הראב"ד על הרמב"ם, וכפי שהעיר פרופ´ הרוי. אך אני נוטה יריעת אוהלי לגישה הגורסת כי כל עוד והטקסט עצמו עשוי לשאת משמעות סטירילית אשר עולה בקנה אחד עם המושכל. אזי אני נוטה לפרש זאת באורח זו. וכדברי הרמב"ם במורה ששערי הפירוש לא נעולים.

 

[קוצץ בנטיעות]

אביעזר פשוט כיסתח

הוא כתב ספר שלם, כביכול רציני, על איך שסיפור בראשית מסתדר יופי עם המדע (באופן שבו הוא מסלף אותו...), ובסוף הוא מכסת"ח ואומר שגם אם יתגלו סתירות, הוא יישאר מאמין. נו, שיהיה. בכל זאת הוא רואה בסיפור הבריאה אמת מדעית. ה´ אחד - זה אומר שאין אלים אחרים שראוי לעובדם, או שאין אלים אחרים בכלל. עניין הייחוד במשמעות של "בלתי מתחלק" (מה שרלוונטי לתארים) מאוחר הרבה יותר, בהשפעת הפילוסופיה המוסלמית. כנ"ל לגבי "קדוש" וכדו´. הרמב"ם עיקם את הטקסט בשביל לפרש אותו באופן שיתאים לפילוסופיה שלו. כך עשו כל הפרשנים. זה לא ממש קשה - כשרוצים הכל מסתדר. אבל השאלה היא מה המשמעות המקורית של הטקסט. אותה אי אפשר להבין אלא על רקע ההיסטוריה וטקסטים מקבילים במזרח הקדום.

 

[חי אדר]

קצת ארוך

מה המשמעות של הטקסט, היא שאלה אשר ימיה כימי הטקסטים ואף לפני כן. פרשנות היא שליפת המשמעות הגלומה בטקסט. אולם מהי משמעותו? תלוי מאיזה נקודת מבט נבחנים הדברים. טקסט הטומן בחובו נורמה משפטית צריך להתפרש לאור העקרונות של מלאכת הפרשנות המשפטית. בשל כך בפרשנות מסוג זה, הפםרשן יבקש לשלוף את המשמעות הפרקטית הנגזרת מהטקסט גם אם זה לא יהלום תמיד את ההיסטוריה שלו. באופן זה מפרשים בתי משפט את החוק אף בנגוד לדברים שנאמרו בהצעות החוק ובדברי החוק. הטענה שהרמב"ם סילף את הטקסט היא טענתו של ספינוזה וכבר עמדו על כך החוקרים כי טענה זו אינה רצינית והיא נעשתה מתוך מניעים מגמתיים . וממה שיגור ספינוזה בא לו. ראה בספרו מאמר תיאולוגי מדיני מהדורת וירשובסקי ע"מ 16, אשר פירש שם למה מתייחס הביטוי את מעשי ה´. ובעצם זהו פירושו של הרמב"ם במורה נבוכים ח"א פרק סח. ויש עוד הרבה דוגמאות רק לא עת האסף. הפרשנות של הרמב"ם במורה נבוכים יוצאת מתוך התפיסה כי לשונות הקשורים לענינים תיאולוגיים צריכים להתפרש בהתאם לנושא התיאולוגי. ןהואיל ומושג האחדות הוא עניין גם פילוסופי יש לדון בו בהקשר זה לאורו ולפיו, גם אם אין זה עולה בקנה אחד עם לשון הפשט. מנגד במשנה תורה שהינו ספר חילכתי היגדים מסויימים התפרשו לאור העקרונות המשפטיים כיאה לטיב ולסוג החומר הנדון. פרשנות היסטורית: גם אם יש בידינו אי אלו פרטים היסטוריים שאגב לפי החוקרים הם לא משקפים את הכל כלל ועדיין יש עוד הרבה מה לדלות ולמוד. מכל מקום,אף אם היה בידינו את כל הנתונים עדיין שאלת הפרשנות לא זזה ממקומה. כיצד מפרשים את היסטוריה? מה טיבה של החלוקה לתקופות? אולי דווקא החלוקה לתקופות משפיעה על טיב הפירוש? ומהי הערובה שבידינו כל הצדדים של ההיבט ההיסטורי? אלו שאלות שעדיין המחקר הרציני תוהה על קנקנן ומחקר בא ומחקר הולך ודבר הטקסט חקוק לעולם. בכל אופן מפליא אותי שהטקסט המקראי נחקר לאורכו ולרחבו בכל ההיבטים והצדדים ובכל הלשונות, ובכל אופן כל חוקר מוצא לו בקעה להתגדר בו. ומבחינתי בזה נצחיותו מובטחת, ודווקא ע"י החוקרים.

 

[קוצץ בנטיעות]

אנחנו יוצאים מנקודות מוצא שונות קצת

אם אתה מקבל כהנחה מוקדמת שהטקסט המקראי אלוהי, אז אתה מחויב להצדיק אותו. כך, הרמב"ם למשל, שקיבל את התורה מצד אחד, ואת הפילוסופיה האריסטוטלית מצד שני, היה חייב ליישב את העניינים. מכיוון, כפי שאמרת, כל אחד יכול למצוא בטקסט בקעה להתגדר בה, הוא פירש את התורה לפי אריסטו. תקרא לזה איך שאתה רוצה, אני קורה לזה "עיוות": אני, שלא מקבל כהנחה מוקדמת שהטקסט אלוהי, מסתכל על פשטו בלבד, ועל הקשרו ההיסטורי. הפילוסופיה של התארים מאוחרת יותר לתורה, ולכן לא ייתכן שכותב התורה בכלל חשב על זה. את סיפור הבריאה אני מבין כפשוטו. סיפור בריאה הדומה לסיפורי בריאה אחרים במזרח. תן לי סיבה אחת למה לא להבין את זה ככה ? למה לא להבין את סיפור נח על רקע עלילות גלגמש וסיפורים דומים ? למה שלא נחפש משמעויות נסתרות ותאולוגיות בסיפורי הבריאה המזרחיים ?

 

[אלישע בן אבויה]

בין פרשנות לאפולוגטיקה

אני כמובן מסכים בדיון עם הטענות של קוצץ, ותמיד סברתי שהטיעונים של פרופ´ ליבוביץ אפולוגטיים ובלתי מתקבלים על הדעת, כמו גם עצם ההנמקה המגוחכת שלו לבחירתו בקיום מצוות - מין קבלת עול מצוות שרירותית, ללא טעם וללא סיבה. האם אכן התורה היא רק ספר חוקים? הלא החוקים מתחילים רק בספר שמות, כדברי הרש"י המפורסם "היה צריך להתחיל את התורה". התורה מנחילה לנו אמונות ודעות, הסברים על התהוותו של היקום ועל כל השאלות הגדולות המטרידות את האנושות. מדובר כאן במיתולוגיה Par Eccelance , ומספיק להשוות את סיפור הבריאה עם המיתוס הבבלי על בריאת העולם תוך ביתור גופתה של האלה הגדולה תיהמת (תהום) והפיכתם למים עליונים ותחתונים - כבר להבין מה מקור ה"אינפורמציה" שהתורה מספקת לנו. וגם אם אין מטרת התורה לספק לנו מידע מדעי, כשמידע כזה מסופק, הוא אמור להיות אמין ותואם את העובדות - בהנחה שניתן ישירות על ידי האל הכל יכול. בקיצור, ההסברים הרציונליים ברוח הרמב"ם ושאר הוגי ימי הביניים מושפעים עמוקות מן הפילוסופיה היוונית, והם אנכרוניסטיים בטיבם.

 

[חי אדר]

נקודת הבהרה

ושוב השאלה היא מהו פשוטו של טקסט? האם פרשנות תכליתית?ו שמא פרשנות ספרותית? כמו כן עולה השאלה: מהי הפרשנות הראויה בהתגלע סתירה? האם עליה לחתור להרמוניזציה או שמא להפרד ומשול. אותן בעיות שעוררה ההתחקות אחר כוונת הרמב"ם מתעוררת הבעיה בכל טקסט בעל משמעות מחייבת. ולא משנה אם זה יהודי או נוצרי או חילוני. ולמה נרחיק נדוד אל מעבר לתקופתינו ניכבד ונעיין בפסקי דין היוצאים מתחת עט השופטים. לצורך כך נעיין בלשונו הברורה של החוק ונעיין בפרשנות של בית המשפט, ומיד נעמוד על כך כי פשוטו של טקסט אינה עניין להכרעה ברורה כל. דיון מרתק העשוי לשפוך אור על הדברים כאן עולה מהפולמוס בין השופט ברק לשופט אליהו מצא בפסק הדין החשוב: ´מדינת ישראל נ´ אפרופים´ פד"י מט (2) ע,מ 265. כשלעצמי נוטה אני לעמדת הנשיא ברק בהתואת העקרונות הפרשניים שהעלה בפסק דין זה, ואשר הניף ידו שנית בספרו פרשנות במשפט, בכרךד וכרך ה´.ובאופן כללי בכרך א, וכר ג. לעניין הטענה שפרשנות ימי הביניים מושפעת מהפילוסופיה היונית. ניתן לומר, כי גם הפרשנו שלנו מושפעת מהפילוסופיה של העת החדשה. וזה מעגל קסם ההולך לכאן ולכאן. ואולי הפרשנות היונית הושפעה מתפיסות קדומות של היהדות, כעולה מעמדת הרמב"ם, במורה נבוכים ח"א עא? ושוב אותו מעגל קסמים של הביצה או התרנגול. ולעניין לייבוביץ: השאלה אינה על עצם האמונה הוטלה מתיאור בראשית אלא על האופן בו מוצגים הדברים. האם הצגת הדברים נועדה לשמו של תיאור מדעי אוביקטיבי? או שמא הצגת הקוסמוס נכתבה לפי מה שעשוי לחשרת את ההכרה האם העולם הוא מקרי? לטעמי אין המקרא מבקש לספק אינפורמציה מדעית אוביקטיבית. על מנת להצביע על עניין זה. נטול למשל את חוק הפרשנות. שדם נקבע כי יום, פירודשו מחצות לחצות. האם נטען כי המחוקק מבקש לקבוע קביעה מדעית מהו יום? בוודאי שלא. אלא הגדרת יום נועדה לצורך הסדרת עניינים של בני אדם. כלומר, שעות עבודה, תשלום ימי חופשה, קביעת תאריך לידה. כניסה לתוקף של התפטרות. ועוד. סוף דבר:כשם שאין הבור מתמלא מחוליתו, כך אין הטקסט מתמלא מסעיפיו וממילותיו. זקוק הוא לפרשנות שמעבר למילים.

 

[מוטלה1]

כוונת הטקסט

כששופט נסמך על פס"ד אפילו כשאין זה כוונת המחוקק, הוא עושה זאת הן מהטעם של הרוצה להיחנק היתלה באילן גדול, הן מהטעם של היצמדות ככל האפשר לספר החוקים, וזאת כדי שבמקרה וכן ניתן יהיה לפסוק לפי ספר החוקים כך יעשה. והן מהסיבה של היצמדות לטקסט מוכר גם שלא זו כוונת הטקסט. (כמו שעגנון שם בפי גיבורי סיפוריו קטעי פסוקים ששמשמעותם שונה ממה שהוא מייחס להם בסיפור.) לעומת זאת כשאתה בא לפרש מאמר כלשהו זכותך לייחס לו איזה פירוש שתרצה. אבל כשתבוא לדון על כותב המאמר איזה סוג אדם היה, אתה חייב להיצמד לכוונתו בטקסט. ולדוגמא אתה יכול לקרוא את סיפור מחיית עמלק בתור מטאפורה של הצורך בהשמדת רוע טוטאלי אולם כשתקרא פסוק אחר ובו יצויין שעשיית דבר כך וכך היא מוסרית, אל תעשה את זה לפני שתבדוק היטב האם זה מוסרי כי אתה יודע שהתורה היא לא תמיד מוסרית. (או בקיצור הצרה הגדולה היא להשתכנע בשטויות שלך.) אבל אם תצליח לשכנע שהכותב מדבר במובן הפשוט (כשהוא מחייב אותי לקיים מצוות כמו שכתוב ולא במשמעות אחרת.) תצטרך לשכנע אותי שהכל אמת ולא שסיפור הבריאה הכוונה למשהו אחר. וסתם בשביל להבין, אם אתה מעקר את המשמעות הקונבנציונאלית מנין לך שלהתפלל כן הכוונה כפשוטו. אולי הכוונה היא שאכילה זה קיום התפילה?.

 

[חי אדר]

למוטלה- הערה קטנה

הדברים שציינתה מעלים שוב את אותה שאלה: מניין לנו הערובה כי אנו יורדים לכוונתו של המחבר? לפיכך לטעמי יש מה שנקרא מסורת פרשנית. שופט המפרש את החוק אינו בודה מליבו פירוש. הוא נסמך על עקרונות יסוד הקיימות במסורת פרשנית המתגבשת סביב הנורמה המשפטית. וכך גם עושה איש הלכה, אשר נשען על מסורת פרשנית כיצד לשלוף את הנורמה החבויה בין קפלי הטקסט המקראי. כמו כן, יש להבחין בין החלק הסיפורי שבטקסט לבין החלק הפרקטי. החלק הסיפורי בו יש חירות לפרשן להעלות כל הגיג הניתז מחביון ליבו. מנגד בחלק הפרקטי ההיסמכות היא על המסורת הפרשנית של חכמי ההלכה שהם מבחינת מהות העניין עושים בדיוק אותה פעולה של השופט היושב בדין. ודווקא בהקשר זה ראוי לציין כי שופטים כדוגמת השופט חיים כהן המנוח ויבל"א השופט אלון, הצליחו להראות כי המשפט הישראלי דהיום יכול לשאוב מלא נחת חפניים מדרכי הפרשנות של חכמי ההלכה.

 

[מוטלה1]

האר את עיני../images/Emo62.gif

כנראה בגלל שאכלתי טרף היום לא זכיתי להבין את עומק כוונתך הטהורה. לא הבנתי מה החילוק שאתה עושה בין סיפור שאפשר לבארו באיזה אופן שרוצים לבין הלכה. במיוחד שאם אתה סובר שסיפור הבריאה אינו סיםור אוטנטי אלא סיפור שבא ללמדני דבר מה, שאז אם אסביר את הסיפור בצורה שונה ישתנה המוסר השכל, ובמה זה שונה מהמצוות? הגמרא בעצם חולקת על דעתך שהרי את הציווי עין תחת עין אפשר ללמוד במשמעותו הפשוטה, אפשר להסבירו בחיוב ממון, ואפשר גם ללמוד ממנו שיש להעניש בחומרא את הפושע. אבל הגמרא טורחת ומסבירה שהמשמעות היא אחת, הן בעבר הן בהווה והן העתיד חיוב ממון. אמנם הריטב"א אומר בפירושו למושג שבעים פנים לתורה, שהרשות ביד חכמי הדור להחליט מה ההלכה וכך יחוייבו לנהוג. (עד כמה שזיכרוני אינו מטעה אותי, הריטב"א נוקט כך הן לגבי הלכה והן לגבי סיפורים.) מה שכמובן מעורר תמיהה. מילא הלכה, אפשר לומר שרצון האל שכך ינהגו מכאן ואילך, אבל הסיפור שהיה כיצד ישתנה? ואולי נאמר כהמצאתו הגאונית של הרעק"א מכאן ולהבא למפרע. שפירושו אני מתייחס לתוצאות מכאן ואילך כאילו קרה כך וכך בעבר. אמנם אחר העיון מצאתי לכך סתירה מגמרא בגיטין גבי שירטוט, שאומרת הגמרא שר´ אביתר מריא דעלמא הסכים איתו במעשה דפילגש בגעה שר´ יונתן אומר זבוב מצא לה ור´ אביתר אומר נימא מצא לה ופגש אחד האמוראים את אליהו ושאלו במה עסיק קודשא בריך הוא אמר לו במעשה דפילגש בגבעה (כנראה בזמן השואה אלוהים התעסק בסוגית אשת אח במקום מצווה, או לחלופין בסוגיא דבור. הוא כל כך התעמק בסוגיות שהוא לא שם לב מה מתחולל בעלמא דשיקרא.)ואומר(הקב"ה) יונתן בני אומר זבוב מצא לה ואביתר בני אומר נימא מצא לה. שאלו, כלום איכא ספיקא כלפי שמיא? אלא זבוב מצא ולא הקפיד נימא מצא והקפיד, (באיזו דיפלומטיות הגמרא מסתדרת עם שני האמוראים.) מ"ט זבוב מיאוסא ונימא סכנתא. מוכח מכאן שבסיפור לא אומרים שבעים פנים לתורה. והדרן קושיא לדוכתיה. ובלי כל השטויות. מנין לליבוביץ שזה הכוונה במינוח תפילה? אולי הכוונה לשינה, או לקיום יחסי מין, שלוש פעמים ביום. וכך יוצא שכופר כמוני מקיים את המצוות. כי אולי הכוונה במצוות האמונה זה להיות כופר. וגם מה שאמרת על הסמכות שעוברת במסורת. מנין לך זאת? אולי נפרש את ועשית ככל אשר יורך אחרת. או אפילו את המושג שבעים פנים לתורה אחרת כפי שלדוגמא ר´ יודיל בטלן בספר הכנסת כלה מסביר שהחיוב הוא ללמוד שבעים לשון.

 

[חי אדר]

פשוט נוברור

ההבדל הוא ברור מכדי שיש צורך להיכנס לפני ולפנים. יש הבדל בין פרשנות של דבר שיש בו נפקות מעשית לחבין פרשנות של דבר שהוא במישור הרעיוני. פרשן של טקסט ספרותי יכול להשתעשע לו כפי רוחו ולעלות פנינים ככל שירצה. לעומת זאת כאשר מפרשים פסק דין, או דבר חקיקה, לצורך הוראה מעשית אזי זה לא נתון לחירותו של כל פרשן. והדוגמאות שציינתה אינן סותרות את הנחתי כלל. הערותיך מוסבות לגבי התהליך הפרשני כלומר כיצד חז"ל הסיקו מסקנות פרקטיות מהטקסט. אךזה בעצם שייך לכללי ההכרעה וזה משהו אחר. אך לעצמו של עניין, חז"ל עצמם הבחינו בין הלכה לאגדה וקבעו שאין למדין מן האגדה, ואף הבחינו בין דרשות הכתוב שהן רק אסמכתא בעלמא. כלומר יש כאן מובחנות בין המישור הרעיוני למישור הפרקטי. כיצד להבחין בינהם ומה מידת ההיזדקקות של שתי מערכות אלו לאלו זה כבר שייך למחקר המשפט העברי וזוקק בחינה מלומדת, ככל בחינה משפטית. ושוב ההדגמה ממערכת המשפט. במאמרים משפטיים מוצאים אנו שפע דרכי פרשנות של פסקי הדין. ולאחרונה קיימת אסכולה של פרשנות ספרותית למשפט,אשר מובלת ע"י פרופ´ שולמית אלמוג וכן קיימת אסכולה של פרופ´ מאוטנר המשלבת פרשנות תרבותית למשפט. היעלה על הדעת שחירות של הפרשנות האקדמית תופיע ותעלה גם בהכרעות שיפוטיות? התשובה היא שלילית. מה שמותר בתחום העיוני אינו מותר בנגזרות הפרקטיות.

 

[אלישע בן אבויה]

חי, אתה מבלבל בין דרשנות למחקר

אכן בדברי אגדה המסורת הדתית מאפשרת חופש פרשנות, משום שהדברים נתפשים כהשתעשעות בעלמא, כדברי אגדה שאינן מעלין ואינן מורידין, ותכליתן לעורר מוסר בדברים ידועים ומוסכמים. אבל אנו עוסקים כאן בחקר המקרא, כלומר בחשיפה היסטורית (ואני מדגיש - היסטורית) של תפישת העולם המקראית ומקורות ההשפעה שלה. כאן הדרשנות אינה לגיטימית והמחקר כבול לעקרונות הקפדניים שכל מחקר נתון להם, ותוך שימוש בכל הכלים המדעיים שפותחו במחקר במאות השנה האחרונות, כגון מחקר משווה של טקסים דומים, מחקר פילולוגי ואתימולוגי של שפות המקרא והמזרח הקרוב, ממצאים ארכיאולוגיים, מחקר ספרותי משווה וכדו´. גם ההשלכות כאן מעשיות מאד. תוצאות המחקר תקבע לא רק דין זה או אחר, אלא את התוקף של כל ההלכות כולם. האם הם ניתנו בסיני ממקור אלוהי, או שזה טקסט אנושי קדום, התואם את רוח התקופה שבה נכתב ויונק מן המקורות, המושגים, המיתוסים ואורח החשיבה של זמנו.

 

[מוטלה1]

גם רעיוני הוא מעשי

אין צורך להוסיף אל דברי אלישע בן אבויה. רק אציין שגם מוסר השכל משמש לא רק באופן רעיוני אלא גם באופן מעשי כפי שמסופר על רבי שלפני כל מפגש עם אנטונינוס היה קורא בפרשה של פגישת יעקב ועשו. או בחלוקת המחנות לחצי כי כך כתוב בתורה על יעקב. כך שזה מסר שלא נשאר בתחום הרעיוני אלא עבר מהר מאד לשלב המעשי.

 

[חי אדר]

לא מבלבל

השאלה לגבי המקור לעולם לא תוכרע. וזאת מהטעם הפשוט כי המחקר אינו עוסק בנושא הנבואה. ושוב: המחקר עדיין אינו יכול לברך על המוגמר, והמימצאים עשויים להתפרש בהתאם לרוחו של החוקר וטיב תפיסתו. כוונתי שאין הוכחה מוכרחת כי הכל בנוי על תמונה חלקית של המימצאים וכפי שניתן להתרשם מהדעות השונות בספר הפולמוס על האמת ההיטורית במקרא. וכבר דנו בזה בעבר. וההבחנה שהעלתי בין אגדה להלכה שרירה וקיימת גם בעניין שציינתה. כך למשל: ברור מבחינה מחקרית כי עשיית קברים וטקס קבורה הוא תולדה והשפעה פאגנית קדומה. כלום יש בזה כדי להשפיע על מערכת החוק או על תוקפה של החקיקה בדבר נוהלי קבורה? לא נראה בעיני כי שופט יוכל לבטל את דבר החקיקה בשל גילוי מחקרי זה. נמצא כי מחקר לבד והכרעה שיפוטית לבד ולא קרב זה אל זה. אולי משיקים אלו לאלו אך ביד זה כדי לבטל את זה.

 

[האיש והמיתוס]

../images/Emo35.gifהתורה צרירכה לחפוף באופן מוחלט

לעובדות ???? איזה שטויות אלה ? אלישע בן אבויה ??? מה זה עובדות ? זה סך כל מה שהחושים מעבירים לנו.. אבל לא רק.. זה גם הפרשנות הטרימינלוגית, והאנליטית שאנו נותנים ל "עבודות". ומאיפה ינוקת לה הפרשנות שלנו ? מהזמן והמקום בו אנו חיים. והזמן והמקום בו אנו חיים - האין הוא דבר שמשתנה כל הזמן - והאין החושים דבר שאפשר להטעות אותו ולאחז בו ולתעתע ? התורה היא נצחית, מתוך הנחה שאתה מקבל את מקורה האלוהי. ו"העובדות" שמיייצר או מלקט האדם, כפופות פרשנות סביבתית, כפופות זמן ומקום, כפופות אופנת חשיבה שבאה והולכת, יותר מהר ובתדירות גבוהה יותר מאשר אתה מסלק את הזבל אצלך בבית (מתוך הנחה שאתה אכן יורד את כל ה 3 קומות אצלך בבניין כל יום...)... אין חפיפה, והכי חשוב: לא צריכה להיות חפיפה. התורה שואבת את דבריה ממקור אלוהי , כלומר מאלוהים עצמו, ועצם קיומו של בורא הוא כורח לוגי פשוט. פשוט עד כאב.... לכמה אנשים.....

 

[ספל חמאה]

../images/Emo35.gif|סימן שאלה|../images/Emo35.gif

ההנחה שמישהו מקבל את מקורה האלוהי של התורה שגוייה מכל וכל. הנחה כזאת אתה יכול למצוא בפורום חוזרים או דתיים או בני עקיבא או משהו. לא כאן. בקשר לחנוך דאום - האי מייל של מעריב יגיע אליו בסופו של דבר. הוא לא ממש רוצה לפרסם את אימיילו הפרטי (מחשש לוירוסים...). תשלח לשם זה יגיע. באופן עקרוני אני לא מבינה מה אתה מחפש בפורום שלנו, אבל שיהיה. תרגיש בבית. >ספל חמאה בברכת ברוך הבא

<

 

[האיש והמיתוס]

תשובות לספל של חמאה:

1. תודה על העזרה והעידוד בנושא חנוך דאום... ואם הוא חושש מוירוסים במייל כנראה שיש לו סיבה טובה לכך... 2. אמרת שמי שחושב שמקורה של התורה הוא אלוהי שוגה. ולא טרחת לנמק את טענת ההבל הנ"ל. מילא. 3. מה שאת אורמת הוא - מי שמאמין באלוהים אין לו מה לעשות כאן ? יענו - קישטא ? האם היית אומרת את אותו הדבר לחילוני ואתאיסט שבא להתארח בפורום של דתיים על מנת ליישב אצל עצמו כמה קושיות ? מסופקני. 4. חוץ מיזה, את לא מצפה ממני שאוותר כל כך בקלות על העונג שבלהתקוטט איתך.. הלא כן ?!

 

[מוטלה1]

תשובה למיתוס

אבל מנין לך שמקור התורה הוא אלוהי? וכאן מילכדת את עצמך, כי גם אם תראה לי את התגלות האל, אומר לך איך אתה מצפה ממני לתפוש בעיני שהם דבר חומרי ומשתנה וכו´ את האל? כך שלשיטתך אין סיבה להאמין

 

[האיש והמיתוס]

תשובה פשוטה למוטלה1:

עינניך הן אכן דבר חומרי. אבל לא העיניים הן שרואות. ממש כפי שלא האף הוא שמריח, ולא האוזן היא ששומעת. בדוק אצל אדם מת, בר מינן: גם לו יש אוזניים אף פה ועיניים, בדיוק כמו לי ולך. ובכל זאת הוא לא יכול משום מה לתפוס יותר את מה שאנחנו קולטים. מעניין למה... כי משהו חסר לו שם... והמשהו הזה שחסר הוא מה שקוראים לו אצלינו: הנפש. ואם תגיד גםהנפש היא רק המצאה שלנו, אואז יסתיים נינו הויכוח, כי אני אם מטריאליסטים לא מתווכח. אני יוצא מתוך ידיעה ברורה, שאנחנו מורכבים מ 2 דברים: גוף ונפש. זאת אקסיומת היסוד שלי. ולכן לא העיניים הן אלה שיכולות "לראות" את האל. בדיוק כמו שלא הלב הוא באמת זה שחש תחושות כמו אהבה וכו´.. הרי הגם הלב איננו אלא שריר ותו לא... אנחנו משתמשים באיברי גוף לא פעם על מנת לתאר באופן סימבולי דברים שאנחנו מרגישים. אך ברור לכל ינוקאכי לא אותם איברים הם אלה שחשים. זאת הנפש שחשה. ולכן זאת הנפש שיכולה לחוש את נוכחתו של האל. אמרתי יכולה. ודייקתי בדבריי. יכולה, לא תמיד מצליחה. קוראים לזה להתאמן. לפתח. מה שסגור אטום ובמצב של תרדמת, בטח שלא יחוש. ואם לפתוח את אותו המקום בנפש שמאפשר קליטה וספיגה של אותה נוכחות - גם זה עניין של בחירה אישית שלכל אחד. ואם אינך חש, זה משום ש.... בחרת שלא לחוש. הגעת למסקנה נחרצת שאין ובכך סתמת לעצמך את הגולל, מהאפשרות שאולי כן. זה הכל. עניין של בחירה. כמו תמיד.

 

[מוטלה1]

תשובה למיתוס

לפחות אתה לא אומר שאני לא חש את אלוהים כי אכלתי טריפות. או לחילופין תאמר שאני סתם אומר שאני לא חש כי אני רוצה להיות חילוני אבל בעצם בתוך ליבך אתה חש. הדברים שאמרת הם קישקוש מוחלט, שיש רבים וטובים ממני שיפריכו את דבריך. כמו העובדה שאהבה היא בעצם תרכובות של חומרים כימים שנותנים תחושה של אהבה, קנאה, שנאה, וכדומה. אדם מת שלא יכול לראות, אולי זה דחפים חשמליים שלא עובדים אולי שאר דברים, יש על כך מספיק תאוריות שתמודדות עם זה. ואם להיות נודניק, גם העין לא בעצם רואה אלא המוח מפרש כך את ראית העין ובמה זה שונה מאהבה לדוגמא? בגלל שזה לא אחד ועוד אחד (אני רואה מישהו ומיד אוהב אותו) אלא קצת יותר מורכב? ואיך אתה סומך על רגשותיותר מאשר על ראיה? דבריך גם נסתרים מפסוק מפורש בו נאמר וידעת היום והשיבות אל לבבך. וידעת זה מצווה להוכיח (לעצמך) את התורה, והשיבות אל לבבך זה מצוות האמונה, הרי להדיא קודמת מצוות הידיעה לאמונה, ואילו כופר כמוך מקיים רק את מצוות האמונה. ובכלל אני מרגיש שעבודת אלילים היא הנכונה. מנין לך שאתה צודק ולא ההרגשה שלי? ואולי אתה צריך לפתוח את ליבך ולהיות עובד אלילים?

 

[האיש והמיתוס]

הוא שאמרתי:

אני לא מתוכח עם חסידי התאוריה המטריאליסטית. מטרילאיזם זה בשבילי שם נרדף לטימטום האנושי בהתגלמותו. לך לאיזה שקע חשמלי אצלך בבית.. ותקבל משם כמה זפטות חשמליות ואולי יעופו כמה גיצים וזרמים נחמדים יעברו לך בגוף.. אבל אל תהיה לחוץ זה רק ביטוי של חברת החשמל להראות לך כמה היא אוהבת אותך (ע"ע אהבה=זרמים חשמליים ושאר הבלים) ובכלל, עוד לא נולד המדען שיוכיח או אפילו יתקרב למשהו שדומה להוכחה לכך שרגשות הן תוצר של תהליכים כימיים. אלה שטויות נבובות. המקסימום שהצליחו להגיע אליו, הוא שתהלכים נפשיים משפיעים על תהליכים גופניים וההפך. היום שבו יצליחו "להוכיח" שהנפש היא תוצר של תהליכים כימיים, בסיגנון הקשקושים הרווח אצל אסכולת המטריטליסטים יהיה בדיוק היום בו האדם יוכל לברוא יש מאין... או סתם להחיות מתים...(אליבא דמטולדה.. צריך רק לחבר אותם לשקע בקיר של הבית... חחחחחחחחחחחחח)