טוב, אז דיברנו ...
ישבנו אתמול לשיחה, רצינית, בלי צעקות ובלי צרחות .
הסברתי לה שאני מעוניין לבטל את החתונה כרגע (קראתי לזה לדחות, שיישמע פחות נורא) ושכרגע אני חושב שאנחנו צריכים לקחת את הזמן , צעד צעד ולראות איך מתקדמים.
היא קיבלה את זה יפה, היא אמרה לי שהיא מבינה, היא ביקשה שאשקול שנית מאחר שלדבריה מבחינה דתית (משפחתה דתיה, היא לא) דחיית חתונה מובילה בסופו של דבר את הזוג לפרידה, מאחר שעל פי ההלכה אסור לדחות או לבטל חתונה שנקבעה, אך באותה נשימה הודיעה לי שהיא תתמוך בהחלטתי בכל מקרה .
הופתעתי, הייתי בטוח שהיא תכעס, שהיא תרצה להיפרד. היא אמרה שהיא מוכנה להישאר גם בלי חתונה כרגע, שזה יכאב לה ולאימא שלה אבל היא תתגבר, היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ושהיא מטורפת עליי ושהיא לא רוצה לעשות לי רע, שהיא התייעצה עם המון אנשים והבינה שיש לנו בעיה אחת מרכזית : חוסר בתקשורת.
היא טוענת שאפילו הרב שאיתו התייעצה ובכלל לא מכיר אותי אמר "הזיווג שלכם מושלם, יהיה לכם קשה מאוד להיפרד, אתם זיווג משמיים ולא משנה כמה תנסו- לא תצליחו" ובאותה נשימה הוסיף "אבל יש לכם בעיה אחת- אתם לא יודעים לדבר, לא משנה כמה הזיווג יהיה מכון משמיים אם לא תלמדו לדבר לא תשרדו ביחד יום אחד בלי לריב" .
הרב לדעתי, צודק. אני לא זוכר את הפעם האחרונה שישבנו לדבר מבלי שמישהו הרים את קולו או נקב בעמדתו מבלי לחשוב פעמיים וזה אסור שיקרה בין בני זוג- על כך צריך לעבוד .
לפי מה שהבנתי ממנה, היא לא מתכוונת לוותר עליי, היא אומרת שהיא מתכוונת לטפל בעצמה (התחילה כבר טיפול) ושהטיפול מאוד עוזר לה, שהיא הלכה כבר פעמיים ביומיים האחרונים ושהיא ממליצה גם לי לנסות, שזה ירגיע לי את כל העצבים שמהם אני סובל .
הלכנו לאכול אתמול בלילה, ישבנו דיברנו וצחקנו , התנשקנו, עשינו סקס (שמשום מה נהיה יותר טוב) ואני חייב להודות - מולה, אני פשוט נמס... אני לא מצליח לסרב לה, אני לא מצליח להיפרד ממנה, כשאני בלעדיה אני גיבור גדול אבל כשהיא מגיעה עם החיוך שלה קשה לי מאוד להוציא את המילים "פרידה" מהפה, אני מרגיש שאחרי הכול יש בינינו חיבור בנשמה ולא משנה כמה היא תעשה לי רע אני מבין שזה לא בכוונה, זה פשוט כי היא מאוד אמוציונלית וכך היא מביעה את הרגשות שלה .
אני לעומתה, פחות אמוציונאלי ויכול להיות רציונלי בריבים, דבר שחסר לה ולכן היא מתפוצצת, צועקת, זורקת חפצים כי היא משתגעת שאני לא מגלה שום רגש והיא עצמה מאוד רגשית . זה מה שהיא הסבירה לי אתמול .
אני חושב שיש לנו הרבה עבודה לפנינו.. טרם החלטתי מה לעשות בנוגע לחתונה, ככל הנראה מכון לכיון של ביטול או דחייה על מנת להוריד מעליי לחץ כי החתונה היא בעוד 5 חודשים והיא גם ככה מלחיצה, מצד שני אני חושש שבמידה ואבטל לעולם לא נחזור להתחתן .
חוות דעתכם תואיל, אך לפחות אני שמח שאתמול היא הבינה בדיוק על מה אני מדבר, שהיא מאוד מודעת למצב שלה ומה צריך לתקן, היא גם גרמה לי להיות מודע לגבי מה אני צריך לתקן ועל כך אני שמח, זו כבר התחלה .