יצחק הרושי
New member
חדש פה וצריך ייעוץ
שלום לכל חברי הפורום ,
שמי יצחק (שם בדוי) בן 25 ממרכז הארץ.
אני מכיר את בת הזוג שלי מאז היותי בן 17, במשך השנים היינו ידידים טובים. היא עצמה מצפון הארץ אך בשנים האחרונות התחלנו קשר.
אני עם הבחורה הזו שנתיים וחצי , היא בת 23 ועברתי איתה כל מה שאפשר לעבור, היא מכירה אותי יותר מל אדם אחר- עבר, הווה, סודות כמוסים ...
כשהכרתי אותה, היא הייתה כל עולמי. שנים שהתחמקתי ממנה, רציתי רק לגעת, רק לנשק.. אבל פחדתי מהמרחק הגיאוגרפי .
בסוף, החלטתי ללכת על זה, התחלנו לצאת, הכול היה נפלא.. באמת ! יצאנו 7 חודשים, טסנו לחול, הרגשתי שהיא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
באותו חול הצעתי לה נישואין על הגשר, נתתי לה טבעת יקרה והבטחתי שאהיה שלה לנצח ואז הכול התחיל להיהרס .
עברנו לגור ביחד, היא הייתה בתקופת משבר בגלל הלימודים (פסיכומטרי) אני הייתי בתקופת משבר בגלל שעבדתי בעבודה שלא באמת רציתי .
שמתי לב שהיא מתעללת בי, נפשית .
קללות מרובות, איסור על יציאה עם אנשים מסויימים או פגישה איתם, אובססיביות ובקיצור - שתלטנות שהובילה להתפרקות נפשית שלי .
נפרדנו, היא לקחה את הדברים שלה ואני את שלי.
במהלך הזמן שלא היינו ביחד, כמעט חודש לאחר מכן, שכבתי עם בחורה מסויימת, אבל לא הייתי איתה.
בדיוק יום אחד לאחר שהייתי עם אותה בחורה, תוך ידיעה שלא נחזור, היא דפקה לי בדלת.
דפקה, נכנסה, התחילה לבכות "אני רוצה לחזור , אני אוהבת אותך ואני מצטערת , אני מבטיחה להשתנות !"
לא הסכמתי. לא יכולתי יותר לסבול את זה, הגרון נחנק, רציתי שתלך, המרדפים שלה אחריי בטלפון ובכל אמצעי אחר עלו לי בנפש.
ואז, החלטתי לספר לה. "שכבתי עם מישהי אחרת" . היא נשברה, זעקה בבכי, גרמה גם לי לבכות כי פגעתי בה .
היא ישנה איתי בלילה בספה, קמנו בבוקר והודעתי לה שאני לא אוהב אותה, בעיקר מתוך רצון שתלך כבר, כדי שלא אצטרך להתמודד איתה .
את התוצאה השגתי, היא הלכה, היא ניסתה להתקשר שוב בימים ואף בשבועות שלאחר מכן- אך סירבתי לה שוב .
יצאתי, ביליתי, הרגשתי "משוחרר" אך עם מועקה גדולה מאוד בלב, היא הייתה חסרה לי . ניסיתי לשחרר .
זה היה יום שבת, קמתי והתחלתי לבכות , הלכתי לים וישבתי שם עם מוזיקה באוזניים והחלטתי לחזור אליה .
החלטתי לחזור כשבועיים לפני טיסה מתוכננת שלה לארה"ב, כחודשיים לאחר הריב שגרם לפיצוץ של הכול .
חזרנו והיא הבטיחה שתשתנה, שהיא תפסיק לקלל, שהיא תפסיק לנבל את הפה, שהיא תפסיק להתעלל בי נפשית .
היא הפסיקה, הכול היה נראה טוב בהתחלה, היא הייתה הרבה פחות שתלטנית .
החלטנו להתחתן, סגרנו על אולם למרות לחצי הסביבה שלי שלא לסגור. סגרתי. היום אני מבין כמה טעיתי .
אתמול בלילה רבנו וכך היה :
לפני שאתחיל אוכל רק לספר שהיא כל הזמן דואגת להזכיר לי "בגדת בי עם ההיא, שכבת איתה ! בגדת בי" .
הזכרתי לה שלא היינו ביחד- אבל היא מתעקשת .
בהתעקשותה זו, היא דאגה להזכיר לי את זה (שוב) אתמול. ביקשתי לדעת "מה את רוצה שאגיד ?"
ביקשתי להזכיר לה "כשהחלטנו ביחד להתחתן הבטחת ל ישזה לא יפריע לך".
שמעתי ממנה רק "אני אשקול את הצעדים שלי, אם אני רוצה להתחתן או לא".
ידעתי שזה יהפוך לריב של לילה שלם ..
הגענו הביתה, מרוב עייפות מהעבודה החלטתי לחתוך לישון.
הלכתי לכיון המיטה, היא הלכה להתקלח. ניסיתי להירדם .
היא : "למה אתה הולך לישון ?! למה אתה לא מתייחס אליי ?!"
אני: "אין לי מה לומר, אני עייף תני לי לישון נדון על זה מחר בבוקר יש לי יום ארוך"
היא : "אני רוצה להבין למה אתה מתנהג ככה !"
היא התחילה לתקוף, תוך הטחת האשמות. אני החלטתי שאני לא רוצה לריב .
אני : "X, תירגעי , תני לי להסביר לך, ברוגע בלי לריב"
היא לא נתנה לי לסיים משפט, להיפך.
היא התחילה להתעצבן וכך גם אני - החלטתי שאני נשאר רגוע .
פרשתי לסלון והסברתי לה שאני לא רוצה לדון על זה.
לגבי מה שקרה אחר כך- כל השאר היסטוריה .
צרחות, הבטחה ש "סבא שלי יבוא מהקבר וישלם לך על זה !" ו.. "אתה תסתבך בעסק \אתה תקרוס\אתה תשלם על זה ביוקר !!"
חלפו להן 3 שעות של ריב בתוכן היא זרקה עליי נעליים וחפצים, הרביצה לי והטיחה בי "אתה אדם רע !!!!"
כל זה בהתפרצות שלה אך ברוגע מושלם שלי, נשמתי עמוק והחלטתי לנסות למשוך אותה להפסיק את הריב. זה לא הצליח .
3 שעות חלפו, היא יצאה מהבית וחזרה :
"אימא שלי אמרה שאתה צריך לקחת אותי לתל אביב" (3 בלילה, כן ?). לקחתי .
בדרך לתל אביב התפוצצתי, התחלתי לצרוח עליה שהיא מתעללת בי, צרחתי עד לב השמיים. עצרתי בצד הדרך בכביש המהיר.
היא יצאה מהרכב באמצע הכביש המהיר (!!!) רדפתי אחריה וביקשתי שתיכנס . נכנסה .
נסענו .
הגענו לתחנת הרכב ואז שוב התפוצצתי כי היא לא הפסיקה להטיח בי האשמות "אתה אדם רע" ועוד מגון רחב של התעללות נפשית .
חרף הפצרותיי ממנה "די , תירגעי כבר ! מספיק ."
במהלך ההתפרצות הודעתי לה שאני רוצה לבטל את החתונה, לבטל את הזוגיות ופתאום , אחרי שצרחתי והתחלתי לבכות , היא נרגעה (...)
היא נרגעה, התחילה לחבק אותי וניסתה לנשק, ביקשה שאירגע ושאישאר .
נמאס לי, כל השיגעון הזה בשביל שבסוף אני אבכה, אתפרץ. , שילך לי לילה שלם שיפגע לי בעבודה, בעסק ..
זה לא הריב הראשון, זה לא הלילה הראשון שהיא מאמללת אותי, אני מסביר לה וכל מה שהיא אומרת זה "אני אטפל בזה" .
היא אכן מטפלת, היא רצה לטיפול היום, לטענתה. שלחתי אותה לבית האימא שלה בצפון כי אני לא יכול לראות אותה, אני עלול לומר דברים שאצטער עליהם .
הסברתי לה שמפלס האהבה שלי אליה ירד, עד לאפס. כשחזרנו בפעם האחרונה כבר הרגשתי מוזר, הרגשתי שמשהו נהרס בי מבחינת האמון אך בעיקר האהבה המטורפת
שהייתה לי כלפיה .
נמאס לי, אני שבור, מצאתי לדמיוני את ה "אחת" אך התבדיתי, היא סובלת מבעיה שנקראת שתלטנות ולא מסוגלת לשלוט בה.
בחיים לא נתקלתי באדם שנהנה לראות אדם אחר מתפרץ בבכי, שנהנה לשגע אותו 3 שעות רצוף, שנהנה להתעלל בו למרות שהתחננתי אליה, ברוגע ..
תירגעי ..
הייתי חייב לפרוק, תסלחו לי על האורך .. אשמח לשמוע תגובות .
שלום לכל חברי הפורום ,
שמי יצחק (שם בדוי) בן 25 ממרכז הארץ.
אני מכיר את בת הזוג שלי מאז היותי בן 17, במשך השנים היינו ידידים טובים. היא עצמה מצפון הארץ אך בשנים האחרונות התחלנו קשר.
אני עם הבחורה הזו שנתיים וחצי , היא בת 23 ועברתי איתה כל מה שאפשר לעבור, היא מכירה אותי יותר מל אדם אחר- עבר, הווה, סודות כמוסים ...
כשהכרתי אותה, היא הייתה כל עולמי. שנים שהתחמקתי ממנה, רציתי רק לגעת, רק לנשק.. אבל פחדתי מהמרחק הגיאוגרפי .
בסוף, החלטתי ללכת על זה, התחלנו לצאת, הכול היה נפלא.. באמת ! יצאנו 7 חודשים, טסנו לחול, הרגשתי שהיא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
באותו חול הצעתי לה נישואין על הגשר, נתתי לה טבעת יקרה והבטחתי שאהיה שלה לנצח ואז הכול התחיל להיהרס .
עברנו לגור ביחד, היא הייתה בתקופת משבר בגלל הלימודים (פסיכומטרי) אני הייתי בתקופת משבר בגלל שעבדתי בעבודה שלא באמת רציתי .
שמתי לב שהיא מתעללת בי, נפשית .
קללות מרובות, איסור על יציאה עם אנשים מסויימים או פגישה איתם, אובססיביות ובקיצור - שתלטנות שהובילה להתפרקות נפשית שלי .
נפרדנו, היא לקחה את הדברים שלה ואני את שלי.
במהלך הזמן שלא היינו ביחד, כמעט חודש לאחר מכן, שכבתי עם בחורה מסויימת, אבל לא הייתי איתה.
בדיוק יום אחד לאחר שהייתי עם אותה בחורה, תוך ידיעה שלא נחזור, היא דפקה לי בדלת.
דפקה, נכנסה, התחילה לבכות "אני רוצה לחזור , אני אוהבת אותך ואני מצטערת , אני מבטיחה להשתנות !"
לא הסכמתי. לא יכולתי יותר לסבול את זה, הגרון נחנק, רציתי שתלך, המרדפים שלה אחריי בטלפון ובכל אמצעי אחר עלו לי בנפש.
ואז, החלטתי לספר לה. "שכבתי עם מישהי אחרת" . היא נשברה, זעקה בבכי, גרמה גם לי לבכות כי פגעתי בה .
היא ישנה איתי בלילה בספה, קמנו בבוקר והודעתי לה שאני לא אוהב אותה, בעיקר מתוך רצון שתלך כבר, כדי שלא אצטרך להתמודד איתה .
את התוצאה השגתי, היא הלכה, היא ניסתה להתקשר שוב בימים ואף בשבועות שלאחר מכן- אך סירבתי לה שוב .
יצאתי, ביליתי, הרגשתי "משוחרר" אך עם מועקה גדולה מאוד בלב, היא הייתה חסרה לי . ניסיתי לשחרר .
זה היה יום שבת, קמתי והתחלתי לבכות , הלכתי לים וישבתי שם עם מוזיקה באוזניים והחלטתי לחזור אליה .
החלטתי לחזור כשבועיים לפני טיסה מתוכננת שלה לארה"ב, כחודשיים לאחר הריב שגרם לפיצוץ של הכול .
חזרנו והיא הבטיחה שתשתנה, שהיא תפסיק לקלל, שהיא תפסיק לנבל את הפה, שהיא תפסיק להתעלל בי נפשית .
היא הפסיקה, הכול היה נראה טוב בהתחלה, היא הייתה הרבה פחות שתלטנית .
החלטנו להתחתן, סגרנו על אולם למרות לחצי הסביבה שלי שלא לסגור. סגרתי. היום אני מבין כמה טעיתי .
אתמול בלילה רבנו וכך היה :
לפני שאתחיל אוכל רק לספר שהיא כל הזמן דואגת להזכיר לי "בגדת בי עם ההיא, שכבת איתה ! בגדת בי" .
הזכרתי לה שלא היינו ביחד- אבל היא מתעקשת .
בהתעקשותה זו, היא דאגה להזכיר לי את זה (שוב) אתמול. ביקשתי לדעת "מה את רוצה שאגיד ?"
ביקשתי להזכיר לה "כשהחלטנו ביחד להתחתן הבטחת ל ישזה לא יפריע לך".
שמעתי ממנה רק "אני אשקול את הצעדים שלי, אם אני רוצה להתחתן או לא".
ידעתי שזה יהפוך לריב של לילה שלם ..
הגענו הביתה, מרוב עייפות מהעבודה החלטתי לחתוך לישון.
הלכתי לכיון המיטה, היא הלכה להתקלח. ניסיתי להירדם .
היא : "למה אתה הולך לישון ?! למה אתה לא מתייחס אליי ?!"
אני: "אין לי מה לומר, אני עייף תני לי לישון נדון על זה מחר בבוקר יש לי יום ארוך"
היא : "אני רוצה להבין למה אתה מתנהג ככה !"
היא התחילה לתקוף, תוך הטחת האשמות. אני החלטתי שאני לא רוצה לריב .
אני : "X, תירגעי , תני לי להסביר לך, ברוגע בלי לריב"
היא לא נתנה לי לסיים משפט, להיפך.
היא התחילה להתעצבן וכך גם אני - החלטתי שאני נשאר רגוע .
פרשתי לסלון והסברתי לה שאני לא רוצה לדון על זה.
לגבי מה שקרה אחר כך- כל השאר היסטוריה .
צרחות, הבטחה ש "סבא שלי יבוא מהקבר וישלם לך על זה !" ו.. "אתה תסתבך בעסק \אתה תקרוס\אתה תשלם על זה ביוקר !!"
חלפו להן 3 שעות של ריב בתוכן היא זרקה עליי נעליים וחפצים, הרביצה לי והטיחה בי "אתה אדם רע !!!!"
כל זה בהתפרצות שלה אך ברוגע מושלם שלי, נשמתי עמוק והחלטתי לנסות למשוך אותה להפסיק את הריב. זה לא הצליח .
3 שעות חלפו, היא יצאה מהבית וחזרה :
"אימא שלי אמרה שאתה צריך לקחת אותי לתל אביב" (3 בלילה, כן ?). לקחתי .
בדרך לתל אביב התפוצצתי, התחלתי לצרוח עליה שהיא מתעללת בי, צרחתי עד לב השמיים. עצרתי בצד הדרך בכביש המהיר.
היא יצאה מהרכב באמצע הכביש המהיר (!!!) רדפתי אחריה וביקשתי שתיכנס . נכנסה .
נסענו .
הגענו לתחנת הרכב ואז שוב התפוצצתי כי היא לא הפסיקה להטיח בי האשמות "אתה אדם רע" ועוד מגון רחב של התעללות נפשית .
חרף הפצרותיי ממנה "די , תירגעי כבר ! מספיק ."
במהלך ההתפרצות הודעתי לה שאני רוצה לבטל את החתונה, לבטל את הזוגיות ופתאום , אחרי שצרחתי והתחלתי לבכות , היא נרגעה (...)
היא נרגעה, התחילה לחבק אותי וניסתה לנשק, ביקשה שאירגע ושאישאר .
נמאס לי, כל השיגעון הזה בשביל שבסוף אני אבכה, אתפרץ. , שילך לי לילה שלם שיפגע לי בעבודה, בעסק ..
זה לא הריב הראשון, זה לא הלילה הראשון שהיא מאמללת אותי, אני מסביר לה וכל מה שהיא אומרת זה "אני אטפל בזה" .
היא אכן מטפלת, היא רצה לטיפול היום, לטענתה. שלחתי אותה לבית האימא שלה בצפון כי אני לא יכול לראות אותה, אני עלול לומר דברים שאצטער עליהם .
הסברתי לה שמפלס האהבה שלי אליה ירד, עד לאפס. כשחזרנו בפעם האחרונה כבר הרגשתי מוזר, הרגשתי שמשהו נהרס בי מבחינת האמון אך בעיקר האהבה המטורפת
שהייתה לי כלפיה .
נמאס לי, אני שבור, מצאתי לדמיוני את ה "אחת" אך התבדיתי, היא סובלת מבעיה שנקראת שתלטנות ולא מסוגלת לשלוט בה.
בחיים לא נתקלתי באדם שנהנה לראות אדם אחר מתפרץ בבכי, שנהנה לשגע אותו 3 שעות רצוף, שנהנה להתעלל בו למרות שהתחננתי אליה, ברוגע ..
תירגעי ..
הייתי חייב לפרוק, תסלחו לי על האורך .. אשמח לשמוע תגובות .
