על זה אין לנו מחלוקת
אני רק לא חושב שהיום הזה קרוב או אפילו נמצא בעתיד הנראה לעין. תראי באיזו קלות פירקו את ברית המועצות למרות שכל האלמנטים שם היו של מדינה אחת אחידה. בממלכה המאוחדת החלקים שמרכיבים את הממלכה מאוחדים בין 300 ל-800 שנים ועדיין הוולשים הם וולשים והסקוטים הם סקוטים ואפילו בתוך אנגליה יש קבוצות מובדלות. האיחוד הבריטי ברמה הזו לא הצליח. גם זה כמובן משתנה ומתנייד עם המצב הכללי של האומה, עם המצב הכלכלי ועם מצב הרוח של גורמים לאומנים בכל אורגן של האיחוד.
אני לא מכיר את המבנים הפוליטים של מדינות מרכז אירופה אבל המבנה הבריטי בנוי מאד על מודל שבו הפוליטיקה צריכה לייצג אינטרסים מקומיים. זה מגיע מהרמות הגבוהות של בחירות מחוזיות לפרלמנט וחבר הפרלמנט, כמו שהוא מחוייב למפלגה מחוייב גם למחוז הבחירה "שלו". חבר הפרלמנט נבחר כמועמד ע"י הסניף המקומי של המפלגה שיכול, במקרים קיצוניים, גם להחליט להחליף את המועמד בבחירות הבאות (כך למשל, אם ראש הממשלה מצליח להרגיז את המקומיים מספיק, הם יכולים להציג מועמד אחר בבחירות הבאות), אותו סניף בוחר גם נציגים לבחירות לרשויות המקומיות שגם מחולקות למחוזות בחירה מקומיים וחבר עיריה מחוייב למפלגה כמו גם למחוז הבחירה שלו. בכל המקרים, המבנה הבריטי מדבר על נבחרי ציבור מקומיים שדואגים לאינטרסים מקומיים. מבנה שלא חוזר על עצמו כשמסתכלים על המוסדות האירופאים.
ווקינג יסביר הרבה יותר טוב ממני על עקרון עליונות הפרלמנט שמנחה את השלטון הבריטי משהו כמו 500 שנים לפחות. זה עקרון יסודי שנותן את הכח הממשי לנבחרי ציבור (ולמלכה, כמובן) ולא לבתי משפט או לממשלה. במבנה האירופאי המצב הפוך, הפרלמנט הוא הגוף הכי חלש במבנה השלטוני מרובה הרגליים כשהמועצות ובתי המשפט הם הגופים החזקים.
ווקינג גם הזכיר מהפכות חוקתיות. היו כמה כאלה בהיסטוריה הבריטית שבהן הפרלמנט העביר חוקים ששינו עקרונות יסוד. ברוב המקרים המהפכות האלה נעשו לאט. מהפכות שנעשו מהר השאירו אחריהן יותר שאלות מתשובות. דוגמה טובה היא דווקא אותה אמנה מהוללת לזכויות האדם (ושוב הדיסקליימר, אין לי ספק שראש הממשלה עשה יותר לביתו מאשר לבריטניה כשהוא הזדרז לקדם אותה). באחת נזנחו כל המכשירים החוקיים והמסורות שהתקיימו בבריטניה לזכויות אדם (במשך 700 שנים עד לאמנה) ונתקלנו במכשיר חוקתי קשה ומעורפל. אם המכשיר הזה היה בריטי בלבד, בתי המשפט שנסמכים על שנים ארוכות של יחסי גומלין, הסטוריה שיפוטית והסטוריה חוקתית היו יכולים לפרש את החוק החדש באותם מכשירים. במקום זה כופים עליהם דעה של בית משפט שלא בנוי על אותה היסטוריה ולא מצוייד בכלים להבין איך הרשויות יפרשו את הפסיקה שלו.
