"התשמע קולי"

נו אז לפי מה שאת מתארת את חית/ חיה באופן לא בורגני לגמרי

אני קורא מה שכתבת, את עשית הרבה דברים לא שגרתיים בחייך, זה נראה יפה. אולי את לא לגמרי בחוץ אבל יש
לך סיכוי למסלול לעצמך את הדרך שמתאימה, לך יש פה עניין של עבודה עצמית, את אומרת אני טובה בלהתיאם
את עצמי תוך כדאי הכנעה, זה דבר שמאפיין אותך והוא דבר בולט, אני לא יכול לתת לך מרשם שתקחי את טיפות
הקבלה העצמית ואז הפלא ופלא תהיה רק את, אמרתי לך תמיד את מתגנבת מין האני העצמי לחברה אז עכשיו
יש פה בעיה שאת מרצה ולא מרוצה, שאת מנסה ולא מקבלת, שמעי זאת עבודה קשה שיוכלה לקחת עד סוף ימך
.
ואת לא צריכה לא להתחתן ולא להביא ילדים אלו הם דרכי החברה להשיג שליטה ולהראות מה מקובל, אני
גם לא רוצה להתחתן, ואני בשונה ממך לא מרגיש צורך ממשי בת זוג, או ביחס אנטימי, ואני גם לא רוצה קריריה
אני רוצה לעשות מה שאני אוהב, יש לך בעיה כי את בהתנגשות בין הרצון למציאות ,המציאות היא כזאת שאת לא יכולה
לעשות מה שבא לך, לסים על כולם זין, גם אני לא יכול, העולם בנוי כמו רשת של עכביש תלוי על כל מיני קירות וגם
בתכו יש חוטים קטנים גדולים מחוברים יותר נפרדים, כולנו בתוך הרשת ולכולנו יש מקום, קשור היכן, יש לך
אפשרות לנסות למצוא מקום ליד פלוני, שלא דומה לך לגמרי, כי מה אמרו חזל" כפי שפרצופיהם אינים דומים כך אין -דעותים
שוות" כולם הם בני אדם שונים, יש חוט שמקשר אבל כולם שונים, את צריכה למצוא את הגבר/ האישה האדם שיהיה לך
את החוט העבה והכי מתאים כדאי לתפור לעצמכם את המלבושים שלכם, שתהיו דומים,שאתה תהיה חלקק ממנו והוא חלק
ממך, צלע מחברת צלע דומה לכך שבתורה אומרים שהאישה היא עזר כנגדו, היא החצי השני אחרת לא קרויה אדם,

לכן תמצאי חלק שיתאם לפזל שיתחברו החלקים, גם אם לא באופן מושלם, גם אם לא באותו גדול, קצת קרבה, את רוצה
לפי הבנתי לכל הזמן, להרבה זמן, אין דבר כזה לפי דעתי, כל הזמן לפעמים אתה קרוב יותר לפעמים פחות ולפעמים בכלל.
לפעמים אתה לא מודע שאתה קרוב ולפעמים אתה מודע לא נכון. עולם כל כך סבוך, אין צורך שתהיה מי שאת אינך ואין
צורך שתנה את עצמך כי כך יאראו בי אחרת, לא מעניין אותי מה חושבים על -בחירות שלך, ועל הספרקטיבה מבחוץ,
מעניין אותי מה את חושבת, עלי חושבים שאני פסיכופת, שאני נוכל, שאני רוצח, שאני שחקן, שאני רואה בני אדם רק
כלי וערך כדאי לקדש את האמצעים שלי, רואים בי גם טוב, אבל לי אכפת מה אני מרגיש, זאת הבעיה בחברה, בני
אדם אכפת להם מה השכן ,אמר, מה הילד אמר, מה הולך מה טרנדי, מה יגרום לכך שיתנו לי לייק, שיפרסמו אותי.
מה שארנה מסביר וגם אני בפוסט על הרשת את יכולה לקרוא, אני מציע על כך שאנשים נהפכו לא להם עצמם אלה למה רוצים
שאהיה ,איזה תדמית, זה לא טוב כי אין לך אישיות ממש, כלומר אתה בפנים אדם אחר אבל אתה בכלא, כלוא בתוך הנפש
שלך, ומבחוץ יש לך אישיות אחרת, כולם עוטים מסכות, רק אחרים קלים להם יותר ולכן קשה, אני גם לא מתייחס לעצמי
כמיוחד, או חריג, זה בבסך הכל שמות שהם בדרך קבע לגנאי, אני רואה בי אדם שונה, עם אופי שונה, כמו כולם, זאת
הבעיה שראו בך מי דמות מיחדת ולא הסתכלו פנימי אלה התלהבו על דרך החיים המיוחדת והלא שגרתית, וזה
תסכל אותך, ואני מבין כי אין את באמת, אלה מה שאת מיצגת, ותשארי איתנו היה כיף.
 

anti is back

New member
כן, אבל הקיום שלי קונפורמיסטי

הבחירות הלא קונפורמיסטיות נועדו בסה"כ לאפשר לי לשרוד קיום קונפורמיסטי.
 

arana1

New member
יכול להיות שזה ביטוי להתנגשות מאוד ערכית

כי למשל אצלי מה שקרה זה שבעבר, כמו נתנאל ואולי גם כמו קצת כמוך, הוויתי טיפוס מאוד מאוד צבעוני, בולט וניכר במיוחד, אבל למדתי שהדבר יותר משהוא באמת משקף אותי הוא תוצאה של איזה משהו לקוי בדיאלוג ביני ובין הסביבה
שהשתקפותי ככזה, שעליה נשענתי, היא בעייה במיקוד, בראי, והדבר בעצם מאוד סותר למהותי ולצרכי ולתחושתי של יחודיות שאינה נשענת על בולטות אלא דווקא על אינטגרציה חלקה בין הרקע לחזית למשל
כך שזה היה התפקיד שהחברה הועידה ומועידה לאנשים מסוגי אבל איני חפץ בתפקיד זה כלל
כמו הרבה אוטיסטים הכי לא נכון לי להיות בולט ומרכזי
בדיוק כשם שהכי לא נכון לי להיות שולי
התוצאה ?
מוזרה
לכאורה
כקיום שמקבל את הכל, שלא רב עם אף אחד, שלא מתנגד, שלא שייך לשום קבוצה שמקדמת פתרון מערכתי כזה או אחר
אבל הוא כזה רק בגלל שהוא ניתק אפילו מהניתוק עצמו
זאת אומרת
נחשפה לי בעייה בעצם ההגדרה, בעצם השפה, שבנויה לדיאלקטיקה עימותית
והעימות שלי עם הסביבה החברתית נובע מכך שאיני מוצא את עצמי במצב עימותי, איני חש את עצמי במצבים כאלה, אין לי מובן במצב של נקיטת עמדה חד משמעית
גם כי כמו שנתנאל מספר משהו בי מתיישר רק כשאני חווה את הקשר בין הרבה עמדות
את התנועה בין משמעיות שונות כמשהו שמאיר איזה תבנית שבה דווקא הצורה שבה ההקשר משתנה, שנחווה ככאוטי מדי לאדם הנורמטיבי, הוא שמאפשר לי לחוש את עצמי במידה שלא מכאיבה לי נורא
הוא שמאפשר לי לחוש את מקומו של הפרט בכלל, בכללים, דרך הצורה שבה הם משתנים
 
אני לא הבנתי מה רוצים ממני בכלל

כל הזמן הערות " איזה בן אדם מיוחד הוא קורע אותי יודע לרדת על עצמו" למשל בקטע של ההומר או" אין לו שום טקט
אומר הכול דוגרי לפנים, איזה אמתי הוא" בעניין של לומר מה אתה חושב ועוד כמו" תראה איך הוא חושב, לא כמו כולם
לנפך הוא רוצה דווקא לחשוב באופן שנוח לו לא מישר קו, זה אדם דעתן ומבריק" ועוד כמו" שמע קראתי מה שכתבת
אתה נראה לי אדם מבריק ברמות, ומעניין מאוד בו צור איתי קשר" סטודנט למדעי המוח בדיון שהיה באיזה פורום,
שלח לי הודעה, ויש עוד מלא דוגמאות ויש גם הףפוכות שהתחלה מעערכים אותי ואז אומרים אם זה שאתה כך כך אני הייתי
מעדיף שלא היו קיימים אנשים כמוך. כמו הדוגמה אם הידידה. אלו כמה משפטים שאמרו ולא הבנתי על מה הם שחים,
אולי אני אשמע שקרן, אבל אמרתי גם לה שאני לא מבין מה מיוחד בי, אולי כי אני חיי כך, למשל בך אני רואה דמות מיוחדת
ושפה יחודית בי לא, אמרתי לך את זה בעבר וגם עכשיו.
 
אפילו הרחיקו לכת

הפסכיאטר שלי מנהל מחלקה קראה את התיק אז הוא התווכח עם אחד שזלזל בי ומו ידע אז הוא אמר" אם הייתה יודע
לפני מי אתה עומד, לאהייתה מדבר כך לעולם, תקראה מה היא כתבה עליו, תשב איתו תנסה להבין ואז תבין מי הוא"
או שאמר לי " אתה יודע אני חושב שאתה יכול לשנות את העולם, לשנות דברים שנראים לך שלילים, יש לך את זה
אתה מאוד מיוחד ועוד ועוד" חשבתי בהתחלה הוא מנסה להסתלבט עליה כי אני לא רגיל לשמוע דברים כאלו, תמיד
עושים לי נו נו אבל הוא גם כתב כך גם בהערכה, שיש לי מודעות גבוהה וכדאי לנסות לעזור לי להתפתח כי זה ישתלם.
הוא זה שכתב המלצה שישחרו אותי משם, אחרת גםבו הינו צריכים להאבק, ומזלי הוא כתב כך, כי גם לו יש יד
בלהשאר באישפוז או לא, אבל היו כאלו שהתנגדו והיה ישיבה, ראצו להשאר רק לבדיקה כמה חודשים, ובסוף
בעזרת קשרים ועורך דין יצאתי כפי שידוע לך. אבל לא הבנתי על מה הוא מדבר, כאלו הייתי מזה בהלם, הייתי
בשוק. לא עניתי לו אפילו, עשיתי רק עם הראש, וניסיתי לעבור לנושא אחר, חשבתי שהוא שוטה.
 
אני פשוט אומר מה שאני חושב באותו רגע זה הכל

יש איזה דבר: אני חושב דבר מסיום אז אני אומר אותו לא מנסח ולא כלום, פשוט אומר, לא משנה מי לידי.
אומר מה אני מרגיש לא נמצא בקשר, אנשים שונאים אותי בגלל זה, שירדתי על חברה של אחי, ממש קללתי אותה
אמרתי " מה אני צריך לצאת מהבית בשביל הז*** שלך? מזה בית זו* מה אני הכלב שלך וכו וכולי" זה דבר מאוד לא מקובל נכון?
כך אמרתי, באותו רגע חשבתי אז אמרתי ,אין לי ממש רגישות אני שאני רוצה אומר מה שאני רוצה, אנשים לא
סובלים אותי בגלל ויש כאלו שמתים עלי בג בגלל זה שאני יוצא על אנשים שאני מתעצבן לא מדנה מי הם עבריינים
אנשים חשובים, מי שבא בא, הם רואים בזה הצגה אני חושב אבל לא בטוח, אבל לי זה לא משנה כי אני פשוט אני.
כמו שאתה לא רוצה להיות שיחשבו שאתה מיוחד גם אני, אני לא מנסה, זה פשוט אני, יש אנשים שהם בולטים יותר זה הכול.
תמיד אמרו נתי הזה מופרע, עושה שטויות ,דוגמה פעם אחת התחפשתי לאישה,,, וירדתי למטה, ביחד
עם החברים, זה היה קורע, כולםפ צחקו, לא שהם הרכריחו אותי כך, רצתי ואני לא הומו, אבל שמתי אודם, חזיה, והכל
ולבשץי לעצמי דמות מששעת, כמה דמיות אחד שתיין, אחד גרוזני, אחד נרקומן, הייתי כך עושה בית חולים, אנשים
קראו לי סמסון האבא מסמסון, הייתי גורם להם להיות אדומים רק בדיבור בלי גם חיקוי, רק ראו אותי ,Z" אמרו לך מפה
אתה בא אני לא יכול לא לצחוק לך צא מפה" גם למטפלים, גם למורות, בקטע הזה אוהבים אותי, אני אמיץ..... כך
הם חושבים.
 

anti is back

New member
אני מאלה שמתים על זה

לא על זה שאתה "יוצא על אנשים", על הקצב הבלתי רגיל שלך.
 
אוקי אם את אומרת

לא כל ברור לי איזה קצב יש לי, יש לי סגנון קצת שונה, יותר אומר מה אני מרגיש לא חשבתי על קצבים אף פעם.
חוץ מזסה שאני קורא שיר, ואיך מילה מתחברת למילה, אותי אני לא ממש רואה את זה ובכלל לא מבין מהו הקשב
ובכלל מזה קצב שונה אלו דברים שלא ברורים לי כלל...
 

anti is back

New member
אני מתכוונת לזה שבזמן שאני עונה לך על תגובה

כבר מצפות לי עוד שתיים, לעתים קרובות ארוכות יותר ומורכבות יותר מהתגובה האחת שלי. אמרתי לך, אין סיכוי שאעמוד בקצב שלך.
ועכשיו אני נאלצת לצאת לעבודה
 
אני כותב 10 הודעות במקביל

גם גור אמר לי את זה איך אני כותב כל כך הרבה, אני כותב בסקייפ, ואז כותב לך, עונה במייל, ואז עונה לאראנה.
אני קשב וריכוז, זה דבר מקובל אני כותב הרבה, אני גם מנהל מנולגים ודאלוגים עם עצמי, כנסי פורום הפרעות אישיות.
יש לי שם 8 הודעות אחת אחרי השנייה, בזמן מאוד קצרים אחד מהשני, ולא עונה אפילו, אני גם אומר שאני משעמם מידי
כדאי שיענו, אני זורם עם הרוח, כותב מה על הלב, לא חושב כותב, כמו שסבתא אמרה רק סוסים חושבים -שזה ההפך.
 
ואני לא כותב שום דבר מורכב, אני אדם מאוד פשוט

מאוד, לא מבין מה מורכב בהודעות שלי, אומרים יש משפט של דה וינצי " הפשוטות הואהתחכום האולמטומטיבי"
אני איש פשוט עם, רגיל, מי אני בכלל? כולם בני אדם מורכבים פחות או יותר, לא רואה בכגתיבה שלי דבר מורכב
חושבים כך ,אני לא מגיש כך, אם תאמיני או לא.
 

anti is back

New member
אצלי זה היה אחרת

הייתה תקופה קצרה מאוד שבאמת הייתי "צבעונית" גם מבחוץ - בגיל העשרה. אני דווקא לא מרגישה שדחקו אותי לשם, אני חיפשתי את זה - לא את הצבעוניות או את הבולטות, את הקיום האחר. כל סוג של קיום אחר. הייתי צמאה לזה. אבל בתוך הקיום האחר, גם נעשיתי קונפורמיסטית (ולכן ה"צבעוניות").
בשנים המאוחרות יותר נכנסתי לתוך הקבוצות המוחרגות עם המסכה הרגילה שלי, זו שנוטה להתאיין אל מול מבטי הזולת. וכן צריך לומר שמצאתי שם אנשים מסוג אחר, אנשים שבאמת תפסו את העולם באופן הרבה יותר פתוח וביקורתי וספקני ומרוחק (כמובן שלא כולם. אפילו לא רובם, אבל לאין שיעור יותר מבחוגים חברתיים אחרים). וכן למדתי שאנשים עם עמדות פוליטיות רדיקליות (אלה שהם באמת רדיקליים, אלה שבעצמם שייכים לקבוצות מוחלשות, כי כמובן שיש גם הרבה מתחזים דוגמטיים) כן רגישים הרבה יותר כלפי כל סוג של חולשה, גם חולשתי שלי, והיה לי קצת קל יותר, והיה לי קצת מרווח נשימה.
אבל זה לא פתר את הבעיה המהותית שלי, את בעיית המבט. למעט אולי כמה שיחות בודדות שהיו לי עם כמה אנשים בודדים בכמה אירועים בודדים שבהן הרגשתי אולי איזו התחלה של שחרור. כאמור, רגעי ביותר.
ואני דווקא הרגשתי טוב מאוד, נעים מאוד, הייתי חזקה מאי פעם כשהייתי מעורבת בעימותים ממשיים חזיתיים נגד דיכוי. בייחוד בזמן העימות עצמו. החיבור לעולם - לאחרים, לזולת, לקבוצה - המושג השחוק של "סולידריות" (שצריך להרגיש אותו פעם במלוא עצמתו, כדי לוותר על הציניות) מעולם לא היה חזק יותר בשבילי מאשר כשירו עלינו גז מדמיע וגומי ואש חיה, וידענו שאנחנו צודקים (ובאמת צדקנו, ובאמת היינו "אנחנו", אני לא מוכנה לוותר כאן). ולראשונה באמת יכולתי לדבר ב"אנחנו", ושתהיה לזה איזושהי משמעות.
אבל גם זה היה זמני. ותבע מחיר נפשי כבד. כי החשיפה לאלימות לאורך זמן עשתה לי רע והחזירה אותי למקומות קשים בעבר הפרטי שלי, שם לסולידריות לא הייתה שום משמעות.
ולמרות כל זה, אני כן יכולה אולי במידה מסוימת להתחבר לדברים שכתבת. כי למרות שהעמדות העקרוניות שלי לא השתנו כהוא זה עם חלוף השנים, אני כן נוטה לבטא אותן אחרת, לחשוב אותן אחרת, להרגיש אותן אחרת מאשר בתקופה שבה ה"אנחנו" ו"הם" היו בעלי משמעות עבורי. ואני כן מוצאת שאני מסוגלת, אפילו בעל כורחי, לשנות את נקודת המבט בקלות רבה למדי, אולי רבה מדי. זה תוצר (לא תמיד רצוי מבחינתי) של היכולת האמפטית, שהולכת ומתפתחת אצלי באופן רציף ויציב מגיל ההתבגרות ואילך.
אבל אולי זה בכלל לא קשור למה שאתה מתאר.
 
אותו תוכן רק משנה צורה - וצצע בהתאם לזמן

תקראי תגובתי על הרשתזה מה שאני אומר.
 

arana1

New member
מסכים עם נתנאל, ולחווייתי זה קשור וקושר

וגם כאן דווקא, ואפילו רק, דרך השונות, האחרות, נחשף המשותף.
כי זה לא בדיוק שדחקו אותי לשם,
דיאלוג הפרט-חברה, היחיד עם השתקפותו ברבים, גם הוא לעולם לא חד כיווני, חד משמעי, ובדיוק לכן אפשר ללמוד ממנו ואותו ועליו מהדרך שבה הוא משתנה עם הזמן
תראי את נתנאל, אדם שמצד אחד לא מדבר עם אף אחד ומצד שני יוצא בצורה הכי מטורפת
גם אני הייתי נער, ומבוגר כזה
ואולי זה בגלל שרק הליצן המטורף יכול, וצריך, לשבש את אלימותה המשתקת של השיגרה הנורמטיבית
אז אנשים מתכנסים מפניה ויוצאים אליה ועליה בטירוף
מה שמזוהה אצל אוטיסטים כתנודה קיצונית בין זהות להזדהות
בין נמנעות לבין מעורבות טוטאלית
הצורות משתנות אבל הסיבה זהה

כי למשל אותו צורך בהזדהות מוביל לחיפוש של מימוש עצמי דרך מאבק על צדק ומשמעות שאינו הישגי או אגוצנטרי וכל זה בגלל שאנשים מסויימים צריכים לחוש את הרחב ביותר על מנת לחוות את הצר ביותר
את החברתי ביותר על מנת להתחבר לאינדוודואלי וליחודי ביותר

אנשים לא מבינים למה אספים נוטים להיכנס לקרבות מילוליים על דברים הכי מופשטים בעולם,
גם זה בגלל זה.

היום הייתה לי שיחה עם ענת והיא ענתה שצריך להבחין בין אהבה לאמפטיה, שאלה דברים שונים, וזה העלה אצלי את המחשבה שאנחנו מפרידים ומחדדים את הדברים לא בשביל לבודד אותם אחד מהשני אלא דווקא בשביל לחבר אותם מחדש, נכון יותר.

גם אני חש את עצמי מהותית יותר,חיונית יותר, דרך הזעם שלי, וזה נכון שאנשים רדיקלים הם גם אלה שיודעים שחולשות אינן חולשות באמת, אלא בדיוק להפך
מה שניסיתי לספר וכנראה הבנת זה שלא שהתפתחה אצלי נכונות להשלים עם כל מה שמעוות בחברה אלא שדרכי ההתמודדות שלי איתה משתנות
ובצורה מסויימת מאוד
לא שאני מסוגל לוותר על סולידריות אלא שמטבע הדברים אני מחפש גם לה צורה שתתאים יותר לתנועה ליחודיות
צורה שגם תאפשר לה תנועה יותר חלקה

גם לדעתי בלי חיבור לעולם אין חיבור לאדם
ומהמקום הזה אני מנסה לבטא ביקורת חברתית שכמובן מתקבלת, גם כאן, כנסיון להתנער מאחריות על ידי הטלת האשמה על אחרים

היום, הדרך שבו הגבול בין האנחנו להם, משתנה, יותר מעניינת אותי מאשר לנסות לתקן את העולם ישירות
ונדמה לי שהערנות לדרך הזאת גם קשורה לרגישות לקצב, לצליל, למידה שבה הוא הרבה יותר משמעותי לשפה, לדרך שבה היא קושרת דברים, מאשר אנשים שנהנים משימוש "טבעי" בשפה, יודעים
 

anti is back

New member
כן, עם זה אני מזדהה

ואין צריך לומר שאני מסכימה עם הדברים שאמרת לגבי אוטוביוגרפיות במקום אחר בשרשור. וזו כמובן הייתה הפעם הראשונה שסיפרתי את הדברים (וזכרתי וחשבתי אותם) באופן שהובאו כאן. וכבר עכשיו הייתי מכניסה אי אלו תיקונים.
ובאמת הדבר היחיד שעליו אני לא מוכנה לוותר זה על הידיעה, שאני חושבת שהייתה לי עוד כשהייתי ילדה צעירה, הרבה לפני שחשתי באופן רגשי מהי אמפתיה, שבתוך כל הקשר נתון, הצד הצודק הוא תמיד הצד החלש. שזה תמיד הצד שראוי וחובה להתגייס למענו. וכפי שציינת, בתוך מאבקים כאלה מתגלה הכוח והפוטנציאל העצום שיש בעמדת ה"חלש" - הן מבחינת האפשרות ליצירת קשרים אנושיים, הן ביכולת להתגבר על דעות קדומות ולנתץ הנחות יסוד כובלות - ולא רק את אלה שנכפות על ידי החזק, אלא בעיקר את אלה שמתקיימות בקרב החלשים עצמם.
 

anti is back

New member
ועוד, מאז שסיפקתם לי הקשר חדש

אני פתאום מוצאת אינספור דוגמאות להתנהגויות ולחוויות אוטיסטיות שזורות לכל אורך חיי. תוצר בלתי נמנע של ההתפקסות מחדש.
 
אתה בקשר עם ענת?

גם אני הייתי בקשר אייתה, במייל, יש לה קבוצה בפייס, אני רציתי להיכנס אז, אני הבנתי ממנה שזה מוקדם מידי
בשבילי, גם איתה דברתי על האמפתיה ואהבה, היא הסבירה לי על זה,הייתי רוצה להצטרף לקבוצה,אבל זאת החלטה
שלה. וחוץ מזה אין לי פייס, וזאת גם קבוצה סגורה כך שאני לא יכול לראות גם מה שכתוב אם היא לא תאשר אותי,אבל
אני מכבד את החלטה שלה, אתה חבר בקבוצה אראנה? : כי הרעיון שךה הוא מעניין, ואני חושב שכיום אני מפותח יותר כדאי להבין אותו יותר אני מאוד מחפש מקום כזה כמו של ענת, אבל מה אני יעשה, זה לא בשלטתי,אולי באמת אני לא מוכן, ואולי בכלל לא
הבנתי נכון.
&nbsp
 

arana1

New member
לא, אני לא יודע מה זה קשר

נפגשתי איתה כמה פעמים והחלפנו די הרבה מכתבים
כן אני בקבוצה שלה

כדאי לך לעשות פייס
לא עניין גדול בכלל
 
לזה התכוונתי אם אתה מתכתב איתה

גם החלפתי איתה מכתבים, אבל בסוף זה לא נמשך, והיא זאת שנתנה לי את האיימל ורצה שאכתוב לה.
ואני אתח נראה כבר מתי, ואם אתה יכול לשואל אותה אם אני יכול להצטרף אני אשמח, כי אז שאלתי ולא ממש
הבנתי מה התשובה שלה.
 
אני הייתי פו8תח פייס רק בשביל זה

אבל אני לא אפתח סתם, כי המדיה הזאת לא כל כך מעניינית אותי ,וגם אם אני כותב זה משתמש של אימי, או של אחי.
ובקבוצה סגורה אני אפתח משתמש משלי, אבל קשור אם היא רוצה....
 
למעלה