השאלה המכשילה:

[לאה_מ]

לא. לדעתי יותר גרוע.

כי כפי שאמרתי, יש מקומות עבודה (ספציפית, מקום העבודה שלי הוא אחד מהם) שמוכנים לתת תפקידים וקידום (בתפקידים מסויימים, לא בכולם) גם לאמהות שמעוניינות לעבוד שעות מוגבלות. לא נראה לי (לא בדקתי. בן זוגי עובד בחברה אחרת) שגבר בתפקיד שלי, למשל, היה זוכה ליחס זהה. אבל אולי אני טועה ואת צודקת, מירי, וזו פשוט התייחסות זהה. יחי השוויוניות.

 

[מירי,]

אחרית הימים- יחי השיוויוניות...../images/Emo10.gif

זה הרבה יותר עמוק מהתגובה של המעסיקים - כמה גברים אכן יוותרו על קידום עתידי כדי לצאת היום כל יום ב 1630 להיות עם הילדים? מראש (ברוב המקומות) יש תפקדיםלגברים ותפקידים לנשים , אלה של הנשים פחות בכירים ודורשים פחות שעות.... (זה כמובן מה שאני מכירה). אצלנו כשגבר יוצא ב 1500 (או לחילופין מגיע ב 0800) שואלים אותו "מה הפכת לאמא עובדת?" כשאישה נשארת אחרי 1610 מיד נשאלת השאלה "ומה עם הילדים שלך?"

 

[vered4]

מאוד מקובל בהרבה משפחות

שההורים עובדים הרבה, שהתפקיד של האבא הוא ל"הוציא" את הילדים בבקר. זה פתרון מצוין לדעתי, שמוסיף לכולם. ולדעתי זה מתקבל טוב גם במקומות העבודה.

 

[מירי,]

בטח מקובל ../images/Emo6.gif

גם אנחנו חלק מהמשפחות הללו... אבל אני ב 0600 כבר לא בבית... אבל זו לא חוכמה - עכשיו הוא הרבה יותר בבית ממני... (בוקר וצהריים) ולכן אני גם חושבת שזה אפשרי (אבל אולי אנחנו פחות דוגמה כי אבא לא ממש איש קריירה...)!

 

[נעה גל]

לא "לוותר" אלא "לבחור"

אני חושבת שזו מהות הפמיניזם - לא מוותרים על דבר, אלא בוחרים. לכל בחירה יש מחיר משלה וכל אחת מחליטה איזה מחיר היא מוכנה לשלם ואיזה היא לא. לכן, יש כאלה שחשוב להן לממש עצמן מבחינת קרירה והן מוכנות לשלם את המחיר של זמן עם ילדים. והן יכולות לעשות את זה! מפלאי המהפכה הפמיניסטית. ויש כאלה שחשוב להן להיות בבית עם הילדים והן מוכנות לשלם את המחיר של מימוש עצמי דרך קריירה (יש דרכים אחרות לממש את עצמך). והן יכולות לעשות את זה! גם זה מפלאי המהפכה הפמיניסטית - הן לא חייבות, הן רוצות. ויש כאלה שעושות הכל יחד. הן מוכנות לשלם את המחיר של קריעה פיזית (כך אני רואה את זה). והן יכולות לעשות את זה - מותר להן. הפמיניזם יבוא לידי מיצוי מלא כשיעלמו גם רגשות האשמה שמלווים כל אחת מהבחירות.

 

[תמי א]

ויש עוד אופציה -

ניסיתי למצוא איפה אני נמצאת מבין אלה שהעלית, ולא מצאתי. ולמה - כי אני במקום של "השילוב" אבל לא מרגישה את ה"קריעה" שדיברתי עליה: יש לי כמה שעות ביום וכמה ימים בשבוע בהם אני עובדת, בהחלט לא מפתחת קריירה (כי זה לא אפשרי במינון הקטן של השעות שאני מקדישה לעבודה), אבל בהחלט כן מרגישה סיפוק אדיר, למידה רבה, חדווה וזכות גדולה שניתנה לי לבחור לעשות מה שאני עושה. ובשאר השעות, אני אמא. ואני יודעת שמבחינתי אני לוקחת "סיכון מחושב" בכך שאני נפרדת מהילד שלי למספר שעות ביום, אבל עשיתי, כמו שקראת לזה מאוד בצדק - בחירה. בהחלט לא ויתור. עכשיו אני קוראת שוב את מה שכתבתי ומתקנת - להבדיל מהעבודה, שעם כל הסיפוק וההנאה בדרך כלל נשארת בגבולות השעות שאני נוכחת בה, אני אמא כל הזמן, גם כשאני עובדת. ואולי זה חלק מהסיפוק האדיר שאני חשה: אני עובדת במקצוע שאני מרגישה שמאפשר לי ללמוד על עצמי ועל האימהות שלי המון. נכון - לא כמו שהגוזל שלי מלמד אותי, אבל אחרת, ועדיין, המון. זו ההגשמה שלי, וזו הבחירה הפמיניסטית, כך אני מרגישה, שלי.

 

[vered4]

תמי, כל הכבוד

ההודעה הגיעה לשער תפוז במסגרת הודעות נבחרות, עכשיו בפורומים.

 

[תמי א]

אני אספר לבעל השאלה ../images/Emo13.gif

 

[מירי,]

זו בדיוק הבעיה...

השאלה המקורית דיברה על אימהות או קריירה והחלטה של הבת..... (לא דיברו לא על האבא ולא על הבן...)

 

[חגית אמא של יובל]

גם אני הרהרתי לעצמי בסוגיה הזו

כבר כמה פעמים. אני מן הסתם קצת אתאכזב, בעיקר כי הנושא הוא "בדמי". אבל אקבל. וגם אני חשבתי לעצמי שאולי אהיה סבתא-מטפלת. אבל אני ממש לא בטוהח שיהיו לי כוחות. זה עוד כל כך הרבה שנים...

 

[דליה.ד]

עדין תחושת הקרבן מרצון

מרגיזה ומקוממת, למה שאקריב את עצמי על מזבח המשפחה וגידול הילדים? אני מרגישה שאני ממצה את עצמי מצויין בעבודה שלי, אני גם תורמת וגם נתרמת. אני גם סטודנטית וימי מלאים בעבודה, לימודים וגידול ילדים (5 למי שזוכר), ועוד נותר לי זמן לחוג ריקודי עם וקורס דמיון מודרך ושיחות קיבוץ ולקרוא ספר טוב. ואני לא חושבת שלילדי יש איזה שהוא חסך. כי החשוב בעיני הוא זמן האיכות עם ילדי ולא כמות הזמן. אני בהחלט מכינה איתם שיעורים, והולכים לטייל בשבילי הקיבוץ ואני מקריאה סיפור ואפילו סתם קוראת עיתון בזמן שהם משחקים לעצמם. ומה המסר לבנות שלי (ויש לי 3 בנות) ? הגשמה עצמית, לעסוק במה שמעניין אותן, למלא את חייהן בעניין, בפעילות ובעשייה. ואם הן תהיינה נשות קריירה זה עדין לא אומר שלא תהיינה אמהות נהדרות. ועכשיו לעניין האב: אני חיה עם בן זוג, והוא שותף מלא לגידול הילדים והטיפול בבית. אין זה למטה מכבודו להחליף טיטול ולשטוף רצפה. אתמול למשל אני הייתי בישיבת צוות והוא האכיל, קילח, השכיב, ניקה וחיסל את ארוחת הערב. אז מה הוא פחות גבר? וכשחזרתי עייפה בשעה 11 הוא זה שחייך אלי! אז יכןל להיות ששפר עלי גורלי, אבל לא הייתי מוכנה לחיות אחרת. אני לא משרתת של אף אחד וזה שיש לי קריירה מעיד שיש לי שאיפות מעבר לסלון הבית שלי ועם זאת אני האמא הכי טובה שאפשר להיות ויש לי תעודות על כך (עובדה שרשויות הרווחה החליטו שאני אם מספיק טובה כדי לאמץ את ילדתי החמישית!). אז רק קצת חומר למחשבה ואני מה זה לא סופר וומן ולא מרגישה ככה!

 

[אפרתש]

כל הכבוד

חמישה ילדים, עבודה, לימודים, ועוד יש לך כוח לטייל - בשבילי את סופר וומן. ואת מעבירה לבנותייך מסר נפלא. הלוואי על כולנו.

 

[נעה גל]

אני דווקא מאמינה שיש חשיבות לכמות

הזמן ולא רק לאיכות שלו. בעיני עדיפות 4 שעות של רביצה משותפת עם הילדים, או שהילדים עושים מה שהם רוצים ואני נמצאת בסביבה כשהם צריכים אותי, מאשר שעה אחת מרוכזת של בילוי איכותי. אבל, זו אני. ולך דליה, באמת כל הכבוד על היכולת לעשות הכל

. התעייפתי רק מלקרוא את כל מה שאת עושה

. אני לא מסוגלת. אני מרגישה שאם אני מנסה לתפוס הכל אני מפספסת את הילדים. על הילדים שלי רואים את זה (הם הופכים לעצבניים ועוד כל מיני תופעות). אני לא חושבת שאני מקריבה את עצמי - אני עושה בדיוק מה שאני רוצה.

 

[מירי,]

מה זה בילוי איכותי?

יש לי בממוצע 4 שעות ביום עם הילדים ... מה איכותי לעשות איתם? אני ממש לא מצליחה להתחבר למושג הזה! השעות האלה כוללת ישבמה מול הטלויזיה, משחקים בבית או בחוץ הליכה לחוג , יציאה לקניות , הכנת ארוחת ערב , מיקלחת... (מה שעולה לי לראש השליפה..) אני איתם תוך כדי כל הדברים אנחנו מדברים או מתחבקים או רבים - אנחנו יחד! אז לפי מה שהבנתי מההגדרות לא הכל זה זמן איכות האם רק ישיבה עם משהו חינוכי הוא זמן איכות? בפסח היינו שבוע יחד וברובו לא עשינו הרבה (גשם למי ששכחה...) אז מה זה לא היה איכותי להם? לדעתי זה מושג שבא לכסות את ריגשי האשם שלנו ההורים העובדים...

 

[נעה גל]

אולי כדאי שדליה תענה על השאלה הזו

באופן רשמי אני חושבת ש"זמן איכות" נחשב לזמן שאת נמצאת נטו עם הילדים ללא קשר לפעילות. כלומר - אם את מבשלת/מדברת בטלפון/מקפלת כביסה והם צופים בטלוויזיה/נמצאים בחוץ/אצל חבר באופן רשמי (אני מדגישה) זה לא זמן איכות כי הקשב שלך מחולק.

 

[מירי,]

אני אחדד את העיניין

כשאני מכינה ארוחת ערב זה יחד איתם (למשל חיתוך סלט , וספירת החתיכות , הכנת חביתה וזהירות מאש...) , כנ"ל צפיה מול הטלויזה (טוב לא כל השעות של דודו, אבל רוב אלה של בן) ההליכה לחוג הם כמה דקות של פיטפוט (ברור שכשהוא בחוג זה לא זמן איכות..), כל הדברים שפירטתי הם פעילויות יום יומימיות שעושים ביחד... אבל בעצם לא נחשבות לזמן איכות (לפי ההגדרות שמוכרות לי)

 

[nonana]

גם ארוחת ערב ביחד הוא זמן איכות

כל פעילות שהיא אפילו אם היא לא משהו מוגדר זהו זמן איכות כל עוד את איתם. אם הם רואים טלויזיה ואת מול המחשב אז זה לא זמן איכות, אבל אם את צופה איתם אז כמובן שכן. זמן איכות לא מוגדרת כפעילות ספציפית שדווקא מעשירה אתכם, אלא פעילות שגורמת להנאה משותפת.

 

[מירי,]

ובהתייחס לדבריה של נעה...

איך אפשר לרכז זמן איכות , אם כל זמן שאנחנו עם הילדים (ואני במחשב והוא רואה טלויזיה זה לא זמן עם הילדים!זה פשוט זמן ששנינו באותו בית) הוא בעצם זמן איכות? בשביל מה בעצם יש מן הגדרה כזו? <וכשאני בבית והם ערים, אולי בגלל שהם יודעים שזה זמן מוגבל אין סיכוי שאני אגיע למחשב , אז בשביל זה אני עובדת

>

 

[ציפי ג]

זמן איכות

מוגדר כזמן שנמצאים עם הילדים, רק כדי להיות איתם, ולא לעסוק בדברים אחרים תוך כדי. לפי זה, לכל ילד שלי דקת איכות ביום. אני נמצאת עם הילדים שלי הרבה, אבל עושה מליון דברים תוך כדי. לי זה מתאים. יש מי שמתאים לו להיות עם הילד שלו שעה מרוכזת רק לילד ולו. הבעיה היא עם אלו שלא מתאים להם לא זה ולא זה, והם נמצאים עם הילד שלוש דקות ביום ואותן הם מגדירים כזמן איכות.

 

[לאה_מ]

ובהמשך לדבריה של ציפי:

לא תמיד זה מתאים גם לילד. לפעמים אני רוצה לעשות משהו עם עומר, והוא דוקא רוצה לשחק לבד בלגו שלו, או במחשב, או שבא לו ללכת לחבר... אז בדרך כלל כשהם מאד קטנים האפשרויות מוגבלות יותר, וקל יותר להיות איתם 1:1 ("זמן איכות"), וגם אין הרבה ברירה אחרת, אבל כשהם גדלים, זה לא רק הרצונות שלנו והאופי שלנו, אלא גם שלהם.