השאלה המכשילה:

[vered4]

לא תמיד אפשרי אוביקטיבית

אבל ההתרשמות שלי, שזמן איכות ממשי, הוא זמן ארוחת הצהריים. כשהילדים חוזרים מבית ספר, כולם "טריים" עדיין עם כל מה שעבר עליהם במשך היום. איכשהו בהמשך היום האינפורמציה מתמוססת.

 

[nonana]

דליה- אני מורידה כובע

אבל הקרבה? למה את חושבת שזו הקרבה? אני לא מרגישה שהקרבתי משהו, אלא היום אני מקבלת יותר. אבל מקריבה? ממש לא. תסבירי לי למה את מתכוונת במושג ההורות שאת קוראת לו ´הקרבה´?

 

[ציפי ג]

למי שקריירה עבורה

זה צורך קיומי, להיות בבית עם הילדים זו הקרבה. מזלינו שפר עלינו ואנחנו לא מרגישות כך. לו הרגשתי כך הייתי ממש אומללה.

 

[תמי א]

"אני לא משרתת של אף אחד" ...

לא הבנתי את המשפט, למה ולמי כיוונת אותו. מי כן משרתת? האם משפחה שבוחרת לנהל את חייה כך שהאשה מקדישה עצמה לילדים (שזה כולל בד"כ, מה לעשות, גם להחליף ולשטוף ולנקות ולסדר, ולא רק להרכיב ביחד פאזל חינוכי!) והגבר ממלא את הצורך הכלכלי ומן הסתם פחות שותף למטלות היום יום- האם אישה כזאת היא "משרתת" של מישהו? אף אחת מאיתנו, כל עוד היא עושה למען משפחתה, היא לא משרתת של אף אחד. ואם קיימת תחושה כזאת זה חבל ועצוב: גידול הילדים כולל כל מה שזה כולל זה בחירה שלנו וזה זכות שלנו. אין פה שום עניין של אדונים ומשרתים. זה סיפור אחר לגמרי. אף אחת היא לא משרתת, ולא משנה אם היא רק מגדלת ילדים או גם עובדת בחוץ או רק עובדת בחוץ. זו דעתי.

 

[nonana]

../images/Emo45.gif

חושבת כמוך, רק מי שמרגיש שהוא מקריב משהו מחפש נתיב אחר. כל החלטה צריכה להיות מבחירה , בעיקר החלטות קיומיות.

 

[חגית אמא של יובל]

מי דיבר על הקרבה?

איזה קרבן מרצון? אני נהנית מזה. פשוט נהנית להיות איתו בבית ולא חושבת שגן זה מקום טוב. אני לא מרגישה קרבן ולא פספוס או החמצה. אני מרגישה שאני עושה משהו כל כך נכון. כל כך טוב לי וליובל. ואני לא חושבת שמה שחשוב זה זמן איכות. מה שחשוב זה הזמן. ("ואפילו סתם קוראת עיתון בזמן שהם משחקים לעצמם") ואני לא מרגישה שאני משרתת!!!!!!!!!!! איזו הגדרה נוראית. אני אשה שחושבת שהכי טוב לילד לגדול בבית ומסוגלת לספק לו את זה.

 

[nonana]

כייף לי לקרא את זה../images/Emo140.gif

 

[ענתש]

אפשר להביא את הפרה לשוקת אבל

אי אפשר להכריח אותה לשתות (זה בכלל על פרה המשפט הזה ? לא זכרתי אז אילתרתי...). אני מתכוונת שאפשר לגדל ילדה בהמון אהבה ולהשקיע בה המון זמן ותשומת לב ובכל זאת שהיא תגדל להיות אמא אחרת. ואני חושבת שזה יהיה בסדר גמור מבחינתי כי הכי חשוב לי בעולם שהבת שלי תהיה מאושרת . אני חושבת שיותר חשוב שלילד תהיה אמא ששלמה עם עצמה ועם הבחירות שהיא עשתה, מה מועיל לילד להיות כל היום בבית עם אמא שמרגישה שבגלל זה החיים שלה בזבל ? שהיא לא מגשימה את עצמה ? שרע לה ? נראה לי שעדיף שילד כזה יגדל עם מטפלת שיש לה את הסבלנות להקדיש לו ושיראה את אמא שלו בערב ובסופי שבוע כשיש לה זמן בשבילו והיא רגועה ויכולה להקדיש לו זמן. יש לי חברה שחשבה שהיא תהיה קרייריסטית, הלידה של הבת שלה שינתה לה את סידרי העדיפויות. עכשיו לא אכפת לה במה היא תעבוד העיקר שבצהריים היא הולכת הביתה להיות עם הילדה. גם זה קורה. ודווקא אני אומרת את זה ממקום של מישהי שאף פעם לא רצתה קריירה וגם היום לא. ואגב - דווקא מהמקום הזה אני כל הזמן שומעת ביקורת של הסביבה - "נותנים אגוזים למי שאין לו שיניים" - למה אני לא הולכת ללמוד רפואה ? (כשוויתרתי על לימודי רפואה לטובת ביולוגיה כי זה עניין אותי יותר) למה אני מוותרת על עבודה בהיי-טק ? (עכשיו כשאני מוותרת על עבודה של מליון שעות ביום, ואמנם הרבה כסף, כדי להיות אמא וכדי להיות מורה ולהרגיש קצת קצת שאני משנה את העולם) הסביבה לא מבינה שיש אנשים שככה טוב להם. ואגב - הסביבה זה ממש לא ההורים שלי, שהם מקסימים ותמיד גידלו אותי לדעת שלא חשוב מה אני אעשה - העיקר שאני אהיה מאושרת עם זה.

 

[zimes]

סוס

 

[אפרת_ח]

סידור מצויין לבתך!

היא תשקיע בקריירה כמה שצריך, ואת תגבי אותה לטיפת חלב/רופא/חופש בגן/בלת"מים בעבודה וכו´ וכו´. לי זה נראה כמו מקרה קלסי של הפכים משלימים, וגם מימוש של הקלישאה הפמיניסטית על כך שגם האשה צריכה להתחתן עם אשה...