השאלה המכשילה:

nonana

New member
למה לא מבינים את דבריי?../images/Emo10.gif

אני לא אמרתי לאבד את עצמי בתוך כל זה, אלא נהפוך הוא כאן אני מוצאת את עצמי יותר. ואם את לומדת- אז יופי תמשיכי כך. אין אני אומרת שצריך לבטל את עצמנו מולם, אלא אומרת שהכל עניין של סידריי עדיפויות, ולהפליא הוא שהיום אני מוצאת לעצמי יותר זמו איכות ממה שמצאתי לפני כן. אין זה אומר שהפכתי להיות אישה ללא צרכים ורצונות, אלא היום אני יכולה לתת אבל גם לקבל, אני יכולה ללמוד, אני יכולה לשמוע, אני יכולה לקחת על עצמי זמן בכדי להעשיר את עצמי ולא על חשבון המשפחה. לזה אני מתכוונת. אבל לעולם לא לוותר על עצמי.
 

מירי,

New member
אוייש לא התכוונתי ...

התשובה שלי הייתה יותר נגזרת של תחילת הדיון... אני חושבת שאת רק "בתחילת הדרך" של להיות בבית עם הילדים , ורק ימים יגידו איך זה ישפיע עלייך ועל המשפחה שלך... רק לאורך זמן ניתן למצוא את השילוב ביני ובין המשפחה כל אחת והזמן שלה - ולא חשוב אם את בבית או מפתחת קריירה מחוץ לבית. אני זוכרת את עצמי בתחילת החופשה הראשונה - הודעתי לכל העולם (למזלי פרט למקום העבודה) שזהו מצאתי את עצמי , אני נשארת בבית , בחודש השני אמרתי שאולי אאריך את החופשה בחודש השלישי... בסופו רצתי חזרה לעבודה! בחופשת הלידה השניה הירגשתי בערך אותו הדבר אבל כבר ידעתי מראש מה צפוי לי! בחודש האחרון של החופשה דודו שהיה אז בן שנתיים לא ממש רצה אותי.... (וזה למרות שהוא היה בגן) ואני ממש מבינה אותו , גם אני כבר לא רציתי אותי (יותר נכון רציתי אותי בגירסה אחרת...)
 

נעה גל

New member
מענין שאצלי זה היה בדיוק ההפך

נשבעתי לכל הסביבה שכאשר איתמר יגיע לגיל חצי שנה אני יוצאת לעבוד (זה אחרי שהיו צריכים לגרש אותי מהבית אחרי הולדת אורן). איתמר הגיע לגיל חצי, שמונה חודשים, שנה, בגיל שנה וחודש הוא יצא לבית תינוקות... ואני? אני נשארתי בבית. אם הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר שנה הבאה אני אצא ללימודים. אלה, אני מסכימה עם מירי שרק הזמן יגיד איך את מרגישה בבית. אני דווקא מוצאת שככל שעובר הזמן יותר ויותר טוב לי. בחודשים הראשונים הייתי פחות מאורגנת עם מה שאני רוצה לעשות. עכשיו, אחרי שנה ותשעה חודשים אני הרבה יותר מעוצבת, הרבה יותר מכירה את עצמי. למדתי המון בזמן הזה. גיליתי מה אני רוצה ללמוד ומה אני אוהבת. איך אני אוהבת להעביר את הזמן שלי, גיליתי שגם אם אני אהיה לבד על אי בודד אני לא אשתגע... לוקח זמן לארגן שגרת יום אחרי שיוצאים ממסגרות. ואצלכם מדובר על כמעט משפחה שלמה שיצאה מהמסגרת. בהתחלה כל יום הוא יום חופשה.
 

nonana

New member
נעה אני מעדכנת אותך

אני בבית יותר זמן, הילדים היו בגן שלושה חודשים ואני הייתי בזמן הזה בבית. ולי היה זמן בשפע עד שהם נשארו בבית. לי אישית נפלא עם זה. יש ימים שהם קשים אבל הימים הטובים פשוט מותירים טעם טוב שנותן כח לימים נוספים. אני יודעת שאין לי כוונה לצאת לעבוד כרגע (אלא אם זה בשיתוף עם ילדיי). ובעיקר היום אני לא מרגישה פיספוס (ואני משתדלת להפגש פחות עם מרימיי הגבה). אני גם לא מרגישה שאני מפספסת משהו אלא נהפוך הוא טוב לי עם הבחירה שלי ואני שלמה איתה. מה יהיה הלאה אני לא יודעת, אבל אף אחד לא יודע. נעה- את מתכוונת להוציא אותם מהגן?
 

נעה גל

New member
לא כרגע

איתמר אוהב את הגן. כל יום אני מסתכלת בפליאה (אחרי 5 שנים של ילדה שלא אוהבת את הגן), אני בודקת את עצמי שוב ושוב - כן, הוא אוהב את הגן. אורן נמצאת בגן שטוב לה בו. יש ימים שלא בא לה ללכת, אז היא נשארת בבית. סה"כ מספר קטן של ימים (אולי פעם בחודש), וכל יום היא חוזרת מאושרת. ההתחלה היתה לה מאוד קשה, אבל, היא הפכה ל"מקובלת" מבחינה חברתית (או יותר נכון, ה"מקובלות" מחשיבות אותה כאחת "בסדר"), וזה מאוד נעים לה. היא מסתדרת נהדר עם צוות הגן ואוהבת את שתי הגננות (שמיצגות שני סגנונות הפוכים בחינוך ילדים) אני יכולה לומר שהיא הולכת לגן בשמחה. מכיוון שאנחנו נמצאים על פרשת דרכים (כיתה א´), הוחלט בעצה אחת עם אורן שהיא תשאר עוד שנה בגן. היא תעלה לכיתה א´ כשהיא תהיה כמעט בת 7. מה יהיה הלאה עם אורן ומסגרות? אני לא יודעת. הערכה שלי שיבוא יום והיא תצא ממסגרת בית הספר ותעבור לחינוך ביתי. בנתיים אני נותנת לדברים לזרום במסלול הנוכחי בגלל שאני לא רואה שנגרמים נזקים.
 

nonana

New member
אני מבינה למה את מתכוונת

נעה גם שנה הבאה היא ממשיכה בגן- וטוב לה. אתמול שוחחתי רבות עם הגננת שלה כך שגם מבחינתי אין לי בעיה שתמשיך שם בגן. לגבי ביה"ס גם אני עדיין לא יודעת. משום שאין זה בי"ס רגיל השיקולים שלי קצת שונים. אבל לשימחתי נותרה לי עוד שנה לחשוב על זה.
 

vered4

New member
היום יש לך את התשובה להיום

לפי מה שהתרשמתי, את התשובה שלך קיבלת לא כל כך מזמן. היא נכונה לך להיום, נראה לך שכך הכי טוב לילדייך, אבל אין לך מושג (כמו לכולנו) מה הם ואת, תרגישו בעוד 20 שנה. הדבר הבסיסי בעיני, הוא שנרגיש שיש לנו אחריות כלפי ילדינו, לא שילדנו אותם וזהו, הם יגדלו מעצמם. וכל אחד מוצא לו את השילובים שמתאימים לו. רק לשבת בבית ולגדל את הילדים, זה פתרון מאוד לא מוצלח, עבור הרבה אמהות.
 

מירי,

New member
את חושבת שאפשר להיות אבא קרייריסט?

הורה וקרייריסט? אני חושבת שכל הורה צריך למצוא את שביל הביניים שלו ושל ילדו- ומהם חסכים של הילד? האם עלי להתבטל בפני הילד? משום מה אנחנו האמהות אלה שצריכות להשאר בבית להיות עם הילד, וללמד את בנותינו שזה יהיה גם תפקידן ואם לא אנו נמשיך לתפקד שם עבור ילדיהן כסבתות בשרה מלאה? האם זה כל מה שאני רוצה עבור עצמי? ומה אני מעבירה בכך לילד? אין לי בעיה עם ההחלטה שלא לצאת לעבוד על מנת להשאר בבית , אבל לדעתי זה לא צריך להיות תוך התבטלות של האם! כי אז מה בעצם את מעבירה לילדייך? שאת רק אם ולא עוד? אני אדם ואישה עם רצונות וצרכים - גם אם אני נשארת בבית , אפשר לעשות עוד דברים... ואכן אם אתבטל בפני ילדי כל מה שישאר לי כשהם יפרחו מהקן זה להיות סבתא במשרה מלאה... אף פעם בעצם לא אוכל להיות אני מעבר להם... מכירה את השיר "בלעדייך אני חצי בן-אדם\בלעדייך אני בעצם כלום..." נכון שבעצם הוא מושר לאישה , אבל להתבטל בפני הילדים , זה אותו הדבר. אז... גם אם מחליטים שהורה צריך להשאר בבית הוא צריך לשמור על העצמי שלו על היותו לא רק הורה ... ונכון שלא כך הוגדרו הדברים , אבל... זה מה שהשתמע מהם (לגבי בכל אופן) מהשאלה המקורית... ולמה, למה רק אמא? איפה אבא??????
 

vered4

New member
הרבה פעמים השיקול של מי עובד יותר

הוא כלכלי. גברים מרוויחים בדרך כלל יותר. אם אני אעבוד משרה מלאה ובן זוגי ישאר בבית, או יעבוד במשרה חלקית, זו תהיה בעיה. כמובן שמשפחה יכולה להחליט שכך היא מעדיפה, אבל לא נראה לי שזו תהיה בחירה גורפת. איפה האבא?- שהגברים ילחמו עבור השחרור שלהם, אם הם מעונינים. כי לדעתי הם מפסידים.
 

מירי,

New member
איך שאני רואה את הדברים...

כמובן שבמדיה הזו , אני לפעמים סתם מנחשת על מה אנשים חושבים... נשאלה השאלה האם אפשר להיות אם וקרייריסטית מבלי לפגוע בילדים - אני שאלתי מנגד האם אפשר להיות אב וקרייריסט מבלי לפגוע בילדים..... הגברים בנושא הזה לא צריכים להלחם על שיחרורם , כי רובם כבר יודעים שהם יכולים להיות אבא וקריריסט ואם זה ממש פוגע בילדים שאמא תישאר בבית - הוא כבר יביא את הכסף הביתה... האם מימוש עצמי הוא רק דרך עבודה? או רק דרך אימהות? האם יציאה לעבודה מחייבת 14 שעות יומיות? עקרונית אין לי בעיה עם הורה שמחליט להשאר בבית לגדל את ילדיו , אבל בהחלט יש לי בעיה עם נשים שמאמינות שלילד הכי טוב עם אמא, וברגע שהן נישארות עם הילדים הן הופכות להיות רק אמהות (וכשאבא חוזר מהעבודה גם קצצת בנות זוג...). אני מכירה לא מעט נשים בגיל של הסבתות שלי שעכשיו בעצם מרגישות את הפיספוס העצמי שלהן... <טוב , אבל זו בעיה שלי - אם טוב להן...>
 

vered4

New member
אבא וקריריסט? לא תמיד

נכון שהאבא שמשאיר את ילדיו עם הא, זוכה להרבה שקט נפשי, אבל הוא לא זוכה לחוות את גידול ילדיו, ועל הפספוס הזה אני מדברת. אמא וקרירה? הרבה נשים פשוט עובדות. זה לא קרירה, סתם עבודה, לפעמים נחמדה, לפעמים פחות. לילד טוב עם מישהו שאוהב אותו. בדרך כלל ההורים שלו אוהבים אותו הכי הרבה. מטפלת היא תחליף, לפעמים טוב מאוד, לפעמים פחות.
 

Shellylove

New member
אני לא מבינה למה להישאר בבית

זו התבטלות בפני הילדים בעינייך. אם מישהי מחליטה שהיא רוצה להישאר בבית ולהיות עם הילדים, כי זה הדבר הכי חשוב/טוב/נכון בעיניה בנקודת זמן ספציפית לתקופת זמן ספציפית (ארוכה ככל שתהיה), זו בפירוש לא התבטלות, כי היא בחרה באלטרנטיבה העדיפה בעיניה. למה להיות אמא במשרה מלאה (מבחירה) זה ויתור על עצמך? אם זה מה שאת הכי רוצה לעשות, זו ההגשמה עבורך ולא ויתור. לפני שהייתי אמא, לא הבנתי איך אפשר להישאר בבית, חשבתי שאני אשתגע. וראה זה פלא? כל כך נהניתי ואפילו היו רגעים שרציתי שזה יימשך ככה כל הזמן. למזלי, העבודה שלי מאפשרת לי גמישות גדולה בשעות ועבודה מן הבית, כך שאני יכולה לתמרן די בקלות בין "שני העולמות".
 

אפרתש

New member
לא התבטלות, אך חיזוק דעות קדומות

בתי תמיד תחשוב שאני הכי מוכשרת בעולם, אין סכנה של התבטלות בפניה, כן יש סכנה של העברת מסר שמטריד אותי. בדיונים אחרים כאן, יש כעס על ספרים שמציירים את אמא מבשלת ואבא לבוש חליפה אוחז תיק ג´יימס בונד. למה הכעס על הספרים, אם זה בדיוק מה שאנחנו משדרות להן? אגב - במקצוע שלי אין שמץ של פירור של צ´אנס גם להצטיין, גם ללמוד, וגם לגדל ילדים. אני יכולה לעשות הסבה מקצועית, ואז המסר שאעביר לבתי הוא שיש מקצועות לנשים, ויש מקצועות לגברים. משום מה, תמיד כשמראיינים נשים ששילבו נפלא קריירה וילדים הן עוסקות בעיצוב, אופנה, או רפואה אלטרנטיבית. מקצועות נשיים קלאסיים. לא ראיתי יותר מדי מהנדסות, עורכות דין או מנהלות שיווק שהגיעו לפרסום והצלחה תוך כדי גידול ילדים. אם בכלל, הן מתחילות בזינוק כשהילדים גדלו.
 

נעה גל

New member
הכעס הוא על תמונה חד צדדית

לראות את אמא בשמלה וסינר זה לא נורא. אבל לראות אותה אך ורק באופן כזה, זה עיוות של המציאות והעברת מסרים.
 

מירי,

New member
להשאר בבית זו לא התבטלות!

אבל להיות רק אמא - זו כן! אני אישה עובדת במשרה מלאה , האם מתבטלים כל החלקים האחרים בחיי? לא אני גם אם וגם בת זוג וכל זה אחרי שאני מירי! אבל להיות רק אמא, ואח"כ רק סבתא..... ולא שזה בלתי אפשרי להיות גם אמא ולא לצאת לעבוד... מי אמר שהגשמה עצמית היא רק דרך קריירה או רק דרך האמהות , יש עוד דברים.... (והדוגמה שלך מצוינת - של עבודה מהבית, או לחילופין לימודים באוני´ הפתוחה , או עוד מיליון דברים אחרים) אבל כשאת רק אמא וכל יעודך הוא רק להיות אמא הרי שאת מתבטלת בפני הילדים!
 

אפרתש

New member
ואני נדהמת מהתדהמה...

את שאלתי לא העליתי כפרובוקציה, אלא שיתפתי אתכן בהתלבטות שלי עם עצמי. מצד אחד, וזוהי רוח הדברים בדיון זה, אנו הנשים מעדיפות לוותר על "קריירה" למען גידול הילדים. מכמה מההודעות אפשר היה לבין שהכותבת חושבת שאישה הבוחרת בקריירה עושה החלטה גרועה, והשאלה היחידה היא האם ללחוץ על אותה אישה לשנות את החלטתה או לקבל אותה. מצד שני - יש גם השפעה שלילית לבחירה בויתור על קידום מקצועי. אם בתי הייתה מכירה אותי כמו שהייתי לפני שנתיים וחצי, היא הייתה רואה שאישה יכולה להיות מצטיינת בעבודתה, גם בתחום הנחשב לגברי, אישה יכולה לנהל צוות של גברים, אישה יכולה להיות מובילה, חזקה, חכמה, וכ"ו וכ"ו וכ"ו. מאז ההריון חלה עצירה משמעותית, ואפילו נסיגה, בהישגי ומעמדי. אם זה ימשיך ככה, בעוד עשר שנים בתי תראה איך לאבא יש משרד גדול ויפה, אבא מקבל תעודות הערכה על הצטיינות בתפקיד, אבא נפגש עם אנשים חשובים, כשנבקר אותו במשרד עיא תראה כמה הרבה אנשים מעריכים אותו וכ" וכ"ו. לאמא לא יהיה שום דבר מכל אלה. עם כל רצוני להשקיע בילדיי כמה שיותר, כואב לי לחשוב שזה המסר שהם יקבלו. אבא עובד/מצליח/מתקדם, אמא לא. אגב, הפתרון שאני חושבת שצריך להיות מורכב מחלק ריאלי יותר וחלק ריאלי פחות: 1) שאבא ואמא יתרמו במידה שווה 2) במדינת ישראת יש מדיניות מטורפת, שבה מי שלא עובד 10 שעות ביום נחשב בטלן ללא סיכוי להתקדם (לפחות במחשבים, התחום שלי). זה חייב להשתנות. ואין סיכוי לכך.
 

לאה_מ

New member
יתרה מזו:

כשאמא יוצאת מהעבודה ב-16:30 (אחרי יום עבודה בן 9.5 שעות!) זה אולי בסדר (אני אומרת "אולי", כי זה לא נחשב "בסדר", אבל יש מקומות עבודה שמוכנים לקבל את זה). אבל כשאבא רוצה לצאת מהעבודה ב-16:30 אחרי יום עבודה בן 9.5 שעות, זה לא בסדר. נקודה. אני מסכימה שההורות משנה אותנו, משנה את סדר העדיפויות שלנו, משנה את סדר היום שלנו לעתיד. אבל אל לנו לשכוח, שגם לפני שהיינו הורים היינו בני אדם עם התעניינויות ורצונות ושאיפות, וההורות צריכה להשתלב בכל זה ולא למחוק ולבטל זאת לחלוטין. אז אם שבוחרת מרצונה ובדעה צלולה, לקחת פסק זמן בקריירה (וזה לאו דוקא בעבודה, יכול להיות גם בלימודים או בפיתוח אישי אחר כלשהו) ולהקדיש זמן לגידול הילדים - זו בחירה לגיטימית בדיוק כמו הבחירה לשלב בין אמהות וקריירה. אני מקווה שהחברה תדע להעניק גם לגברים את הבחירה הלגיטימית הזו.
 

מירי,

New member
אומרים לא בסדר ו...???

חבל יכל להתקדם כל כך יפה , היה לו פונציאל... אני לא חושבת שמפטרים בגלל זה (למרות שבימינו אלה..) והאמא? טוב מראש עוצרים את ההתקדמות שלה , כי הרי עכשיו היא אמא ותצא כל יום ב 1630....
 

אפרתש

New member
אומרים לא בסדר ו...

והוא לא יועמד לקידום, כי אי אפשר לסמוך על מישהו שהולך מוקדם. והוא לא יישלח לכינוסים חשובים, כי "צ´ופר" מגיע למשקיעים, לא לפרזיט שהולך מוקדם. ויסכמו ביניהם כל מיני דברים, כי הוא לא פה. וכשיהיו "קיצוצים", ו"שינויים אירגוניים", הוא אכן יהיה הראשון בתור החוצה. עולם עצוב.
 

מירי,

New member
אז בעצם יתייחסו אליו...

בדיוק כמו שמתייחסים לאם שעוזבת ב 1630 (רק שאצלה מראש ינחו שהיא אמורה לעזוב ב 1630) , אז זה נכון שאי אפשר הכל... וכאן צריך למצוא את שביל הבניים לכל אחד/ת , אבל משוןם מה שהאם עושה את ההחלטות שלה לכיוון ה 1630 וויתור על הקידום וכו זה הרבה יותר טיבעי...
 
למעלה