זה לא מה שהאקדמיה אומרת.
והחלטות האקדמיה, למיטב ידיעתי, לא שינו משהו בחלוקה להברות או בשוואים. עד כמה ששמתי לב, החלטות האקדמיה בניקוד עוסקות ב: 1. מילים חדשות שהאקדמיה חידשה (ולכן, מן הסתם, לא קיימות במקורות). הן לא סותרות את המקורות - לרוב הן נוצרות בתבניות הקיימות, אז צריך לקבוע תבנית וממנה נגזר הניקוד. מנגד, לעתים הן תוצאה של הלחם או דרך יצירה אחרת, וצריך לקבוע להן ניקוד כי הוא אינו מובן מאליו. 2. צורות שלא קיימות במקורות (למשל, במקורות קיימת רק צורת הרבים, או היחיד, וצריך לקבוע אותה). 3. האחדה - אם יש מילים שאין בהן אחידות במקורות, האקדמיה יכולה להחליט ששתי הצורות קבילות (לאחרונה עלתה לכותרות ההחלטה שאישרה צירה בע' הפועל בפיעל גוף ראשון עבר, ולא רק חיריק), או לבחור צורה אחת ולקבוע שכיום המילה בצורה מסוימת ו/או מנוקדת כך ולא אחרת, כדי שתהיה אחידות. 4. פישוט של הכללים - למשל מילת השאלה "מה" שלפי האקדמיה מנוקדת כיום רק בקמץ, בלי דגש במילה שאחריה ובלי השפעות סביבתיות כאלה ואחרות. אני מניחה שיש עוד דוגמאות שלא חשבתי עליהן, אבל אלה עיקרי הדברים עד כמה ששמתי לב.