הערה בעניין "נראה"

[IDAN30]

*לך* אין שמץ של מושג

כי אתה מעדיף להישאר בבורותך. כמו ילד קטן שאוהב לשחות בפיפי של עצמו - זה חמים, זה מוכר, זה שלך. הרבה יותר קשה ממש לקרוא חומר ולנסות להבין אותו. זה מאמץ אינטלקטואלי, זה מחייב הזרמת דם למוח. זה מחייב להתעמת עם עובדות פיזיות שקיימות בעולם האמיתי: מסורות הגייה, כתבי יד, חיבורים מימי הביניים. הכי קל להגיד "אין לי שמץ של מושג על כלום, אני אמציא הכול מחדש, ואתעלם מכל מה שלא נוח לי". אין שכל, אין דאגות. אתה יכול להמשיך לחיות בתוך העולם המומצא שלך, להעלות תיאוריות על סמך עובדות שאתה ממציא לפי נוחותך ומבטל לפי נוחותך. אני רק לא בטוח שפורום שפה עברית באינטרנט זה המקום בשביל זה.

 

[nevuer]

אני מציע להתעלם מההבלים של ציפלך ושל חצי טון

חבל להשקיע זמן ועצבים על מי שלא מעוניין להקשיב וללמוד.

 

[ציפלך]

להקשיב למי? ללמוד ממי?

 

[IDAN30]

תאמין לי, עוד לא ראית אותי מתעצבן ../images/Emo8.gif

אני חושב שיש מקום מדי פעם גם לומר לו דברים בצורה ישירה. העובדה שהוא לא מכיר במציאות עובדתית קיימת היא סיפמטום של בורג רופף, לא מחלוקת חיננית בין אסכולות שונות. יש כאן פער בין מי שעומד מהצד האחד של השפיות, ומי שעומד מהצד השני. לפעמים, אחת לכמה זמן, צריך להזכיר את זה.

 

[חוכך בדעתו 2]

נצור לשונך מרע (ותן לנצר את הכבוד המגיע לו).

לא התלונן ולא התנעלן (ר"ל ולא נעליים): הוא בסה"כ רצה למנוע את הקורא (הלומד) מלטעות בכך שיזהה את השווא הנע (למשל במילה אוכלים) כשווא נח, וזאת (הזיהוי המוטעה) בעקבות דרך ההגייה הנהוגה בימינו, שבה השווא ב'אוכלים' נהגה כהעדר תנועה. לא נאמרה ולא נרמזה בדבריו שום תלונה על דרך הגייה זו.

 

[ציפלך]

יפה שהוא רוצה למנוע ממני את הטעות הטראגית הזו

ב"זיהוי" השווא. אבל מה זה קשור ל"חלוקה להברות"? אם השווא לא "נח" אז הוא "נע", ואם הוא לא "נע" אז הוא "נח", או שאני טועה? ואיך הוא רוצה בכלל שאבדיל בדיבור בין או-כלים לבין אוכ-לים?

 

[trilliane]

הוא לא רצה שתבדיל בדיבור. הוא רצה לתת לך כלי

עזר לחלוקה להברות, שהיא רלוונטית ליישום חוק ניקוד ההברות. אתה יכול לטעון שהכללים האלה לא רלוונטים בדיבור, ולמען האמת, ניתן לטעון די בצדק שגם הניקוד עצמו לא משקף פעמים רבות את הדיבור בפועל. אבל יש כללי ניקוד, ופחות חשוב אם זו חלוקה רלוונטית לדיבור, יותר חשוב שהיא עוזרת לרוצה לנקד לנקד נכון (במילים אחרות, חשוב יותר התוצר הסופי מאשר הדרך).

 

[ציפלך]

הרוצה לנקד נכון נעזר בלוחות הניקוד

 

[trilliane]

זו גם אפשרות, אבל קל יותר ללמוד חוק וליישמו

מאשר לשנן בע"פ לוחות... אני מודה שכבר בסוף הקורס לניקוד, על אף שבמהלכו למדנו לחלק להברות, לזהות שוואים, לסמן הטעמה וכו', לא נעזרתי בתהליך הזה. גם כי לא הייתי צריכה, אבל בעיקר כי למדתי לזהות תבניות קבועות, הפנמתי אותן, ואז לא היה לי קשה ליישם אותן (ואת כל המקרים החריגים אין בררה אלא לשנן ולזכור בע"פ... או לטעות). אז אפשר לומר שבמידת מה לוחות עוזרים יותר; אבל זה אינדיבידואלי. אני מכירה אחרים שהכלי העיקר שמשמש אותם הוא חוק ניקוד ההברות. מה שעוזר במיוחד זה תרגול. בתקופות שבהן ניקדתי הרבה (שירונים, למשל) הייתי מתקתקת את זה; בתקופות שבהן אני מנקדת לעתים רחוקות (כיום, למשל) אני די חלודה וכל הזמן בודקת את עצמי, כדי שלא יהיו פאדיחות...

 

[חצי טון]

אבל כללי הניקוד הם בדיעבד.

מי שהחליט לנקד הגיית A בפתח ולא בקמץ, פעל על-פי "חוקים"/"כללים" שקדמו לניקוד. כנ"ל - הגיית שווא כנע או נח על-פי מסורת הגייה ולא על-פי כללים שהוסקו בדיעבד בשלב מאוחר יותר.

 

[trilliane]

נכון, אבל איך זה סותר את הנקודה שלי?

 

[חצי טון]

מה זה "יישום חוק ניקוד ההברות"?

ולמה [לעזאזל, אם ירושה לי] חלוקה להברות רלוונטית לניקוד יותר משהיא לדיבור? האם הניקוד הולך בעקבות הדיבור, או ההפך?

 

[trilliane]

זה כמו שחוקי הפיזיקה מתארים מציאות קיימת, אבל

זה לא אומר שהמציאות "מכירה" את המשוואות המתמטיות ופועלת לפיהן... המשוואות הן הדרך של האנושות לתאר את המציאות הפיזיקלית. למעשה לעתים מתגלה שגם תיאוריה שחשבו שהיא נכונה והיא יעילה מאוד לצרכים מעשיים (עד רמה מסוימת) אינה מדויקת מספיק בתנאים אחרים והמשוואות שהשתמשו בהן עד כה לא מתארות את מלוא המציאות (ניוטון לעומת איינשטיין, למשל). אבל כל עוד היא טובה לצורך מעשי מסוים, זה לא משנה אם היא לא מתארת את המציאות ב-100%. התוצר שלה (הפלט מהנוסחאות) מתאים לצורך המבוקש - דיינו. ובחזרה לניקוד: יש ניקוד טברני מסורתי שבו משתמשים כיום. הוא בהתאם למסורת, הוא לא לפי דיבור כזה שתשמע ברחוב בימינו. זו מערכת שלמדו אותה וגזרו ממנה כללים עם דרכי עזר להשתמש בהם. אלה לא צריכים להיות הכללים ששימשו את הנקדנים, אלא כללים שיאפשרו לאדם לנקד כהלכה (דווקא מאחר שהוא לא יכול להסתמך על הדיבור כדי לעשות זאת!). גם פה, המטרה היא לא לנסות לאפיין את הדיבור או את החלוקה הנכונה להברות בדיבור, אלא פשוט להוציא תוצר "נכון", דהיינו, מילה מנוקדת בניקוד התקני. זה הכול.

 

[חצי טון]

מה זה ניקוד תקני? זה לא זה הטברני הנ"ל?

 

[trilliane]

טברני + קביעות האקדמיה.

 

[ציפלך]

ניסית להשתמש בתוכנת נקוד אוטומטי כמו "נקדן"?

 

[trilliane]

לא.

 

[חצי טון]

תסלחי לי, אני לא מבין.

לפי מה האקדמיה קובעת את הניקוד התקני? ולמה היא צריכה לקבוע משהו שכבר נקבע בעבר? הפיזיקה השתנתה? נוספו לדיבור צלילים נוספים מאז ימי טבריה העליזים?

 

[trilliane]

בעיקר לצורכי האחדה ופישוט, למיטב הבנתי.

איני דוברת האקדמיה והחלטותיה מנומקות בפרסומים שבהם הן מופיעות, אתה מוזמן לקרוא ולהעמיק, אם זה מעניין אותך.

 

[חצי טון]

הוא שאמרתי-

אלה החלטות של האקדמיה והן מנומקות פה ושם.... אין כאן חוקים כפי שאת טוענת