צר לי, אני לא מוכן ש"ישנו לי את
הכללים". אני לא רוצה להתחיל לחשוב שלוש פעמים לפני שאני מתנהג. עד היום הייתי רגיל להתנהג כפי שאני, ואני לא מוכן שהיסטריה שייצרו כמה דמויות שמסתתרות תחת האותיות א או הו או ז יכתיבו לי את החיים. כיוון שלא התנהגתי עד היום בדרך שהיא הטרדה לדעתי, אמשיך כפי שהייתי עד היום. ואם מישהי מהעידן החדש פתאום תקפוץ ותחליט שמה שאני עשיתי או עושה אינו ראוי |לפי הכללים החדשים שהיא ודומותיה המציאו, אזי שתתבע אותי. אני לא אכחיש, ולא אתפתל בנסיוןנות שווא לתרץ. אני אסביר מה ראוי לדעתי, ומדוע נהגתי כפי שנהגתי, על פי הראוי לדעתי. שאותה תובעת תעמת את הנורמות המוסריות שלי עם הקפריזות החדשות שלה. ברור לי שיש סיכוי שאוכל אותה, וששופטים אטומים יפסקו ברוח ההסטריה החדשה כנגדי. אב, אני לא מוכן שהיסטריה תקבע את היתנהלותי. דוגמא קטנה, בתקופת הפיגועים בירושלים, לא נמנעתי מעולם ליסוע באוטובוסים, לבקר בשוק, או להסתובב במדרחוב. אני זוכר תקופה טעונה במיוחד, שהלכתי במיוחד להסתפר אצל מרסל (ספר אגדי במדרחוב) והייתי בין היחידים באותו היום במספרתו, והלכתי עם זוגתי לקנות בבזאר שאחד מעובדיו נהרג יום קודם בפיגוע. לא שאני קורא תיגר על הגורל. אבל אסור , במיוחד במדינת תהפוכות כמו שלנו, לתת להיסטריה להכתיב את דרכינו.