החכם מכל אדם?

Mנטה

New member
איזה קטע לקרוא לזה נדוש ? ? ?

גם כשאני ראיתי את "לילה של יום מפרך" איי שם בסוף שנות השמונים חשבתי שהוא נדוש לאללה.... חשבת שאולי היום זה נדוש, אבל שלמה היה הראשון שחשב על זה ?
 

מילי33

New member
אני דווקא נפעמתי לגמרי

אז בשנות ה- 80 המוקדמות וישר התאהבתי בארבעת המופלאים אם כי באיחור מצער של עשור. הסרט היה אז מקסים בעיני, אם כי כיום הוא אכן נראה ארכאי.
 
חכם לא חכם? כדי לשפוט יש לרדת למעמק

בדבריך אתה מחליט כי שלמה המלך לא היה חכם באדם, יתכן שאתה צודק ויתכן שאתה שוגה. כמו בכל תאוריה, עד שלא תוכיח לא תצא מגדר התיאוריה, ראה דארוין ותאורית האבולוציה. לגבי הפסוקים שהשתמשת בהם "חוסך שבטו שונא בנו" מספר משלי ו"דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עלי" משיר השירים. יש להתעמק בפסוקים ולהבינם מכל צד אפשרי, רק אז נוכל לראות אם יש בהם חוכמה. חינוך נעשה בחלקו הראשון בדרך של אילוף ובהמשכו, בגלל שהאדם הוא חיה חושבת (היחידה מכל חיות העולם), החינוך נעשה על ידי לימוד, פיתוח חשיבה ותובנה, וכן באמצעות מודעות עצמית. עתה, כשהבנו בערך מהו חינוך ניתן להתבונן בפסוק ממשלי ולחקור את משמעותו.הבה נתבונן בפסוק המלא: " חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסַר" יש לחושך שבטו צד היפוך המראה מהי האהבה לבן - שחרו מוסר. והרי ידוע לכל אחד מאתנו כי מוסר לא ניתן על ידי שוט או מקל, אגרוף או כף יד שטוחה הנוחתת על הפנים, ואם כן הפרשנות הראשונה שלך למכות ואלימות אינה במקומה. אומר רבנו בחיי בהקדמה לספר שמות: חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר, ואמרו במדרש חושך שבטו שונא בנו זה דוד, ואוהבו שחרו מוסר זה יעקב, ללמדך שכל המונע מוסר ממנו לסוף יוצא לתרבות רעה, הנה ראינו שמניעת מוסר מהבן אינה טובה לחינוכו, היא מביאה אותו לידי מעשים רעים. ראה כמה חכם היה שלמה וכמה חכמים המפרשים, הם ידעו כבר אז כי חינוך הוא מעשה קשה הדורש מהאוהב, האב המחנך, כאילו להסתיר את אהבתו על ידי כך שיוכיח את בנו על מעשיו כדי שילמד ויחכים ובסופו של דבר יהיה בן אדם איכותי. והנה דבר מעניין, משרד החינוך מחפש היום דרכים חדשות להחזיר את הגלגל אחורה ולהחזיר את המשמעת והסדר לבתי הספר, מפני שהתוצאה של סחבקיות בין מורים ותלמידים הביאה רק להרעת המצב בארץ ולירידה לשפל נוראי של איכות האדם, 38% משתמשים בסמים מבין הסטודנטים באוניברסיטאות, אלימות כלפי הורים ומורים בבתי הספר התיכוניים ואף ביסודיים יש גילויי אלימות זו או אחרת ולא מצד המחנכים אלא היפוכו של דבר מצד התלמידים. ורבנו בחיי מביא מהמדרש גם דוגמאות להוכחת הפסוק – ישמעאל שלא רדהו אביו יצא לתרבות רעה (בראשית כ"א) וכן עשיו שלא נרדה על ידי יצחק אביו יצא לתרבות רעה. וכן במלכים אנו פוגשים באדוניה בן חגית המתנשא למלוך במקום דוד אביו, משום שאביו לא עצבו מעולם. לא עצבו – לא גרם לו רגע של עצב על ידי התוכחה. וכך גם אבשלום שבסופו של דבר מרד באביו. אך המשכו של הפסוק מציין כי "ואוהבו שחרו מוסר" זה אברהם שיסר את יצחק והוליכו בדרכיו שנאמר (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', וכן יעקב יסר את בניו ולא היה בהם פסולת. ומפני שהיה יעקב אבינו ע"ה מוכיח חכם והיו לשבטים אזן שומעת על כן היו ככסף צרוף והיו נזם זהב וחלי כתם והיו בני אביהם. ואם נעיין גם בפירוש המלבים על הפסוק נמצא כי: "חושך שבטו שונא בנו" - מי שהוא חושך שבטו מגעגועו על בנו, הוא שונא לו, כי על ידי כך לא ילמד חכמה, כי בן חכם מוסר אב. זה סימן שהאב שאינו יכול לראות בצערו של הבן בבכייתו ולכן מוותר לו על הכל חשוב אצלו יותר מתועלת בנו, ואם כן הרי האב או האם אוהבים את עצמם יותר מאשר את בנם, ואת בנם שונאים, אבל האוהב את בנו שחרו מוסר - מיסרו בכל שחר להיטיבו באחריתו.: ונבחן זאת בשני פסוקים נוספים ממשלי, שכן אי אפשר לפסוק על סמך הוכחה אחת בלבד. נעיין בפרק כ"ז פסוקים ה-ו (ה) טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת: (ו) נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא: והמלבים בפירושו על הפסוק אומר: נאמנים פצעי אהב - וגם אם האוהב מכהו ליסרו להשיבו אל דרך הטוב, בכל זאת האהבה נאמנה שכל זאת מרוב האהבה, וכמו שאמר כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, אבל נעתרות נשיקות שונא - השונא ירבה נשיקות, הוא לא ייסר ולא יוכיח, כי בשנאתו כשרואה ממנו מעשים רעים ינשקנו למען יוסיף לעשותם: מדברים אלו אנו לומדים עד היום פרק בהלכות חינוך. נאמר בגמרא "ימין מקרבת ושמאל דוחה" שבחינוך יש לעבוד בשני כיוונים ימין תקרב את הילד אלינו בהוכחת אהבתנו אליו ואילו שמאל תדחה אותו מאתנו על מעשיו הנלוזים. סיפר הרב גאנץ, אחד מגדולי ישראל בימינו, שכאשר הוא החל לשמש כמלמד הוא ניגש לרב הגאון אלישיב שליט"א ושאל אותו כיצד לעסוק בחינוך בדרך הטובה ביותר. השיב לו הרב אלישיב שליט"א "ימין מקרבת, ימין מקרבת, ימין מקרבת" וחזר על המילים הללו מספר רב של פעמים, שאל הרב גאנץ "כבוד הרב, אבל כתוב גם שמאל דוחה" ענה הרב אלישיב שליט"א "נכון, פעם בחודשיים תמצא סיבה לכעוס מעט ולהראות שמאל דוחה ומיד המשך בימין מקרבת." זה דרכו של חינוך אליבא לדברי המלך שלמה. וסיפור עממי מספר על אב שרצה לחפש לבנו את המלמד הטוב ביותר, לכן חיפש למי מהמלדים בעיירה יש את השוט בגדול ביותר, שכן (לדבריך) ככל שהשוט גדול יותר החינוך טוב יותר (כפרשנותך לפסוק, כך שאינך הראשון ששגה בפירוש הפסוק) וספרו לאב שלר' יענקל יש את השוט הגדול ביותר. בא האב לבית המדרש של ר יענקל ואכן ראה שוט תלוי על הקיר ותופס את כל אורך הקיר. אכן שוט ענק היה לו לר' יענקל, אך השוט היה מלא קורי עכביש, כאילו ומעולם לא הורידו אותו מהקיר. פנה היהודי לר' יענקל ושאלו על כך, מדוע השוט אינו בשימוש. ענה ר' יענקל: "אם הייתי צריך להוריד את השוט מהקיר אפילו פעם אחת, לא הייתי מחנך." ודיה לחכימא ברמיזא. לגבי הפסוק משיר השירים - אכן פסוק אירוטי שאין כדוגמתו. "דודי שלח את ידו מן החור...." איזו אירוטיקה. ממש מבהיל, כיצד בספר הספרים של העם היהודי מכניסים ספר כה אירוטי!!! מבהיל!!! אבל, האם באמת חכמי ישראל היו כל כך עוורים? הם לא ראו מה נמצא לפניהם, או בגלל נטיותיהם הכניסו את הספר תחת מסווה הקשר בין אלוקים ואדם? נורא!!!! צריך להיות ממש בור ועם הארץ לחשוב כך, והרי אינך כזה, אתה אדם אינטלגנטי וחושב. אז בא נחשוב יחד וננסה להסתכל על הספר והפסוק מנקודת מבט ריאלית, הכי ריאלית ורציונלית שאפשר. הפסוק והספר אכן אירוטיים ביותר! עובדה! הספר והפסוק אכן מבטאים את הערגה והכמיהה של עם ישראל, הנערה, אל הלאוקים הגבר. איך זה מתקשר? כל מי שמקדש את יחסיו עם בת זוגו במערכת קידושין (נישואין) כפי שהיא צריכה להיות "הרי את מקודשת לי...." לי ואך ורק לי! ואני מקודש לך ואך ורק לך! והרגעים האינטימיים ביותר שיש לנו עלי אדמות הם הרגעים בהם אנו נמצאים יחד במיטה, צמודים זה לזו, מתחככים ומתכרבלים זה בזו, מלטפים ומועררים את האהבה עד שתחפץ.... (הפסוק מוכר לך?) וכאשר ישנן תקופות שאינך יכולה להצמד אלי, אינך יכולה לתת לי לחדור לתוכך ולהתאחד עמך... כי יש מחזוריות קבועה של ריחוק, געגועים וקרבה.... הרי באותם ימים את מייחלת אלי ואני מייחל אליך והגעגועים שלנו זה אל זו גוברים ועולים לרמות איכותיות ונפלאות. ואנו כמהים זה לזו ומעתירים האחד על השניה מלות רוך, חיבה ואהבה כי זה כל מה שאפשר בתקופה זו. הרי ביום שמגיעה האפשרות להתאחד מחדש זהו יום שבו אנו מחדשים את הקדושה של הקידושין שלנו ומתחברים להיות אחד "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: (בראשית ב' כ"ד) אין שמחה גדולה מזו, ואין נעימות רבה יותר, וזה שיא העולם. כך צריכה להיות הכמיהה של עם ישראל להתחבר עם אלוקיו - ממש כמו עם אשתו, ממש כמו ברגע האינטימי ביותר, החודרני ביותר, המאחד ומקשר את כל מהות החיים שלנו. ולכן אין אפשרות אחרת כלל ועיקר לכתוב על הקשר של עם ישראל לאלוקיו מלבד הדרך הנפלאה שבה עשה זאת שלמה המלך. ואתה כלל לא ידעת עד כמה גאונותו גבוהה ורמה! עד היכן מגיעה חכמתו, כי אנו לידו כדומן על פני השדה.
 

אוֹחַ

New member
פרשנות.

טל שואל על 'משלי' כיצירה עצמאית, כאילו אין מעמד הר-סיני וש"ס ופוסקים, ראשונים ואחרונים, סוד וגלוי - הוא שואל על 'משלי'. כך להבנתי. רק ש"חוסך שבטו" וכו' הוא לא כ"כ בעייתי כי המשכו של הפס' נותן תמונה מעודנת יותר. אני במקומך, טל, הייתי שואל על: "יסר בנך ויניחך, ויתן מעדנים לנפשך" - גישה קצת יותר בעייתית.
 

hillelg

New member
אני לא מבין

מה ההבדל בין 'מוסר' ל'יסר'. בשורש. במילים אחרות: 'לייסר' פירושו 'לשחר מוסר'. מה שתפרש כאן, פרש כאן, ולהיפך. אין הבדל ממשי בין הפסוקים.
 

אוֹחַ

New member
זה לא היה בנו שאמר:

"אבי יסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים"? מעניין מה פרויד היה אומר על זה... בכל-אופן התכוונתי דווקא להמשך הפס' - הכל מכוון אל האנטרס של ההורה, שלא כמו ב"חוסך שבטו" שם, כביכול, מנגנים על המיתר של אהבת אב לבנו.
 
""קהלת" ו"שיר השירים" אפילו פחות"

""קהלת" ו"שיר השירים" אפילו פחות מרשימים אותי במישור הזה, האחד כתב פסימי שנראה כנובע מדכדוך ולא מהגיגים פילוסופיים מעמיקים" ציטוט מספר קוהלת " כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב" שלמה נותן חוות דעת על מה שקורה בעולם.וכאיש הכי חכם עלי אדמות זה מה שהוא רואה ופותח את ספר קוהלת במילים האלה "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל"
 

bit box

New member
קהלת ומשלי

ברצוןני לענות לך אחי היקר... לאקספוזיציה קטנה שתעזור לך .... משלי נכתס כאשר שלמה היה בשלטון העם- אלו מאמרות אשר שלמה היה נקרא לזה "מרצה" לעם כאשר היו עולים לרגל למקדש (בד"כ ברגלים) ולכן תמצא שם עצות לחיים איך לחיות (שצריך להשקיע בעבודה, חינוך,אי בחירת השעמום וכו'). לעומתו ספר קהלת (שלידיעתך חכמים רצו לגנזו כיוון שחחששו שזה מה שיקרה והוא לא יובן נכון) נכתב כאשר שלמה ירד מכס המלכות ונשאר ללא כלום (למשך תקופה קצרה וחזר למלכות לאחר מכן) ובוא תוכחה אחת ענקית לכל אלה אשר בוחרים בהנאות ואמר "הבל הבלים הכל הבל" ועל איזה הבל הוא מדבר??? וכן אם תעיין בספר טוב תראה שכל עניין ההבל זהו רדיפת האנשים אחרי תענוגות עולם ואומר שהכל הבל- היה לי הכל!!! הייתי מלך!!! ועכשיו תראו אותי- לא יצא לי מזה כלום חוץ מהנאה רגעית!!! והתפרץ בו כל הכעס כמו כל אדם שנכווה באש ורוצה להזהיר אחרים כך הוא שלמה המלך אמר היה לי הכל ותראו אין לי כלום שום שבר לא יצא לי מזה. ועכשיו מובן למה הוא מדבר בלשון כלכך מיואשת- שתבין שכל הנאות האלו בעולם הם הבל ואין בה שמחה אמיתית הרי גם לעשיר הכי בעולם!!! צרות רבות ואין הוא נח לרגע כל הזמן מחפש איך להרויח כסף ואח"כ איך אני שומר על הכסף (שלא יגנב) ואחרי כל זה מסתכל על חברו ואומר הלואי והיה לי מה שיש לו!!! ואכן אחרי כל זה הבין שאכן אין שמחה אמיתית אלה דרך התורה...שבה מצא שמחה אמיתית גם כשהיה מלך וגם כשירד ממלכותו (להזכיר לזמן מועט מאד). בברכת שלום ....
 

tusik5

New member
כשמדובר על חשיבה כמו שלו...

באותה תקופה, קשה להבין מניין אדם יכול להגיע לאותה תפיסה בסביבת מנטליות כמו שהיתה אז. לדוגמא: קהלת, מה שהיום קוראים ועדיין מוארים, נכתב בתקופה שלא בדיוק היו מוכנים לאותם דברים כאשר ישנם אמונות לרוב. אינך יכול להשליך את חכמתו דאז לתקופתנו היום. בעוד 1000 שנים אתה תצחק על ניוטון ואינשטיין.
 
במאמר מוסגר

להערכתי ימי התנך לא היו תקופה כה פוריטנית וסגורה מחשבתית כפי שנהוג היום לראות אותם, אבל על כך בדיון אחר.
 

סמיאגול

New member
שלמה המלך

הוא הדמות ה"בעייתית" ביותר בתנ"ך בנם של אישה ממוצא יבוסי ומי שהיה נגיד על ישראל לא היה אמור להגיע לאן שהגיע וניתן להבין זאת מאמירתו של אדוניהו לבת שבע "את ידעת כי לי היתה המלוכה". הוא הפך למלך בזכות הפיכת חצר ושינה לחלוטין את התרבות הישראלית. שיר השירים (יצירת מופת בעיניי) לא נכתב ע"י שלמה אלא ע"י מתנגדיו, כתבתי לא מזמן מאמר בנושא בפורום ערוץ ההיסטוריה אך דיי אם אזכיר שבאותה תקופה היה נהוג כתיב ללא אימות ניקוד משמע הסופר/ת כתב/ה "שר השרמ אשר לשלמ" הוספת אימות קריאה אחרות תביא אותנו לקרוא: שיר השירים אשיר לשלמה. כותרת שמתאימה לספר הרבה יותר (ולא זו לא שירת אהבה בין העם לאל אלא בין זוג נאהבים). משלי וקהלת הם ספרים שמתאימים לשלמה האיש כפי שהוא עולה מן התנ"ך אך קצרה היריעה פה מלעשות השוואות ולכן אני מאמין שהוא זה שכתבם. לגבי פולחן האישיות שלו: לדעתי שלמה הוא האדם שהשפיע בצורה החזקה ביותר על העם שלנו וחלק גדול מפעליו באים לידי ביטוי עד היום, האם זה מעיד על חוכמה? לדעתי לא ממש אבל כל אחד ישפוט בעצמו. אם מישהו רוצה לקרוא יותר בנושא אני יכול להמליץ על סיפרו של און זית "העם הישראלי" ,הספר קצת קשה להשגה אך ניתן למצאו ב"דיבוק"
 
מוצא יבוסי?

בת שבע בת אליעם בן אחיתפל הגילוני? אולי כווונתך לבעלה, אוריה החתי? קראת את המאמר שלך, ויש לי הרגשה שאתה לא כל-כך מבין את שיה"ש, ואת המעברים בין האהבה של שלמה לשולמית, בין הרעיה לדוד ובין העופר לצביה. שמוני נוטרה את הכרמים היא כמיהת הרעיה לדוד, שכוללת את כל העכבות שיש לה מלפגוש את הדוד, "איכה תרעה איכה תרביץ בצהריים, שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך". כל שיר השירים בנוי על מעברים, רגע אנחנו איתו רגע אנחנו איתה, ורק לרגע אחד אנחנו עם שניהם.
 
למעלה