../images/Emo45.gif
כשחשבתי על זה היום, רציתי להביא דוגמה אחרת, קלאסית - עשרת הדיברות. כשמסתכלים על זה היום (בעיניים מודרניות, או לא), לא ברור מה עושים מהן עניין כזה גדול. או שאלו דברים מובנים מאליהם (לא תרצח, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר), או דברים פרימיטיביים שאבד עליהם הכלח, שאחרים רואים בהם דברים בסיסיים ומובנים (לא תנאף, לא תחמוד, אנכי ה' אלהיך, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, זכור את יום השבת לקדשו, כבד את אביך ואת אמך). שום דבר, בכל אופן, אינו נראה מחדש או מפתיע. וזו בדיוק הנקודה. הוא לא מחדש, אחרי 3500 שנה. היום באמת אמונה באל אחד נראה דבר בנאלי, או אפילו דבר ארכאי. היום, 'לא תרצח' נשמע טריוויאלי. היום, 'לא תנאף', הוא כבר פסה בהרבה מקומות. אנחנו חיים בעולם שיצרו עשרת הדיברות, ואחר כך מתפלאים על הבנאליות שלהן. והכי חשוב בעיני, זו ענווה. האדם המודרני, הוא אדם יהיר, במיוחד בשיפוט הערכי שלו דעות והשקפות מימים עברו. וזה לימוד גדול שלימדה אותנו תורת הפוסט-מודרניזם - להיות עניו, זה תמיד טוב; ומצד שני, יש להקשיב ללימוד מתורת המודרניזם - שכאשר בטוחים באמת, יש ללכת איתה בלי פשרות. ובין זה לבין זה, יש לתמרן, ולא ליפול בפח של הערצה של אמונות שהגענו אליהן מתוך הטלת ספק גרידא, ובלי תימוכין ממשיים חיוביים להן.