חכם לא חכם? כדי לשפוט יש לרדת למעמק
בדבריך אתה מחליט כי שלמה המלך לא היה חכם באדם, יתכן שאתה צודק ויתכן שאתה שוגה. כמו בכל תאוריה, עד שלא תוכיח לא תצא מגדר התיאוריה, ראה דארוין ותאורית האבולוציה. לגבי הפסוקים שהשתמשת בהם "חוסך שבטו שונא בנו" מספר משלי ו"דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עלי" משיר השירים. יש להתעמק בפסוקים ולהבינם מכל צד אפשרי, רק אז נוכל לראות אם יש בהם חוכמה. חינוך נעשה בחלקו הראשון בדרך של אילוף ובהמשכו, בגלל שהאדם הוא חיה חושבת (היחידה מכל חיות העולם), החינוך נעשה על ידי לימוד, פיתוח חשיבה ותובנה, וכן באמצעות מודעות עצמית. עתה, כשהבנו בערך מהו חינוך ניתן להתבונן בפסוק ממשלי ולחקור את משמעותו.הבה נתבונן בפסוק המלא: " חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסַר" יש לחושך שבטו צד היפוך המראה מהי האהבה לבן - שחרו מוסר. והרי ידוע לכל אחד מאתנו כי מוסר לא ניתן על ידי שוט או מקל, אגרוף או כף יד שטוחה הנוחתת על הפנים, ואם כן הפרשנות הראשונה שלך למכות ואלימות אינה במקומה. אומר רבנו בחיי בהקדמה לספר שמות: חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר, ואמרו במדרש חושך שבטו שונא בנו זה דוד, ואוהבו שחרו מוסר זה יעקב, ללמדך שכל המונע מוסר ממנו לסוף יוצא לתרבות רעה, הנה ראינו שמניעת מוסר מהבן אינה טובה לחינוכו, היא מביאה אותו לידי מעשים רעים. ראה כמה חכם היה שלמה וכמה חכמים המפרשים, הם ידעו כבר אז כי חינוך הוא מעשה קשה הדורש מהאוהב, האב המחנך, כאילו להסתיר את אהבתו על ידי כך שיוכיח את בנו על מעשיו כדי שילמד ויחכים ובסופו של דבר יהיה בן אדם איכותי. והנה דבר מעניין, משרד החינוך מחפש היום דרכים חדשות להחזיר את הגלגל אחורה ולהחזיר את המשמעת והסדר לבתי הספר, מפני שהתוצאה של סחבקיות בין מורים ותלמידים הביאה רק להרעת המצב בארץ ולירידה לשפל נוראי של איכות האדם, 38% משתמשים בסמים מבין הסטודנטים באוניברסיטאות, אלימות כלפי הורים ומורים בבתי הספר התיכוניים ואף ביסודיים יש גילויי אלימות זו או אחרת ולא מצד המחנכים אלא היפוכו של דבר מצד התלמידים. ורבנו בחיי מביא מהמדרש גם דוגמאות להוכחת הפסוק – ישמעאל שלא רדהו אביו יצא לתרבות רעה (בראשית כ"א) וכן עשיו שלא נרדה על ידי יצחק אביו יצא לתרבות רעה. וכן במלכים אנו פוגשים באדוניה בן חגית המתנשא למלוך במקום דוד אביו, משום שאביו לא עצבו מעולם. לא עצבו – לא גרם לו רגע של עצב על ידי התוכחה. וכך גם אבשלום שבסופו של דבר מרד באביו. אך המשכו של הפסוק מציין כי "ואוהבו שחרו מוסר" זה אברהם שיסר את יצחק והוליכו בדרכיו שנאמר (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', וכן יעקב יסר את בניו ולא היה בהם פסולת. ומפני שהיה יעקב אבינו ע"ה מוכיח חכם והיו לשבטים אזן שומעת על כן היו ככסף צרוף והיו נזם זהב וחלי כתם והיו בני אביהם. ואם נעיין גם בפירוש המלבים על הפסוק נמצא כי: "חושך שבטו שונא בנו" - מי שהוא חושך שבטו מגעגועו על בנו, הוא שונא לו, כי על ידי כך לא ילמד חכמה, כי בן חכם מוסר אב. זה סימן שהאב שאינו יכול לראות בצערו של הבן בבכייתו ולכן מוותר לו על הכל חשוב אצלו יותר מתועלת בנו, ואם כן הרי האב או האם אוהבים את עצמם יותר מאשר את בנם, ואת בנם שונאים, אבל האוהב את בנו שחרו מוסר - מיסרו בכל שחר להיטיבו באחריתו.: ונבחן זאת בשני פסוקים נוספים ממשלי, שכן אי אפשר לפסוק על סמך הוכחה אחת בלבד. נעיין בפרק כ"ז פסוקים ה-ו (ה) טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת: (ו) נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא: והמלבים בפירושו על הפסוק אומר: נאמנים פצעי אהב - וגם אם האוהב מכהו ליסרו להשיבו אל דרך הטוב, בכל זאת האהבה נאמנה שכל זאת מרוב האהבה, וכמו שאמר כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, אבל נעתרות נשיקות שונא - השונא ירבה נשיקות, הוא לא ייסר ולא יוכיח, כי בשנאתו כשרואה ממנו מעשים רעים ינשקנו למען יוסיף לעשותם: מדברים אלו אנו לומדים עד היום פרק בהלכות חינוך. נאמר בגמרא "ימין מקרבת ושמאל דוחה" שבחינוך יש לעבוד בשני כיוונים ימין תקרב את הילד אלינו בהוכחת אהבתנו אליו ואילו שמאל תדחה אותו מאתנו על מעשיו הנלוזים. סיפר הרב גאנץ, אחד מגדולי ישראל בימינו, שכאשר הוא החל לשמש כמלמד הוא ניגש לרב הגאון אלישיב שליט"א ושאל אותו כיצד לעסוק בחינוך בדרך הטובה ביותר. השיב לו הרב אלישיב שליט"א "ימין מקרבת, ימין מקרבת, ימין מקרבת" וחזר על המילים הללו מספר רב של פעמים, שאל הרב גאנץ "כבוד הרב, אבל כתוב גם שמאל דוחה" ענה הרב אלישיב שליט"א "נכון, פעם בחודשיים תמצא סיבה לכעוס מעט ולהראות שמאל דוחה ומיד המשך בימין מקרבת." זה דרכו של חינוך אליבא לדברי המלך שלמה. וסיפור עממי מספר על אב שרצה לחפש לבנו את המלמד הטוב ביותר, לכן חיפש למי מהמלדים בעיירה יש את השוט בגדול ביותר, שכן (לדבריך) ככל שהשוט גדול יותר החינוך טוב יותר (כפרשנותך לפסוק, כך שאינך הראשון ששגה בפירוש הפסוק) וספרו לאב שלר' יענקל יש את השוט הגדול ביותר. בא האב לבית המדרש של ר יענקל ואכן ראה שוט תלוי על הקיר ותופס את כל אורך הקיר. אכן שוט ענק היה לו לר' יענקל, אך השוט היה מלא קורי עכביש, כאילו ומעולם לא הורידו אותו מהקיר. פנה היהודי לר' יענקל ושאלו על כך, מדוע השוט אינו בשימוש. ענה ר' יענקל: "אם הייתי צריך להוריד את השוט מהקיר אפילו פעם אחת, לא הייתי מחנך." ודיה לחכימא ברמיזא. לגבי הפסוק משיר השירים - אכן פסוק אירוטי שאין כדוגמתו. "דודי שלח את ידו מן החור...." איזו אירוטיקה. ממש מבהיל, כיצד בספר הספרים של העם היהודי מכניסים ספר כה אירוטי!!! מבהיל!!! אבל, האם באמת חכמי ישראל היו כל כך עוורים? הם לא ראו מה נמצא לפניהם, או בגלל נטיותיהם הכניסו את הספר תחת מסווה הקשר בין אלוקים ואדם? נורא!!!! צריך להיות ממש בור ועם הארץ לחשוב כך, והרי אינך כזה, אתה אדם אינטלגנטי וחושב. אז בא נחשוב יחד וננסה להסתכל על הספר והפסוק מנקודת מבט ריאלית, הכי ריאלית ורציונלית שאפשר. הפסוק והספר אכן אירוטיים ביותר! עובדה! הספר והפסוק אכן מבטאים את הערגה והכמיהה של עם ישראל, הנערה, אל הלאוקים הגבר. איך זה מתקשר? כל מי שמקדש את יחסיו עם בת זוגו במערכת קידושין (נישואין) כפי שהיא צריכה להיות "הרי את מקודשת לי...." לי ואך ורק לי! ואני מקודש לך ואך ורק לך! והרגעים האינטימיים ביותר שיש לנו עלי אדמות הם הרגעים בהם אנו נמצאים יחד במיטה, צמודים זה לזו, מתחככים ומתכרבלים זה בזו, מלטפים ומועררים את האהבה עד שתחפץ.... (הפסוק מוכר לך?) וכאשר ישנן תקופות שאינך יכולה להצמד אלי, אינך יכולה לתת לי לחדור לתוכך ולהתאחד עמך... כי יש מחזוריות קבועה של ריחוק, געגועים וקרבה.... הרי באותם ימים את מייחלת אלי ואני מייחל אליך והגעגועים שלנו זה אל זו גוברים ועולים לרמות איכותיות ונפלאות. ואנו כמהים זה לזו ומעתירים האחד על השניה מלות רוך, חיבה ואהבה כי זה כל מה שאפשר בתקופה זו. הרי ביום שמגיעה האפשרות להתאחד מחדש זהו יום שבו אנו מחדשים את הקדושה של הקידושין שלנו ומתחברים להיות אחד "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: (בראשית ב' כ"ד) אין שמחה גדולה מזו, ואין נעימות רבה יותר, וזה שיא העולם. כך צריכה להיות הכמיהה של עם ישראל להתחבר עם אלוקיו - ממש כמו עם אשתו, ממש כמו ברגע האינטימי ביותר, החודרני ביותר, המאחד ומקשר את כל מהות החיים שלנו. ולכן אין אפשרות אחרת כלל ועיקר לכתוב על הקשר של עם ישראל לאלוקיו מלבד הדרך הנפלאה שבה עשה זאת שלמה המלך. ואתה כלל לא ידעת עד כמה גאונותו גבוהה ורמה! עד היכן מגיעה חכמתו, כי אנו לידו כדומן על פני השדה.