האנשים החדשים

io4minyan

New member
תודה לך שהארת את עיניי

יובלות שאני מחפש דרך להסביר לחבריי ההטרוסקסואלים מה יש בהויה ההומוסקסואלית ונתת לי את התשובה. זה כמו התשוקה לעשן סיגריה. זה לקחת את הגליל הערגה הזה לתוך הפה, למצוץ קלות, לשאוף עשן ולנשוף החוצה. להרגיש איך אני מתמלא בעונג עד קצה האונה הנידחת ביותר בריאות. לפחד מארעיות הדבר ולראות איך עשרה סנטימטרים של אושר הופך לסנטימטר אחד לח ומסריח כשכל השאר מפורר על השטיח. אבל מה, כמו כל הומו מצוי, גם להתנחם בעובדה שתמיד אפשר לבקש אחר מחבר, לקנות בקיוסק או להחזיק מלאי בכיס או מאחורי האוזן ולמי שאינו מעשן, אפשר לדמיין את התשוקה לנגוס בטוויסט, הרי שדחסת שני קבאבים לפה ולהבין שזו סתם התעללות לבקש שאמתין 6 שעות, כי אסור חלב אחרי בשר
 

BabyBoy1

New member
מה ההתפלאות?

על זה שאני לא חושב שהרגל מגונה, לא מועיל ושמסכן את עצמך ואת הסביבה זה אותו דבר כמו לאסור על אוכולוסיה שלמה אהבה? אז תתפלא.
 
ההשוואה מופרכת מעיקרה

כי ההקבלה בין זכותו של אדם לאהבה, זוגיות, משפחה וילדים לזכותו לעשן - זהה להמשלה של חברת דובק למלאך גבריאל או אפילו לקב"ה בכבודו ובעצמו.
 
אפשר להבין את הסתירה

ועוד יותר אני ורבים שכמותי, גם אם הם לא הומוסקסואלים, יכולים להבין אותך. עם זאת ההתייחסות להלכה איננה יכולה להיות אינדיבידואלית. בהלכה ישנן שתי אפשרויות: אסור או מותר. יתרה מזאת: גם אם ההלכה היא, שאסור, אך יש דעה מקילה, שההלכה איננה כמותו, גם כאן הייתי מתייחס להקלה בדין בדיעבד. אולם להתיר לכתחילה דבר, שאסור חכל הדעות?! כיצד אתה מצפה למצוא היתר? אם יש לך (או לכל אחד אחר כמובן)בעייה אישית בתחום זה, יש לדון לגופו של עניין. גם אם הכל שחור ולבן, עדיין קיימת ההסתייגות של "אל תדון את חברך, עד שתגיע למקומו". משום כך עלינו לשמוח, שאט אט יוצאים רבנים חשובים ומכירים בכך, שיתכן ולא ניתן לשנות את המציאות. לפיכך ניתן לראות באלה אנוסים אבל בשום פנים לא להתיר את מה שהתורה אסרה. גם הדוגמחאות, שהביא "העשירי למניין" אינן רלוונטיות. משום מה הוא שכח את העובדה, שבתחילה אסור היה לכתוב את התורה שבע"פ. רק משרבו הצרות (שעליהן אנו מתאבלים ממש בימים אלו) ונוצר חשש, שהתורה תשתכח חלילה מישראל, התירו לכתוב משום "עת לעשות". במקרה של שנת השמיטה גם כן היה חשש, שקטני אמונה עלולים להפסיק להלוות כסף לאחיהם (ובמיוחד לחקלאים שבהם) סמוך לשנת השמיטה, התקין הלל הזקן את תקנת "פרוזבול". בתקנה זאת לא חידש מאומה, משום שלכתחילה השמיטה לא חלה על בית הדין. בתקנתו לא היה אלא משום מתן פומביות לתקנה, שלא הייתה נפוצה קודם לכן, משום שעד לא עת התקלות היו מזעריות. גם בעניין מכירת חמץ (שמשום מה איש לא הגיב בזה לדבריי) אין כל חידוש הלכתי אלא הסדר המתאים להלכה לכתחילה. האיסור "לא יראה" ו"לא יהיה" הוא "לך". המלה "לך" באה לאסור את שלך בלבד ולא את של אחרים. אי לכך במקום, שצפוי נזק כספי גדול, התירו למכור את החמץ לגוי (מכירה גמורה בכסף, בשטר ובעדים). כדי למנוע מכשול, שמא הטעות יישאר חמץ אצל יהודי או אפילו בושם יקר, התקינו מכירת חמץ לכל אחד. עם זאת בוודאי, שאין להשהות חמץ בכוונה תחילה רק על סמך זה, שנמכר לגוי, אלא יש להשתדל, שבאמת לא חיהיה בביתך. אף אחד מהמקרים, שתואר כאן בפורום איננו דומה לכוונה שלך להתיר לכתחילה דבר אסור לכל הדעות.
 
קראתי דברים רבים

גם מעניינים ובהם גם דבר "העשירי". רק אשמח, אם תציין קישור להודעה הרלוונטית או תצטט אותה בהודעתך.
 

io4minyan

New member
שני פסוקים אחרי הפסוק שאוסר על

זוגיות הומוסקסואליות
 
נא לפרט

למען אלה, שזכרונם לא כל כך בריא וכמו כן כדאי לבדוק עוד כמה פסוקים בתורה. למען הסר ספק לא אתהדר במה שלמדתי אבל לא פעם שמעתי, מדוע אחין מראים לטיפש חצי עבודה. יום אחד הוא מגיע לבית לבית הכנסת באיחור ומוצא את הציבור באמצע תפילת "אשרי": "...את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד". מה??? לא יכול להיות! זאת לא התורה! אומרים לו: בפעם הבאה תבוא מוקדם ותשמע גם דברים אחרים... טוב. בפעם הבאה הוא מגיע בזמן ומתחיל עם הציבור את תפילת "אשרי" עד שמגיע לפסוק" "שומר ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים..." לא! הוא כבר לא מסוגל לשמוע יותר! קם בחמת זעם ועוזב את בהית הכנסת. ו... חלילה וחס הדברים לא מכוונים אישית בלפיך.
 

io4minyan

New member
מצטער, אבל הדיאלוג הזה הפך להיות עקר

יש לך הסברים נורא חכמים איך חז"ל הקלו עם דיני השמיטה ( דיני ממונות ) ואיך הכבידו תנאים על עונש המוות כדי להופכו לבלתי מעשי ( דיני נפשות ) בו-בזמן, אתה באטימה מוחלטת לגבי האפשרות שיימצא פתרון גם לחוויה ההומוסקסואלית היות שכך, אני מרגיש שהגענו למבוי סתום.
 
צר לי עליך, אחי!

אילו היית קורא היטב את פסוקי השמיטה, היית מבחין, שאין שום קולות בדברי חזד"ל אלא רק כפי שכתוב במפורש. אני שמח מאוד להתייחס לדבריך במלוא הכבוד הראוי, אבל אנא אל תעמיד אותי במבחן בתנ"ך, כי כבר עברתי אותו לפני שנים רבות. לפני שקובעים עובדות או מסיקים מסקנות, יש לערוך "שיעורי בית" יסודיים ולבוא עם ניסודות מוצקים. אתה מבקש לערער על כך, שחז"ל פירשו את דיני השמיטה כהלכתם, הבא נא לי מקורות לכך, הסותרים את ידיעתי. אני קראתי במפורש ("דברים" ט"ו א' - ב'): "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה: שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגוש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמיטה שמיטה לה'". פסוקים אלו מתייחסים אך ורק בעניינים, שבין אדם לחברו, אולם בית דין איננו בכלל רעהו. מכאן הרשות בידי בית הדין לגבות את החוב עבור המלווה. עם כל זאת לכתחילה היה ראוי לא לפנות לעזרת בית הדין אלא שהמלווה יאמר "משמט אני" והלווה יחזיר את חובו לפנים משורת הדין. תקנת הלל לא נועדה אלא למנוע מרשעים לנצל את דיני השמיטה לתועלתם האישית. האמן לי שוב, שחז"ל לא סטו כמלוא הנימה מכל מה שכתוב בתורה. עתה אני מחזיר את המיקרופון אליך. מצא לי אסמכתא מן התורה, שאפשר להקל בדיני משכב זכר.
 

io4minyan

New member
הי לך

{ויקרא י''ח} 22 וְאֶת-זָכָר, לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה; תּוֹעֵבָה הִוא׃ {ויקרא כ'} 13 וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת־זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם אם עושים את זה בכריעה, ברכינה, בישיבה , בעמידה או בשאר תנוחות שלמדנו ביוגה ובפילאטיס ולא בשכיבה - אין בזה פסול אם עושים את זה לא כמו שעושים את זה עם אישה ( למשל משמיעים קולות בבס נמוך ) - אין פסול אם עושים את זה כשבית דין משדך בינהם - אין פסול *** ורגע לפני שתגחך על הפרשנות הדחוקה הזו, עיין שוב בפרשנות שלך לגבי בית דין בענייני שמיטה. אדם אינו יכול לנגוש את רעהו אך יכול הוא להפעיל את בית הדין שיעשה את זה בשבילו..
 
כתום, אתה יודע מה הכתומים חושבים עליך?

שאתה סוטה, מתועב, פדופיל, מסוכן, מחרב את החברה. והכל באופן רשמי, גלוי מפורש. אפילו בהקשר של החמאס הם לא מעיזים להתשמש בכינויים כאלה.
 
אחלה!

ואני יכול להוכיח בקלות. הנה מייל שהופץ ע"י המטה הכתום כמה ימים לפני מצעד הגאוה: "תנו לסוטים לצעוד אל תרוצו למשטרה. אל תתבכיינו לבג"ץ. הסוטים רוצים מצעד? שיצעדו! אנחנו בעד חופש הביטוי, אנחנו בעד המצעד - ונגד התועבה! אנחנו גם נשתתף בו. בהמונינו. על כל סוטה שישתתף יהיו 50 אנשים כשרים שיזכירו לו את סטיתו, שידרשו ממנו הסבר מדוע רוב הפדופילים בישראל הם הומואים, שיזכירו לו כי מספר מעשי התקיפה המינית של בנים קפץ פי 15 בעשרים שנה האחרונות, שיצטטו לו: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא" (ויקרא יח, 22). "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה--תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם" (ויקרא כ יג) "מפני מה באין זועות לעולם אמרי ליה בעון תרומה ומעשרות אמר רבי אחא בעון משכב זכור אמר הקב"ה אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש" (תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט דף יג עמוד ג ה"א ) "הבא על הזכור ועל הבהמה, והאשה המביאה את הבהמה – בסקילה". (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נד:א). התורה לא הסתפקה באיסור משכב זכר, היא מפרטת את ההרס החברתי הגלום בה בסיפור סדום ועמורה והרס התא המשפחתי בסיפור נוח ובניו, לדיראון עולם. עדיף לכולנו שהעולם כולו יווכח שהמדובר בסטיה מסוכנת לחברה, מאשר המשטרה "תעשה לנו טובה" ותבטל את המצעד (כדי לאשר אותו בשבוע הבא). ממילא המשטרה אינה רשאית לבטל הפגנות "כבקשתך" (וטוב שכך!) מי שנותן כוח למשטרה לבטל תהלוכות, מחר יילל שבטלו את תהלוכתו. מי שפונה לבג"ץ כדי לחפש הגנה – נותן לו כוח להחליט בעתיד האם, איפה ומתי הוא יפגין, ויהיה מחויב להחלטותיו. תנו לסוטים לצעוד. נבוא גם אנחנו בהמונינו - יותר ממאה אלף איש - לירושלים ונשתתף במצעד לביעור התועבה. כדי לשלוח מירושלים עיר הקודש מסר לעולם כולו שזוהי תועבה, סטיה והרס חברתי. "כי מציון תצא תורה". " Hamate Hacatom
 
למה דחוקה?

דווקא אחלה פתרונות אתה מציע. בטוח שימצא הרוב בסנהדרין, לכשתקום, להעביר את תיקוניך.
 
כמעט צודק

הבעייה היא, שהזכות לדרוש (בשלוש עשרה מידות וכו') ניתנה אך ורק לכחמי המשנה והתלמוד. עם חתימת התלמוד נחתמה למעשה ההלכה ואיש אינו רשאי להוסיף או לגרוע ממנה. דרך אגב, מהו האיסור לנהוג ברכב בשבת? לעניין הסיפא - בית הדין איננו פועל בהתאם לרצונו של האדם הפרטי אלא בשם כל הציבור. אני מציע, שתנסה להיפגש פעם עם רב בעל ראש פתוח (אולי במסגרת "ראש יהודי" בת"א וכיו"ב) ותעלה בפניו את השאלות הללו. אם תמצא אחד ועוד אחד, שישיבו לך באופן דומה, סימן הוא, שזאת ההלכה ולא ניתן לשנותה, כי אחרת האמן לי, שהיו שמחים לבוא לקראתך. אגב בעניין משכבי אשה, שהבאת בהודעתך, אם תצא ותבדוק את הפירושים השונים, גם בהם תמצא, שמשכבי אשה אינו דומה למשכב. מה בא זה ללמדנו? ועוד משהו: אנחנו שנינו נמצאים באותה "סירה". גם לי לא קל עם הסתירה בין אמונתי לבין דרכי. עם זאת צריך להתמודד עם זה בצורה שקולה ולא באמצעות היתרים, שנועדו לטהר אותך מהאיסורים המפורשים.
 
למה אתה נעמד על רגלך האחוריות

בכל פעם שנדמה לך שעלול להימצא איזה פתרון? שהדרך מתחילה להיסלל? מה כ"כ מפחיד אותך?
 
למעלה