בוא אני אתן לך דוגמא אישית.
[ואני אדבר בשפת הווה כי זה יותר קל לי] אני מחשיבה ת'עצמי לחיילת טובה, אפילו נגזים ונאמר - חיילת למופת, אבל
יש לי בעיית דיגום. מפריע לי ומציק לי ללכת עם חולצה בתוך המכנסיים, זה מגביל אותי, זה לא נוח לי ופשוט לא - בין אם זה על מדי א' או מדי ב'. בהתחלה המפקדים, חלק מהסגל היו מעירים לי על כך, מאיימים בתלונות על ימין ועל שמאל, מזהירים וכו'. [כמובן שלא רק על זה, אבל בוא לא נרחיב בעניין...בנתיים
] אחרי תקופה הם פשוט הפסיקו, למה
כי הבינו שזה לא מזיז לי. שלא משנה כמה ריתוקים אני אוכל, שלא משנה כמה תלונות ומשפטים אני אעבור - זה פשוט לא יעזור ואני עדיין אמשיך ללכת איך שנוח לי, נקודה. [גם אמרתי להם את זה לא פעם] יש חיילים שפשוט שמים זין וזה לא מעניין אותם ואתה יכול לשפוט אותם כל יום כמה פעמים ביום מצידם וזה עדיין לא יעזור לך והם ילכו לא מדוגמים, אין זה אומר שהם חיילים לא טובים או בעייתים. הם יכולים להיות החיילים הכי טובים, מועילים ולבצע את העבודה שלהם על הצד הטוב ביותר, רק ש... הם לא מדוגמים. למה צריך להעניש כזה חייל
[ואל תגיד לי "כי את בצבא ואת מייצגת ת'צבא", בין אם אני מדוגמת או לא - אנשים בחוץ יודעים איך הצבא והמערכת הזאת נראת, מספיק להסתכל על האנשים ששולטים במדינה הזאת...]