האם בני הוא מחונן?

מצב
הנושא נעול.

ונגוך

New member
תשובה מהבטן

אני שוב חוזרת ואומרת
עמדי איתן את שלך. אם את מרגישה שאין בעיה עמוקה - כנראה שאת צודקת (וכן, גם האבות ה"מתכחשים" לADHD צודקים). גם אני בגיל 3 וחצי הייתי עם עצמי, מדברת לעצמי, מספרת לעצמי סיפורים וכו'. החברים שלי בגן היו רק החברים שלי שגרו איתי בשכונות שההורים שלי ושלהם דאגו שנהיה חברים, וגם איתם לא במיוחד הייתי משחקת (וכשכן אפשר לומר שדי הייתי עושה להם את המוות). יש ילדים שמעדיפים את חברת עצמם וזה בסדר. אם הם יודעים לתקשר עם בני ביתם בצורה תקינה - לא מבינה למה לרוץ איתם לאבחון אוטיזם. שאלתי קודם ואני שואלת שוב - מה עם בני משפחה - בני דודים - בגילו או גדולים יותר?
תשובה מהבטן
מתי יש מקום ללכת למומחה? ולשם מה נועדו המומחים? בני סובל מהתקפות אפילפסיה רק בבית, ולא בבית הספר? האם צריך לקחת אותו לרופא? בבית הספר הוא בריא והמורות שואלות מה אני רוצה ממנו? למה לקחת אותו לרופא? מדוע יש צורך להיות במעקב רפואי החל מגיל 40 שנים? למהלבדוק כולסטרול? האם כאם אני בעלת כושר אבחון מספק לגבי הילד שלי והאם אני אוביקטיבית לחלוטין לגבי הגאון הפרטי שלי? ידוע לך כמה שנים יש ללמוד כדי לרכוש את ההסמכה כפסיכולוג קליני? האם במכתבה פונה לחברי הפורום ומסבירה שבנה אינו אוטיסט!!! שהיא אינה רוצה להכניסו לגן טיפולי, את מאשרת לה צעד זה באופן נחרץ, מערערת כמנהלת הפורום, על הצורך באבחון חוזר. נפלא! היא מקבלת את התשובה שהיא ביקשה. האם זה הוגן כלאפי האם? האם זה הוגן כלאפי בנה? הידעת כי היום קיימים טיפולים מדהימים לטיפוח כישורים חברתיים בקרב האוטיסטים, הצלחתם מותנית בחשיפה מוקדמת ככל האפשר של התסמינים האוטיסטים, הידוע לך איזה תורים ארוכים יש לטיפולים אלה?. האבחון נוצר כדי לנסות לגלות האם קיימת בעיה אמיתית, כאשר את יודעת בוודאות מהי הבעיה או אם קיימת בעיה את יכולה להחליט אם את רוצה לטפל בה את מתארת במכתבך מצב בו את, נועה ירדת לחייהם של ילדי השכונה - קרי, התייחסת אליהם! האם זהו המצב המתואר במכתב? הילד במכתב סובב את ראשו לצד השני. עד כאן אן
 

אור לנו

New member
../images/Emo45.gifלונגוך. נועה - את עושה עוול לילד

תשובה מהבטן
מתי יש מקום ללכת למומחה? ולשם מה נועדו המומחים? בני סובל מהתקפות אפילפסיה רק בבית, ולא בבית הספר? האם צריך לקחת אותו לרופא? בבית הספר הוא בריא והמורות שואלות מה אני רוצה ממנו? למה לקחת אותו לרופא? מדוע יש צורך להיות במעקב רפואי החל מגיל 40 שנים? למהלבדוק כולסטרול? האם כאם אני בעלת כושר אבחון מספק לגבי הילד שלי והאם אני אוביקטיבית לחלוטין לגבי הגאון הפרטי שלי? ידוע לך כמה שנים יש ללמוד כדי לרכוש את ההסמכה כפסיכולוג קליני? האם במכתבה פונה לחברי הפורום ומסבירה שבנה אינו אוטיסט!!! שהיא אינה רוצה להכניסו לגן טיפולי, את מאשרת לה צעד זה באופן נחרץ, מערערת כמנהלת הפורום, על הצורך באבחון חוזר. נפלא! היא מקבלת את התשובה שהיא ביקשה. האם זה הוגן כלאפי האם? האם זה הוגן כלאפי בנה? הידעת כי היום קיימים טיפולים מדהימים לטיפוח כישורים חברתיים בקרב האוטיסטים, הצלחתם מותנית בחשיפה מוקדמת ככל האפשר של התסמינים האוטיסטים, הידוע לך איזה תורים ארוכים יש לטיפולים אלה?. האבחון נוצר כדי לנסות לגלות האם קיימת בעיה אמיתית, כאשר את יודעת בוודאות מהי הבעיה או אם קיימת בעיה את יכולה להחליט אם את רוצה לטפל בה את מתארת במכתבך מצב בו את, נועה ירדת לחייהם של ילדי השכונה - קרי, התייחסת אליהם! האם זהו המצב המתואר במכתב? הילד במכתב סובב את ראשו לצד השני. עד כאן אן
לונגוך. נועה - את עושה עוול לילד
בדיוק כמו שלא מתפקידי לאבחן את הילד, כך לא מתפקידך לומר לאמא שהילד בסדר והגננת לא בסדר. האמא מתארת ילד עם קשיים תקשורתיים, ילד שמתקשה ביצירת קשרים חברתיים עם ילדים בני גילו, למרות שעם בני משפחתו הוא מתפקד בסדר - לדברי האמא. התפקיד שלנו הוא להסתכל על קשיי הילד באופן אובייקטיבי, כי לאמא שלו קשה ולשקף לה את הקשיים הללו. בחינוך המיוחד - למרות הנסיון הרע שהיה לאחיך (ודר"א - גם לאחי), יש אנשי מקצוע המודעים היטב לקשיים של כל ילד ומטפלים בו באופן פרטני. הילד שלי התקדם בצורה מאוד משמעותית בשנה זו וגם בשנה הבאה הוא יהיה בחינוך המיוחד. בעתיד אנחנו מאמינים שהוא יגיע לחינוך הרגיל ועצם היותו כרגע בחינוך המיוחד לא ימנע ממנו להגיע לחינוך הרגיל - אם וכאשר הוא יהיה מוכן ומתאים.
 
ודאי שלא ימנע

לונגוך. נועה - את עושה עוול לילד
בדיוק כמו שלא מתפקידי לאבחן את הילד, כך לא מתפקידך לומר לאמא שהילד בסדר והגננת לא בסדר. האמא מתארת ילד עם קשיים תקשורתיים, ילד שמתקשה ביצירת קשרים חברתיים עם ילדים בני גילו, למרות שעם בני משפחתו הוא מתפקד בסדר - לדברי האמא. התפקיד שלנו הוא להסתכל על קשיי הילד באופן אובייקטיבי, כי לאמא שלו קשה ולשקף לה את הקשיים הללו. בחינוך המיוחד - למרות הנסיון הרע שהיה לאחיך (ודר"א - גם לאחי), יש אנשי מקצוע המודעים היטב לקשיים של כל ילד ומטפלים בו באופן פרטני. הילד שלי התקדם בצורה מאוד משמעותית בשנה זו וגם בשנה הבאה הוא יהיה בחינוך המיוחד. בעתיד אנחנו מאמינים שהוא יגיע לחינוך הרגיל ועצם היותו כרגע בחינוך המיוחד לא ימנע ממנו להגיע לחינוך הרגיל - אם וכאשר הוא יהיה מוכן ומתאים.
ודאי שלא ימנע
גם אח שלי יצא מהחינוך המיוחד ועכשיו, כשהוא צריך לגשת לבגרויות הראשונות, הוא מרגיש רק חלק מהנזק. אם הילד שלך הגיע למסגרת של חינוך מיוחד בעקבות צרכים שאת עצמך הרגשת שקיימים ואת רואה שמקבלים מענה - מה טוב. זה לא נראה לי המצב כאן. המצב כאן נראה לי כמו עוד דוגמא לטירוף מערכות. כל מיני ספקטרומים והגדרות הורחבו עד כדי כך שהם מכילים גם אנשים שכילדים הפסיכולוגית צחקה על האמא ועל הגננת על שהביאו אותם בכלל לאבחון.
 

אור לנו

New member
כאשר אני הייתי ילדה

ודאי שלא ימנע
גם אח שלי יצא מהחינוך המיוחד ועכשיו, כשהוא צריך לגשת לבגרויות הראשונות, הוא מרגיש רק חלק מהנזק. אם הילד שלך הגיע למסגרת של חינוך מיוחד בעקבות צרכים שאת עצמך הרגשת שקיימים ואת רואה שמקבלים מענה - מה טוב. זה לא נראה לי המצב כאן. המצב כאן נראה לי כמו עוד דוגמא לטירוף מערכות. כל מיני ספקטרומים והגדרות הורחבו עד כדי כך שהם מכילים גם אנשים שכילדים הפסיכולוגית צחקה על האמא ועל הגננת על שהביאו אותם בכלל לאבחון.
כאשר אני הייתי ילדה
למדו איתי 2 ילדים שבזמן ההפסקות היו עסוקים בלרוץ מצד אחד של המסדרון לצד השני, דיברו לעצמם ונופפו בידיים. הם היו ילדים מבריקים ומבחינה לימודית לא הייתה להם שום בעיה. מבחינה חברתית - הם היו לבד. אני בטוחה שאם היו לוקחים אותם לאבחון, הפסיכולוג היה אומר שהכל בסדר ואין מה לעשות. אז מה זה אומר? שהם היו בסדר? שהם היו מאושרים? שהיה להם טוב? זה שבעבר לא ידעו לאבחן ילדים בתפקוד גבוה השייכים לספקטרום האוטיסטי, לא אומר שהם לא היו שייכים לספקטרום. זה שבעבר ילדים כאלו הלכו לאיבוד בביה"ס - לא אומר שזה בסדר. טירוף מערכות לא מתאר נכון את התגובה שלך כאן - ילד שמראה קשיים ביצירת קשרים חברתיים בגיל 3.8 - גיל שמהווה שיא של יצירת קשרים חברתיים אצל רוב ילדי גיל זה, ילד כזה צריך ללכת לאבחון ולו רק כדי להיות בטוחים שלא מפספסים טיפול חשוב בגיל כ"כ קריטי. ילד שבגיל 3.8 לא יודע איך לשחק עם חברים, יוצר פער שגדל עם השנים. בגיל 3.8 הרבה יותר קל לטפל בפער זה מאשר בגיל 6 או 7 או 8.
 
כן. הם היו בסדר, מאושרים והיה להם טוב.

כאשר אני הייתי ילדה
למדו איתי 2 ילדים שבזמן ההפסקות היו עסוקים בלרוץ מצד אחד של המסדרון לצד השני, דיברו לעצמם ונופפו בידיים. הם היו ילדים מבריקים ומבחינה לימודית לא הייתה להם שום בעיה. מבחינה חברתית - הם היו לבד. אני בטוחה שאם היו לוקחים אותם לאבחון, הפסיכולוג היה אומר שהכל בסדר ואין מה לעשות. אז מה זה אומר? שהם היו בסדר? שהם היו מאושרים? שהיה להם טוב? זה שבעבר לא ידעו לאבחן ילדים בתפקוד גבוה השייכים לספקטרום האוטיסטי, לא אומר שהם לא היו שייכים לספקטרום. זה שבעבר ילדים כאלו הלכו לאיבוד בביה"ס - לא אומר שזה בסדר. טירוף מערכות לא מתאר נכון את התגובה שלך כאן - ילד שמראה קשיים ביצירת קשרים חברתיים בגיל 3.8 - גיל שמהווה שיא של יצירת קשרים חברתיים אצל רוב ילדי גיל זה, ילד כזה צריך ללכת לאבחון ולו רק כדי להיות בטוחים שלא מפספסים טיפול חשוב בגיל כ"כ קריטי. ילד שבגיל 3.8 לא יודע איך לשחק עם חברים, יוצר פער שגדל עם השנים. בגיל 3.8 הרבה יותר קל לטפל בפער זה מאשר בגיל 6 או 7 או 8.
כן. הם היו בסדר, מאושרים והיה להם טוב.
או, לפחות לא עצם ההתנהגות הזו אמללה אותם.
 
עדיף שהפסיכולוגית תצחק

ודאי שלא ימנע
גם אח שלי יצא מהחינוך המיוחד ועכשיו, כשהוא צריך לגשת לבגרויות הראשונות, הוא מרגיש רק חלק מהנזק. אם הילד שלך הגיע למסגרת של חינוך מיוחד בעקבות צרכים שאת עצמך הרגשת שקיימים ואת רואה שמקבלים מענה - מה טוב. זה לא נראה לי המצב כאן. המצב כאן נראה לי כמו עוד דוגמא לטירוף מערכות. כל מיני ספקטרומים והגדרות הורחבו עד כדי כך שהם מכילים גם אנשים שכילדים הפסיכולוגית צחקה על האמא ועל הגננת על שהביאו אותם בכלל לאבחון.
עדיף שהפסיכולוגית תצחק
מאשר שהילד וההורים אחר כך יבכו.
 
האמת היא

תשובה מהבטן
מתי יש מקום ללכת למומחה? ולשם מה נועדו המומחים? בני סובל מהתקפות אפילפסיה רק בבית, ולא בבית הספר? האם צריך לקחת אותו לרופא? בבית הספר הוא בריא והמורות שואלות מה אני רוצה ממנו? למה לקחת אותו לרופא? מדוע יש צורך להיות במעקב רפואי החל מגיל 40 שנים? למהלבדוק כולסטרול? האם כאם אני בעלת כושר אבחון מספק לגבי הילד שלי והאם אני אוביקטיבית לחלוטין לגבי הגאון הפרטי שלי? ידוע לך כמה שנים יש ללמוד כדי לרכוש את ההסמכה כפסיכולוג קליני? האם במכתבה פונה לחברי הפורום ומסבירה שבנה אינו אוטיסט!!! שהיא אינה רוצה להכניסו לגן טיפולי, את מאשרת לה צעד זה באופן נחרץ, מערערת כמנהלת הפורום, על הצורך באבחון חוזר. נפלא! היא מקבלת את התשובה שהיא ביקשה. האם זה הוגן כלאפי האם? האם זה הוגן כלאפי בנה? הידעת כי היום קיימים טיפולים מדהימים לטיפוח כישורים חברתיים בקרב האוטיסטים, הצלחתם מותנית בחשיפה מוקדמת ככל האפשר של התסמינים האוטיסטים, הידוע לך איזה תורים ארוכים יש לטיפולים אלה?. האבחון נוצר כדי לנסות לגלות האם קיימת בעיה אמיתית, כאשר את יודעת בוודאות מהי הבעיה או אם קיימת בעיה את יכולה להחליט אם את רוצה לטפל בה את מתארת במכתבך מצב בו את, נועה ירדת לחייהם של ילדי השכונה - קרי, התייחסת אליהם! האם זהו המצב המתואר במכתב? הילד במכתב סובב את ראשו לצד השני. עד כאן אן
האמת היא
שזה לא אומר כלום. אם ילדה מהשכונה היתה ניגשת לבת שלי ומלטפת לה את הראש, קרוב לוודאי שגם היא היתה מסובבת את הראש (במקרה הטוב). אני חושבת שחשוב לטפל בבעיות תקשורת. אני כמו נועה מעלה סימני שאלה לגבי "גן שפתי" ככלי יעיל לטפל בהן.
 
5 שנים לימודים ו4-4 וחצי שנים התמחות.

תשובה מהבטן
מתי יש מקום ללכת למומחה? ולשם מה נועדו המומחים? בני סובל מהתקפות אפילפסיה רק בבית, ולא בבית הספר? האם צריך לקחת אותו לרופא? בבית הספר הוא בריא והמורות שואלות מה אני רוצה ממנו? למה לקחת אותו לרופא? מדוע יש צורך להיות במעקב רפואי החל מגיל 40 שנים? למהלבדוק כולסטרול? האם כאם אני בעלת כושר אבחון מספק לגבי הילד שלי והאם אני אוביקטיבית לחלוטין לגבי הגאון הפרטי שלי? ידוע לך כמה שנים יש ללמוד כדי לרכוש את ההסמכה כפסיכולוג קליני? האם במכתבה פונה לחברי הפורום ומסבירה שבנה אינו אוטיסט!!! שהיא אינה רוצה להכניסו לגן טיפולי, את מאשרת לה צעד זה באופן נחרץ, מערערת כמנהלת הפורום, על הצורך באבחון חוזר. נפלא! היא מקבלת את התשובה שהיא ביקשה. האם זה הוגן כלאפי האם? האם זה הוגן כלאפי בנה? הידעת כי היום קיימים טיפולים מדהימים לטיפוח כישורים חברתיים בקרב האוטיסטים, הצלחתם מותנית בחשיפה מוקדמת ככל האפשר של התסמינים האוטיסטים, הידוע לך איזה תורים ארוכים יש לטיפולים אלה?. האבחון נוצר כדי לנסות לגלות האם קיימת בעיה אמיתית, כאשר את יודעת בוודאות מהי הבעיה או אם קיימת בעיה את יכולה להחליט אם את רוצה לטפל בה את מתארת במכתבך מצב בו את, נועה ירדת לחייהם של ילדי השכונה - קרי, התייחסת אליהם! האם זהו המצב המתואר במכתב? הילד במכתב סובב את ראשו לצד השני. עד כאן אן
5 שנים לימודים ו4-4 וחצי שנים התמחות.
אמא שלי הייתה פסיכולוגית בהתהוות כשאני הייתי בגיל הזה, היום היא צוחקת על הטירוף של עצמה ועל איך שכל דבר הלחיץ אותה שיש איזו בעיה - משמיעה עד לתקשורת. אשר אלי - אני אהבתי לשחק בעיקר עם ילדים גדולים יותר, בעיקר בני משפחה. ילדים מהשכונה שהיו באים אלי הבייתה או אני אליהם הרבה פעמים היו חוזרים עם דמעות בעיניים. אפשר לומר שהתייחסתי אליהם כאל בובות משחק. זה היה, אגב, הרבה אחרי גיל 4 (וזה די התפתח עם השנים, בהתחלה באמת פשוט לא הייתה נוצרת שום אינטראקציה. הייתי משחקת עם עצמי, מדברת לעצמי, וזהו). יש אחת שאני באמת לא מבינה איך ההורים שלי אפשרו (שלא לומר עודדו) את הקשר בינינו כילדות, היא פשוט הייתה מסכנה בחברתי... אם הילד שלך מקבל התקפי אפילפסיה בבית הוא מן הסתם סובל מכך ומחובתך לעזור לו. האם הילד הזה סובל מהחריגות שלו, או שזה רק צורם לגננת ולמאבחנים?
 

אור לנו

New member
מי אמר לך שהילד הזה לא סובל?

5 שנים לימודים ו4-4 וחצי שנים התמחות.
אמא שלי הייתה פסיכולוגית בהתהוות כשאני הייתי בגיל הזה, היום היא צוחקת על הטירוף של עצמה ועל איך שכל דבר הלחיץ אותה שיש איזו בעיה - משמיעה עד לתקשורת. אשר אלי - אני אהבתי לשחק בעיקר עם ילדים גדולים יותר, בעיקר בני משפחה. ילדים מהשכונה שהיו באים אלי הבייתה או אני אליהם הרבה פעמים היו חוזרים עם דמעות בעיניים. אפשר לומר שהתייחסתי אליהם כאל בובות משחק. זה היה, אגב, הרבה אחרי גיל 4 (וזה די התפתח עם השנים, בהתחלה באמת פשוט לא הייתה נוצרת שום אינטראקציה. הייתי משחקת עם עצמי, מדברת לעצמי, וזהו). יש אחת שאני באמת לא מבינה איך ההורים שלי אפשרו (שלא לומר עודדו) את הקשר בינינו כילדות, היא פשוט הייתה מסכנה בחברתי... אם הילד שלך מקבל התקפי אפילפסיה בבית הוא מן הסתם סובל מכך ומחובתך לעזור לו. האם הילד הזה סובל מהחריגות שלו, או שזה רק צורם לגננת ולמאבחנים?
מי אמר לך שהילד הזה לא סובל?
איך את יודעת את זה? האם הוא בא ואמר לאמא שלו - טוב לי כמו שאני, לא רוצה לשחק עם ילדים, אני מעדיף להתבודד עם הספרים, המשחקים והאותיות שלי? את משליכה מהנסיון הפרטי שלך על הילד הזה - ללא כל יכולת לאבחן אותו וללא כל ידע (כך לפחות זה נראה) בנושא האוטיזם. אני מכירה ילדים בני 9 ו 10 - אוטיסטים בהגדרתם, שלומדים בחינוך הרגיל ורע להם - רע להם עד כדי כך שהם באים הביתה ובוכים להורים שלהם שהם רוצים למות. אז מה אם הם חכמים? מגיע גיל בביה"ס שילד לא נמדד לפי היכולות השכליות שלו אלא לפי היכולות החברתיות שלו. תפקידנו כהורים לעזור לו לשפר את היכולות הללו ואני יכולה לומר לך שכאמא לילדה רגילה בכיתה ג' - הילדים היום הרבה יותר אכזריים מאשר בזמני, הם לועגים לכל לקות ולא מקבלים את השונה מהם. ילד שלא מפתח מיומנויות חברתיות בגיל הגן, יתקשה לפתח אותם בגיל ביה"ס והחיים שלו לא הולכים להיות פשוטים בכלל. מיומנות חברית היא נלמדת ולכן ילד כזה - חייב לקבל עזרה כלשהי, כדי לעזור לו להבין את הקשיים ולטפל בהם. יכול להיות שאת כילדה היית מתבודדת - עדיין, הילד שאמא שלו כתבה פה צריך לעבור אבחון מסודר. אם אחרי האבחון ייקבע שהכל בסדר והוא אכן ילד מתבודד ותו לו - הלוואי. עובדה שגם את הדאגת את אמא שלך כאשר היית ילדה וגם היא לקחה אותך לאבחון. אמנם באבחון נאמר שהכל בסדר - אבל כל הנק' היא שכן נלקחת לאבחון. על סמך האבחון שלך את לא יכולה לבוא ולומר לאמא - הכל בסדר, תעזבי את הילד בשקט.
 
ממתי ילד בן 4

מי אמר לך שהילד הזה לא סובל?
איך את יודעת את זה? האם הוא בא ואמר לאמא שלו - טוב לי כמו שאני, לא רוצה לשחק עם ילדים, אני מעדיף להתבודד עם הספרים, המשחקים והאותיות שלי? את משליכה מהנסיון הפרטי שלך על הילד הזה - ללא כל יכולת לאבחן אותו וללא כל ידע (כך לפחות זה נראה) בנושא האוטיזם. אני מכירה ילדים בני 9 ו 10 - אוטיסטים בהגדרתם, שלומדים בחינוך הרגיל ורע להם - רע להם עד כדי כך שהם באים הביתה ובוכים להורים שלהם שהם רוצים למות. אז מה אם הם חכמים? מגיע גיל בביה"ס שילד לא נמדד לפי היכולות השכליות שלו אלא לפי היכולות החברתיות שלו. תפקידנו כהורים לעזור לו לשפר את היכולות הללו ואני יכולה לומר לך שכאמא לילדה רגילה בכיתה ג' - הילדים היום הרבה יותר אכזריים מאשר בזמני, הם לועגים לכל לקות ולא מקבלים את השונה מהם. ילד שלא מפתח מיומנויות חברתיות בגיל הגן, יתקשה לפתח אותם בגיל ביה"ס והחיים שלו לא הולכים להיות פשוטים בכלל. מיומנות חברית היא נלמדת ולכן ילד כזה - חייב לקבל עזרה כלשהי, כדי לעזור לו להבין את הקשיים ולטפל בהם. יכול להיות שאת כילדה היית מתבודדת - עדיין, הילד שאמא שלו כתבה פה צריך לעבור אבחון מסודר. אם אחרי האבחון ייקבע שהכל בסדר והוא אכן ילד מתבודד ותו לו - הלוואי. עובדה שגם את הדאגת את אמא שלך כאשר היית ילדה וגם היא לקחה אותך לאבחון. אמנם באבחון נאמר שהכל בסדר - אבל כל הנק' היא שכן נלקחת לאבחון. על סמך האבחון שלך את לא יכולה לבוא ולומר לאמא - הכל בסדר, תעזבי את הילד בשקט.
ממתי ילד בן 4
בא לאמא שלו ואומר לה "טוב לי כמו שאני, לא רוצה לשחק עם ילדים, אני מעדיף להתבודד עם הספרים המשחקים והאותיות שלי?". ילדים לא חושבים, בגיל הזה (ואם כן המצב ממש רע), שהם צריכים להצדיק את מי שהם. הם פשוט הם וזהו. לא מבינה את ההגיון לפיו הנחת העבודה שילד סובל אלא אם כן הוא הצהיר שהוא לא סובל. לי נראה שמצב שמגיע לידי מכך מעיד בדיוק על טירוף מערכות. לי היה רע מאוד מאוד מאוד (מאוד!) במסגרת הרגילה. אני נכנסת לבי"ס וריח רע עולה באפי שעושה לי חשק להקיא. אני כבר כמה זמן משתעשעת ברעיון של פרוייקט חונכות לילדים מחוננים בבי"ס אבל ברור לי שאני יכולה רק להפעיל ולא ליישם בעצמי כי אני פשוט לא מסוגלת להיות בתוך בי"ס. עד כדי כך היה לי רע. זה לא אומר שהייתי צריכה ללמוד במסגרת של אלו"ט או לקחת ריטלין או גם וגם - זה אומר שהמסגרת המרובעת של בית הספר לא התאימה לילדת זיגזג שהייתי. לקחת כל ילד זיגזג ולשים עליו תווית (אפילו יותר מאחת) מפספס את הפואנטה ואת הילדים. ילדים, להוציא מסגרות חריגות מורעלות (מי אמר קיבוצים? וסליחה לכל הקיבוצניקים המופרטים על ההכללה
), לא מגלים אכזריות לשמה כלפי השונה. זו טעות נפוצה. עיקר העלבונות שילדים עולבים אחד בשני לא מבחינים בין שונה ונורמאלי וקשורים בעיקר בשם החיה המתחרז עם השם/שם משפחה/שם של אמא/אבא/אח/אחות של הילד. הילה תהיה פילה גם אם היא רזה כמו שלד. הצקות רציניות יותר קורות בעיקר ממניעים של לבנות את עצמך על חשבון אחרים ומגיעות בעיקר מילדים בעלי מעמד חברתי לא יציב. הקורבנות לאו דווקא יהיו ילדים חריגים באיזושהי צורה אלא פשוט כאלה שמגלים חולשה ומתקשים להתגונן. בשנים הראשונות של בי"ס היה לי שגעון שגרם לי להתעקש על שם אחר. ככה יצא שבבית ובשכונה ובחוגים הייתי נועה אבל בכיתה קראו לו בעיקר בשם אחר. כמובן שהייתה קבוצת חיתוך לא קטנה בין הילדים ומאוד מצחיק להזכר באיך שהם היו מתמרנים בין השמות. למבוגרים יש הרבה מה ללמוד מילדים באשר לקבלת השונה כי ילדים קטנים מקבלים את מה שהם רואים כטבעי. הקושי החברתי של הילד השונה הוא על פי רוב לא בגלל מעשי החברה אלא בגלל התפיסה שלו עצמו. " ילד שלא מפתח מיומנויות חברתיות בגיל הגן, יתקשה לפתח אותם בגיל ביה"ס והחיים שלו לא הולכים להיות פשוטים בכלל." חולקת לחלוטין על הקביעה הזו. כל ההתפתחות מכל הבחינות של הילדים עד גיל 6-7 היא דבר כ"כ לא יציב עם השתנויות כ"כ גדולות שאני לא מבינה מה פתאום נדבקו לקביעות האלה ועם איזה בסיס (אני יודעת שזו לא המצאה שלך). מכירה מספיק ילדים שהלכו למסגרת רק כשהיו חייבים ואפילו אחרי ואולי אפשר לפתח תיאוריות הגיונית לגבי זה - קושי ביצירת אינטראקציות בסיסיות הוא לא אחד מהן. חוצמזה, למי יש חיים פשוטים? אמא שלי אכן לקחה אותי לאבחונים כי היא הייתה בלחץ. אבחון פרטי אצל פסיכולוג חינוכי (מוטב שיהיה גם בעל הכשרה טיפולית) זה תמיד דבר חיובי (בגדר כל אינפורמציה ונקודה למחשבה מתקבלת בברכה, לא בגדר "פעל לפי ההוראות") אם כי אני במקום האמא לא הייתי ממהרת לעשות את זה עכשיו. עדיף להעביר את הילד גן שיכול להיות בכיף גם גן עירוני רגיל עם גננת מעולה, ולחכות ולראות מה קורה במהלך השנה. הגננת יכולה לעשות שינוי מן הקצה אל הקצה. אם הללו באר שבעים אני ממליצה בחום על גן יעלים אצל אנה. גננת בחסד. עד כדי כך שהבת שלה התקבלה לעשות שירות לאומי בגן חצי פרטי אוטומטית.
 
את מציינת מאפייני אוטיזם מובהקים למדי אצלו

אבל הוא לא אוטיסט
אבל הוא לא אוטיסט, הפסיכולוג שאיבחן אותו אמר לי מפורשות שהוא לא, הוא גם רשם שומר על קשר עין. תודה לך על תגובתך הכנה, ואני באמת לא טומנת את רואשי בחול, אך יש חריגות ויש אי הבנה ושניהם דברים שונים. אני בטוחה שבתור אמא את הרגשת שישנה בעיה אצל הילד שלך ולכן את מקבלת את "הגזרה" אבל אני מרגישה שאין בעיה, שהיא לפחות לא כל כך עמוקה כפי שגורמים לה להיות, לדעתי העניין יצא לגמרה מהפרופורציות. ואני חושבת שהדבר שירגיע אותי הוא ללכת לאיבחון פסיכולוגי פרטי. שוב תודה לך על תשובתך.
את מציינת מאפייני אוטיזם מובהקים למדי אצלו
שלום לך, אינני מתיימרת לאבחן את בנך, על גבי הפורום , אך לדעתי את צריכה להגיע לאבחון פרטי, אצל מומחה לספקטרום האוטיסטי, ודי בדחיפות.. את מציינת מאפיינים של היפרלקסיה, שהם ההיפך מדיסלקסיה, והם אחד המאפיינים שרובנו מכירים, שהילדים עם הקושי התקשורתי מראים, כחלק מתחומי העניין המובהקים שלהם. גם בני בגיל שנתיים וחצי הקריא מספרים וחיפש אותם בשלטים, במכוניות, על הבתים ועוד. מגיל שלוש הוא גם הכיר ואהב אותיות... ולצערי הוא דווקא עמוק בספקטרום התקשורתי. לא כל ילד היפרלקסי הוא בטווח האוטיסטי, אך אם זה בולט והופך אובססיבי ולכל מצטרפת העובדה שהוא איננו שותף בפעילות החברתית בגן- הרי זה מצביע על קושי תקשורתי. ילדים עם לקות תקשורת מעדיפים דברים קבועים וברורים ובלתי משתנים וכאלה הם המספרים, הצבעים והאותיות. הם לרוב נמשכים גם למוסיקה והקשב שלהם למלל של דיבור שונה לחלוטין מהקשב המוסיקלי. יש להם נטייה לזכור בעל פה שירים, סיפורים ולהימשך לעולם של הדמויות המצויירות, הרבה יותר מאשר לעולם הדמויות שסביבם. הציטוטים האלה, היוצאים בהקשרים שרואה הילד, מאפיינים מאד את ילדי הספקטרום, בתפקוד הגבוה. יש להם לרוב זיכרון נהדר לסיפור, אבל זיכרון אמלל לגבי היכן הם השאירו את הצעצוע קודם.. קשב וריכוז- שינוי בקשב וריכוז, הוא מאפיין של הרבה ילדים- ADD, ADHD ,LD, PDD, ASD, SPD, DCD , DAMP ועוד ועוד. כדאי לבחון יחד עם זאת את העדפות המזון שלו, כי הרבה פעמים, ילדים אלה, נמשכים לפחמימות, ומעדיפים מוצרי חלב ופחמימות מתוקות, על פני מזונות בריאים יותר והעדפות אלו משפיעות משמעותית על יכולת הקשב שלהם. רובם לרוב ממעטים באכילת ירקות ויעדיפו עוד לחם\לחמניה, או מעדן, על פני כל דבר אחר. אצל ילדי הספקטרום התקשורתי , יש גם קשיים אחרים, בכוח שרירים ותכנון תנועה, ביכולת תכנון וסדר עדיפויות וארגון מחשבה ופעילות - מה שאנו קוראים תפקודים גבוהים של המוח. לחלקם יש נטייה ללמוד חוקים בעל פה ולהיות הכי מחוברים לחוקי הגן, עם קושי בגמישות מחשבתית. לעיתים יש להם דרכים מסויימות מאד לשחק במשחק וקושי רב לשנות חוקים לפי הצורך והם יעדיפו משחק דידקטי ליד שולחן ולא משחק חברתי בחצר. קשר עיין - לילדים רבים על הספקטרום יש קשר עין טוב, אך הוא איננו ממוקד באותם הנושאים שבני גילם ממקדים. ילד כזה יכול להכנס לגן ולסרוק במהירות את כל פינות המשחק, הצעצועים והמתקנים, אולם הוא לא יבחון את הילדים בגן, ולא ידע להסתכל על מעשיהם ועל תחומי העניין שלהם- כי הוא ממוקד בתחומי העניין שלו. אם תשאלי אותו למה ילד בוכה, הוא לרוב לא ידע, כי הוא כלל לא בוחן את הסיטואציות שסביבו. אם תשאלי אותו למה ילד כועס\נעלב\נפגע הוא יכול לענות מתוך המחשבות שלו על הסיטואציה, וכלל ללא קשר למה שקרה במציאות שסביבו. למה? כי קשה לו לראות ולבחון את הסיטואציות הקורות סביבו, מנקודת ראותם של הילדים, והוא עושה זאת רק מנקודת מבטו. זהו מאפיין אוטיסטי, של תיאוריית המיינד. האם הוא משתמש בג'סטות תקינות? אומר לא או כן עם הראש ו\או הכתפיים? משתמש בידיים בצורה נכונה כדי להדגים או להראות? שימוש בשפת גוף והבנת שפת הגוף אצל האחר, גם היא לקויה לרוב. חלק מהלקות "לראות" את הגסטות של האחר, כמו הפניית גב אליו, ליטוף הראש וכ"ו, קשור לחוסר ההיכרות שלהם וזה מאפיין רק של ילדי הספקטרום התקשורתי. עוד מאפיין של קשר העיין - הוא יכול להסתכל בעינייך, ובעיני הבודק, אך לא בעיני הילדים בני גילו ולכן זהו קשר עיין לא תפקודי. כדי ליצור קשר עיין אמיתי, צריך לתרגל איתו גם על מי להסתכל ולא רק על מה להסתכל . יכולת חברתית, היא יכולת המתפתחת ספונטנית ואם יש בה קושי- זה מחייב אבחון. מאפיינים שלה הם למשל יכולת הסתגלות לסביבה. ילד בגיל שלוש הנכנס לסביבה חדשה, בודק בה איך מתנהגים ומתאים את עצמו להתנהגות הסביבה. אוטומטית הוא יצפה בילדים ואם למשל הם שקטים, כי מקריאים סיפור או נמצאים בטקס- הוא יעשה כמוהם. ילד עם לקות תקשורת, לא תמיד יעשה זאת. לרוב - לא. ואצל חלק גדול מילדי הלקויות ההולכות איתם (קומורבידיות נפוצה לצערינו), שכבר מניתי למעלה, יש גם קשיים חברתיים, אולם הם בטלים בשישים לעומת קשיי ילדי הספקטרום התקשורתי. יכולות חברתיות מתפתחות מוקדם מאד ומתעצבות ונעשות מורכבות יותר ככל שהילד גדל. אם אינך רוצה להעבירו לחינוך המיוחד, את מוזמנת לאבחנו ולהצמיד לו סייעת תמודה, בעלת נסיון בשילוב חברתי, שתוכל לעזור לו, בגן הנוכחי לרכוש מיומנויות אלו. בכל מקרה, אבחון אצל איש מקצוע, כמו דר' רוני הגש, דר' זימן, דר' דיצה צחור, או מאבחנים נוספים המומחים באבחנה מבדלת לגבי לקויות התקשורת, חייב להיות אצל בנך וככל שתקדימי להתארגן ולעשות אבחון כזה, כך תוכלי לעזור לו יותר להתגבר על קשייו. כי טיפול ממוקד דורש גם אבחון ממוקד. בהתאם ל - DSM -4 הגדרה של אוטיזם מחייבת: אב - נורמליות תפקודית בשלשה תחומים מרכזיים, אשר סימניה מופיעים בשלוש השנים הראשונות לחיי הילד: התחום הראשון - לקות איכותית בהתפתחות של יחסי הגומלין החברתיים ולקויים בקשרים חברתיים הדדיים. * חוסר ניכר במודעות לקיום רגשות האחר- תיאוריית המיינד * העדר בקשה/בקשה לא תקינה לעידוד ברגעי מצוקה. * חוסר יכולת לחקות או יכולת חיקוי פגומה * משחק חברתי לא קיים או לא תקין. * ליקוי משמעותי ביכולת ליצור חברות עם בני הגיל. התחום השני - איחור או הפרעה בהתפתחות יכולת תקשורתית - שפתית. * קושי בפיתוח ושימוש בהתנהגות חברתית לא מילולית: מבט, הבעות פנים, שפת גוף. * עיכוב התפתחות הדיבור ו/או קושי בפיתוח דרכי ביטוי לא מילוליות חלופיות * קושי ליזום או לנהל שיחה * דיבור תבניתי, חזרתי וסטריאוטיפי (אקולליה) * שפה "אישית": לדוגמא: "מרק עוף" שפירושה "ללכת לסבתא" * הבנה מילולית של שפה וקושי בהבנת כוונות תקשורתיות התחום השלישי - דפוסי התנהגות, פעילות ותחומי עניין מוגבלים וסטריאוטיפיים * עיסוק יתר ו/או דפוסי עניין מוגבלים * היצמדות כפייתית לטקסים ושגרה – קושי בקבלת שינויים * תנועות חזרתיות וסטריאוטיפיות * התעסקות עם חלקי חפצים, או עם חלקים לא עיקריים או לא פונקציונליים של חפצים. לפחות 8 מתוך הסמפטומים הבאים חייבים להופיע אצל הילד. &
 

alscia

New member
קלעת בול

את מציינת מאפייני אוטיזם מובהקים למדי אצלו
שלום לך, אינני מתיימרת לאבחן את בנך, על גבי הפורום , אך לדעתי את צריכה להגיע לאבחון פרטי, אצל מומחה לספקטרום האוטיסטי, ודי בדחיפות.. את מציינת מאפיינים של היפרלקסיה, שהם ההיפך מדיסלקסיה, והם אחד המאפיינים שרובנו מכירים, שהילדים עם הקושי התקשורתי מראים, כחלק מתחומי העניין המובהקים שלהם. גם בני בגיל שנתיים וחצי הקריא מספרים וחיפש אותם בשלטים, במכוניות, על הבתים ועוד. מגיל שלוש הוא גם הכיר ואהב אותיות... ולצערי הוא דווקא עמוק בספקטרום התקשורתי. לא כל ילד היפרלקסי הוא בטווח האוטיסטי, אך אם זה בולט והופך אובססיבי ולכל מצטרפת העובדה שהוא איננו שותף בפעילות החברתית בגן- הרי זה מצביע על קושי תקשורתי. ילדים עם לקות תקשורת מעדיפים דברים קבועים וברורים ובלתי משתנים וכאלה הם המספרים, הצבעים והאותיות. הם לרוב נמשכים גם למוסיקה והקשב שלהם למלל של דיבור שונה לחלוטין מהקשב המוסיקלי. יש להם נטייה לזכור בעל פה שירים, סיפורים ולהימשך לעולם של הדמויות המצויירות, הרבה יותר מאשר לעולם הדמויות שסביבם. הציטוטים האלה, היוצאים בהקשרים שרואה הילד, מאפיינים מאד את ילדי הספקטרום, בתפקוד הגבוה. יש להם לרוב זיכרון נהדר לסיפור, אבל זיכרון אמלל לגבי היכן הם השאירו את הצעצוע קודם.. קשב וריכוז- שינוי בקשב וריכוז, הוא מאפיין של הרבה ילדים- ADD, ADHD ,LD, PDD, ASD, SPD, DCD , DAMP ועוד ועוד. כדאי לבחון יחד עם זאת את העדפות המזון שלו, כי הרבה פעמים, ילדים אלה, נמשכים לפחמימות, ומעדיפים מוצרי חלב ופחמימות מתוקות, על פני מזונות בריאים יותר והעדפות אלו משפיעות משמעותית על יכולת הקשב שלהם. רובם לרוב ממעטים באכילת ירקות ויעדיפו עוד לחם\לחמניה, או מעדן, על פני כל דבר אחר. אצל ילדי הספקטרום התקשורתי , יש גם קשיים אחרים, בכוח שרירים ותכנון תנועה, ביכולת תכנון וסדר עדיפויות וארגון מחשבה ופעילות - מה שאנו קוראים תפקודים גבוהים של המוח. לחלקם יש נטייה ללמוד חוקים בעל פה ולהיות הכי מחוברים לחוקי הגן, עם קושי בגמישות מחשבתית. לעיתים יש להם דרכים מסויימות מאד לשחק במשחק וקושי רב לשנות חוקים לפי הצורך והם יעדיפו משחק דידקטי ליד שולחן ולא משחק חברתי בחצר. קשר עיין - לילדים רבים על הספקטרום יש קשר עין טוב, אך הוא איננו ממוקד באותם הנושאים שבני גילם ממקדים. ילד כזה יכול להכנס לגן ולסרוק במהירות את כל פינות המשחק, הצעצועים והמתקנים, אולם הוא לא יבחון את הילדים בגן, ולא ידע להסתכל על מעשיהם ועל תחומי העניין שלהם- כי הוא ממוקד בתחומי העניין שלו. אם תשאלי אותו למה ילד בוכה, הוא לרוב לא ידע, כי הוא כלל לא בוחן את הסיטואציות שסביבו. אם תשאלי אותו למה ילד כועס\נעלב\נפגע הוא יכול לענות מתוך המחשבות שלו על הסיטואציה, וכלל ללא קשר למה שקרה במציאות שסביבו. למה? כי קשה לו לראות ולבחון את הסיטואציות הקורות סביבו, מנקודת ראותם של הילדים, והוא עושה זאת רק מנקודת מבטו. זהו מאפיין אוטיסטי, של תיאוריית המיינד. האם הוא משתמש בג'סטות תקינות? אומר לא או כן עם הראש ו\או הכתפיים? משתמש בידיים בצורה נכונה כדי להדגים או להראות? שימוש בשפת גוף והבנת שפת הגוף אצל האחר, גם היא לקויה לרוב. חלק מהלקות "לראות" את הגסטות של האחר, כמו הפניית גב אליו, ליטוף הראש וכ"ו, קשור לחוסר ההיכרות שלהם וזה מאפיין רק של ילדי הספקטרום התקשורתי. עוד מאפיין של קשר העיין - הוא יכול להסתכל בעינייך, ובעיני הבודק, אך לא בעיני הילדים בני גילו ולכן זהו קשר עיין לא תפקודי. כדי ליצור קשר עיין אמיתי, צריך לתרגל איתו גם על מי להסתכל ולא רק על מה להסתכל . יכולת חברתית, היא יכולת המתפתחת ספונטנית ואם יש בה קושי- זה מחייב אבחון. מאפיינים שלה הם למשל יכולת הסתגלות לסביבה. ילד בגיל שלוש הנכנס לסביבה חדשה, בודק בה איך מתנהגים ומתאים את עצמו להתנהגות הסביבה. אוטומטית הוא יצפה בילדים ואם למשל הם שקטים, כי מקריאים סיפור או נמצאים בטקס- הוא יעשה כמוהם. ילד עם לקות תקשורת, לא תמיד יעשה זאת. לרוב - לא. ואצל חלק גדול מילדי הלקויות ההולכות איתם (קומורבידיות נפוצה לצערינו), שכבר מניתי למעלה, יש גם קשיים חברתיים, אולם הם בטלים בשישים לעומת קשיי ילדי הספקטרום התקשורתי. יכולות חברתיות מתפתחות מוקדם מאד ומתעצבות ונעשות מורכבות יותר ככל שהילד גדל. אם אינך רוצה להעבירו לחינוך המיוחד, את מוזמנת לאבחנו ולהצמיד לו סייעת תמודה, בעלת נסיון בשילוב חברתי, שתוכל לעזור לו, בגן הנוכחי לרכוש מיומנויות אלו. בכל מקרה, אבחון אצל איש מקצוע, כמו דר' רוני הגש, דר' זימן, דר' דיצה צחור, או מאבחנים נוספים המומחים באבחנה מבדלת לגבי לקויות התקשורת, חייב להיות אצל בנך וככל שתקדימי להתארגן ולעשות אבחון כזה, כך תוכלי לעזור לו יותר להתגבר על קשייו. כי טיפול ממוקד דורש גם אבחון ממוקד. בהתאם ל - DSM -4 הגדרה של אוטיזם מחייבת: אב - נורמליות תפקודית בשלשה תחומים מרכזיים, אשר סימניה מופיעים בשלוש השנים הראשונות לחיי הילד: התחום הראשון - לקות איכותית בהתפתחות של יחסי הגומלין החברתיים ולקויים בקשרים חברתיים הדדיים. * חוסר ניכר במודעות לקיום רגשות האחר- תיאוריית המיינד * העדר בקשה/בקשה לא תקינה לעידוד ברגעי מצוקה. * חוסר יכולת לחקות או יכולת חיקוי פגומה * משחק חברתי לא קיים או לא תקין. * ליקוי משמעותי ביכולת ליצור חברות עם בני הגיל. התחום השני - איחור או הפרעה בהתפתחות יכולת תקשורתית - שפתית. * קושי בפיתוח ושימוש בהתנהגות חברתית לא מילולית: מבט, הבעות פנים, שפת גוף. * עיכוב התפתחות הדיבור ו/או קושי בפיתוח דרכי ביטוי לא מילוליות חלופיות * קושי ליזום או לנהל שיחה * דיבור תבניתי, חזרתי וסטריאוטיפי (אקולליה) * שפה "אישית": לדוגמא: "מרק עוף" שפירושה "ללכת לסבתא" * הבנה מילולית של שפה וקושי בהבנת כוונות תקשורתיות התחום השלישי - דפוסי התנהגות, פעילות ותחומי עניין מוגבלים וסטריאוטיפיים * עיסוק יתר ו/או דפוסי עניין מוגבלים * היצמדות כפייתית לטקסים ושגרה – קושי בקבלת שינויים * תנועות חזרתיות וסטריאוטיפיות * התעסקות עם חלקי חפצים, או עם חלקים לא עיקריים או לא פונקציונליים של חפצים. לפחות 8 מתוך הסמפטומים הבאים חייבים להופיע אצל הילד. &
קלעת בול
זה ממש הילד שלי, קלעת בול, אותם המאפיינים כולם. איפו אני יכולה לאבחן אותו? האם את מכירה מישהו מסביבת חדרה?
 

אור לנו

New member
אני שמחה מאוד שהחלטת ללכת לאבחון

קלעת בול
זה ממש הילד שלי, קלעת בול, אותם המאפיינים כולם. איפו אני יכולה לאבחן אותו? האם את מכירה מישהו מסביבת חדרה?
אני שמחה מאוד שהחלטת ללכת לאבחון
ומזמינה אותך להיכנס לפורום שבקישור המצורף, שם תמצאי בית חם ומענה לכל השאלות כולל איפה לאבחן. נכנסים אלינו לפורום גם אנשים שרק חושדים באוטיזם כך שאל לך להרגיש מאויימת, כולל אנשים שאחרי אבחון התברר שילדם אינו שייך לספקטרום. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=612 בהצלחה
 
אני שמחה שקלעתי וזה רלונטי עבורך

קלעת בול
זה ממש הילד שלי, קלעת בול, אותם המאפיינים כולם. איפו אני יכולה לאבחן אותו? האם את מכירה מישהו מסביבת חדרה?
אני שמחה שקלעתי וזה רלונטי עבורך
שלום לך alscia, אני שמחה שיכולתי לשקף לך חלק מהקשיים של בנך. זה כל כך חשוב לראות גם את היכולות הנפלאות והנהדרות וגם להבין את הקשיים. אם את חשה שהגננת וצוות הגן הנוכי עוזר לו להשתלב ומתאמץ באמת עבורו, עדיין חשוב להכניס לו סייעת עם נסיון, עוד השנה. התחום התקשורתי הוא רחב ומגוון ויש בו הרבה ילדים כפי שתיארתי. יש כיום הרבה יותר ידע בתחום וגם נסיון מתוך עשייה. אינני מכירה מאבחן\נת באיזור חדרה, אך אני בהחלא מציעה לך להגיע אל מאבחנים מנוסים מאיזור המרכז. כיום יש הרבה תורים, אצל אנשי המקצוע הטובים יותר, אך דיצה צחור, מנהלת היחידה ההתפתחותית ללקויות תקשורת באסף הרופא, היא אחת הטובות שבהם. יש גם את דר' רוני יורן הגש מנס ציונה ויש עוד. כדאי לך לחפש מידע על אספרגר, ואם תרצי, אני מכירה קלינאית תקשורת, מאיזור חדרה שגם היא מנוסה בתחום זה. אולי היא תוכל לתת לך מידע נוסף על איזורך. אנא, אל תהססי להכנס אל הפורום שלנו, 612 בתפוז.
 
קלעת בול

אני שמחה שקלעתי וזה רלונטי עבורך
שלום לך alscia, אני שמחה שיכולתי לשקף לך חלק מהקשיים של בנך. זה כל כך חשוב לראות גם את היכולות הנפלאות והנהדרות וגם להבין את הקשיים. אם את חשה שהגננת וצוות הגן הנוכי עוזר לו להשתלב ומתאמץ באמת עבורו, עדיין חשוב להכניס לו סייעת עם נסיון, עוד השנה. התחום התקשורתי הוא רחב ומגוון ויש בו הרבה ילדים כפי שתיארתי. יש כיום הרבה יותר ידע בתחום וגם נסיון מתוך עשייה. אינני מכירה מאבחן\נת באיזור חדרה, אך אני בהחלא מציעה לך להגיע אל מאבחנים מנוסים מאיזור המרכז. כיום יש הרבה תורים, אצל אנשי המקצוע הטובים יותר, אך דיצה צחור, מנהלת היחידה ההתפתחותית ללקויות תקשורת באסף הרופא, היא אחת הטובות שבהם. יש גם את דר' רוני יורן הגש מנס ציונה ויש עוד. כדאי לך לחפש מידע על אספרגר, ואם תרצי, אני מכירה קלינאית תקשורת, מאיזור חדרה שגם היא מנוסה בתחום זה. אולי היא תוכל לתת לך מידע נוסף על איזורך. אנא, אל תהססי להכנס אל הפורום שלנו, 612 בתפוז.
קלעת בול
תיארת את הילד המיוחד והמדהים שלה.
 

alscia

New member
הוא באמת מדהים

קלעת בול
תיארת את הילד המיוחד והמדהים שלה.
הוא באמת מדהים
מכל הבחינות. כאשר אני רואה את הילדים היום (כמו את בני בן ה5) אני באמת רואה סך הכל ילדים. הם שובבים, קנאים, חמודים וכל אחד בעל אופי אחר. את המדהים שלי אני רואה בדיוק באותו האור אני לא רואה אותו שונה הוא גם מקנא הוא גם משתובב בצורה הכי חמודה שיש.
 
טירוף, טירוף, פשוט טירוף!!!!!!!!!!!

את מציינת מאפייני אוטיזם מובהקים למדי אצלו
שלום לך, אינני מתיימרת לאבחן את בנך, על גבי הפורום , אך לדעתי את צריכה להגיע לאבחון פרטי, אצל מומחה לספקטרום האוטיסטי, ודי בדחיפות.. את מציינת מאפיינים של היפרלקסיה, שהם ההיפך מדיסלקסיה, והם אחד המאפיינים שרובנו מכירים, שהילדים עם הקושי התקשורתי מראים, כחלק מתחומי העניין המובהקים שלהם. גם בני בגיל שנתיים וחצי הקריא מספרים וחיפש אותם בשלטים, במכוניות, על הבתים ועוד. מגיל שלוש הוא גם הכיר ואהב אותיות... ולצערי הוא דווקא עמוק בספקטרום התקשורתי. לא כל ילד היפרלקסי הוא בטווח האוטיסטי, אך אם זה בולט והופך אובססיבי ולכל מצטרפת העובדה שהוא איננו שותף בפעילות החברתית בגן- הרי זה מצביע על קושי תקשורתי. ילדים עם לקות תקשורת מעדיפים דברים קבועים וברורים ובלתי משתנים וכאלה הם המספרים, הצבעים והאותיות. הם לרוב נמשכים גם למוסיקה והקשב שלהם למלל של דיבור שונה לחלוטין מהקשב המוסיקלי. יש להם נטייה לזכור בעל פה שירים, סיפורים ולהימשך לעולם של הדמויות המצויירות, הרבה יותר מאשר לעולם הדמויות שסביבם. הציטוטים האלה, היוצאים בהקשרים שרואה הילד, מאפיינים מאד את ילדי הספקטרום, בתפקוד הגבוה. יש להם לרוב זיכרון נהדר לסיפור, אבל זיכרון אמלל לגבי היכן הם השאירו את הצעצוע קודם.. קשב וריכוז- שינוי בקשב וריכוז, הוא מאפיין של הרבה ילדים- ADD, ADHD ,LD, PDD, ASD, SPD, DCD , DAMP ועוד ועוד. כדאי לבחון יחד עם זאת את העדפות המזון שלו, כי הרבה פעמים, ילדים אלה, נמשכים לפחמימות, ומעדיפים מוצרי חלב ופחמימות מתוקות, על פני מזונות בריאים יותר והעדפות אלו משפיעות משמעותית על יכולת הקשב שלהם. רובם לרוב ממעטים באכילת ירקות ויעדיפו עוד לחם\לחמניה, או מעדן, על פני כל דבר אחר. אצל ילדי הספקטרום התקשורתי , יש גם קשיים אחרים, בכוח שרירים ותכנון תנועה, ביכולת תכנון וסדר עדיפויות וארגון מחשבה ופעילות - מה שאנו קוראים תפקודים גבוהים של המוח. לחלקם יש נטייה ללמוד חוקים בעל פה ולהיות הכי מחוברים לחוקי הגן, עם קושי בגמישות מחשבתית. לעיתים יש להם דרכים מסויימות מאד לשחק במשחק וקושי רב לשנות חוקים לפי הצורך והם יעדיפו משחק דידקטי ליד שולחן ולא משחק חברתי בחצר. קשר עיין - לילדים רבים על הספקטרום יש קשר עין טוב, אך הוא איננו ממוקד באותם הנושאים שבני גילם ממקדים. ילד כזה יכול להכנס לגן ולסרוק במהירות את כל פינות המשחק, הצעצועים והמתקנים, אולם הוא לא יבחון את הילדים בגן, ולא ידע להסתכל על מעשיהם ועל תחומי העניין שלהם- כי הוא ממוקד בתחומי העניין שלו. אם תשאלי אותו למה ילד בוכה, הוא לרוב לא ידע, כי הוא כלל לא בוחן את הסיטואציות שסביבו. אם תשאלי אותו למה ילד כועס\נעלב\נפגע הוא יכול לענות מתוך המחשבות שלו על הסיטואציה, וכלל ללא קשר למה שקרה במציאות שסביבו. למה? כי קשה לו לראות ולבחון את הסיטואציות הקורות סביבו, מנקודת ראותם של הילדים, והוא עושה זאת רק מנקודת מבטו. זהו מאפיין אוטיסטי, של תיאוריית המיינד. האם הוא משתמש בג'סטות תקינות? אומר לא או כן עם הראש ו\או הכתפיים? משתמש בידיים בצורה נכונה כדי להדגים או להראות? שימוש בשפת גוף והבנת שפת הגוף אצל האחר, גם היא לקויה לרוב. חלק מהלקות "לראות" את הגסטות של האחר, כמו הפניית גב אליו, ליטוף הראש וכ"ו, קשור לחוסר ההיכרות שלהם וזה מאפיין רק של ילדי הספקטרום התקשורתי. עוד מאפיין של קשר העיין - הוא יכול להסתכל בעינייך, ובעיני הבודק, אך לא בעיני הילדים בני גילו ולכן זהו קשר עיין לא תפקודי. כדי ליצור קשר עיין אמיתי, צריך לתרגל איתו גם על מי להסתכל ולא רק על מה להסתכל . יכולת חברתית, היא יכולת המתפתחת ספונטנית ואם יש בה קושי- זה מחייב אבחון. מאפיינים שלה הם למשל יכולת הסתגלות לסביבה. ילד בגיל שלוש הנכנס לסביבה חדשה, בודק בה איך מתנהגים ומתאים את עצמו להתנהגות הסביבה. אוטומטית הוא יצפה בילדים ואם למשל הם שקטים, כי מקריאים סיפור או נמצאים בטקס- הוא יעשה כמוהם. ילד עם לקות תקשורת, לא תמיד יעשה זאת. לרוב - לא. ואצל חלק גדול מילדי הלקויות ההולכות איתם (קומורבידיות נפוצה לצערינו), שכבר מניתי למעלה, יש גם קשיים חברתיים, אולם הם בטלים בשישים לעומת קשיי ילדי הספקטרום התקשורתי. יכולות חברתיות מתפתחות מוקדם מאד ומתעצבות ונעשות מורכבות יותר ככל שהילד גדל. אם אינך רוצה להעבירו לחינוך המיוחד, את מוזמנת לאבחנו ולהצמיד לו סייעת תמודה, בעלת נסיון בשילוב חברתי, שתוכל לעזור לו, בגן הנוכחי לרכוש מיומנויות אלו. בכל מקרה, אבחון אצל איש מקצוע, כמו דר' רוני הגש, דר' זימן, דר' דיצה צחור, או מאבחנים נוספים המומחים באבחנה מבדלת לגבי לקויות התקשורת, חייב להיות אצל בנך וככל שתקדימי להתארגן ולעשות אבחון כזה, כך תוכלי לעזור לו יותר להתגבר על קשייו. כי טיפול ממוקד דורש גם אבחון ממוקד. בהתאם ל - DSM -4 הגדרה של אוטיזם מחייבת: אב - נורמליות תפקודית בשלשה תחומים מרכזיים, אשר סימניה מופיעים בשלוש השנים הראשונות לחיי הילד: התחום הראשון - לקות איכותית בהתפתחות של יחסי הגומלין החברתיים ולקויים בקשרים חברתיים הדדיים. * חוסר ניכר במודעות לקיום רגשות האחר- תיאוריית המיינד * העדר בקשה/בקשה לא תקינה לעידוד ברגעי מצוקה. * חוסר יכולת לחקות או יכולת חיקוי פגומה * משחק חברתי לא קיים או לא תקין. * ליקוי משמעותי ביכולת ליצור חברות עם בני הגיל. התחום השני - איחור או הפרעה בהתפתחות יכולת תקשורתית - שפתית. * קושי בפיתוח ושימוש בהתנהגות חברתית לא מילולית: מבט, הבעות פנים, שפת גוף. * עיכוב התפתחות הדיבור ו/או קושי בפיתוח דרכי ביטוי לא מילוליות חלופיות * קושי ליזום או לנהל שיחה * דיבור תבניתי, חזרתי וסטריאוטיפי (אקולליה) * שפה "אישית": לדוגמא: "מרק עוף" שפירושה "ללכת לסבתא" * הבנה מילולית של שפה וקושי בהבנת כוונות תקשורתיות התחום השלישי - דפוסי התנהגות, פעילות ותחומי עניין מוגבלים וסטריאוטיפיים * עיסוק יתר ו/או דפוסי עניין מוגבלים * היצמדות כפייתית לטקסים ושגרה – קושי בקבלת שינויים * תנועות חזרתיות וסטריאוטיפיות * התעסקות עם חלקי חפצים, או עם חלקים לא עיקריים או לא פונקציונליים של חפצים. לפחות 8 מתוך הסמפטומים הבאים חייבים להופיע אצל הילד. &
טירוף, טירוף, פשוט טירוף!!!!!!!!!!!
יאללה, אני אוטיסטית גאה ומאוד מאושרת. אמא יקרה, אם תלכי לכיוון הזה תגרמי לילד שלך עוול נורא ותחושה כאילו משהו לא בסדר אצלו ודורש תיקון בעוד שכל התכונות המתוארות כאן הן מופלאות.
 

shani74

New member
נועה, את כאילו פועלת תחת ההנחה

טירוף, טירוף, פשוט טירוף!!!!!!!!!!!
יאללה, אני אוטיסטית גאה ומאוד מאושרת. אמא יקרה, אם תלכי לכיוון הזה תגרמי לילד שלך עוול נורא ותחושה כאילו משהו לא בסדר אצלו ודורש תיקון בעוד שכל התכונות המתוארות כאן הן מופלאות.
נועה, את כאילו פועלת תחת ההנחה
שהילד יישלח לאיזה מוסד סגור שבו יפמפמו לו כל היום "אתה אוטיסט! אתה לא בסדר! אתה לא כמו כולם!", בעוד הילד אפילו לא בגיל שהוא ממש מסוגל להשוות את עצמו לאחרים, ומבחינתו הוא הולך לאיזה חוג עם ילדים אחרים או עם מבוגרים, שמשחקים איתו, שרים איתו, וכו'. אין שום סיבה שהוא יחוש שמשהו לא בסדר אצלו, והשאלה האם להגיד לילד שיש לו קשיים או לא זוכה למענה שונה אצל כל הורה. לעומת זאת, את מעדיפה שהוא יצבור פער וקשיים, וכשיום אחד הוא ינסה להתקרב לילדים האחרים הוא יחוש שאין לו שום דבר במשותף איתם, וגם אם הוא ינסה ליצור איתם קשר הם ידחו אותו. יתכן שהוא ימצא בכיתתו ילד עם תחומי עניין דומים (ואולי גם קשיים דומים) ויצליח להתחבר איתו - אבל זה עניין של מזל - ויתכן שהוא יצליח להתקבל לכיתת מחוננים ואז שוב אולי ימצא חברים שדומים לו. אבל מה אם לא? למה לא לעזור לו להשתלב בכל מקום? זה לא אומר שהוא יפסיק להיות חכם ויפסיק להתעניין בתחומי העניין שלו - אלא שכשהוא יימצא בסיטואציה החברתית המתאימה הוא יוכל ליהנות ולהפיק גם ממנה את המירב. ושוב אני שואלת - למה את חושבת שרצוי ללמד ילד לקרוא אם הוא לא למד לבד עד גיל 6, אבל את לא חושבת שרצוי ללמד אותו להסתדר בחברה ולהפיק הנאה מחברת בני גילו אם הוא לא למד לבד עד גיל שנתיים-שלוש, שהוא הגיל שבו רוב הילדים לומדים את זה?
 
אי אפשר לחיות בחברה בה אנו חיים

נועה, את כאילו פועלת תחת ההנחה
שהילד יישלח לאיזה מוסד סגור שבו יפמפמו לו כל היום "אתה אוטיסט! אתה לא בסדר! אתה לא כמו כולם!", בעוד הילד אפילו לא בגיל שהוא ממש מסוגל להשוות את עצמו לאחרים, ומבחינתו הוא הולך לאיזה חוג עם ילדים אחרים או עם מבוגרים, שמשחקים איתו, שרים איתו, וכו'. אין שום סיבה שהוא יחוש שמשהו לא בסדר אצלו, והשאלה האם להגיד לילד שיש לו קשיים או לא זוכה למענה שונה אצל כל הורה. לעומת זאת, את מעדיפה שהוא יצבור פער וקשיים, וכשיום אחד הוא ינסה להתקרב לילדים האחרים הוא יחוש שאין לו שום דבר במשותף איתם, וגם אם הוא ינסה ליצור איתם קשר הם ידחו אותו. יתכן שהוא ימצא בכיתתו ילד עם תחומי עניין דומים (ואולי גם קשיים דומים) ויצליח להתחבר איתו - אבל זה עניין של מזל - ויתכן שהוא יצליח להתקבל לכיתת מחוננים ואז שוב אולי ימצא חברים שדומים לו. אבל מה אם לא? למה לא לעזור לו להשתלב בכל מקום? זה לא אומר שהוא יפסיק להיות חכם ויפסיק להתעניין בתחומי העניין שלו - אלא שכשהוא יימצא בסיטואציה החברתית המתאימה הוא יוכל ליהנות ולהפיק גם ממנה את המירב. ושוב אני שואלת - למה את חושבת שרצוי ללמד ילד לקרוא אם הוא לא למד לבד עד גיל 6, אבל את לא חושבת שרצוי ללמד אותו להסתדר בחברה ולהפיק הנאה מחברת בני גילו אם הוא לא למד לבד עד גיל שנתיים-שלוש, שהוא הגיל שבו רוב הילדים לומדים את זה?
אי אפשר לחיות בחברה בה אנו חיים
בלי לדעת קרוא וכתוב. אפשר, אבל בצורה אומללה ביותר. מה שאומר שלא הייתי מתרגשת יותר מדי מזה שילד שסיים כיתה א' עדיין לא שולט במיומנות אבל בכיתה ב' הייתי דואגת שילמד. "אוטיסט" כמו זה המתואר בהודעה של פינץ מעלינו יכול לחיות חיים שרבים חולמים עליהם - גם כילד, אם רק יתנו לו להתפתח בדרכו היחודית לו. לא רואה מטרה נעלה ב"להשתלב בכל מקום".
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה