יש ממוצע, השונות גדולהסליחה, נועה, אבל זה ממש ממש לא נכון !
מאיפה את מביאה את זה ? יש שלבי התפתחות שילדים עוברים, ואם ילד בגיל מסויים לא מראה סימנים שהוא עבר את השלב - צריך לבדוק למה, כי אולי יש בעיה. גננות ערות לזה, זה תפקידן להתריע על כך. למשל, בגיל מסויים ילד אמור להתחיל לצייר. אם הוא לא מצייר בודקים למה. לפעמים הכל בסדר - לפעמים לא. בקישורים חברתיים בפירוש יש שלבים. לא צריך להיות פסיכולוג גדול כדי לראות את זה. כל מי שהיה לו ילד ראה את זה. בהתחלה הילד לא יוצר קשרים עם ילדים ואנשים אחרים מחוץ למשפחתו - בגיל 3 (בערך) זה מתחיל להשתנות. כמו כל שלב התפתחותי - כל ילד עובר אותו בגיל קצת אחר. ובהחלט ייתכן שילד מסויים יגיע לזה רק בגיל 5. אבל כל ילד שמפגין חריגה בתחום הזה זכאי לאבחון וטיפול.
נועה, את קובעת דעות נחרצותיש ממוצע, השונות גדולה
גם בקצב ההתפתחות בתחומים השונים. וכן, אין שום דבר שאם לא יקרה או ייעשה עכשיו יזיק לגיל 6 או לחיים הבוגרים. בשביל שאבחונים ישקפו טוב יותר כדאי לחכות קצת (ולדעתי, גם לשנות את התנאים הסביבתיים).
את מכניסה לפי מילים שלא אמרתינועה, את קובעת דעות נחרצות
שעלולות ממש לפגוע באנשים, בלי שמץ של ידע בתחום. אם יש משהו שיודעים לגבי הספקטרום האוטיסטי הוא שככל שהאבחון נעשה מהר יותר ושהטיפול ניתן מוקדם יותר, כך סיכויי ההצלחה עולים. אז את יכולה לעצום עיניים ולהגיד שבמקרה האבחון של כל הילדים האלה היה שגוי, והם בעצם לא היו בספקטרום - אבל את טועה. והרבה מהילדים שמטופלים מוקדם יוצאים אפילו ללא תיוג - פשוט משנים את האבחון, מפסיקים את הקיצבה, והם ממשיכים לחינוך הרגיל (או למסגרות המחוננים) וזהו. וכן, אם תשני את התנאים הסביבתיים לתנאים שבדיוק מתאימים לטיפול בבעיות שלו, הילד יתקדם - אבל זו בדיוק הנקודה וזה בדיוק מה שעושים (או לפחות מנסים לעשות) - להבטיח שהתנאים הסביבתיים יקדמו את הילד (וזה לא אומר בהכרח גן שפתי או תקשורתי, זה יכול גם לומר מסגרת אחרת מתאימה - אפילו גן רגיל עם יחס מספרי קצת יותר טוב מגננת אחת וסייעת אחת על 35 ילדים - אבל צריך לדאוג לכך שהמסגרת באמת תתאים לילד עם הצרכים המסוימים האלה, ולא לסמוך על המזל). אגב, אני לא בעד אבחון בכל מחיר, בטח לא על ידי המדינה - ולדעתי אם אין בעיות כלכליות, האם יכולה לוותר על שירותי המדינה ולנסות למצוא לבד את העזרה הדרושה (בין אם מדובר בפסיכולוג פרטי, גן פרטי טוב עם הרבה כוח אדם, קלינאית תקשורת, וכו'). אבל אני נגד התעלמות מהבעייה.
לא, לא כןאת מכניסה לפי מילים שלא אמרתי
ולא אסביר את עצמי שוב בפעם ה1000. זה שאני חושבת שילד שיודע לדבר ולתקשר ועושה זאת עם הקרובים אליו הוא לא כזה שחייבים לרוץ איתו לאבחון בהול לפני גיל 4 רק כי הוא משחק רק עם עצמו בגן (ולו כי בניגוד לילד שמאפיינים אוטיסטיים באים אצלו לידי ביטוי גם בבית, לא ברור כמה ברור וכמה מועיל יהיה כאן האבחון) לא אומר שאני מאמינה שאין חיה כזו ספקטרום אוטיסטי. אגב, את עצמך לא מדברת מתוך ידע רב. הלא כן?
אבל את אומרת דברים שגוייםלא, לא כן
הידע שלי בתחום לא מועט. לא הייתי מרשה לעצמי לומר טענות בלתי מבוססות בתחום כל כך חשוב שעלול כל כך להשפיע על עתידו של ילד. ויש עוד הבדל אחד בינינו - לי יש ילדה, שנכחתי בכל שלב בחייה, ואני מסתובבת הרבה בקרב ילדים בגיל הזה - אני לא מעלה ספקולציות לגבי איך אני הייתי בגיל 2-4. וקשר טוב של ילד עם בני המשפחה לא שולל את היותו בספקטרום - והקשר עם בני המשפחה יכול להמשיך להיות טוב גם עד גיל מבוגר - בעוד כשהוא יוצא לעולם ולחברה אין לו מושג איך להתנהג, ואיך להתאים את עצמו לאנשים שאינם בני המשפחה שלו, שהדאגה לו לא נמצאת בראש מעייניהם, שאינם מנסים להתאים את עצמם אליו ושאינם מבינים כל סימן שלו.
את צודקת, זו שפהאבל את אומרת דברים שגויים
או לכל הפחות - חלקיים מאוד. קשר טוב ותקין לחלוטין עם בני המשפחה אולי לא שולל הימצאות בספקטרום, אבל כן מוציא אותו מהמקרים שלדברייך "ידוע שכמה שיותר מוקדם ככה סיכויי הההצלחה...". כמו כן, לילד ללא לקות תקשורתית לא תהיה שום בעיה עם יצירת אינטראקציות רצויות לו בגיל 6 - גם אם בכלל לא הלך לגן. בניגוד לטענותייך - כישורים חברתיים בסיסיים הם לא דבר שצריך ללמד ולהקנות אחרת אין שום סיכוי וככל שעובר הזמן ככה צוברים יותר פיגור. זו פשוט שפה, בסיסית ופשוטה (לעומת שפות הדיבור) וילדים ללא קשיים - מאוד טובים בקליטת שפות. בגיל 10 בישראל לא תדעי פתאום לדבר סינית, אבל אילו עברה משפחתך לסין כשהיית בת 4 או 5 מבלי שידעת קודם מילה בסינית תוך כלום זמן של חשיפה לשפה כבר היית מדברת כמו ילידה (כאשר להורים שלך היה קשה יותר).
אנחנו מדברות בכללי ובמנותק מהמקרה?את צודקת, זו שפה
וזו בדיוק השפה שילד עם לקות תקשורתית מתקשה ללמוד, ושכדאי לעזור לו ללמוד אותה כמה שיותר מוקדם - הבעייה היחידה היא שאת לא מבינה שגם ילד שמדבר ויוצר אינטראקציה עם המשפחה שלו יכול עדיין להיות עם לקות תקשורתית, ועדיין להיות מקודם ע"י טיפול בשנים המוקדמות - כי גם אם הדיבור שלו מושלם, ו"כמו של פרופסור", עדיין חסרים לו הרבה פעמים, רק לדוגמא, מרכיבים לא מילוליים של השפה, שהם חלק מאוד חשוב של התקשורת בין בני אדם, ושל השפה החברתית - קריאת הבעות פנים ושפת גוף של אנשים, אינטונציות של דיבור, הבנת כוונות סמויות של הדובר ובכלל רכיבים של שפה שאינם רק העברת מידע פרופר מאדם לאדם, וכו'.
אז זהו, שכשתלמה תיארה לאמאאנחנו מדברות בכללי ובמנותק מהמקרה?
לא ניסיתי להחיל כלל, התייחסתי רק למה שנאמר כאן. ממה שתואר כאן אין לילד שום סממן אוטיסטי וכל מה שהחשיד אותו כבעל לקות תקשורתית הוא שאיננו יוצר קשר בגן אלא נמצא רק עם עצמו. ילד ללא סממנים מובהקים של לקות תקשורת יהיה קשה לאבחן בגיל הזה כסובל מלקות תקשורת. מה שלא בעייתי כי ההבדל בין גיל 4 לגיל 5 ממילא לא משמעותי כשמדובר במקרים מהסוגים האלה.
תלמה תיארה את הילד המחונן מהספריםאז זהו, שכשתלמה תיארה לאמא
את הסממנים של לקות תקשורתית, האמא אמרה שהם מתאימים בדיוק לבן שלה - כך שתרשי לי להטיל ספק בקושי לאבחן אותו. ותפסיקי להגיד סתם שהבדל של שנה הוא לא משמעותי - ההבדל מאוד משמעותי - ההבדל בין גיל 14 ל-15 אולי פחות משמעותי, אבל בגילאים הקטנים כל שנה חשובה מאוד.
מה שאת לא מבינהתלמה תיארה את הילד המחונן מהספרים
ואת זה באמת לא קשה לאבחן. למעשה, בהגדרה פחות או יותר, זה הילד ה"מאובחן" על ידי סביבתו. לא אפסיק להגיד משום שזו המציאות. בדיוק משום שבין גיל 4 לגיל 6 ובין גיל 5 לגיל 6 ילדים עושים קפיצות כ"כ גדולות - פשוט אין טעם לרוץ לאבחון כשלא ההורים ולא הגננת יכולים לספק אינפורמציה.
אז את מסכימה איתימה שאת לא מבינה
זה שהקפיצות האלה לא קורות מעצמן - הן קורות אחרי שהילד נחשף לחוויות שונות, ומפנה את תשומת לבו לחוויות האלה. ילד שמתקשה להפנות לבד את תשומת לבו לדברים האלה - צריך לסייע לו. זה יכול לקרות במזל על ידי כך שהוא ייחשף לחוויות הנכונות שימשכו אותו כן לפנות לאנשים שמדברים אליו, וכן לנסות להבין את נקודת המבט שלהם, וכו', ואפשר גם לעשות את זה במכוון, תוך שימוש בניסיון שנצבר במשך השנים בטיפול בילדים בעלי לקות תקשורתית, וגם על ידי חיפוש גן שמתאים בדיוק לצרכים שלו (ויכול, אכן, להיות גן רגיל עם הגננת המתאימה, ועם הסייעות המתאימות וכו'). אני מבינה שקשה לך לקבל שבמי שנחשב פעם לגאון מוזר (ולא, לא כל הגאונים מוזרים, ולא כולם עונים לכל הקריטריונים שתלמה ציינה - אבל אכן רבים מהם כן), מצאו כל מיני נקודות שהביאו לחלק של המוזרות ושל האי התאמה לחברה, ובהן מנסים לסייע לילדים. לא מנסים לקחת מהם את הגאונות או את תחומי העניין (וברור שתחומי עניין שמתמקדים בהם מאוד יכולים להביא מהר יותר למומחיות באותם נושאים ולהבנה מעמיקה שלהם, וזה דבר חיובי) - רק לאפשר להם להסתדר בחברה ואולי להיות קצת יותר מאושרים (גם בשנות בית הספר), לא רק גאונים.
טוב, כנראה שגם מתמטיקאיתאז את מסכימה איתי
שתלמה אפיינה בהודעתה את ה"גאונים המוזרים"? (שאלה בדיוק המחוננים מהספרים). אם את רואה בכל המחוננים בעלי החריגות בעלי לקויות תקשורת, או ברובם, אז נראה לי שיש בינינו פער שלא ניתן לגישור ומוטב שנפרוש בשיא. וכן, הקפיצות האלה לחלוטין קורות "מעצמן" (עד כמה שיש לדבר משמעות). בדיוק כמו אצל הילד שעד גיל שנתיים לא אמר מילה ופתאום מתחיל לדבר במשפטים שלמים ובצורה קולחת. ילדים עושים קפיצות התפתחויות גם ללא התערבות. כל הזמן.
שני, חבל על הטוניםטוב, כנראה שגם מתמטיקאית
שאמורה להיות רציונלית, יכולה להאמין בניסים. כמו שילד פתאום מתחיל לדבר סתם כך, ולא כי הוא במשך שנתיים הקשיב לאנשים מדברים וכך למד מהם את השפה ואת חוקיה. זו ההתערבות שהייתה פה - הסתובבו סביבו אנשים שדיברו אליו, והוא הקשיב להם וקלט למה הם מתייחסים - כשנתנו לו צ'יפס הם אמרו לו "הנה צ'יפס" או אמרו אחד לשני "תעביר את הצ'יפס", כשהם הקריאו לו ספר עם תמונות הוא למד לקשר בין התמונה למילה, וכו'. אם היה לך ילד היית רואה את זה קורה. באותה צורה הילד לומד גם את השפה החברתית, אם הוא מכוונן עצמו אליה, באופן טבעי - ההבדל הוא שילדים עם לקות תקשורתית לא "מקשיבים" לשפה החברתית, ולא מבינים שהיא שימושית להם - לכן מנסים לתת להם את ההתערבות שתכוונן אותם לשפה הזו, כדי שהם יוכלו ללמוד אותה כמו שאר הילדים. אם ינסו ללמוד אותה בגיל 6, הם מאוד יתקשו בכך. אז אולי הם יגדלו ויחשבו שכל העולם מלא מטומטמים ויכנו את עצמם מיזנטרופים, ואולי הם יהיו חסרי בטחון וירגישו לא בנוח בארועים חברתיים, וכו' - אבל אולי מישהו יתערב ויעזור להם בגיל צעיר, והם יוכלו להשתלב בחברה כמו כולם, בלי שום צורך לאבד את ייחודיותם או את גאונותם. ולא, אני לא חושבת שכל המחוננים בעלי החריגות הם בעלי לקויות תקשורת, רק שרבים מהם (אלה שעונים על הקריטריונים שתלמה ציינה) הם כאלה. ואם נוח לך יותר להגדיר את הלקות התקשורתית כשונות או חריגות תקשורתית, שיבושם לך.
לא ברור לישני, חבל על הטונים
כמו שכבר אמרתי - לעולם לא מוקדם מכדי לטפל בשום קושי, אלא שלילדים שאפיינה תלמה וכמותם לילד המדובר - בכלל לא ברור מדוע יש קושי כלשהו. כמו הילד שלומד לדבר, כך גם הילד שאיננו אקטיבי חברתית בגן לא נמצא בואקום. כאשר הוא ירצה - הוא יפעל.
כן, אני זוכרת את היום הזהאומר בקצרה
אין שום דבר שהילד יעשה או לא יעשה בגיל שנתיים-שלוש שניתן לומר שישפיע על תפקודו כאדם בוגר, גם לא על תפקודו בגיל 6. זה שהילד לא מתנהג כמו רוב בני גילו בחברתם לא אומר שהוא סובל משום קושי שהוא, רק אומר שהוא שונה.
כנראה.כן, אני זוכרת את היום הזה
שפתאום בגיל 10, למרות שמעולם לא שמעתי מילה בסינית, וכל פעם שנתקלתי בסיני ברחתי למקום אחר, הופ! ידעתי לדבר סינית באופן מושלם, כמו כל סיני בגיל 10. כנראה זה היה טבוע בי והייתי פשוט צריכה לגדול מספיק עד שזה ייצא.
לא מסכימה להגדרת המקרה.אז לדעתי את טועה
כמו שלא תקחי ילד שלא היה מעולם בבית ספר ולא יודע לקרוא ותכניסי אותו היישר לכיתה ח' ואז תתפלאי שפתאום הוא לא מצליח כמו כולם, כך את לא יכולה לתת לילד להתעלם מחברת ילדים במשך שנים, ואז, פתאום, כשהוא יבין (בגיל 6, נניח?) שבעצם יש ערך לאנשים אחרים וירצה להתחבר איתם, לתת לו לעשות את זה עם כלים של ילד בן שנתיים, בעוד יתר הילדים כבר ברמה של בני 6. לא צריך לתייג ולקרוא לילד אוטיסט, אבל למה לא לעזור לו לפתח כישורים חברתיים ויכולת להשתלב במסגרות שהוא יהיה מוקף בהן כל חייו? נראה לי שאת גם נתפסת לביטוי "פתרון קסם" וחושבת שהפתרון צריך להיות מין "זבנג וגמרנו" כזה, במקום להבין שרבים מהפתרונות הקיימים היום, שמאוד עוזרים לילדים שאובחנו בגיל צעיר, הם בדיוק כאלה - לחשוף אותם בהדרגה לחברת ילדים אחרים (כשלפעמים מתחילים ממבוגרים ידידותיים שקצת יותר מתאימים את עצמם לילד) ולהראות להם שאפשר גם להפיק הנאה מחברת אחרים, ולעזור להם כשמתגלים פערים ביניהם לבין יתר הילדים, עד שהם מצליחים להסתדר לבד, בלי להפוך לקורבנות, או למנודים, או לחסרי בטחון עצמי, או - את יודעת מה? - לבעלי שגעון גדלות שחושבים שרק הם גאונים וכל יתר האנשים חסרי ערך ואין שום טעם להתחבר איתם או לשמוע את דעותיהם, וכו' וכו' וכו'.
והיא בהחלט עשויה גם לא להגיעלא מסכימה להגדרת המקרה.
ילד שלא מפיק הנאה מחברת ילדים אחרים (ואם להיות יותר ספיציפית, לא מתנהג כפי שמתנהגים רב בני גילו בחברת ילדים אחרים)- לא צריך להכריח אותו לעשות זאת. מיומנות חברתית לא חייבים ללמוד. היא בהחלט עשויה להגיע בעצמה בגיל מסוים.
זה נשמע רע רק אם מכנים זאת "מיומנות חברתית"והיא בהחלט עשויה גם לא להגיע
אני שוב חוזרת ואומרתאבל הוא לא אוטיסט
אבל הוא לא אוטיסט, הפסיכולוג שאיבחן אותו אמר לי מפורשות שהוא לא, הוא גם רשם שומר על קשר עין. תודה לך על תגובתך הכנה, ואני באמת לא טומנת את רואשי בחול, אך יש חריגות ויש אי הבנה ושניהם דברים שונים. אני בטוחה שבתור אמא את הרגשת שישנה בעיה אצל הילד שלך ולכן את מקבלת את "הגזרה" אבל אני מרגישה שאין בעיה, שהיא לפחות לא כל כך עמוקה כפי שגורמים לה להיות, לדעתי העניין יצא לגמרה מהפרופורציות. ואני חושבת שהדבר שירגיע אותי הוא ללכת לאיבחון פסיכולוגי פרטי. שוב תודה לך על תשובתך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.