האם בני הוא מחונן?

[נועה לביא]

תפקידה ליצור קשר איתו

מה רוצים מהגננת ?
למה היא "עצלנית" ? הגננת רואה שהילד לא יוצר שום קשר עם שום ילד, ושהוא גם לא יוצר קשר אתה. זה נראה לה חריג. היא מפנה את הילד לאבחון. זה תפקידה !!!

תפקידה ליצור קשר איתו

 

[נטשה הרציונלית]

גם. אבל לא רק.

תפקידה ליצור קשר איתו

גם. אבל לא רק.
ולמה את חושבת שהיא לא ניסתה ?

 

[נועה לביא]

לא ניסתה מספיק

גם. אבל לא רק.
ולמה את חושבת שהיא לא ניסתה ?

לא ניסתה מספיק
זה לא ילד שלא יודע לדבר, ובמקרה הכי קשה הייתה יכולה להעזר בהורים לשם כך.

 

[shani74]

נראה לי שחסר לך קצת ידע

אבל הוא לא אוטיסט
אבל הוא לא אוטיסט, הפסיכולוג שאיבחן אותו אמר לי מפורשות שהוא לא, הוא גם רשם שומר על קשר עין. תודה לך על תגובתך הכנה, ואני באמת לא טומנת את רואשי בחול, אך יש חריגות ויש אי הבנה ושניהם דברים שונים. אני בטוחה שבתור אמא את הרגשת שישנה בעיה אצל הילד שלך ולכן את מקבלת את "הגזרה" אבל אני מרגישה שאין בעיה, שהיא לפחות לא כל כך עמוקה כפי שגורמים לה להיות, לדעתי העניין יצא לגמרה מהפרופורציות. ואני חושבת שהדבר שירגיע אותי הוא ללכת לאיבחון פסיכולוגי פרטי. שוב תודה לך על תשובתך.

נראה לי שחסר לך קצת ידע
לגבי מה שנקרא "הספקטרום האוטיסטי". הספקטרום האוטיסטי הוא ספקטרום רחב שמתחיל ב"אוטיסט מוחלט", שלא מדבר, לא יוצר קשר עין, וחוזר שוב ושוב על אותו משחק. הקצה השני של הספקטרום הוא מה שנקרא "אספרגר", שיכול להיות גם ילד מחונן (וגם בכיתת מחוננים), ואפילו כזה שהתחיל לדבר מוקדם - אך הדיבור שלו עדיין בעייתי מבחינות מסוימות, כגון היכולת לקשור שיחה עם מישהו. לכל מי שמצוי בספקטרום קשיים בשלושה תחומים: בתחום החברתי, בתחום התקשורת עם אחרים, וכן מידה מסוימת של חזרתיות בפעולות שלו, שיכול להתבטא בתחומי עניין מאוד מצומצמים. הילד שלך לא אוטיסט קלאסי, אמנם, אבל יש לו קשיים כמו אלה המתוארים בספקטרום - ואלה בדיוק הקשיים שמתמחים בהם המטפלים שנמצאים בגן התקשורתי. זה לא אומר שהילד שלך מפגר, וזה לא אומר שהילד שלך טיפש - זה אומר שלילד שלך יש קשיים חברתיים, שכדאי מאוד לעזור לו להתגבר עליהם, כי בסופו של דבר הוא צריך לחיות בחברה האנושית ולא בבידוד, ואם וכאשר יום אחד הוא יחליט שהוא כן רוצה להתיידד עם מישהו, זה יהיה לו הרבה יותר קשה מאשר אם הוא ירכוש עכשיו את הכלים המתאימים. תאמיני לי שאף אחד לא נגדך, ואף אחד לא מנסה לתקוע את הבן שלך בחינוך מיוחד - הם פשוט מנסים לעזור לו. אם לא מקובל עלייך לשלוח אותו לגן תקשורתי, נסי למצוא פתרון אחר (שוב, יש הרבה אופציות ואת יכולה להיוועץ בהורים מהפורום אוטיזם אספרגר ופי די די) - אבל אל תתעלמי מהבעייה, לטובת שניכם.

 

[נועה לביא]

הקביעה שיש בעיה נמהרת מדי

נראה לי שחסר לך קצת ידע
לגבי מה שנקרא "הספקטרום האוטיסטי". הספקטרום האוטיסטי הוא ספקטרום רחב שמתחיל ב"אוטיסט מוחלט", שלא מדבר, לא יוצר קשר עין, וחוזר שוב ושוב על אותו משחק. הקצה השני של הספקטרום הוא מה שנקרא "אספרגר", שיכול להיות גם ילד מחונן (וגם בכיתת מחוננים), ואפילו כזה שהתחיל לדבר מוקדם - אך הדיבור שלו עדיין בעייתי מבחינות מסוימות, כגון היכולת לקשור שיחה עם מישהו. לכל מי שמצוי בספקטרום קשיים בשלושה תחומים: בתחום החברתי, בתחום התקשורת עם אחרים, וכן מידה מסוימת של חזרתיות בפעולות שלו, שיכול להתבטא בתחומי עניין מאוד מצומצמים. הילד שלך לא אוטיסט קלאסי, אמנם, אבל יש לו קשיים כמו אלה המתוארים בספקטרום - ואלה בדיוק הקשיים שמתמחים בהם המטפלים שנמצאים בגן התקשורתי. זה לא אומר שהילד שלך מפגר, וזה לא אומר שהילד שלך טיפש - זה אומר שלילד שלך יש קשיים חברתיים, שכדאי מאוד לעזור לו להתגבר עליהם, כי בסופו של דבר הוא צריך לחיות בחברה האנושית ולא בבידוד, ואם וכאשר יום אחד הוא יחליט שהוא כן רוצה להתיידד עם מישהו, זה יהיה לו הרבה יותר קשה מאשר אם הוא ירכוש עכשיו את הכלים המתאימים. תאמיני לי שאף אחד לא נגדך, ואף אחד לא מנסה לתקוע את הבן שלך בחינוך מיוחד - הם פשוט מנסים לעזור לו. אם לא מקובל עלייך לשלוח אותו לגן תקשורתי, נסי למצוא פתרון אחר (שוב, יש הרבה אופציות ואת יכולה להיוועץ בהורים מהפורום אוטיזם אספרגר ופי די די) - אבל אל תתעלמי מהבעייה, לטובת שניכם.

הקביעה שיש בעיה נמהרת מדי
(לפחות כזו ש"אל תתעלמי ממנה אחרת הוא לא יסתדר בחברה האנושית") כל ההתייחסות הזו נראית לי כמו טירוף מערכות מוחלט. אשר לחינוך המיוחד - זה עניין של מזל והוא לא לטובתה. אלא אם ישחק מזלה (והסיכויים, להתרשמותי, לא לטובתה) הצוות בגן, כן דווקא אותו צוות מקצועי בגן של חינוך מיוחד, עשוי לפספס את הילד לגמרי ולהזי'ק לו. זה קורה בחינוך המיוחד יום יום. בכנות, לא מבינה למה לתייג ילד בן 3 וחצי שמסוגל לתקשר בצורה נורמאלית עם בני משפחתו ושאין שום סימפטום המקשר בינו לבין אוטיזם להוציא תפקוד חברתי נמוך עם בני גילו. נ-נ-י-ח שהוא שייך לספקטרום האוטיסטי שהורחב עם השנים - אז? יש פתרון קסם להציע? יש איזה אנלוג לריטלין עבור אוטיזם? בגן השפתי הזה יגרמו לו להפסיק להיות אוטיסט? עדיין לא ממש הבנתי איך בכלל הגעתם לאבחון הזה. הפניה מהגננת בגלל שהוא מדבר לעצמו ולא יוצר קשר? או שזה היה מיוזמתכם והייתה לכם מטרה כלשהי?

 

[נועה לביא]

סליחה, עכשיו ראיתי שהופנתם

הקביעה שיש בעיה נמהרת מדי
(לפחות כזו ש"אל תתעלמי ממנה אחרת הוא לא יסתדר בחברה האנושית") כל ההתייחסות הזו נראית לי כמו טירוף מערכות מוחלט. אשר לחינוך המיוחד - זה עניין של מזל והוא לא לטובתה. אלא אם ישחק מזלה (והסיכויים, להתרשמותי, לא לטובתה) הצוות בגן, כן דווקא אותו צוות מקצועי בגן של חינוך מיוחד, עשוי לפספס את הילד לגמרי ולהזי'ק לו. זה קורה בחינוך המיוחד יום יום. בכנות, לא מבינה למה לתייג ילד בן 3 וחצי שמסוגל לתקשר בצורה נורמאלית עם בני משפחתו ושאין שום סימפטום המקשר בינו לבין אוטיזם להוציא תפקוד חברתי נמוך עם בני גילו. נ-נ-י-ח שהוא שייך לספקטרום האוטיסטי שהורחב עם השנים - אז? יש פתרון קסם להציע? יש איזה אנלוג לריטלין עבור אוטיזם? בגן השפתי הזה יגרמו לו להפסיק להיות אוטיסט? עדיין לא ממש הבנתי איך בכלל הגעתם לאבחון הזה. הפניה מהגננת בגלל שהוא מדבר לעצמו ולא יוצר קשר? או שזה היה מיוזמתכם והייתה לכם מטרה כלשהי?

סליחה, עכשיו ראיתי שהופנתם
*מגלגלת עיניים* הצליחו להלחיץ אותך כמו שצריך הא? שימי בצד כלאחר כבוד וחפשי לו בשנה הבאה גן אחר עם גננת טיפה פחות עצלנית.

 

[shani74]

גננת פחות עצלנית

סליחה, עכשיו ראיתי שהופנתם
*מגלגלת עיניים* הצליחו להלחיץ אותך כמו שצריך הא? שימי בצד כלאחר כבוד וחפשי לו בשנה הבאה גן אחר עם גננת טיפה פחות עצלנית.

גננת פחות עצלנית
יכול מאוד להיות שלא תספיק - פשוט כי בגילאים האלה בגן עירייה יש הרבה ילדים על גננת אחת וסייעת אחת - וגם אם היא הייתה רוצה לסייע לו להשתלב חברתית - היא לא "גננת פרטית שלו" - יש לה עוד עשרים ומשהו ילדים לטפל בהם, והיא לא יכולה להיות לצדו כל הזמן. זה בדיוק ההגיון מאחורי אחד הפתרונות המקובלים לילדים עם קשיים חברתיים - לקחת סייעת פרטית שעוזרת לילד באינטראקציות עם הילדים האחרים (כשאם אפשר נעשה נסיון להעלים את העובדה שזו הסייעת שלו, כדי לא לסמן אותו כחריג בגן). פתרון אחר הוא להעביר אותו לגן פרטי (רגיל לגמרי) עם יחס גדול של מטפלות לילדים - שוב, כדי שהוא יוכל לקבל טיפול יותר קשוב ויותר מותאם למצבו. אבל הכל תלוי במצב הנוכחי שלו ובתפקוד הנוכחי שלו, ואלה של בני גילו - יתכן שכבר יש לו כל מיני הרגלים (של אופן משחק, שימוש בשפה, יחס לילדים, וכו') שיקשו עליו גם במצב כזה, ושכן דורשים התערבות מקצועית כדי לזרז את השלמת הפער ואת ההשתלבות. שוב, זה לא אומר שהוא לא יוכל גם להתעסק בעיסוקיו ויצטרך כל הזמן רק לשחק בחברותא (הרי גם ילדים בלי קשיים חברתיים משחקים לבד) - אבל הוא יוכל יותר להשתלב בפעילות בגן, להנות ממנה וגם להפיק הנאה מאינטראקציה עם בני גילו.

 

[נועה לביא]

לא מקבלת את זה

גננת פחות עצלנית
יכול מאוד להיות שלא תספיק - פשוט כי בגילאים האלה בגן עירייה יש הרבה ילדים על גננת אחת וסייעת אחת - וגם אם היא הייתה רוצה לסייע לו להשתלב חברתית - היא לא "גננת פרטית שלו" - יש לה עוד עשרים ומשהו ילדים לטפל בהם, והיא לא יכולה להיות לצדו כל הזמן. זה בדיוק ההגיון מאחורי אחד הפתרונות המקובלים לילדים עם קשיים חברתיים - לקחת סייעת פרטית שעוזרת לילד באינטראקציות עם הילדים האחרים (כשאם אפשר נעשה נסיון להעלים את העובדה שזו הסייעת שלו, כדי לא לסמן אותו כחריג בגן). פתרון אחר הוא להעביר אותו לגן פרטי (רגיל לגמרי) עם יחס גדול של מטפלות לילדים - שוב, כדי שהוא יוכל לקבל טיפול יותר קשוב ויותר מותאם למצבו. אבל הכל תלוי במצב הנוכחי שלו ובתפקוד הנוכחי שלו, ואלה של בני גילו - יתכן שכבר יש לו כל מיני הרגלים (של אופן משחק, שימוש בשפה, יחס לילדים, וכו') שיקשו עליו גם במצב כזה, ושכן דורשים התערבות מקצועית כדי לזרז את השלמת הפער ואת ההשתלבות. שוב, זה לא אומר שהוא לא יוכל גם להתעסק בעיסוקיו ויצטרך כל הזמן רק לשחק בחברותא (הרי גם ילדים בלי קשיים חברתיים משחקים לבד) - אבל הוא יוכל יותר להשתלב בפעילות בגן, להנות ממנה וגם להפיק הנאה מאינטראקציה עם בני גילו.

לא מקבלת את זה
גננת *אמורה* לקחת חלק פעיל באינטראקציות הנוצרות בין ילדים בגן - בטח היכן שהיא רואה שיש צורך בעזרתה (ולא במיוחד ברור לי אם זה המקרה כי לא נראה שהילד הזה בכלל מגלה עניין). אם היא לא עושה את זה היא פשוט לא עושה את תפקידה (אלא אם מבחינתה הגדרת תפקידה היא פשוט להיות בייביסיטר).

 

[shani74]

נועה, לא ברור למה את מניחה

הקביעה שיש בעיה נמהרת מדי
(לפחות כזו ש"אל תתעלמי ממנה אחרת הוא לא יסתדר בחברה האנושית") כל ההתייחסות הזו נראית לי כמו טירוף מערכות מוחלט. אשר לחינוך המיוחד - זה עניין של מזל והוא לא לטובתה. אלא אם ישחק מזלה (והסיכויים, להתרשמותי, לא לטובתה) הצוות בגן, כן דווקא אותו צוות מקצועי בגן של חינוך מיוחד, עשוי לפספס את הילד לגמרי ולהזי'ק לו. זה קורה בחינוך המיוחד יום יום. בכנות, לא מבינה למה לתייג ילד בן 3 וחצי שמסוגל לתקשר בצורה נורמאלית עם בני משפחתו ושאין שום סימפטום המקשר בינו לבין אוטיזם להוציא תפקוד חברתי נמוך עם בני גילו. נ-נ-י-ח שהוא שייך לספקטרום האוטיסטי שהורחב עם השנים - אז? יש פתרון קסם להציע? יש איזה אנלוג לריטלין עבור אוטיזם? בגן השפתי הזה יגרמו לו להפסיק להיות אוטיסט? עדיין לא ממש הבנתי איך בכלל הגעתם לאבחון הזה. הפניה מהגננת בגלל שהוא מדבר לעצמו ולא יוצר קשר? או שזה היה מיוזמתכם והייתה לכם מטרה כלשהי?

נועה, לא ברור למה את מניחה
שהפתרון צריך להיות תרופתי. בהנחה שלילד יש קשיים חברתיים, מה רע בלעזור לו ללמוד לפתח את הכשרים החברתיים עכשיו, בגיל צעיר? במקום לחכות שהוא יגדל להיות ילד דחוי, שגם כשהוא מנסה להתקרב למישהו, הוא לא יודע איך, והפער רק הולך ומצטבר? למה נראה לך סביר שילדים ילמדו דברים כמו קריאה, כתיבה, חשבון, וכו' אבל לא שילמדו כשרים חברתיים? התפקוד בחברה הוא עניין מאוד חשוב - וזה לא אומר שהילד צריך לזנוח את כל יתר העיסוקים שלו שמתבצעים ביחידות ולחפש כל הזמן חברה, אלא שבסיטואציות המתאימות, או כשהוא פוגש את האדם המתאים, הוא יוכל להשתלב ולהתיידד. אין סיבה לתייג ילד, ואין סיבה לשים אותו במסגרת שאינה מתאימה לו או שתפגע בו - אבל יש סיבה לנסות לעזור לו לפתח כשרים חברתיים ותקשורת עם אחרים, אם רואים שהוא מתקשה בכך. ולא, לתקשר עם המשפחה שלך זה לא מספיק, כי אתה לא נמצא כל החיים שלך אך ורק עם המשפחה שלך - אתה הולך לגן, לבית ספר, לעבודה, מחפש בת זוג, וכו'. וילד שמגיע למסגרת עם פער רציני בכשרים החברתיים לעומת שאר הילדים, עלול לצבור פער הולך וגדל, להרגיש שאין לו מה לחפש בקרב אנשים אחרים, להרגיש לא שווה, ועוד הרבה נזקים אחרים. אני לא רואה את הנזק הפוטנציאלי במתן כלים לרכישת חברים ולהשתלבות בחברה, תוך שמירה על הייחודיות של כל אחד כפרט ועל החופש שלו לעסוק בדברים גם ביחידות. אבל תקני אותי אם אני טועה.

 

[נטשה הרציונלית]

נועה לא מניחה שפתרון צריך להיות תרופתי

נועה, לא ברור למה את מניחה
שהפתרון צריך להיות תרופתי. בהנחה שלילד יש קשיים חברתיים, מה רע בלעזור לו ללמוד לפתח את הכשרים החברתיים עכשיו, בגיל צעיר? במקום לחכות שהוא יגדל להיות ילד דחוי, שגם כשהוא מנסה להתקרב למישהו, הוא לא יודע איך, והפער רק הולך ומצטבר? למה נראה לך סביר שילדים ילמדו דברים כמו קריאה, כתיבה, חשבון, וכו' אבל לא שילמדו כשרים חברתיים? התפקוד בחברה הוא עניין מאוד חשוב - וזה לא אומר שהילד צריך לזנוח את כל יתר העיסוקים שלו שמתבצעים ביחידות ולחפש כל הזמן חברה, אלא שבסיטואציות המתאימות, או כשהוא פוגש את האדם המתאים, הוא יוכל להשתלב ולהתיידד. אין סיבה לתייג ילד, ואין סיבה לשים אותו במסגרת שאינה מתאימה לו או שתפגע בו - אבל יש סיבה לנסות לעזור לו לפתח כשרים חברתיים ותקשורת עם אחרים, אם רואים שהוא מתקשה בכך. ולא, לתקשר עם המשפחה שלך זה לא מספיק, כי אתה לא נמצא כל החיים שלך אך ורק עם המשפחה שלך - אתה הולך לגן, לבית ספר, לעבודה, מחפש בת זוג, וכו'. וילד שמגיע למסגרת עם פער רציני בכשרים החברתיים לעומת שאר הילדים, עלול לצבור פער הולך וגדל, להרגיש שאין לו מה לחפש בקרב אנשים אחרים, להרגיש לא שווה, ועוד הרבה נזקים אחרים. אני לא רואה את הנזק הפוטנציאלי במתן כלים לרכישת חברים ולהשתלבות בחברה, תוך שמירה על הייחודיות של כל אחד כפרט ועל החופש שלו לעסוק בדברים גם ביחידות. אבל תקני אותי אם אני טועה.

נועה לא מניחה שפתרון צריך להיות תרופתי
נראה לי שנועה מפקפקת ביכולת הגן השפתי לשפר את המצב.

 

[נועה לביא]

בכלל לא הבנת אותי

נועה, לא ברור למה את מניחה
שהפתרון צריך להיות תרופתי. בהנחה שלילד יש קשיים חברתיים, מה רע בלעזור לו ללמוד לפתח את הכשרים החברתיים עכשיו, בגיל צעיר? במקום לחכות שהוא יגדל להיות ילד דחוי, שגם כשהוא מנסה להתקרב למישהו, הוא לא יודע איך, והפער רק הולך ומצטבר? למה נראה לך סביר שילדים ילמדו דברים כמו קריאה, כתיבה, חשבון, וכו' אבל לא שילמדו כשרים חברתיים? התפקוד בחברה הוא עניין מאוד חשוב - וזה לא אומר שהילד צריך לזנוח את כל יתר העיסוקים שלו שמתבצעים ביחידות ולחפש כל הזמן חברה, אלא שבסיטואציות המתאימות, או כשהוא פוגש את האדם המתאים, הוא יוכל להשתלב ולהתיידד. אין סיבה לתייג ילד, ואין סיבה לשים אותו במסגרת שאינה מתאימה לו או שתפגע בו - אבל יש סיבה לנסות לעזור לו לפתח כשרים חברתיים ותקשורת עם אחרים, אם רואים שהוא מתקשה בכך. ולא, לתקשר עם המשפחה שלך זה לא מספיק, כי אתה לא נמצא כל החיים שלך אך ורק עם המשפחה שלך - אתה הולך לגן, לבית ספר, לעבודה, מחפש בת זוג, וכו'. וילד שמגיע למסגרת עם פער רציני בכשרים החברתיים לעומת שאר הילדים, עלול לצבור פער הולך וגדל, להרגיש שאין לו מה לחפש בקרב אנשים אחרים, להרגיש לא שווה, ועוד הרבה נזקים אחרים. אני לא רואה את הנזק הפוטנציאלי במתן כלים לרכישת חברים ולהשתלבות בחברה, תוך שמירה על הייחודיות של כל אחד כפרט ועל החופש שלו לעסוק בדברים גם ביחידות. אבל תקני אותי אם אני טועה.

בכלל לא הבנת אותי
אני האחרונה בעולם שתגיד שברירת המחדל צריכה להיות תרופה פסיכיאטרית לילד בן 4. אני מסכימה איתך לחלוטין שאם ילד מגלה קושי צריך לעזור לו, אבל הקושי צריך לבוא לידי ביטוי במשהו. בינתיים, זה לא נראה לי המצב (בהגבלות האינטרנט, כמובן). לי זה נראה בסדר שילד בגיל הזה לא יתעניין בכלל בילדים אחרים וירצה לשחק רק עם עצמו. יכול להיות שביום מן הימים כן יש כאן קושי שיבוא לידי ביטוי כשהוא כן ירצה להשתלב ולא ילך לו חלק ואז ניתן יהיה לטפל בזה. לא רואה את הטעם לרוץ עכשיו לאבחונים מתייגים - זה לא פתרון קסם.

 

[alscia]

כך אני מרגישה

בכלל לא הבנת אותי
אני האחרונה בעולם שתגיד שברירת המחדל צריכה להיות תרופה פסיכיאטרית לילד בן 4. אני מסכימה איתך לחלוטין שאם ילד מגלה קושי צריך לעזור לו, אבל הקושי צריך לבוא לידי ביטוי במשהו. בינתיים, זה לא נראה לי המצב (בהגבלות האינטרנט, כמובן). לי זה נראה בסדר שילד בגיל הזה לא יתעניין בכלל בילדים אחרים וירצה לשחק רק עם עצמו. יכול להיות שביום מן הימים כן יש כאן קושי שיבוא לידי ביטוי כשהוא כן ירצה להשתלב ולא ילך לו חלק ואז ניתן יהיה לטפל בזה. לא רואה את הטעם לרוץ עכשיו לאבחונים מתייגים - זה לא פתרון קסם.

כך אני מרגישה
נועה, כך אני מרגישה, אני חושבת שהזמן יעשה את שלו ושאין צורך להילחץ. אך אני מפחדת שאני אפספס, ומצד שני אני מפחדת שאני אקלקל לו את העתיד. כל כך הרבה מחשבות. קשה לי להחליט, פעם אני מסכימה, פעם לא. פעם אני רואה את המלאך הקטן שלי, הרגיש, המתחשב, האוהב, המתקדם כל כך יפה ויוצר אינטראקציה עם המשפחה עם הדודים עם האח, ומצד שני אני רואה חומה סביבו כלפי זרים. ואם באמת הוא אוטיסט, למה הפנו אותו לגן שפתי? מה שייך? אוף, אין לי כוח, קשה להחליט.

 

[נועה לביא]

לא שייך

כך אני מרגישה
נועה, כך אני מרגישה, אני חושבת שהזמן יעשה את שלו ושאין צורך להילחץ. אך אני מפחדת שאני אפספס, ומצד שני אני מפחדת שאני אקלקל לו את העתיד. כל כך הרבה מחשבות. קשה לי להחליט, פעם אני מסכימה, פעם לא. פעם אני רואה את המלאך הקטן שלי, הרגיש, המתחשב, האוהב, המתקדם כל כך יפה ויוצר אינטראקציה עם המשפחה עם הדודים עם האח, ומצד שני אני רואה חומה סביבו כלפי זרים. ואם באמת הוא אוטיסט, למה הפנו אותו לגן שפתי? מה שייך? אוף, אין לי כוח, קשה להחליט.

לא שייך
מאוד מלחיץ מה שעשו לך, אבל את חייבת לסמוך על עצמך. אם את לא רואה שהילד סובל - תני לו להתפתח בצורה הטבעית לו. שום דבר שתעשי או לא תעשי עכשיו לא יקלקל לו את העתיד הרחוק בצורה שלא ניתנת לתיקון, וכאשר מישהו אומר לך דבר מסוג זה פשוט עברי הלאה. גם אני, כאשר אני אומרת שחינוך מיוחד יכול לגרום נזק, אני לא מתכוונת לנזק שיורגש בהכרח עד גיל 40 אלא בעיקר בזמן השהות שם ובתקופה שלאחר הוצאתו משם.

 

[shani74]

אז לדעתי את טועה

בכלל לא הבנת אותי
אני האחרונה בעולם שתגיד שברירת המחדל צריכה להיות תרופה פסיכיאטרית לילד בן 4. אני מסכימה איתך לחלוטין שאם ילד מגלה קושי צריך לעזור לו, אבל הקושי צריך לבוא לידי ביטוי במשהו. בינתיים, זה לא נראה לי המצב (בהגבלות האינטרנט, כמובן). לי זה נראה בסדר שילד בגיל הזה לא יתעניין בכלל בילדים אחרים וירצה לשחק רק עם עצמו. יכול להיות שביום מן הימים כן יש כאן קושי שיבוא לידי ביטוי כשהוא כן ירצה להשתלב ולא ילך לו חלק ואז ניתן יהיה לטפל בזה. לא רואה את הטעם לרוץ עכשיו לאבחונים מתייגים - זה לא פתרון קסם.

אז לדעתי את טועה
כמו שלא תקחי ילד שלא היה מעולם בבית ספר ולא יודע לקרוא ותכניסי אותו היישר לכיתה ח' ואז תתפלאי שפתאום הוא לא מצליח כמו כולם, כך את לא יכולה לתת לילד להתעלם מחברת ילדים במשך שנים, ואז, פתאום, כשהוא יבין (בגיל 6, נניח?) שבעצם יש ערך לאנשים אחרים וירצה להתחבר איתם, לתת לו לעשות את זה עם כלים של ילד בן שנתיים, בעוד יתר הילדים כבר ברמה של בני 6. לא צריך לתייג ולקרוא לילד אוטיסט, אבל למה לא לעזור לו לפתח כישורים חברתיים ויכולת להשתלב במסגרות שהוא יהיה מוקף בהן כל חייו? נראה לי שאת גם נתפסת לביטוי "פתרון קסם" וחושבת שהפתרון צריך להיות מין "זבנג וגמרנו" כזה, במקום להבין שרבים מהפתרונות הקיימים היום, שמאוד עוזרים לילדים שאובחנו בגיל צעיר, הם בדיוק כאלה - לחשוף אותם בהדרגה לחברת ילדים אחרים (כשלפעמים מתחילים ממבוגרים ידידותיים שקצת יותר מתאימים את עצמם לילד) ולהראות להם שאפשר גם להפיק הנאה מחברת אחרים, ולעזור להם כשמתגלים פערים ביניהם לבין יתר הילדים, עד שהם מצליחים להסתדר לבד, בלי להפוך לקורבנות, או למנודים, או לחסרי בטחון עצמי, או - את יודעת מה? - לבעלי שגעון גדלות שחושבים שרק הם גאונים וכל יתר האנשים חסרי ערך ואין שום טעם להתחבר איתם או לשמוע את דעותיהם, וכו' וכו' וכו'.

 

[נועה לביא]

לא מסכימה לאנלוגיה

אז לדעתי את טועה
כמו שלא תקחי ילד שלא היה מעולם בבית ספר ולא יודע לקרוא ותכניסי אותו היישר לכיתה ח' ואז תתפלאי שפתאום הוא לא מצליח כמו כולם, כך את לא יכולה לתת לילד להתעלם מחברת ילדים במשך שנים, ואז, פתאום, כשהוא יבין (בגיל 6, נניח?) שבעצם יש ערך לאנשים אחרים וירצה להתחבר איתם, לתת לו לעשות את זה עם כלים של ילד בן שנתיים, בעוד יתר הילדים כבר ברמה של בני 6. לא צריך לתייג ולקרוא לילד אוטיסט, אבל למה לא לעזור לו לפתח כישורים חברתיים ויכולת להשתלב במסגרות שהוא יהיה מוקף בהן כל חייו? נראה לי שאת גם נתפסת לביטוי "פתרון קסם" וחושבת שהפתרון צריך להיות מין "זבנג וגמרנו" כזה, במקום להבין שרבים מהפתרונות הקיימים היום, שמאוד עוזרים לילדים שאובחנו בגיל צעיר, הם בדיוק כאלה - לחשוף אותם בהדרגה לחברת ילדים אחרים (כשלפעמים מתחילים ממבוגרים ידידותיים שקצת יותר מתאימים את עצמם לילד) ולהראות להם שאפשר גם להפיק הנאה מחברת אחרים, ולעזור להם כשמתגלים פערים ביניהם לבין יתר הילדים, עד שהם מצליחים להסתדר לבד, בלי להפוך לקורבנות, או למנודים, או לחסרי בטחון עצמי, או - את יודעת מה? - לבעלי שגעון גדלות שחושבים שרק הם גאונים וכל יתר האנשים חסרי ערך ואין שום טעם להתחבר איתם או לשמוע את דעותיהם, וכו' וכו' וכו'.

לא מסכימה לאנלוגיה
היום אמנם יש אופנה להתייחס לפן החברתי כמו לפן הלימודי כאילו יש שלבים ברורים - אבל זה לא ככה. יש אנשים שונים עם אישיות שונה וצרכים חברתיים שונים. כמו כן, לא הייתי מחכה עד גיל 14 בשביל לעזור לילד שלא קורא בקריאה. עד גיל 6? בהחלט לא הייתי טורחת...

 

[shani74]

אבל זה מה שקורה פה

לא מסכימה לאנלוגיה
היום אמנם יש אופנה להתייחס לפן החברתי כמו לפן הלימודי כאילו יש שלבים ברורים - אבל זה לא ככה. יש אנשים שונים עם אישיות שונה וצרכים חברתיים שונים. כמו כן, לא הייתי מחכה עד גיל 14 בשביל לעזור לילד שלא קורא בקריאה. עד גיל 6? בהחלט לא הייתי טורחת...

אבל זה מה שקורה פה
את רוצה לחכות עד גיל 14 בשביל ללמד את הילד לקרוא, בעולם שרוב הילדים בו לומדים לקרוא עד גיל 6-7 - כי את ה"קריאה החברתית" הזאת ואת יכולת התקשורת הזאת, רוב הילדים לומדים בגיל שנתיים-שלוש (את יכולה לנסות לבקר בעצמך בגני ילדים לגילאים האלה, או לחפש מחקרים בתחום) באופן אוטומטי ומשכללים אותה במשך השנים - ואילו הילד בספקטרום האוטיסטי לא עושה זאת, ולכן צובר פער חברתי ותקשורתי, שיהיה לו הרבה יותר קשה להשלים בגיל 6 או 8 או מתי שלא יהיה שהוא יחליט (לאו דווקא באופן מודע) שהוא רוצה להיכנס לעולם החברתי. אף אחד לא אמר שהילד הזה צריך להיות מלך הכיתה - אבל סביר שהוא יסבול אם הוא יהיה המוזר של הכיתה, שמנוצל על ידי יתר הילדים או מושם ללעג תמידי, למשל. אחרי שיהיו לו כלים לרכוש חברים, הוא יוכל לבחור אם הוא רוצה 20 חברים או אחד, ואם היום הוא רוצה להיפגש עם חבר או להישאר בבית ולהתעסק בתחומי העניין שלו (או להיפגש עם חבר שחולק את אותו תחום עניין). אבל הדרך שאת מציעה (פשוט להתעלם מהבעייה) שוללת ממנו את אפשרות הבחירה הזו.

 

[נועה לביא]

מחקרים בתחומים האלה

אבל זה מה שקורה פה
את רוצה לחכות עד גיל 14 בשביל ללמד את הילד לקרוא, בעולם שרוב הילדים בו לומדים לקרוא עד גיל 6-7 - כי את ה"קריאה החברתית" הזאת ואת יכולת התקשורת הזאת, רוב הילדים לומדים בגיל שנתיים-שלוש (את יכולה לנסות לבקר בעצמך בגני ילדים לגילאים האלה, או לחפש מחקרים בתחום) באופן אוטומטי ומשכללים אותה במשך השנים - ואילו הילד בספקטרום האוטיסטי לא עושה זאת, ולכן צובר פער חברתי ותקשורתי, שיהיה לו הרבה יותר קשה להשלים בגיל 6 או 8 או מתי שלא יהיה שהוא יחליט (לאו דווקא באופן מודע) שהוא רוצה להיכנס לעולם החברתי. אף אחד לא אמר שהילד הזה צריך להיות מלך הכיתה - אבל סביר שהוא יסבול אם הוא יהיה המוזר של הכיתה, שמנוצל על ידי יתר הילדים או מושם ללעג תמידי, למשל. אחרי שיהיו לו כלים לרכוש חברים, הוא יוכל לבחור אם הוא רוצה 20 חברים או אחד, ואם היום הוא רוצה להיפגש עם חבר או להישאר בבית ולהתעסק בתחומי העניין שלו (או להיפגש עם חבר שחולק את אותו תחום עניין). אבל הדרך שאת מציעה (פשוט להתעלם מהבעייה) שוללת ממנו את אפשרות הבחירה הזו.

מחקרים בתחומים האלה
הם כמעט תמיד עניין של אופנה. מכירה די פסיכולוגים שמודים בכך בפה מלא. את מוזמנת להכנס לפורום "פסיכולוגיה ומדעי החברה" ולומר לי בכלל מה דעתך על ה"מחקרים" שלהם. ובכל זאת - גם המחקרים האלה נוטים להסכים כי התפתחות זה לא דבר שנע בקצב אחיד בכלל עד גיל 6. לא חסרים ילדים שעד נקודה מסויימת בקושי היו מוציאים מילה בגן ו-פ-ת-א-ו-ם לא סותמים את הפה, כמו שיש ילדים שעד גיל יחסית מאוחר לא מדברים בכלל ואז פתאום מתחילים לדבר היטב במשפטים שלמים. אני פשוט לא מסכימה שהתיאור כאן הוא של ילד ש"נמצא מאחורה". לדעתי, הוא נמצא במקביל, הוא פשוט אחר והגננת - למרבה הצער - לא הצליחה להיות (ספק אם ניסתה) דמות חמה שהוא בוטח בה ומשתף עמה פעולה.

 

[shani74]

ויש ילדים שאף פעם לא מדברים

מחקרים בתחומים האלה
הם כמעט תמיד עניין של אופנה. מכירה די פסיכולוגים שמודים בכך בפה מלא. את מוזמנת להכנס לפורום "פסיכולוגיה ומדעי החברה" ולומר לי בכלל מה דעתך על ה"מחקרים" שלהם. ובכל זאת - גם המחקרים האלה נוטים להסכים כי התפתחות זה לא דבר שנע בקצב אחיד בכלל עד גיל 6. לא חסרים ילדים שעד נקודה מסויימת בקושי היו מוציאים מילה בגן ו-פ-ת-א-ו-ם לא סותמים את הפה, כמו שיש ילדים שעד גיל יחסית מאוחר לא מדברים בכלל ואז פתאום מתחילים לדבר היטב במשפטים שלמים. אני פשוט לא מסכימה שהתיאור כאן הוא של ילד ש"נמצא מאחורה". לדעתי, הוא נמצא במקביל, הוא פשוט אחר והגננת - למרבה הצער - לא הצליחה להיות (ספק אם ניסתה) דמות חמה שהוא בוטח בה ומשתף עמה פעולה.

ויש ילדים שאף פעם לא מדברים
ואני מבינה כל אמא שלא מוכנה לקחת את הסיכון הזה. כמו שיש ילדים שאף פעם לא לומדים להשתלב בחברה, וכנ"ל. ולגבי המחקרים - תיארתי לעצמי שלא תסמכי על אנשי מדעי החברה, וזו הסיבה שהצעתי לך לבצע התבוננות משלך בגני ילדים (או אולי בגני משחקים), ולנסות לגבש דעה משלך. לא ברור לי באיזה גיל תסכימי שהילד אכן "נמצא מאחורה", אבל יכול מאוד להיות שאז יהיה כבר מאוחר מדי. וכן, אם הגננת תתנהג כמו סייעת קשובה היא תעזור לו מאוד - אבל אפשר גם פשוט לקחת סייעת קשובה, ולא לסמוך שוב על המזל שיספק גם את הגננת המושלמת וגם את הילדים המושלמים בגן שלא יזדקקו לה ויאפשרו לה להקדיש כל כך הרבה לילד אחד.

 

[נועה לביא]

אומר בקצרה

ויש ילדים שאף פעם לא מדברים
ואני מבינה כל אמא שלא מוכנה לקחת את הסיכון הזה. כמו שיש ילדים שאף פעם לא לומדים להשתלב בחברה, וכנ"ל. ולגבי המחקרים - תיארתי לעצמי שלא תסמכי על אנשי מדעי החברה, וזו הסיבה שהצעתי לך לבצע התבוננות משלך בגני ילדים (או אולי בגני משחקים), ולנסות לגבש דעה משלך. לא ברור לי באיזה גיל תסכימי שהילד אכן "נמצא מאחורה", אבל יכול מאוד להיות שאז יהיה כבר מאוחר מדי. וכן, אם הגננת תתנהג כמו סייעת קשובה היא תעזור לו מאוד - אבל אפשר גם פשוט לקחת סייעת קשובה, ולא לסמוך שוב על המזל שיספק גם את הגננת המושלמת וגם את הילדים המושלמים בגן שלא יזדקקו לה ויאפשרו לה להקדיש כל כך הרבה לילד אחד.

אומר בקצרה
אין שום דבר שהילד יעשה או לא יעשה בגיל שנתיים-שלוש שניתן לומר שישפיע על תפקודו כאדם בוגר, גם לא על תפקודו בגיל 6. זה שהילד לא מתנהג כמו רוב בני גילו בחברתם לא אומר שהוא סובל משום קושי שהוא, רק אומר שהוא שונה.

 

[נטשה הרציונלית]

סליחה, נועה, אבל זה ממש ממש לא נכון !

אומר בקצרה
אין שום דבר שהילד יעשה או לא יעשה בגיל שנתיים-שלוש שניתן לומר שישפיע על תפקודו כאדם בוגר, גם לא על תפקודו בגיל 6. זה שהילד לא מתנהג כמו רוב בני גילו בחברתם לא אומר שהוא סובל משום קושי שהוא, רק אומר שהוא שונה.

סליחה, נועה, אבל זה ממש ממש לא נכון !
מאיפה את מביאה את זה ? יש שלבי התפתחות שילדים עוברים, ואם ילד בגיל מסויים לא מראה סימנים שהוא עבר את השלב - צריך לבדוק למה, כי אולי יש בעיה. גננות ערות לזה, זה תפקידן להתריע על כך. למשל, בגיל מסויים ילד אמור להתחיל לצייר. אם הוא לא מצייר בודקים למה. לפעמים הכל בסדר - לפעמים לא. בקישורים חברתיים בפירוש יש שלבים. לא צריך להיות פסיכולוג גדול כדי לראות את זה. כל מי שהיה לו ילד ראה את זה. בהתחלה הילד לא יוצר קשרים עם ילדים ואנשים אחרים מחוץ למשפחתו - בגיל 3 (בערך) זה מתחיל להשתנות. כמו כל שלב התפתחותי - כל ילד עובר אותו בגיל קצת אחר. ובהחלט ייתכן שילד מסויים יגיע לזה רק בגיל 5. אבל כל ילד שמפגין חריגה בתחום הזה זכאי לאבחון וטיפול.