האם בני הוא מחונן?

מצב
הנושא נעול.
חבל שאין לך שמץ של מושג באוטיזם בתפקוד גבוה

אי אפשר לחיות בחברה בה אנו חיים
בלי לדעת קרוא וכתוב. אפשר, אבל בצורה אומללה ביותר. מה שאומר שלא הייתי מתרגשת יותר מדי מזה שילד שסיים כיתה א' עדיין לא שולט במיומנות אבל בכיתה ב' הייתי דואגת שילמד. "אוטיסט" כמו זה המתואר בהודעה של פינץ מעלינו יכול לחיות חיים שרבים חולמים עליהם - גם כילד, אם רק יתנו לו להתפתח בדרכו היחודית לו. לא רואה מטרה נעלה ב"להשתלב בכל מקום".
חבל שאין לך שמץ של מושג באוטיזם בתפקוד גבוה
שלום לך נועה לביא, האמיני לי שהתאפקתי שלא להגיב לאמירות הקודמות שלך, שאין קשר בכלל ביניהן לבין האמירה שלך שדברי חכמים בנחת נשמעים.. את אכן מחוננת בוגרת, כפי שאת מעידה על עצמך , אז את ודאי יודעת שיש ילדים שונים ויש ילדים שונים עוד יותר בכישוריהם החברתיים. אולי גם לך יש קוים אוטיסטים? כפי שאת אמרת בעצמך? או שזה היה על דרך האמירה בלבד. אולי כן - את זאת רק את יכולה לגלות, אם זה רלוונטי עבורך. אם יש לך קשיים לראות את הצד האחר, ואת קשיי האחר, אז אולי גם לך כדאי לעבוד על כישורים חברתיים אך אני את ההודעה הקודמת לא כתבתי עבורך, אלא עבור אותה אמא, דואגת, שנכנסה לפורום שלך, עם דאגה אמיתית ותהייה לגבי בנה. אז התנצלותי על הניסוח החריף, כלפי הודעותייך, אך כדאי שתראי, שהאמירות שלך אינן מקדמות הבנה וידע של קשיים. הבן שלה בהחלט מראה קשיים והם דורשים התייחסות, כי לאותם ילדים העולם הזה, של הכישורים החברתיים, פשוט איננו מתפתח ללא עזרה, תיווך, הדרכה, הדגמה והרבה למידה. אני שמחה שאמא זו, תלך לאבחון ותקבל עבור בנה את הליווי שיציל את המשך חייו ויאפשר לו לרכוש חברים ולא להיות הרירדו המוזר שבבית הספר רק מכסחים לו את הצורה.. כי ילדים מחוננים, עם אוטיזם, מתקדמים נהדר, עם הדרכה. אני יודעת, כי יש לי בדיוק אחד כזה בבית. הילד השני שלי וגם הוא התחיל במקום ההוא, ואולי אף נמוך יותר. הוא משולב היום בהצלחה, עם סיוע צמוד ותיווך בגן רגיל וימשיך את מסלולו החינוכי, עם שילוב שיאפשר לו רכישת חברים והבנת מציאות חברתית תואמת גיל. נכנסתי לכאן וכתבתי את ההודעה הארוכה הקודמת שלי- עבור כל אותם ההורים למחוננים, הרואים כי ילדיהם אינם רוכשים את הכישורים החברתיים, שבני גילם רוכשים בקלות. חלקם יהפכו להיות מחוננים מוכשרים ואולי אפילו, כמו Vernon L. Smith (b.1927, American professor of economics, winner of a Nobel Prize in, שמספר ביוטיוב על האוטיזם שלו, כאספי בוגר. אבל, בגיל הצעיר, אפשר לתת להם עתיד אחר, והווה מוצלח, כדי לאפשר להם להיות חלק חשוב מהחברה שסביבם ולחוש בנוח, תוך כדי הבנת התהליכים החברתיים המתרחשים סביבם. צר לי נועה, שאת יוצאת באופן ברור כנגד האמירה שלילד המתואר כאן, אין לקות תקשורת. לדעתי אין לך כלל נסיון בתחום זה וחבל שאת מטעה בדעותייך.. אני מאד מאמינה כי ילדים עם לקות תקשורת מתקדמים יפה, עם אבחנה וטיפול מתאים. חלקם ירויחי יותר מהחינוך הרגיל וחלקם יהנו ויתקדמו יותר במסגרות הקטנות והמוגנות יותר. כל הורה צריך להכיר את ילדו היטב ולפעול על פי צו ליבו והבנתו. ההבנה, דורשת גם למידה של הקשיים, וכמנהלת הפורום לאוטיזם בשנים האחרונות, אני בהחלט עוזרת להורים להבין את הקשיים, בדיוק כפי שסייעתי כאן. נכון שיש עדיין סטיגמה שאוטיסטים הם אוטיסטים וסוף דבר, אך זו טעות גדולה. ככל שיאובחנו מוקדם ויקבלו טיפול, כך הם יתקדמו יותר. הספקטרום האוטיסטי הוא גדול ורחב ויש בו מקום נרחב לילדים בתפקוד גבוה, בדומה לתיאור שנתתי כאן. חג שמח לך, ולכולנו
 
אולי באמת יש לי קווים אוטיסטים

חבל שאין לך שמץ של מושג באוטיזם בתפקוד גבוה
שלום לך נועה לביא, האמיני לי שהתאפקתי שלא להגיב לאמירות הקודמות שלך, שאין קשר בכלל ביניהן לבין האמירה שלך שדברי חכמים בנחת נשמעים.. את אכן מחוננת בוגרת, כפי שאת מעידה על עצמך , אז את ודאי יודעת שיש ילדים שונים ויש ילדים שונים עוד יותר בכישוריהם החברתיים. אולי גם לך יש קוים אוטיסטים? כפי שאת אמרת בעצמך? או שזה היה על דרך האמירה בלבד. אולי כן - את זאת רק את יכולה לגלות, אם זה רלוונטי עבורך. אם יש לך קשיים לראות את הצד האחר, ואת קשיי האחר, אז אולי גם לך כדאי לעבוד על כישורים חברתיים אך אני את ההודעה הקודמת לא כתבתי עבורך, אלא עבור אותה אמא, דואגת, שנכנסה לפורום שלך, עם דאגה אמיתית ותהייה לגבי בנה. אז התנצלותי על הניסוח החריף, כלפי הודעותייך, אך כדאי שתראי, שהאמירות שלך אינן מקדמות הבנה וידע של קשיים. הבן שלה בהחלט מראה קשיים והם דורשים התייחסות, כי לאותם ילדים העולם הזה, של הכישורים החברתיים, פשוט איננו מתפתח ללא עזרה, תיווך, הדרכה, הדגמה והרבה למידה. אני שמחה שאמא זו, תלך לאבחון ותקבל עבור בנה את הליווי שיציל את המשך חייו ויאפשר לו לרכוש חברים ולא להיות הרירדו המוזר שבבית הספר רק מכסחים לו את הצורה.. כי ילדים מחוננים, עם אוטיזם, מתקדמים נהדר, עם הדרכה. אני יודעת, כי יש לי בדיוק אחד כזה בבית. הילד השני שלי וגם הוא התחיל במקום ההוא, ואולי אף נמוך יותר. הוא משולב היום בהצלחה, עם סיוע צמוד ותיווך בגן רגיל וימשיך את מסלולו החינוכי, עם שילוב שיאפשר לו רכישת חברים והבנת מציאות חברתית תואמת גיל. נכנסתי לכאן וכתבתי את ההודעה הארוכה הקודמת שלי- עבור כל אותם ההורים למחוננים, הרואים כי ילדיהם אינם רוכשים את הכישורים החברתיים, שבני גילם רוכשים בקלות. חלקם יהפכו להיות מחוננים מוכשרים ואולי אפילו, כמו Vernon L. Smith (b.1927, American professor of economics, winner of a Nobel Prize in, שמספר ביוטיוב על האוטיזם שלו, כאספי בוגר. אבל, בגיל הצעיר, אפשר לתת להם עתיד אחר, והווה מוצלח, כדי לאפשר להם להיות חלק חשוב מהחברה שסביבם ולחוש בנוח, תוך כדי הבנת התהליכים החברתיים המתרחשים סביבם. צר לי נועה, שאת יוצאת באופן ברור כנגד האמירה שלילד המתואר כאן, אין לקות תקשורת. לדעתי אין לך כלל נסיון בתחום זה וחבל שאת מטעה בדעותייך.. אני מאד מאמינה כי ילדים עם לקות תקשורת מתקדמים יפה, עם אבחנה וטיפול מתאים. חלקם ירויחי יותר מהחינוך הרגיל וחלקם יהנו ויתקדמו יותר במסגרות הקטנות והמוגנות יותר. כל הורה צריך להכיר את ילדו היטב ולפעול על פי צו ליבו והבנתו. ההבנה, דורשת גם למידה של הקשיים, וכמנהלת הפורום לאוטיזם בשנים האחרונות, אני בהחלט עוזרת להורים להבין את הקשיים, בדיוק כפי שסייעתי כאן. נכון שיש עדיין סטיגמה שאוטיסטים הם אוטיסטים וסוף דבר, אך זו טעות גדולה. ככל שיאובחנו מוקדם ויקבלו טיפול, כך הם יתקדמו יותר. הספקטרום האוטיסטי הוא גדול ורחב ויש בו מקום נרחב לילדים בתפקוד גבוה, בדומה לתיאור שנתתי כאן. חג שמח לך, ולכולנו
אולי באמת יש לי קווים אוטיסטים
(כי לפי מה שתיארת בהודעתך אני אוטיסטית קלאסית) ואולי גם לרוב המחלקה שלי (מתמטיקה) יש. אבל אנחנו אוטיסטים שמרוצים מהיותם אוטיסטים ולא רוצים או צריכים שיתייגו אותנו וינסו להתאים אותנו לאותם אנשים שכילדים בני שתיים-שלוש רכשו את ה"כישורים החברתיים" ה"נדרשים". אנחנו נהנים להפגין את מוזרותינו במסגרונות הבניין שלנו ולאנשים מבחוץ שמרימים גבה ולעתים אף שואלים אנחנו מסבירים היטב שזו הממלכה שלנו. אני לפחות. אבל, אנחנו כבר אנשים מבוגרים. אוי לי אם בילדותי היה טירוף המערכות שיש עכשיו. אבוי לי אם בנוסף לתכונות הללו הייתי גם ביישנית אך למזלי אני באה ממשפחה של אנשים שרק רואים קהל ומתחילים להופיע. למזלי, בטרום חובה הייתה לי גננת שאהבה אותי כמו שהייתי, עם הדיבורים לעצמי, בטח עם הזכרון בעל פה של כל השירים והתוכן של כל הספרים בגן ולא ניסתה לשים עלי תווית של מתקשה - רק עזרה לי למצוא את מקומי. בגן חובה היה לי הרבה פחות מזל עם הגננת, אבל כן היה לי מזל שבאתי די חזקה מהבית ומהגן הקודם. אותה גננת אמרה להורים שלי שבטח אצטרך להשאר עוד שנה והעירה על "קשיים". אבא שלי צחק ואמא שלי לקחה לאבחון (ואז הפסיכולוגית צחקה). אוי לי אם ההסטריות של אמא שלי (שהיום היא מכירה בהן כהסטריות בפה מלא) היו זוכות לתמיכה סביבתית ו"מקצועית" כמו היום. לא רוצה לחשוב בכלל.
 
זה יופי שמצאת לך ממלכה כזו מתאימה ותומכת

אולי באמת יש לי קווים אוטיסטים
(כי לפי מה שתיארת בהודעתך אני אוטיסטית קלאסית) ואולי גם לרוב המחלקה שלי (מתמטיקה) יש. אבל אנחנו אוטיסטים שמרוצים מהיותם אוטיסטים ולא רוצים או צריכים שיתייגו אותנו וינסו להתאים אותנו לאותם אנשים שכילדים בני שתיים-שלוש רכשו את ה"כישורים החברתיים" ה"נדרשים". אנחנו נהנים להפגין את מוזרותינו במסגרונות הבניין שלנו ולאנשים מבחוץ שמרימים גבה ולעתים אף שואלים אנחנו מסבירים היטב שזו הממלכה שלנו. אני לפחות. אבל, אנחנו כבר אנשים מבוגרים. אוי לי אם בילדותי היה טירוף המערכות שיש עכשיו. אבוי לי אם בנוסף לתכונות הללו הייתי גם ביישנית אך למזלי אני באה ממשפחה של אנשים שרק רואים קהל ומתחילים להופיע. למזלי, בטרום חובה הייתה לי גננת שאהבה אותי כמו שהייתי, עם הדיבורים לעצמי, בטח עם הזכרון בעל פה של כל השירים והתוכן של כל הספרים בגן ולא ניסתה לשים עלי תווית של מתקשה - רק עזרה לי למצוא את מקומי. בגן חובה היה לי הרבה פחות מזל עם הגננת, אבל כן היה לי מזל שבאתי די חזקה מהבית ומהגן הקודם. אותה גננת אמרה להורים שלי שבטח אצטרך להשאר עוד שנה והעירה על "קשיים". אבא שלי צחק ואמא שלי לקחה לאבחון (ואז הפסיכולוגית צחקה). אוי לי אם ההסטריות של אמא שלי (שהיום היא מכירה בהן כהסטריות בפה מלא) היו זוכות לתמיכה סביבתית ו"מקצועית" כמו היום. לא רוצה לחשוב בכלל.
זה יופי שמצאת לך ממלכה כזו מתאימה ותומכת
היי נועה, כיף לדעת שיש לך מקום תומך היום ואני מקווה שגם תשתלבי מקצועית בתחום מתאים לך ותמיד תחווי רק תמיכה וקשיים. התמזל מזלך שגם אם היו לך קשיים, הרי היכולות הגבוהות והביטחון העצמי שלך עזרו לך. התיאור שלך לגבי ביה"ס כמקום איום, יכול להיות גם הוא על רקע של חוסר הבנה של הייחוד והקשיים שלך, אך כיום, אספים מאובחנים מוקדם, ורובם מקבלים תוכניות מותאמות, שמאפשרות להם להתקבל על ידי בני כיתתם. בפורום שלי, גולשות כמה אמהות למחוננים עם לקויות תקשורת וחשוב לדעת כי ישבהחלט ילדים כאלה והם אינן מעטים כפי שחושבים. תודה לך, וחג שמח
תלמה.
 
"קשיים" זה עניין של סמנטיקה

זה יופי שמצאת לך ממלכה כזו מתאימה ותומכת
היי נועה, כיף לדעת שיש לך מקום תומך היום ואני מקווה שגם תשתלבי מקצועית בתחום מתאים לך ותמיד תחווי רק תמיכה וקשיים. התמזל מזלך שגם אם היו לך קשיים, הרי היכולות הגבוהות והביטחון העצמי שלך עזרו לך. התיאור שלך לגבי ביה"ס כמקום איום, יכול להיות גם הוא על רקע של חוסר הבנה של הייחוד והקשיים שלך, אך כיום, אספים מאובחנים מוקדם, ורובם מקבלים תוכניות מותאמות, שמאפשרות להם להתקבל על ידי בני כיתתם. בפורום שלי, גולשות כמה אמהות למחוננים עם לקויות תקשורת וחשוב לדעת כי ישבהחלט ילדים כאלה והם אינן מעטים כפי שחושבים. תודה לך, וחג שמח
תלמה.
"קשיים" זה עניין של סמנטיקה
את רואה בזה קשיים, הצבא רואה בזה קשיים (להלן קשיי הסתגלות מקסימליים) - מבחינתי זה פשוט חלק מהאישיות שלי וחלק שאני אוהבת. את, בהודעתך הראשונית כאן (ולמרות שהיא לא הייתה חביבה כלפיי - ברוכה הבאה, את מוזמנת להשאר וגם האמהות למחוננים מהפורום שלך מוזמנות), כללת תחת הספטקרום האוטיסטי פחות או יותר את כל המחוננים הקלאסיים - קרי את כל אלה שזוכים בילדותם לתואר "מחונן" או "גאון" מסביבתם. את יכולה גם לקרוא לי אוטיסטית, אני לא אעלב, כבר קראו לי בשמות גרועים יותר. חוצמזה - יש לי כבר ADHD, ODD, OCD ככה שלא מפריע לי להוסיף גם PDD לאוסף. אבל בעיני, בשביל שללקות יהיה זכות קיום כלקות היא צריכה גם להפריע למושא. לילד שמנסה ליצור אינטראקציה עם ילדים אחרים ולא מצליח לו קשה וצריך לעזור לו (ואף פעם לא מוקדם מדי בשביל לטפל בקושי שבא לידי ביטוי) - אבל לילד שפשוט לא מגלה עניין רב או בכלל בבני גילו? ילד בן 4 עדיין לא מודע לאילוצי וציפיות החברה (לי זה בא בערך בגיל 10, ועד היום ההסתכלות שלי על זה היא חיצונית לחלוטין). הוא פשוט עצמו. הוא עדיין לא יודע שהוא *אמור* ליצור קשר עם חבריו לגן. זה לא זה אז הוא פשוט לא עושה את זה. ככה זה בדיוק הרגיש לי מבחינה חברתית לאורך השנים - לא שדחו אותי, בכלל לא, אני הייתי זו שהרגישה לא שייכת, לא במקום. הם היו לפעמים בובות משחק, לפעמים קהל, בגיל מאוחר יותר מושא מחקר פסיכולוגי/סוציולוגי/מדעי. אלה שכן היו חברים שלי היו גם כן "מיוחדים". הגננת שלי בטרום חובה לא הייתה הסייעת הפרטית שלי, היא כן עזרה לי למצוא את המקום שלי. גננת לא צריכה להיות סייעת פרטית של אף ילד, אבל התפקיד שלה הוא מעבר ללשמור על הילדים ולתצפת עליהם ולהפנות לאבחון בהתפתחות הילד את כל מה שקצת חריג בנוף. זה מה שעשתה הגננת שלי בגן חובה (והגננת בטרום חובה הזהירה מראש שזה לא ילך חלק ביני לבינה) ובריכוז שלה כמעט ואף פעם לא הייתי יושבת. בריכוז של השניה - כמעט תמיד. וברצינות - אני לא מתנערת לחלוטין מההגדרה של לקות קשב לגבי. רק לא מסכימה איתה כי חושבת שההסתכלות עליה כעל לקות היא כמו ההסתכלות על הצד האפל של הירח. לקות תקשורת, לפחות לפי כל הגדרה סבירה שאני יכולה לחשוב עליה של המונח, אין לי. אני סתם מיזנטרופית.
 

shani74

New member
זאת בדיוק הנקודה

אולי באמת יש לי קווים אוטיסטים
(כי לפי מה שתיארת בהודעתך אני אוטיסטית קלאסית) ואולי גם לרוב המחלקה שלי (מתמטיקה) יש. אבל אנחנו אוטיסטים שמרוצים מהיותם אוטיסטים ולא רוצים או צריכים שיתייגו אותנו וינסו להתאים אותנו לאותם אנשים שכילדים בני שתיים-שלוש רכשו את ה"כישורים החברתיים" ה"נדרשים". אנחנו נהנים להפגין את מוזרותינו במסגרונות הבניין שלנו ולאנשים מבחוץ שמרימים גבה ולעתים אף שואלים אנחנו מסבירים היטב שזו הממלכה שלנו. אני לפחות. אבל, אנחנו כבר אנשים מבוגרים. אוי לי אם בילדותי היה טירוף המערכות שיש עכשיו. אבוי לי אם בנוסף לתכונות הללו הייתי גם ביישנית אך למזלי אני באה ממשפחה של אנשים שרק רואים קהל ומתחילים להופיע. למזלי, בטרום חובה הייתה לי גננת שאהבה אותי כמו שהייתי, עם הדיבורים לעצמי, בטח עם הזכרון בעל פה של כל השירים והתוכן של כל הספרים בגן ולא ניסתה לשים עלי תווית של מתקשה - רק עזרה לי למצוא את מקומי. בגן חובה היה לי הרבה פחות מזל עם הגננת, אבל כן היה לי מזל שבאתי די חזקה מהבית ומהגן הקודם. אותה גננת אמרה להורים שלי שבטח אצטרך להשאר עוד שנה והעירה על "קשיים". אבא שלי צחק ואמא שלי לקחה לאבחון (ואז הפסיכולוגית צחקה). אוי לי אם ההסטריות של אמא שלי (שהיום היא מכירה בהן כהסטריות בפה מלא) היו זוכות לתמיכה סביבתית ו"מקצועית" כמו היום. לא רוצה לחשוב בכלל.
זאת בדיוק הנקודה
לך היה מזל, שהייתה לך גננת שהעריכה אותך, ושהשתלבת במסלולי המחוננים, ולכן הבעיות החברתיות שלך לא הפריעו לך בעולם שמה שחשוב בו הוא בעיקר ההישגים האקדמיים, ויכולת לצבור כישורים חברתיים במקביל לרבים מהאחרים בכיתתך, שגם להם היו קשיים דומים. אבל מה אם הילד הזה לא יאותר כמחונן? ומה אם הוא לא ימצא את הנישה שלו כמו שאת מצאת את שלך? אני לא בטוחה שלא היית מרוויחה מכך שהיו מלמדים אותך קצת כישורים חברתיים בגיל צעיר - יש ילדים שהולכים לגן תקשורתי בגיל שנתיים-שלוש לשנה (או מקבלים סייעת לשנה בגן רגיל, או מטופלים אצל קלינאית תקשורת), עוברים לחינוך הרגיל, וכשמגיעה העת, עוברים את מבחני המחוננים ונכנסים לכיתת מחוננים, כשיחד עם הכישורים האקדמיים שלהם יש להם גם כישורים חברתיים. ואגב, גם אני מתמטיקאית, ואם תשאלי את החברים שלך על הילדות שלהם, נראה לי שתשמעי הרבה סיפורים על דחייה, מכות, ירידות ואומללות - ולא, בעיות תקשורת ובעיות חברתיות הן לא התכונות שגרמו להם להיות גאונים - אלה התכונות שמנעו מהם להשתלב ולהיות מאושרים ברגע שהסיטואציה הייתה חוץ-אקדמית.
 
לא רואה כיצד חוסר עניין שייך לכישורים

זאת בדיוק הנקודה
לך היה מזל, שהייתה לך גננת שהעריכה אותך, ושהשתלבת במסלולי המחוננים, ולכן הבעיות החברתיות שלך לא הפריעו לך בעולם שמה שחשוב בו הוא בעיקר ההישגים האקדמיים, ויכולת לצבור כישורים חברתיים במקביל לרבים מהאחרים בכיתתך, שגם להם היו קשיים דומים. אבל מה אם הילד הזה לא יאותר כמחונן? ומה אם הוא לא ימצא את הנישה שלו כמו שאת מצאת את שלך? אני לא בטוחה שלא היית מרוויחה מכך שהיו מלמדים אותך קצת כישורים חברתיים בגיל צעיר - יש ילדים שהולכים לגן תקשורתי בגיל שנתיים-שלוש לשנה (או מקבלים סייעת לשנה בגן רגיל, או מטופלים אצל קלינאית תקשורת), עוברים לחינוך הרגיל, וכשמגיעה העת, עוברים את מבחני המחוננים ונכנסים לכיתת מחוננים, כשיחד עם הכישורים האקדמיים שלהם יש להם גם כישורים חברתיים. ואגב, גם אני מתמטיקאית, ואם תשאלי את החברים שלך על הילדות שלהם, נראה לי שתשמעי הרבה סיפורים על דחייה, מכות, ירידות ואומללות - ולא, בעיות תקשורת ובעיות חברתיות הן לא התכונות שגרמו להם להיות גאונים - אלה התכונות שמנעו מהם להשתלב ולהיות מאושרים ברגע שהסיטואציה הייתה חוץ-אקדמית.
לא רואה כיצד חוסר עניין שייך לכישורים
ואשר אלי - הייתי בגנים וכיתות רגילים לחלוטין וזה היה רע. הכי רע היה בשנתיים וחצי בהן הייתי בכיתה שהכי קרובה להיות "כיתת מחוננים" (אין דבר כזה בדרום הנידח). בבי"ס, בהסתכלות שטחית, לא היו נראות אצלי בעיות חברתיות (בכל זאת הייתי ספורטאית). אפילו שהייתי מדברת לעצמי ומתבודדת.
 

dd19

New member
גם אח שלי וגם אבא שלי

אולי באמת יש לי קווים אוטיסטים
(כי לפי מה שתיארת בהודעתך אני אוטיסטית קלאסית) ואולי גם לרוב המחלקה שלי (מתמטיקה) יש. אבל אנחנו אוטיסטים שמרוצים מהיותם אוטיסטים ולא רוצים או צריכים שיתייגו אותנו וינסו להתאים אותנו לאותם אנשים שכילדים בני שתיים-שלוש רכשו את ה"כישורים החברתיים" ה"נדרשים". אנחנו נהנים להפגין את מוזרותינו במסגרונות הבניין שלנו ולאנשים מבחוץ שמרימים גבה ולעתים אף שואלים אנחנו מסבירים היטב שזו הממלכה שלנו. אני לפחות. אבל, אנחנו כבר אנשים מבוגרים. אוי לי אם בילדותי היה טירוף המערכות שיש עכשיו. אבוי לי אם בנוסף לתכונות הללו הייתי גם ביישנית אך למזלי אני באה ממשפחה של אנשים שרק רואים קהל ומתחילים להופיע. למזלי, בטרום חובה הייתה לי גננת שאהבה אותי כמו שהייתי, עם הדיבורים לעצמי, בטח עם הזכרון בעל פה של כל השירים והתוכן של כל הספרים בגן ולא ניסתה לשים עלי תווית של מתקשה - רק עזרה לי למצוא את מקומי. בגן חובה היה לי הרבה פחות מזל עם הגננת, אבל כן היה לי מזל שבאתי די חזקה מהבית ומהגן הקודם. אותה גננת אמרה להורים שלי שבטח אצטרך להשאר עוד שנה והעירה על "קשיים". אבא שלי צחק ואמא שלי לקחה לאבחון (ואז הפסיכולוגית צחקה). אוי לי אם ההסטריות של אמא שלי (שהיום היא מכירה בהן כהסטריות בפה מלא) היו זוכות לתמיכה סביבתית ו"מקצועית" כמו היום. לא רוצה לחשוב בכלל.
גם אח שלי וגם אבא שלי
דוחים על סף: 'המצאות של פסיכולוגים משועממים' כמו אספרגר או nvld . אבל אני כבר יודעת למשל להבדיל בין ביישנות רגילה לחרדה חברתית . הדברים מתחילים להיות בעייתיים אם הם מפריעים לחיים רגילים. אם אמא מרגישה שיש בעיה כזאת צריך להתחיל לברר.
 
לא המצאות, פשוט הסתכלות שגויה

גם אח שלי וגם אבא שלי
דוחים על סף: 'המצאות של פסיכולוגים משועממים' כמו אספרגר או nvld . אבל אני כבר יודעת למשל להבדיל בין ביישנות רגילה לחרדה חברתית . הדברים מתחילים להיות בעייתיים אם הם מפריעים לחיים רגילים. אם אמא מרגישה שיש בעיה כזאת צריך להתחיל לברר.
לא המצאות, פשוט הסתכלות שגויה
לא מדברת על אספרגר בכלל אבל כן על מה שעשתה כאן תלמה פינץ כשהניסה לספקטרום האוטיסטי את הילד המחונן הקלאסי מהספרים. אז אולי אפשר להסתכל עליו כעל אוטיסט בתפקוד גבוה, אבל מעבר לכך שזה שגוי בעיני אני ממש לא רואה למה זה בדיוק מועיל. ילד שמתקשה ליצור קשרים עם סביבתו בגן - מגיע לו לקבל עזרה ואף פעם לא מוקדם מכדי לטפל בקושי. אבל ילד שלא מגלה עניין בסביבתו בגן? הגננת יכולה לעזור לו כן לגלות עניין. לא לנסות להפוך אותו לאחד מן השורה וכשאיננה מצליחה להפנות לאבחון בהתפתחות הילד, אלא למצוא יחד איתו מקום עבורו ממנו הוא יוכל להנות. גננת לא אמורה סתם להסתכל על ילדים ומה שיוצא יוצא ומה שלא יוצא כמו שהוא "אמור" לצאת - לאבחון. העובדה שלא מדובר רק בילדי הגן אלא שגם אם הגננת הוא לא יוצר שום אינטראקציה מדליקה נורה אדומה - לגביה.
 

vered73

New member
גם אותי מכעיסה אותי ההכללה.

טירוף, טירוף, פשוט טירוף!!!!!!!!!!!
יאללה, אני אוטיסטית גאה ומאוד מאושרת. אמא יקרה, אם תלכי לכיוון הזה תגרמי לילד שלך עוול נורא ותחושה כאילו משהו לא בסדר אצלו ודורש תיקון בעוד שכל התכונות המתוארות כאן הן מופלאות.
גם אותי מכעיסה אותי ההכללה.
מדוע להכריע? לפעמים הדברים נעים לשני הכיוונים (למען הגילוי הנאות אומר שאני שייכת כאן לכל המחנות כולם): זה שילד אוטיסט יכול להיות עם יכולות מסוימות של מחוננות וגאונות, זה בהחלט נכון. אבל ילד מחונן או גאון בהחלט יכול להמצא בבדידות חברתית או בחברת בודדים מבני גילו ולא ב'מרכז העניינים' רק משום שאף אחד לא ברמה שלו. וזה לא אומר שהוא אוטיסט. בתור ילדה חוויתי את זה המון. הילדים בגילי בשלב מסוים כבר ממש היו משעממים עבורי. בית הספר היסודי היה ברמה כל כך נמוכה שהייתי מעופפת לי בראש במחשבות. ביקשתי בשלב מסוים אפילו לשבת מאחור ואז הייתי מגניבה ספרים וקוראת. היה לי ידע רחב וענין בנושאים שהילדים בכיתה בכלל לא שמעו עליהם (ות'כלס גם היום מי בגיל 11 מתמצא באופרות; או לחלוק שאלות בנושא תורת היחסות שאבא שלי הסביר לי קצת קודם לכן). כשהם היו עסוקים במלכת הכיתה, הם נראו לי מגוחכים ביותר. כך שהחברים שבסופו של דבר מצאתי לי (ועד היום זה כך) היו ברובם מבוגרים בכמה שנים טובות משום שהיו, בלי להשמע סנובית, מעניינים הרבה יותר. זה לא שלא ידעתי ליצור קשרים, פשוט לא היו הרבה אנשים ליצור איתם בגילאים האלו. (גם היום חסרים לי חברים ללכת איתם למוזיאון או לאיזו הרצאה טובה ולא פעם ב- אלא בתדירות גבוהה). כשאני משחזרת את התחושות שלי כילדה, אפשר לאמר שזה כמו לקחת ילדה בת 15 ולהכריח אותה להיות בחברת ילדות בנות 9. זה פשוט, עולם מושגים אחר לגמרי. אני יודעת שיש ילדים אוטיסטים בתפקוד גבוה שמצבם דומה למצבי שהייתי ילדה, אלא שבנוסף יש להם את הקשיים ליצור קשרים חברתיים ולשמרם. קיימת חשיבות חשיבות מכרעת לאופן שבו ההורה מתבונן: האם מראש אנו קובעים שלילד בעיית תקשורת, או שמא עלינו למצוא את הנתיב הנכון להציע לו את החברה המתאימה לו יותר. לא כל ילד מחונן ובודד חברתית הוא ילד עם קושי להתחבר. או קשיי תקשורת. ובאמת, באמת שאין לי בעיה לתייג את הילד שלי כאוטיסט. אחרי הכל יש לי אחד כזה גם, ואני נוהגת להסביר לאנשים את התנהגותו השונה בכך שהוא אוטיסט. אבל מכעיס אותי הנסיון להכניס את הכל תחת קורת גג אחד. לפעמים המחונן הוא אוטיסט, ולפעמים המחונן הוא פשוט - בודד. ***וכל הנאמר, הוא סביב הדיון עצמו ולא מתיחס למקרה הפרטי שהועלה כאן על ידי האמא לו הגבתי באופן ספציפי לה עצמה.
 
../images/Emo45.gif מסכימה עם כל מילה

גם אותי מכעיסה אותי ההכללה.
מדוע להכריע? לפעמים הדברים נעים לשני הכיוונים (למען הגילוי הנאות אומר שאני שייכת כאן לכל המחנות כולם): זה שילד אוטיסט יכול להיות עם יכולות מסוימות של מחוננות וגאונות, זה בהחלט נכון. אבל ילד מחונן או גאון בהחלט יכול להמצא בבדידות חברתית או בחברת בודדים מבני גילו ולא ב'מרכז העניינים' רק משום שאף אחד לא ברמה שלו. וזה לא אומר שהוא אוטיסט. בתור ילדה חוויתי את זה המון. הילדים בגילי בשלב מסוים כבר ממש היו משעממים עבורי. בית הספר היסודי היה ברמה כל כך נמוכה שהייתי מעופפת לי בראש במחשבות. ביקשתי בשלב מסוים אפילו לשבת מאחור ואז הייתי מגניבה ספרים וקוראת. היה לי ידע רחב וענין בנושאים שהילדים בכיתה בכלל לא שמעו עליהם (ות'כלס גם היום מי בגיל 11 מתמצא באופרות; או לחלוק שאלות בנושא תורת היחסות שאבא שלי הסביר לי קצת קודם לכן). כשהם היו עסוקים במלכת הכיתה, הם נראו לי מגוחכים ביותר. כך שהחברים שבסופו של דבר מצאתי לי (ועד היום זה כך) היו ברובם מבוגרים בכמה שנים טובות משום שהיו, בלי להשמע סנובית, מעניינים הרבה יותר. זה לא שלא ידעתי ליצור קשרים, פשוט לא היו הרבה אנשים ליצור איתם בגילאים האלו. (גם היום חסרים לי חברים ללכת איתם למוזיאון או לאיזו הרצאה טובה ולא פעם ב- אלא בתדירות גבוהה). כשאני משחזרת את התחושות שלי כילדה, אפשר לאמר שזה כמו לקחת ילדה בת 15 ולהכריח אותה להיות בחברת ילדות בנות 9. זה פשוט, עולם מושגים אחר לגמרי. אני יודעת שיש ילדים אוטיסטים בתפקוד גבוה שמצבם דומה למצבי שהייתי ילדה, אלא שבנוסף יש להם את הקשיים ליצור קשרים חברתיים ולשמרם. קיימת חשיבות חשיבות מכרעת לאופן שבו ההורה מתבונן: האם מראש אנו קובעים שלילד בעיית תקשורת, או שמא עלינו למצוא את הנתיב הנכון להציע לו את החברה המתאימה לו יותר. לא כל ילד מחונן ובודד חברתית הוא ילד עם קושי להתחבר. או קשיי תקשורת. ובאמת, באמת שאין לי בעיה לתייג את הילד שלי כאוטיסט. אחרי הכל יש לי אחד כזה גם, ואני נוהגת להסביר לאנשים את התנהגותו השונה בכך שהוא אוטיסט. אבל מכעיס אותי הנסיון להכניס את הכל תחת קורת גג אחד. לפעמים המחונן הוא אוטיסט, ולפעמים המחונן הוא פשוט - בודד. ***וכל הנאמר, הוא סביב הדיון עצמו ולא מתיחס למקרה הפרטי שהועלה כאן על ידי האמא לו הגבתי באופן ספציפי לה עצמה.
מסכימה עם כל מילה
ושלא יובן חלילה מדבריי שיש משהו רע בלומר שהילד שלך אוטיסט. פשוט, לדעתי, זה חייב לבוא לידי ביטוי בצורה של קושי ולא בצורה של שונות בשביל שזה באמת יהיה ראוי להתייחסות כזאת.
 

dd19

New member
מתי זה קושי ומתי זה שונות?

מסכימה עם כל מילה
ושלא יובן חלילה מדבריי שיש משהו רע בלומר שהילד שלך אוטיסט. פשוט, לדעתי, זה חייב לבוא לידי ביטוי בצורה של קושי ולא בצורה של שונות בשביל שזה באמת יהיה ראוי להתייחסות כזאת.
מתי זה קושי ומתי זה שונות?
 

dd19

New member
רוב הסיכוים שלילד זה לא מפריע.

זה קושי כאשר לילד קשה עם זה
כאשר זה מפריע לו. לא כל חריגות צריך לתקן, יש כאלה מבורכות.
רוב הסיכוים שלילד זה לא מפריע.
אבל מה שמפריע לאמא שלו זה ההבדל הגדול בין היכולת השכלית והמילולית לתוצאה מאוד נמוכה במבחן אינטליגנציה.כשיש פערים כאלה גדולים רצוי לברר מה הבעיה.מה שאני הכי מאחלת לאמא הזאת שהבן שלה יוכר כמחונן ללא בעיות אחרות.
 
במקרה הזה לכל ברור מה הבעיה

רוב הסיכוים שלילד זה לא מפריע.
אבל מה שמפריע לאמא שלו זה ההבדל הגדול בין היכולת השכלית והמילולית לתוצאה מאוד נמוכה במבחן אינטליגנציה.כשיש פערים כאלה גדולים רצוי לברר מה הבעיה.מה שאני הכי מאחלת לאמא הזאת שהבן שלה יוכר כמחונן ללא בעיות אחרות.
במקרה הזה לכל ברור מה הבעיה
הילד פשוט לא שיתף פעולה עם הפסיכולוג. הפסיכולוג אפילו ציין את זה. אבחונים בגיל צעיר מאוד זה תמיד לא פשוט ותמיד מוטה התפתחות שלאו דווקא רלוונטית לאינטליגנציה, אבל גם מעבר לכך - לא כל פסיכולוג יודע בכלל להתמודד עם כל ילד בן 3 וחצי. בגלל כל זה אני חושבת שכדאי לחכות לשנה הבאה עם אבחון פרטי. אז הוא ישקף יותר טוב את המציאות.
 
../images/Emo41.gifנועה לביא, הזדעזעתי מהתגובה שלך ../images/Emo41.gif

טירוף, טירוף, פשוט טירוף!!!!!!!!!!!
יאללה, אני אוטיסטית גאה ומאוד מאושרת. אמא יקרה, אם תלכי לכיוון הזה תגרמי לילד שלך עוול נורא ותחושה כאילו משהו לא בסדר אצלו ודורש תיקון בעוד שכל התכונות המתוארות כאן הן מופלאות.
נועה לביא, הזדעזעתי מהתגובה שלך

בתור מנהלת פורום נאורה, מישהי שאמורה להתמצא בחינוך ילדים ובהתפתחותם, התגובה שלך לוקה בחוסר הבנה מוחלט ובדעה קדומה חשוכה. סליחה אם אני מתבטאת פה בצורה בוטה מדי, אבל פשוט קיבלתי צמרמורת מלקרוא את מה שכתבת. אין לך מושג בקשת האוטיסטית. ילדים רבים שמאובחנים עם לקות תקשורת על רצף האוטיזם משולבים בכיתות רגילים ואפילו לא נזקקים לסיוע. הבעיה שלהם היא בעיקר קריאת והבנת קודים חברתיים, אובססיביות לתחומי עניין מסוימים וצרים מאוד, גאונות בתחומים מסוימים, רמה שפתית גבוהה ודיבור בשפה של בית מרקחת אפילו, ברמה הרבה יותר גבוהה מגילים. הם תבניתיים בחשיבה שלהם ואפילו יש להם חברים שמעריכים את היכולות המיוחדות שלהם ונהנים איתם. בעזרת תמיכה רגשית ולימוד מיומנויות חברתיות, הם משתלבים בחברה ואף אחד לפעמים אפילו שהם מאובחנים על הקשת. להניא, את פותחת הפוסט הזה, מללכת לאבחון, זה ממש פשע. עדיף ללכת, לקבל תשובה שלילית, ולהמשיך הלאה כדי להבין מה הקושי של הילד, מאשר לחיות בגן עדן של שוטים ולקבל תגובות "פולניות" כמו שלך פה, שכמעט מזכירות לי את "מה יגידו השכנים" של ההורים שלנו בדור הקודם... מקווה מאוד שאותה אם יקרה שנכנסה לכאן להתייעץ, תגיע לאבחון ולוּ רק כדי לשלול, למרות שאני, בהיותי אם לילד בתפקוד גבוה מאוד ברצף, מרגישה בתחושת בטן שהוא כן שייך לקשת האוטיסטית בתפקוד הגבוה. וחלילה לי כמובן מלאבחן באינטרנט. מדברת רק על תחושות בטן ממה שכתבה.
 
ממש פשע, אותי למשטרה

נועה לביא, הזדעזעתי מהתגובה שלך

בתור מנהלת פורום נאורה, מישהי שאמורה להתמצא בחינוך ילדים ובהתפתחותם, התגובה שלך לוקה בחוסר הבנה מוחלט ובדעה קדומה חשוכה. סליחה אם אני מתבטאת פה בצורה בוטה מדי, אבל פשוט קיבלתי צמרמורת מלקרוא את מה שכתבת. אין לך מושג בקשת האוטיסטית. ילדים רבים שמאובחנים עם לקות תקשורת על רצף האוטיזם משולבים בכיתות רגילים ואפילו לא נזקקים לסיוע. הבעיה שלהם היא בעיקר קריאת והבנת קודים חברתיים, אובססיביות לתחומי עניין מסוימים וצרים מאוד, גאונות בתחומים מסוימים, רמה שפתית גבוהה ודיבור בשפה של בית מרקחת אפילו, ברמה הרבה יותר גבוהה מגילים. הם תבניתיים בחשיבה שלהם ואפילו יש להם חברים שמעריכים את היכולות המיוחדות שלהם ונהנים איתם. בעזרת תמיכה רגשית ולימוד מיומנויות חברתיות, הם משתלבים בחברה ואף אחד לפעמים אפילו שהם מאובחנים על הקשת. להניא, את פותחת הפוסט הזה, מללכת לאבחון, זה ממש פשע. עדיף ללכת, לקבל תשובה שלילית, ולהמשיך הלאה כדי להבין מה הקושי של הילד, מאשר לחיות בגן עדן של שוטים ולקבל תגובות "פולניות" כמו שלך פה, שכמעט מזכירות לי את "מה יגידו השכנים" של ההורים שלנו בדור הקודם... מקווה מאוד שאותה אם יקרה שנכנסה לכאן להתייעץ, תגיע לאבחון ולוּ רק כדי לשלול, למרות שאני, בהיותי אם לילד בתפקוד גבוה מאוד ברצף, מרגישה בתחושת בטן שהוא כן שייך לקשת האוטיסטית בתפקוד הגבוה. וחלילה לי כמובן מלאבחן באינטרנט. מדברת רק על תחושות בטן ממה שכתבה.
ממש פשע, אותי למשטרה
"הבעיה שלהם היא בעיקר..." "אובססיביות לתחומי עניין מסוימים וצרים מאוד, גאונות בתחומים מסוימים, רמה שפתית גבוהה ודיבור בשפה של בית מרקחת אפילו, ברמה הרבה יותר גבוהה מגילים." פשוט טרגדיה איומה. הלוואי על כל העולם בעיות כאלה... שוב, למה כולכן מחליטות שלילד יש קושי? רק כי בגן הוא יוצר קשר רק עם עצמו?
 
נועה, אני מוכרחה להגיד

ממש פשע, אותי למשטרה
"הבעיה שלהם היא בעיקר..." "אובססיביות לתחומי עניין מסוימים וצרים מאוד, גאונות בתחומים מסוימים, רמה שפתית גבוהה ודיבור בשפה של בית מרקחת אפילו, ברמה הרבה יותר גבוהה מגילים." פשוט טרגדיה איומה. הלוואי על כל העולם בעיות כאלה... שוב, למה כולכן מחליטות שלילד יש קושי? רק כי בגן הוא יוצר קשר רק עם עצמו?
נועה, אני מוכרחה להגיד
שאני לא מסכימה אתך. הקביעה שלך שאם הילד עצמו אינו מודע לכך שיש לו בעיה זה סימן שאין שום בעיה, ושבבעיות יש לטפל אך ורק כאשר הן מתחילות ממש להפריע, ולא לפני כן - אני לא יכולה לקבל את זה. אני לא יודעת איך את היית בגיל הזה, והאם אמנם התעלמת מכל מי שהיה סביבך (חוץ מהמשפחה) בגיל 4, אבל המצב שמתואר כאן כן נשמע לי באמת קיצוני. אם ילד לא מתנהג "כמו כולם" זה יכול להיות סימן לזה שהוא פשוט שונה מאחרים ואין בעיה, אבל זה יכול להיות גם סימן שיש בעיה. למשל, אם ילד לא מדבר בכלל בגיל שלוש - זה יכול להיות נורמלי, יש ילדים כאלה והם בסדר גמור. אבל זה גם יכול להיות סימן לבעיה, שצריך לאבחן ולטפל. אותו הדבר בדיוק לגבי אינטרקציה חברתית בגיל 4. ההנחה שלך שלא מפסידים כלום אם מתחילים לטפל בבעיה רק כאשר היא מתחילה ממש להציק, גם אם זה קורה בגיל מאוחר יחסית - לא מסתדרת לי עם המציאות. הקביעה שלך שאין שום דבר שקורה לילד בגיל 4 שישפיע עליו לכל החיים - פשוט לא ברור לי על מה היא מבוססת. אני מבינה שאת לא מחזיקה ממחקרים פסיכולוגיים. אבל העניין הזה הוא בכל זאת לא משהו שהוא "עניין של אופנה". אני לא חושבת שיש או היה מישהו מתחום פסיכולוגיה, סוציולוגיה או חינוך שיסכים עם הדעה הזאת שלך.
 
גם ללא קשר לאוטיסטים או לסתם חריגים

נועה, אני מוכרחה להגיד
שאני לא מסכימה אתך. הקביעה שלך שאם הילד עצמו אינו מודע לכך שיש לו בעיה זה סימן שאין שום בעיה, ושבבעיות יש לטפל אך ורק כאשר הן מתחילות ממש להפריע, ולא לפני כן - אני לא יכולה לקבל את זה. אני לא יודעת איך את היית בגיל הזה, והאם אמנם התעלמת מכל מי שהיה סביבך (חוץ מהמשפחה) בגיל 4, אבל המצב שמתואר כאן כן נשמע לי באמת קיצוני. אם ילד לא מתנהג "כמו כולם" זה יכול להיות סימן לזה שהוא פשוט שונה מאחרים ואין בעיה, אבל זה יכול להיות גם סימן שיש בעיה. למשל, אם ילד לא מדבר בכלל בגיל שלוש - זה יכול להיות נורמלי, יש ילדים כאלה והם בסדר גמור. אבל זה גם יכול להיות סימן לבעיה, שצריך לאבחן ולטפל. אותו הדבר בדיוק לגבי אינטרקציה חברתית בגיל 4. ההנחה שלך שלא מפסידים כלום אם מתחילים לטפל בבעיה רק כאשר היא מתחילה ממש להציק, גם אם זה קורה בגיל מאוחר יחסית - לא מסתדרת לי עם המציאות. הקביעה שלך שאין שום דבר שקורה לילד בגיל 4 שישפיע עליו לכל החיים - פשוט לא ברור לי על מה היא מבוססת. אני מבינה שאת לא מחזיקה ממחקרים פסיכולוגיים. אבל העניין הזה הוא בכל זאת לא משהו שהוא "עניין של אופנה". אני לא חושבת שיש או היה מישהו מתחום פסיכולוגיה, סוציולוגיה או חינוך שיסכים עם הדעה הזאת שלך.
גם ללא קשר לאוטיסטים או לסתם חריגים
התפתחות של ילדים עד סביבות גיל 6 זה דבר עם נזגרת שניה עולה
כמו שיש ילדים שלא פותחים את הפה עד גיל שנתיים ואז לא סוגרים אותו ככה יש ילדים בני 4 שלא מגלים שום עניין חברתי. מה שכן מפריע לי כאן זה שגם עם הגננת אין לו שום אינטראקציה, וזה אומר - עליה - לא מעט. אם הגננת שלי בגן חובה הייתה הגננת שלי בשנתיים של הטרום חובה אני מאמינה שהייתי בדיוק כמו הילד הזה בתוספת הרבה בכי, צעקות והתפרצויות זעם. למזלי, הגעתי אליה אחרי שנתיים עם גננת הפוכה. אז הייתי סתם חוצפנית.
 
יש אפילו ילדים שלא פותחים פה עד גיל 3

גם ללא קשר לאוטיסטים או לסתם חריגים
התפתחות של ילדים עד סביבות גיל 6 זה דבר עם נזגרת שניה עולה
כמו שיש ילדים שלא פותחים את הפה עד גיל שנתיים ואז לא סוגרים אותו ככה יש ילדים בני 4 שלא מגלים שום עניין חברתי. מה שכן מפריע לי כאן זה שגם עם הגננת אין לו שום אינטראקציה, וזה אומר - עליה - לא מעט. אם הגננת שלי בגן חובה הייתה הגננת שלי בשנתיים של הטרום חובה אני מאמינה שהייתי בדיוק כמו הילד הזה בתוספת הרבה בכי, צעקות והתפרצויות זעם. למזלי, הגעתי אליה אחרי שנתיים עם גננת הפוכה. אז הייתי סתם חוצפנית.
יש אפילו ילדים שלא פותחים פה עד גיל 3
ואחר כך לא סוגרים אותו. אני מכירה היכרות אישית שניים שמספרים שזה היה מצבם. עדיין, אם ילד שלי לא היה מדבר מילה עד גיל שנתיים וחצי - הייתי בודקת אותו. בדברים של התפתחות לדעתי עדיף להזהר בפושרים. זה שהילד לא יוצר קשר עם הגננת אולי אומר משהו עליה, ואולי אומר משהו על הילד, ואולי לא אומר כלום. אני הייתי בודקת. אצל פסיכולוג ילדים טוב, פרטי. מקשיבה טוב-טוב ולעומק לכל מה שיש לו להגיד - ורק אז מחליטה.
 
בתקופה הזו, ככל שהגיל צעיר יותר

יש אפילו ילדים שלא פותחים פה עד גיל 3
ואחר כך לא סוגרים אותו. אני מכירה היכרות אישית שניים שמספרים שזה היה מצבם. עדיין, אם ילד שלי לא היה מדבר מילה עד גיל שנתיים וחצי - הייתי בודקת אותו. בדברים של התפתחות לדעתי עדיף להזהר בפושרים. זה שהילד לא יוצר קשר עם הגננת אולי אומר משהו עליה, ואולי אומר משהו על הילד, ואולי לא אומר כלום. אני הייתי בודקת. אצל פסיכולוג ילדים טוב, פרטי. מקשיבה טוב-טוב ולעומק לכל מה שיש לו להגיד - ורק אז מחליטה.
בתקופה הזו, ככל שהגיל צעיר יותר
ככה המשימה באבחון - להגיע לתוצאות שמשקפות משהו - קשה יותר. היות וזה ילד שבהחלט יודע לדבר ולתקשר, גם אם זה רק עם האנשים הקרובים אליו, אני חושבת שאפשר וכדאי בשקט לחכות עוד שנה ובמקום לחפש פסיכולוג בעל שם לחפש גננת בעלת שם לשנה הבאה. אבל אם מחליטים ללכת לאבחון עכשיו - ממש לא להתפשר על איכות ולבדוק טוב טוב למי הולכים. אולי מישהי כאן יכולה להמליץ לה על פסיכולוג חינוכי (כדאי עם הכשרה קלינית, גם אם לא בוגר התמחות) בחדרה?
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה