גן ראשון- פחד אלוהים.....

לאה_מ

New member
שוב, בתלות בילד -

לדעתי הילד הפרטי שלי משתמש בבית הספר בעיקר באינטיליגנצית האגרוף (או ההגנה מפניו, או הכעס, או העלבון) - במורים טובים נתקלתי כבר, לשמחתי, אבל גם במורים איומים (עכשיו יש להם סיפור בכתה, שהמחנכת נמצאת בחופשת מחלה למשך זמן ארוך, והמורה שממלאת את מקומה לא מסתדרת עם הכתה ברמה ש"לא מסתדרת" אפילו לא קרוב לתאר את המצב שם... ביום שישי הוא חזר מביה"ס וסיפר שהיא איבדה לחלוטין את העשתונות, וצעקה עליהם "אתם פסיכים, מפגרים, מטומטמים..." ועוד כהנה וכהנה פנינים, וכ"עונש" נתנה להם 3 מבחנים לשבוע הבא... הילדים כמובן החליטו מיד למרוד, ובהחלטה משותפת החליטו שהם לא יגשו למבחני ה"עונש"...
... טוב, נו, לפחות יצא מזה קצת גיבוש חברתי
- אגב, המנהלת סוף סוף, בעקבות פניות רבות של הורים (ואולי גם לבקשת אותה מורה, שאני בטוחה שהסיטואציה הזו היתה בלתי נסבלת עבורה) מצאה לבסוף תחליף, והמורה הזו כבר לא נכנסת לכתה שלהם... למרות, שעל אף בקשתי המפורשת, היא לא מצאה לנכון להכנס לכתה ולדבר עם הילדים על הנושא הזה - ואת מה שראיתי לנכון לעשות עשיתי בבית עם הילד הפרטי שלי... מי אמר "חינוך ביתי"?), והגם שאני מסכימה שהבן שלי, בסופו של דבר, יוצא ילד עם הבנה מאד עמוקה של עצמו ושל תהליכים שמתחוללים בתוכו, ו(אני מקווה) ילד מאד חזק מבחינה נפשית, אני עדיין חושבת שלא את כל ההתנסויות האלה הוא חייב לעבור כתנאי לאושר שלו כאדם מבוגר.
 
את בדיוק ממחישה, בסיפור הזה

את עמדתי. נכון שהאינסטינקט האמהי רוצה לחסוך מהם חלק מהעוצמות הללו, אולם בסה"כ - מה שהוא למד בסיטואציה הזו על עצמו, שנים של חינוך ביתי לא ילמדו אותו. אם אני מניחה שמבחינת חומרי לימוד וידע - בנך וילד שלומד בחינוך ביתי ילמדו ברמה דומה (גם זה לא בטוח - באף אחת משתי השיטות) - הרי שמונח כאן הבדל עצום בעצם החוויה הלימודית העמוקה שמתווספת בחינוך הרגיל. וכפי שציינתי ואת אומרת גם - זה לא חוסך את החינוך הביתי...
 

vered4

New member
חינוך בייתי תמיד קיים, שום דבר לא

מחליף אותו. הלימוד במערכת החינוך הוא בנוסף- ותמיד חשובה האינטראקציה בניהם. אולי זו הסיבה שאני לא מפחדת ממערכת החינוך- אני יודעת שעל ידי התמיכה של המבנה הבייתי שלנו לילדי יש יכולת להפיק את המירב מהמערכת הזו. וזה לא שאין קשיים, אבל לומדים מהם, ותיד יש תמיכה. כמו במקרה שסיפרת עליו לאה, גם לנו היה "קטע" עם מורה דפוקה- וזה היה תרגול מצוין לחיים שיש בהם אנשים שהם לא "כלבבינו".
 

ימימה

New member
אני מודה שקשה לי מאד להתחבר

לגישה שלך, ברמה הבסיסית ביותר כנראה. נראה לי, ותקני אותי אם אני טועה (אני מניחה שתעשי את זה
), שאת תומכת בגישה ש"מה שלא הורג -מחשל" (בהקצנה כמובן). אני לא בטוחה שבכדי להיות מבוגר מסופק בחייו, ילד צריך להתנסות בהתנסויות קשות וב"עוצמות" כאלה. האם קושי הוא תמיד מחזק? לעתים הוא יכול להפוך לטראומה או לגרום להתכנסות, חרדה, חשש מהתמודדות (ולא, אני לא מדברת רק על חריגים). ברור שאי אפשר ולא צריך לגדול בלי התמודדות עם קושי. אבל מהו קושי מחזק? מה הדרגה שמעבר לה הוא כבר מפסיק לחזק אותנו ומתחיל לפגוע? יש קשיים, ואני אומרת את זה באופן כללי הרבה יותר, לאו דוקא ספציפית למערכת החינוך - שברור שלא היינו רוצים שילדינו יחשפו אליהם. השאלה היא - בין הקשיים שכולנו נסכים שהם לגיטמיים ואלה שמוסכם על כולנו שלא, יש תחום אפור די רחב, שבתוכו אני אולי אנסה לחסוך לילד שלי יותר קשיים, ואת אולי פחות. אני מאמינה שביטחון עצמי, יכולת התמודדות טובה, וכתוצאה מכך גם תחושת הסיפוק מהחיים, יכולים להבנות גם בדרכים אחרות. וזה מזכיר לי, שכשהייתי בגיל העשרה, נתקלתי בתפילת "אבינו שבשמיים" הנוצרית. יש שם שורה שאומרת "ואל תביאני לידי נסיון", ובגיל 16 חשבתי שזו שורה מאד טפשית: איך, אם לא אבוא לידי נסיון, אלמד משהו על החיים? איזה חיים משעממים יש למי שלא "בא לידי נסיון"? מה עם תהומות הרגש ופסגות ההתרגשות? מאז הספקתי לעבור בחיים כמה וכמה נסיונות, שהייתי מוותרת עליהם בשמחה (וסליחה אם זה נשמע כמו מלים של בת 80
), ואני חושבת, שבכל זאת מי שכתב את המלים ההן היה אדם חכם, וודאי בעל נסיון...
 

vered4

New member
כאן הטעות הבסיסית לדעתי

הורים שהם מספיק חזקים, יתמכו בילד ויתנו לו כלים להתמודדות רגילה ונורמלית. וגם אם יתקל בקושי- יעזרו לו. הרי הורים לא אמורים לזרוק את הילד לחנוך אחרים ולהתנער ממנו ואין סיבה שילד שיש לו הורים תומכים יכנס למצבים שאת מתארת. ולגבי הורים שבוחרים לחנך את הילד רק במסגרת בייתית- או שיש להם קושי בעצמם שלא מאפשר להם תמיכה בילד- מה שיכול להעביר לילד מסר לא כל כך בריא (ואלי בחרו בחינוך הבייתי מתוך הקושי שלהם ובעצם מתוך בריחה). או שהם מספיק חזקים כדי לשאת בעצמם את החינוך הבייתי- הורים כאלה היו יכולים לתמוך בילד גם במערכת רגילה והם בדרך כלל ההורים שבוחרים בחינוך הבייתי מתוך אידיאולוגיה.
 
אני ממש לא חושבת

שמה שלא הורג מחשל. להיפך - היכולת ללמוד לאילו מתחמים חווייתיים לא להכנס היא יכולת חשובה, אולם לחלוטין לא ניתן לקנות אותה בסוגים שונים של צנזורה. לגדל ילדים בסיטואציה שמונעת מהם חיכוך "חופשי" בחוויות - מונעת מהם את היכולת להבחין בין טוב ורע במובן זה. אין ספק שיש נסיונות שנשמח לחסוך לילדינו אולם אנחנו לא יכולות לחסוך הכל ולכן חשוב שניתן להם את המרחב ללמוד להסתדר עם אילו שלא נחסכו מהם. הורים שמשאירים ילדים בבית, שולטים במצב עד גיל 18. מה אחר כך? ואיפה ניצב/ת הילדי/ה אז, לבד, בחברה בה הילדים שבגרו אמונים על הסתדרות במצבי קושי כאלו?
 

zimes

New member
ליליה, אני חושבת שאת מפספסת נקודה

חינוך ביתי אינו "להשאר עם הילדים בין 4 קירות, עד גיל 18". חינוך ביתי, משמעותו, לאפשר לילדים להתנסות, אבל בקצב שלהם. לשחרר אותם, אבל בהדרגה. בהחלט מדובר על להיות בקשר עם העולם, להחשף למצבים/אנשים גם לא תחת הסינר המגונן של אמא, אבל כשהילד מוכן לזה. זה דומה למיטה המשפחתית, כשמאפשרים לילדים לעבור לישון לבד כשהם מרגישים מוכנים, ולא דוחפים אותם לשם.
 
ההתנסות בקצב של הילד

מנוסה גם במסגרות הפתוחות שבעיני ובקריטריונים שאני מעמידה - נכשלו כישלון חרוץ. זה לא שהילדים ממצים את עצמם בקצב שלהם - אלא שהם פשוט לא לומדים איך ("אסטרטגיות למידה", התנהלות בעולם תחרותי, התנהלות השוואתית והכי חשוב - פרופורציות). זה מביא בסופו של דבר לאותו מופע מכמיר של קלישאות שהן סה"כ טווח האופק של הילדים הללו כבוגרים. אין זוג הורים יכולים להעניק בטווחי ידע ונסיון את מה שיכולה להעניק מערכת שלמה. בואי נתייחס לזה כאל דרסה של it takes a whole vilage. וזה שבכל כלל יכול להיות יוצט מן הכלל, אני יודעת.
 

nonana

New member
לא נכון ליליה לא בטוח

ואם כמה מהילדים יאמינו למורה? ויחשבו שאולי המורה צודקת? ואם המשפט שלה היה הוא זה שהרס נפש של ילד ולאו דוקא בנה אותו? כמה ילדים יצאו - חסרי ביטחון, מתוסכלים כי ביה"ס לא ממש ידע איך להתמודד איתם? לא כולם יכולים להתמודד עם משפטים כאלו. ויש הרבה ילדים שלא ממש משתפים את ההורים בבעיות שלהם, ואז סופגים וסופגים ומתחילים להאמין שהם כאלו. (הנבואה שמגשימה את עצמה). אל תניפו דגל לפני שבדקתם לעומק כי ביה"ס הוא לא תחליף אידיאלי.
 
יש גם הרבה ילדים שבי"ס הציל ובנה

רק שבדרך כלל כשקבוצה איזוטרית יחסית למיינסטרים רוצה להוכיח טענה, היא אינה מביאה אותם כדוגמה. מובן ואנושי מאוד. היות ואני האחרונה לסנגר או לקטרג באופן גורף על מסגרת זו או אחרת, מה גם שביה"ס לא היה אלי ספציפית טוב במיוחד, הרי שלא ממש הבנתי למי ומה את מכוונת בהערה שבסיפא...ביה"ס אינו תחליף כי אם ברירת מחדל, הוא אינו אידיאלי (יש כאן הסכמה רחבה בעניין) ובינתיים הוא האפשרות הסבירה היחידה שנותנת קשת פתרונות רחבה ומגוונת להרבה מאוד ילדים.
 

nonana

New member
התכוונתי תחליף- תחליף לבית ולחברה

כי התינוק יוצא מהבית לתחליף שלו. והילד מהבית לתחליף אחר. אני חייבת לשאול- אילו פתרונות?
 
אין תחליף לבית ואין תחליף לחברה

ולכן מסגרות שמאפשרות את שני העולמות הן אלו שיש להן סיכויי הצלחה מקסימליים. ביה"ס מוכיח את זה.
 

nonana

New member
ליליה אל תכתבי בסיסמאות

אני באמת רוצה שתפרטי לי. במה הוא מוכיח? היכן ההוכחה מצדיקה את זה?
 
מלבד השכלה, שרק ביה"ס מסוגל לתת

באופן שיטתי ומלא (בואי נומר שלפחות לתלמידים הממוצעים ומעלה - שזה המון תלמידים, הרבה יותר מלפני ימי ביה"ס), ביה"ס נותן פתרונות של שילוב חברתי, כישורים, ידע כללי, חווייה, רציפות הקשר החברתי שהיא *מאוד משמעותית* להתפתחות הילד/ה כבוגר/ת, התייחסות לבעיות ספציפיות, מתודות להקניית ההשכלה, הרגלי ושיטות לימוד, התנסות בהשתלבות במערכות רב שכבתיות ועוד הרבה מאוד - ככל שאת מגיעה יותר ויותר לילד/ה הספציפי/ת - כך ניתן לסמן יותר מקומות בהם יש למסגרת ביה"ס חשיבות שעדיין לא הומצא לה תחליף כלשהו. בכל סעיף וסעיף יש מה להצמיח, לשפר, לשאוף קדימה. יש אלימות בבי"ס כי יש אלימות בחברה. כ"כ הרבה ילדים באים מבתים שהאלימות חוגגת בהם - זה לא חייב להיות אמא ואבא. זה יכול להיות שאבא חותך מישהו ברמזור כשהוא מסנן "בן זונה" ומראה לו אצבע משולשת. כשאת רואה אלימות בבי"ס, בצבא, במסגרות שונות - היא לא מתחילה משם ולא נגמרת שם. ליבי על מורה או מנהלת שצריכות להתמודד עם אלימות (סדנאות, הסברה, ענישה - מה לא?) כשהילדים חוזרים בצהריים לסביבתם האלימה ולחברה הישראלית האלימה ולשידורי הטלויזיה מהשטחים ושבים לבי"ס "טעונים" בבוקר... אני מעורבת כעת בנושא האלימות בכתות אתגר בתיכוניים - יש החלטה בלא מעט בתי"ס לא לתת לתלמידים להפלט מהמערכת. ככל שאני מכירה יותר את הרקע האישי של התלמידים הללו - יותר ויותר ברור לי שביה"ס היה צריך לנתק אותם מהבית עם רצה להצליח. לבוא להאשים את ביה"ס זה קל, קל מאוד. בואי נביט במראה רגע.
 

nonana

New member
את צודקת החברה והבית לא פחות אשמים

אז למה לי שילדתי היא זו שצריכה להחשף לילדים עם קשיי אלימות בבית והם מעבירים אותם כלפי ילדי הכיתה- אני לא חיה בחברת אנשים שאלימות היא שפה בבית שלה- אז למה הילדים שלנו כן. וילדים שיש להם בעיות, הטיפול צריך להיות פרטני- אף ילד/ה אחר/ת לא צריך/ה לסבול מזה. אם לי יש את הזכות לבחור את חבריי אז למה לילדיי אין? ובואי נחזור על עניין האקדמי- אם תשאלי אותי מה למדתי בביה"ס- אני אומר לך שיכולתי ללמוד אותם גם ללא ביה"ס. יש לי לא מעט חברים (אחד מהם הוא בעלי) שביה"ס לא תרם להם הרבה ואת השכלתם רכשו עצמאית שנים אח"כ. ואני מבטיחה לך שלא זו הסיבה שבה אני שולחת את ילדיי לביה"ס. זה שאנו חברה שהאלימות בה רבה- אני יודעת, אבל למה לחשוף את הילד/ה למוסד שבו האלימות גם כן גבוהה? אם ילד/ה בא/ה מבית שאלימות מילולית או/ו פיזית אזי הטיפול בו/ה צריך פרטני ולא לחשוף אותו/ה למקום שבו הוא/היא יכול/ה להוציא את האגרסיה שלו/ה. אין אני מאשימה רק את ביה"ס אבל משום שהחברה שלנו היא ככה יש צורך להשתמש באלטרנטיבות אחרות ואף להיות פתוחים אליהם.
 
נוננה, לא צריך לבוא מבית אלים...

כדי לבוא מבית אלים. בואי נאמר שבינתיים אף אחת ואחד מאיתנו לא באים חשבון עם מרכיבי האלימות שהם מחילים על ילדיהם - כדוגמה אישית, בענישה ובהתייחסויות לגורמים שלישיים. הקללות ליד ההגה הם דוגמה אחת. לשלוח ילד לחדר כעונש ולצעוק עליו זו עוד דוגמה. להכריח את בן זוגך במניפולציה כוחנית כזו או אחרת לבוא לסעודת גאלה שלא מעניינת אותו זו עוד דוגמה. חיינו שזורים אלימות במינונים גדולים, חלקה בבחינת פאסיב אגרסיב או לחלופין כזו שאין לה הכרה חברתית כאלימות - זה לא עושה את זה טוב יותר. ואגב - את בוחרת את חברייך מעולם הטרוגני מלא - האם יש לך זכות לשלול את זה מילדייך? האם יצירת אליטיזם מתבדל (כדוגמת חלק מבתיה"ס הדמוקרטיים, למשל) אינו סוג של אלימות? לטעמי כן. והאם לחסוך מילדייך אלימות במקום אחד ולאפשר אותה במקום אחר (למשל - לחנך אותם - מתוך כוונה טובה של תרומה למדינה - לקראת צמיחתם לחיילים וחיילות בצבא קולוניאליסטי שאינו עוסק בהגנה דווקא) אינו אקט שמעודד אלימות? ביה"ס הוא מראה מקטינה של מה שקורה בחוץ, לא מגדילה לצערי.
 

nonana

New member
אלימות כזו או אחרת היתה כל הדורות

אך אין אני מדברת על אליטיזם- למרות שזה נראה כך, אך כל אחד בוחר את חבריו, ולומר לך שגם כשבחרתי את חבריי זה בא מתפיסת עולם שחונכתי בו ופיתחתי אותו אצלי עם השנים- כל אחד כך. הורים שילדיהם התחברו לילדים שתפיסת עולם מנוגדת לגמריי מתפיסתם מרשים לעצמם להחליף לילדיהם בית ספר. כך שאי אפשר להגיד שהשאיפות של כולנו הוא בחיים הטרוגניים עד כדי כך שיכולים לפגוע בנו או בילדינו. אני שוב לא אומרת שבית הספר הוא גורם מרכזי לבעיות חיי ילדינו אך שאני מסתכלת על ביתי אני יודעת שמגיע לה יותר מזה. אני לא בוחרת את חבריי מתוך עולם הטרוגני מלא אלא מתוך קשר כזה או אחר או כימיה שנוצרת ביני לבין חבריי. למה את חושבת שבית הספר הוא מפגש חברי נכון לילדים? האם הם לא יכולים להפגש חברתית אחרת? בטיולים? בהליכה למקומות שיש בו חברה ואנשים? אפשר להפגש עם חברים בצורה קבועה,סיפריות, גני שעשועים ועוד...... בית הספר הוא לא המקום היחיד שילדיי יכולים להתמודד בו חברתית. כמו שמקום העבודה שלנו הוא לא היחיד. אם הילד שלי הולך איתי לבנק הוא לא שומע סוג של תקשורת? (נדב אוהב ללכת איתי לבנק ומקשיב בקשב רב לשיחה ביני לבין הפקידה), או אם הילדה שלי הולכת איתי ללימודים היא לא רואה סוג אחר של תקשורת? (נעה היתה איתי יום שלם באוניברסיטה והיתה מרותקת מדיברי המרצים
) כך שיכולת תיקשורתית והפנמה של מה נכון ואיך הבית הוא המקום המרכזי. וזו ההכנה הנכונה לחיים העתידיים שלהם.
 

vered4

New member
אפשר ורצוי לחפש אלטרנטיבות

אחרות, כאלה שיתנו לך תשובה למה שאת מחפשת. הבעיה שאין מבחר גדול, ולגבי לפחות- חינוך בייתי הוא לא פתרון לכלום. לגבי בתי הספר כיום- עיקר הבעיה בעיני הם תקציבים. בכל מקרה, הייתי מעדיפה מרכזי למידה שמאפשרים מפגש בין הרבה ילדים והרבה מורים. והסיבה שבגללה אני "מסתדרת" עם מערכת החינוך, היא שהבת שלי (15) ממש נהנית מהמערכת. נהנית מהחמרים הלימודיים שהיא נחשפת אליהם, מהחברה, מהפעילות החברתית והתרבותית. בבית ספר יסודי היו בעיות חברתיות שהיו נפתרות אם הייתי מעבירה אותה בית ספר (את זה אני יכולה להגיד מתוך ניסיון וראיה לאחרו לצעיר). אבל לכל בעיה שהיתה לה היינו שותפים וההתמודדות שלה עיצבה בה דרך הסתכלות מאוד חשובה.
 
למעלה