גן ראשון- פחד אלוהים.....

[דסי אשר]

היה ברור לי מקור השם, ומה עמדתך

כלפי הכינוי. גם אני קצת קראתי. לגבי האקדמיה ועולם העשיה. כתבתי בדברי, ותוכלי לחזור ולקרוא את הודעתי- שלליאן כץ אעוסקת תאוריה ובמעשה - כבר שלושה עשורים... גם את *חוטאת* בקריאה סלקטיבית- כמו כולנו. את אדם, אישה, אם - אנושית. בארץ, המפקחת של וויצו, שאמנם כתבה את המאסטר לפני כמעט שלושים שנה פרימה גראנק - מפעילה גישה זו, במעונות של וויצו בירוליים, בית הכרם, בהצלחה רבה כבר שנים. כתבתי- ששוחחתי אתה לא מזמן.. התכנית לא באה לרכך *מעבר*- כמו שכתבת וורד. התכנית באה מתוך רציונאל אחר. העובדה שגורמים מקצועיים במשרד החינוך ניסו לעשות הסבה לתכנית- אולי אינה מתאימה. אין לי מושג על התכנית בבתי הספר בארץ. מי שתרצה, אני יכולה להביא את הקישור למאמר על הפרויקט באמריקה ובקנדה- על תלמידי בית ספר ותלמידי גן חובה. מתיחסים לכל קבוצה זו כיחידה. החשיבה מבוססת על הידע הראשוני לגבי חיים במשפחה- רב גילאיות, ולא מבוססת על *הקלה בחיים* מצבי מעברים, לחיים יותר קשים. דסי

 

[לאה_מ]

ואולי כאן המקום להזכיר את רשימתו של

דני לסרי, כאן במאמרי הפורום, "העוול שבמידור החד גילי". מעניין מאד גם עבור המתנגדים לגישה.

 

[ליליה והגמדים]

ועוד משהו-כותבים "ליליה" ולא "לילה"

 

[zimes]

מענין.

כקוראת טריה של המאמר על הקנאה, רק עכשיו אני עושה את החיבור בין טענותי נגד קבוצה חד-גילית (עם תחרות רבה על משאבים דומים, כיון שצרכיהם דומים) ובין דבריה של גליה רבינביץ על קנאה שזקוקה לרקע של דמיון לנשוא הקנאה. תודה.

 

[ליליה והגמדים]

זה קורה הרבה, אפעס ../images/Emo6.gif

 

[חגית ויובל]

זה לא את - זה באמת מפחיד ../images/Emo13.gif

לדעתי, עדיף לילד בגיל הזה להשאר בבית עם אימו. יש לזה המון יתרונות.ואת יודעת אותם.... מבחינה חברתית - רב הילדים בגיל הזה די להם בכמה שעות עם ילדים אחרים בגינה הציבורית. ואם אין ילדים בגילו בגינה הקרובה אולי תמצאי בפארק ליד או שתצטרפי לקבוצות מפגש. יש כאלה המון בארץ. מנסיוני - זה עושה רק טוב לילד. בני היה עד גיל 4 בבית. ורק השנה נכנס לגן. ומה אומר? כל מה שחששתי ממנו בגנים - אכן קיים וקורה. וחבל שילד בגיל כה רך יחשף לזה. בהצלחה.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

חינוך ביתי - כן או לא ובאיזה גיל?

קראתי את השרשור הארוך והטעון והלכתי לאיבוד. חברה ביקשה שאכנס ואתייחס אבל... לא ממש ידעתי היכן להגיב. האם שפנתה בהודעה המקורית דברה על ילדה בת שנה וחצי. הדיון שלכם קצת שכח את הגיל הצעיר בו מדובר. ילדים בגיל הזה עדיין לא ממש נמצאים בפעילות חברתית דו כיוונית. בגיל שנה וחצי ילדים כן מתחילים להתייחס לאחרים במשחק אבל... לזמן קצר מאוד. ילדים בגיל הזה עדיין צריכים בעיקר את אימא. הם כבר מתרחקים ממנה אבל לא מעבר לטווח הראיה. זהו שלב מאוד קריטי בצורך שלהם בנוכחות האם וכל ניסיון לנתקם ממנה יכול להזיק. אם האם חוששת, הנזק יהיה גדול יותר כי איכשהו המסר של נטישה יעבור. חינוך ביתי הוא מושג חוקי שנוגע לתקופה שמקבילה ל'חוק לימוד חובה'. אין לי כוונה להיכנס לבעד ונגד לבחירה במסלול כזה, אלא רק לציין כמה נתונים ענייניים. למשל: חוק לימוד חובה = חובת ההורים כלפי המדינה לשלוח את ילדיהם למוסדות המערכת. החינוך הביתי = דרכם של הורים למלא את חובתם כלפי ילדיהם (מוצדקת או לא זה דיון אחר). בית המשפט העליון קבע שחובת ההורים כלפי ילדיהם קודמת לחובתם כלפי המדינה. לכן, חינוך ביתי הוא בחירה חוקית לחלוטין במדינת ישראל. הבחירה בחינוך ביתי היא בחירה אישית מאוד שמתאימה לחלק מהאנשים. מי שחושב שזו דרך לא נכונה ושביה"ס הוא אבן דרך חיונית לכל ילד - שולח את ילדיו לביה"ס. אין בכך כל פסול - הילד סופג את ה'אני מאמין' של הוריו. מי שמוטרד ממה שקורה היום בבתי הספר (אלימות וכיוצ"ב) ומוכן ומסוגל לקחת על עצמו את האחריות המתחייבת מחינוך ביתי - משאיר את ילדיו בבית. אין בכך כל פסול - הילד סופג את ה'אני מאמין' של הוריו. המפגש בין הילדים יכול לתת לכל אחד את ההזדמנות לסובלנות ולקבלת האחר. ראיתי חברויות מקסימות בין ילדים משני זרמי החינוך הללו. בכל בחירה שעושה אדם בחייו ובדרך בה הוא מגדל את ילדיו, יש יתרונות וחסרונות. כל בחירה, כפי שאמרה אחת החברות כאן - יש לה השלכות. כל הורה בוחר את ההשלכות שהוא רוצה על חייו וחיי ילדיו. החשוב הוא (בבואנו לייעץ לאדם אחר) לשים עצמנו במקומו. לראות דרך עיניו, לחשוב דרך מחשבותיו = להבין את התמונה הרחבה של חייו. אין דרך אחת שמתאימה לכולם. כל אדם הוא עולם משל עצמו. האימא בהודעה המקורית היא אינדיווידואל במצב מסוים בנקודת זמן ספציפית. יתכן, שמה שנכון לה עכשיו לא יהיה נכון לה בעוד חצי שנה או בעוד שנתיים. כרגע היא חרדה (ויש אומרים שבצדק) ואי אפשר להתעלם מתחושותיה. הילדה בת שנה וחצי. האם מעלה בעיה שהיא רואה: צורך חברתי של הילדה. האם אפשר לייעץ לה איך ניתן לספק את הצורך של הילדה ללא שליחתה לגן? האם זה באמת כל כך קשה? הרי סביר להניח, שאם ממוצעת תשלח את ילדתה לגן - בסופו של דבר. ואם תבחר בחינוך ביתי - היא לא ממש ממוצעת ממילא

לסיכום רק אומר שחינוך ביתי נתפס ע"י הציבור בצורה לא נכונה בגלל בורות. הילדים אינם סגורים בבית, אינם מנותקים חברתית, הם לומדים גם מאנשים שאינם הוריהם, ולפעמים משתלבים במסגרות כאלו ואחרות. ילדים בחינוך ביתי הם ממש כמו כל הילדים האחרים. יש להם כעס ותיסכולים, הם משתעממים לפעמים ומורדים גם. מה מבדיל? הם זורמים יותר עם רצונותיהם ולכן עוסקים יותר במה שמושך אותם. הם לומדים דברים בעצמם, בדרכם הם, ולכן מפתחים פחות התנגדויות לדברים כמו מתמטיקה, למשל. הם חופשיים יותר ולכן מרדנותם פחות אלימה, אבל הם מורדים בהחלט - שוב, בדרכם הם. אם יש שאלות ענייניות על החינוך הביתי כדרך חיים אשמח להשיב. זו אינה במה לויכוח כי גם לשלוח לביה"ס זו דרך נכונה - להורים שבוחרים בה.