גן ראשון- פחד אלוהים.....

[ליליה והגמדים]

סגנון מגעיל ולא חכם. ביי לך.

 

[לאה_מ]

עכשיו הבנתי לפחות למה התכוונת

אני רוצה להתייחס למשפט אחד בהודעה שלך - "את מה שאני חושבת על החינוך הביתי אמרתי - חראם על הילדים אולם זו זכות ההורים" - בשני אספקטים - ראשית, לצערי, זו לא ממש "זכות ההורים" - אולי זכות מוסרית, אבל ודאי לא זכות חוקית, ולצערי החוק אינו מכיר בכך שאולי יש ילדים (אינדיבידואלים) שמערכת החינוך לא עושה להם טוב - חוק חינוך חובה אינו מכיר בזכות כזו של ההורים. ושני, לגבי "חראם על הילדים" - אני חושבת שבהנחה שהבחירה בחינוך הביתי נעשתה (למשל, כמו במקרה של צימעס) על בסיס הרהור, שקילה, מחשבה וגיבוש עמדה (ולא כברירת מחדל, ולא כי זה טרנדי, ולא כי כל חיי חלמתי לחנך ילדים בבית קטן בערבה למרות שהילדים שלי מתחננים ללכת לגן, ולא בצורה "ריקנית") - אשרי הילדים שהוריהם מוכנים להקדיש כל כך הרבה משאבים וזמן לחינוך שלהם - זה לבטח בא על חשבון אפשרויות אחרות שעמדו בפני ההורים, ואני בהחלט חושבת שזה ראוי להערכה ולא לגינוי. מכיוון שהסכמנו כבר, שככלל, יתכן שיש ילדים שהמסגרות הקיימות לא מתאימות להם, אני לא רואה מדוע הורים לא יוכלו לבחון את הילד שלהם לגופו ולקבל החלטה מושכלת. אני חושבת, אגב, שעדיף היה להקנות זכות חוקית כזו להורים, ולאפשר להם לקבל את התקציבים המקבילים, לקבל הנחיות בנושאי לימוד ממשרד החינוך, שתהיה להם כתובת שם, לארגן קבוצות של ילדים שלומדים בבית, ולא לנסות להלחם בכך. אני די בטוחה, שגם אם יהיה מדובר בעניין חוקי ומוסדר לחלוטין, עדיין הרוב המכריע של ההורים יעדיפו את החינוך הקונבנציונלי (ואגב, לאו דוקא מסיבות אידיאולוגיות).

 

[zimes]

אל תשני את הנושא

אני אומרת לך כמה הודעתך פוגעת. אל תסיטי את הדיון ע"י טענות על אילת. לא הצלחתי להבין את הקשר בין נון-קונפורמיזם ופלורליזם.

 

[הילהל]

בראיה היסטורית

בתי הספר, המעונות והגנים הם מוסדות די חדשים בראיה היסטורית. בטח ובטח במתכונתם הנוכחית והמעוותת (אני מגברת על הפרדת הגילאים, הפרדת נושאי הלימוד, מורים שונים לכל מקצוע). לכן אני חושבת שחינוך ביתי הוא לא משהו מהפכני, רדיקלי ומסוכן, זה בסה"כ חזרה לסוג של קיום משפחתי קודם, שהיה טוב לבני האדם מאות בשנים. נכון, רק מיעוט מסוגל לעשות זאת היום, וזה מיעוט די אליטיסטי. אז מה? זה אומר שזו שגיאה? למה? לי אישית אין לא אפשרות כלכלית, ולא התאמה אישיותית לאפשר לילדיי חינוך ביתי. זה לא אומר שאני פוסלת את מי שכן בוחר לעשות זאת. אני אפילו די מעריכה אותם על היכולת להתמודד עם חינוך הילדים לבד.

 

[vered4]

אני לא היסטוריונית

אבל לדעתי יש לך כמה הנחות מטעות. חינוך בייתי הוא לא מסוכן- הוא "סתם" נחשב (בעיני מתנגדיו) ללא תורם ולא חיובי. לגבי אותם מאות שנות היסטוריה- פעם, לא כל כך מזמן- היה מספיק מורה או שניים כדי ללמד את הילד כל מה שהיה צריך. בדרך כלל אותן משפחות עשירות הביאו מורים מקצועיים ולא לימדו את הילדים לבד. פעם מי שידע לקרוא ולכתוב נחשב ממש עילוי

היום יש היצע עצום של תחומים ונדרשות יותר שנות השכלה כדי להשתלב בשוק. נדרשות יותר מיומנויות- חברתיות ומקצועיות, גמישות הסתגלות לתנאים שונים. והשהייה בחברה מצומצמת לא נותנת את הכלים האלה. ואותו מיעוט אליטיסטי- כפי שאת קוראת לו, אינו אליטיסטי בעיני.

 

[zimes]

רק טעות אחת - "אליטיסטי"

אני לא יודעת למה את מתכונת במילה זו, אבל (ממה שאני מכירה בארץ), בהחלט לא כל המחנכים בארץ ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, וממש לא כולם אקדמאים. חלקם בוחרים להצטמצם בדברים אחרים כדי שניתן יהיה להיות יותר בבית. גילוי נאות: אצלינו, משכורתו של בעלי מאפשרת לנו לחיות ברווחה.

 

[ליליה והגמדים]

זו אכן שיבה למשהו שכבר היה - ונכשל

עד שבאה הפריצה העצומה של החינוך המשותף היתה התקדמות מאוד קטנה ומאוד סקטוריאלית - של גברים לבנים ועשירים בעיקר, שהיו היחידים הנגישים לחינוך, מדע, חשיבה (נון קונפורמיסטית

). הנטייה לראות משהו חדש והאידיאליזציה שעושים לזה די מצחיקה בעיני. כחווייה אישית - מי שרוצים את החווייה שלהם ככה - אני מפרגנת, אולם זה לא יגרום לי כנראה לראות בחינוך הביתי משהו ששווה בכלל לשקול, למעט במקרים קיצוניים / אינדבידואליים של ילד/ה מאוד מיוחד/ת שזה הפתרון הסביר היחידי עבורו/ה. ועוד משהו - החינוך הממלכתי, יש בו הרבה בעיות. אבל יש בו גם הרבה יתרונות ודי מקומם לראות כתות שונות ומשונות טוענות נגדו באופן גורף תוך העדרה המוחלט של ביקורת עצמית על דרכן שלהן. היות ויש כאן בפורום (לפחות) הסכמה די גורפת על כך שכל ילד/ה מכיל/ה ייחודיות משלה/ו, הרי שבהכרח יש כאלו שחינוך כזה או אחר ממצה את כישוריהם עד הסוף, יש כאלו שחינוך כזה או אחר הורס אותם עד הסוף ויש עוד הרבה דרגות אמצע. ב- give and take של בדיקת מתודה, אני חושבת בהחלט שניתוק ממסגרת חברתית נורמטיבית אינה מאפשרת פיתוח האינדבידואל. גם הורים שמגדירים את עצמם בצדק או שלא בצדק כ"נון קונפורמיסטים" - היה להם במה למרוד. החינוך הביתי שולל משהו מהמימד הזה מן הילדים.

 

[לאה_מ]

אז מעניין לשמוע מהורים למתבגרים

בחינוך ביתי האם יש בעיה בנושא המרד...

 

[nonana]

לאה מתוך ידע חלקי של כמה משפחות

לא קיים המרד אלא בגרות מוקדמת (בת16 שם בוגרת כמוני וכמוך). אין להם צורך להתמרד- הרי במה? אני קראתי כאן את כולכם ואני מזועזעת- העיוורון של כולם. ממתי ביה"ס הוא תבנית מוקטנת של החברה? * ביה"ס בסה"כ בייבי סיטר קיים לאנשים עובדים. * יש בו אחוז אלימות שגם בחברה שלנו לא קיים אחוז כזה. * יש צוות של מורים שצריך באצבע למצא ראויים לחינוך. * ובכדי לעשות שינוי (או אפילו מעורבות) אנחנו ההורים צריכים להשקיע הרבה שעות ומרץ. * וביננו כולנו יודעים שלא מביה"ס הילדים מקבלים את הידע שלהם (אלא הוא חלקי בלבד). * דבר אחרון- חברתי - זו תמיד היתה הכותרת, אך גם כאן ביה"ס נועד לכישלון משום שמאד קשה חברתית שם גם אם הילד מאד מקובל, התחרותיות, המלחמות והאלימות כל כך חזקים שהילדים מתמודדים עם קשיים חברתיים יותר גדולים וחזקים מאיתנו המבוגרים (שלנו יש את הזכות לבחור מאיפה והיכן נשיג את חברינו). ביה"ס כאופציה טובה באמת?????

. <אומרת אמא שבתה בביה"ס>

 

[ליליה והגמדים]

רוב הנחות היסוד שלך לא מבוססות

על ידע כנראה, כי הן פשוט מופרכות. בי"ס הוא בסה"כ בייביסיטר? תמהתני, אולי בסביבתך אבל לא אצלינו. נתקלתי במורות ומנהלות ע-נ-ק-י-ו-ת ואפשר לספור אותן על הרבה יותר מיד אחת. ביה"ס לא נועד לכשלון, הוא אינו כשלון, הוא מושג מורכב מאוד והאלימות בו לחלוטין לא דומה לזו שבחברה הכללית - שם היא הרבה יותר גדולה ומסוכנת. אנחנו ההורים צריכים להשקיע הרבה בילדים שלנו ממילא כי חינוך מתחיל מבית ואני לא ממש מבינה את ההתרעמות ההורית, לכן, בעניין זה.

 

[nonana]

אני מדברת מתוך מחקר שלי ונסיון אישי

ואם פגשת מנהלות מדהימות תבושמי לך. גם אצל נעה ישנה מנהלת מדהימה- באמת מדהימה- אבל אי אפשר לומר כך על כל צוות המורים. ביה"ס לא מכשיר אותנו לחברה, אלא הבית. את בעצמך אמרת שאת האידיאלים שלך והדרך שלך את מעבירה לילדים שלך, נוווווווווו? אז את אמרת את זה בצורה אחרת- הילדים מקבלים מהבית מה שהם צריכים, ביה"ס הוא כבר מזמן לא מוסד חינוכי. דבר נוסף- האלימות בביה"ס קשה מאד, ואת יודעת מה- גם מאד מסוכנת. סיפור של אתמול (נכון שהוא לא אלים פיזית אלא נפשית פגע בילדה שלי). נעה הכינה בכיתה מתנה לחברה מהכיתה. בהסעה ילדה גדולה ממנה חטפה לה את זה. מה הילדה שלי למדה מזה? לקח לי הרבה זמן להרגיע אותה כי היא מאד רצתה את המתנה (בשביל לתת). אין חיובי בסיטואציה הזו- וזו סיטואציה קטנה שקיימת המון בביה"ס. את רוצה עוד- אני מלאה בכאלו. אני כועד המרכזי בביה"ס מפעילים פרוייקט נגד אלימות, והמנהלת מספרת שהיא נתקלת ב-30-40 מקרי אלימות כל יום (רק אלו שמגיעים אליה- כמה לא מגיעים?). אני שולחת את נעה לביה"ס משיקולים אחרים לגמרי ולא בגלל שאני חושבת שהמוסד טוב יותר מחינוך הביתי. תעירי את עיניי אולי התבלבלתי ובאמת פיספסתי משהו.

 

[nonana]

תיקון../images/Emo140.gif

תבושמי- הכוונה שבאמת תהני מזה.

 

[ליליה והגמדים]

התקבל ../images/Emo13.gif

 

[ליליה והגמדים]

"תבושמי לך"?

יש לי הרגשה שאת מאוד כועסת על משהו אולם הכעס קצת מבלבל ולא מאפשר לראות דברים כהווייתם. זו דרכו של כעס. אם הילדה שלך בבי"ס לא טוב, תעבירי אותה בי"ס, בדיוק כמו ההמלצה שעולה כאן תדירות לגבי גנים לא טובים. המרכיב הקובע בכל המערכות בעולם, מכל סוג שהוא, הוא המרכיב האנושי. בדיוק מסיבה זו לא שלחתי למשל את עומר לבי"ס שהיה מיועד אליו אלא לבי"ס אחר בשכונה. לא ייחסתי את כשלונה של מנהלת אחת בבי"ס השכונתי לכל מערך החינוך היסודי בארץ ובעולם.

 

[nonana]

../images/Emo8.gifלא בעולם רק בארץ

אני עדיין לא עד כדי כך בקיאה. הכוונה היא לא בי"ס זה או אחר אלא שאלה כללית על מערכת החינוך. אני מספיק קראתי ובדקתי, הייתי מעורבת, שאלתי ועוד......... מנהלת ביה"ס של נעה יצרה קשר טוב איתי והיא לא מבטלת את האימרה של "ביה"ס כשל" ולא רק בגלל שביה"ס הזה או אחר פועלים בצורה כזו או אחרת אלא כמערך שלם. ישנה בעיה בסיסית בכל מערך החינוך והיא מורכבת וקשה. 1. למורים אין כלים להתמודד עם ילד ומה שהם רכשו לא מספק ולא נותן מענה לבעיות רבות. 2. להתקבל למוסד אקדמי- במקום שלחינוך יהיה קשה להתקבל וידרש בדיקה יסודית מי הולך לתחום- זהו אחד התחומים שהכי קל להתקבל אליו. 3. רוב הכיתות עם 35-40 ילדים. 4. הורים לא מעורבים ולא משתפים פעולה/ או מתערבים יותר מידי (גם בסיכסוך בין ילדם לחבריו). 5. עם כל הניסיון של המערכת להתחדש היא עדיין עומדת על קיפאונה ולא ממש משתנה בהתאם לצרכי הילדים (אני לא מדברת על גישות לימודיות כאלו ואחרות). 6. מרוב שיש רצון למערכת החינוך להתחדש היא משנה גישה מתקופה לתקופה- ולרוב זה גורע ולא עוזר. יש לי עוד הרבה שללא מאמץ אני יכולה לשלוף מהשרוול אבל אני חושבת שהבהרתי את עמדתי. 6.

 

[ליליה והגמדים]

מעבר לאיזושהי הסכמה בסיסית עם כך

שמערכת החינוך אינה מה שהיא צריכה ויכולה להיות, בואי נבחן את הנקודות: 1. רף היכולות של מורים נמצא במגמת שיפור היות והוגבה הרף בסמינרים. הבעייה היא ששינוי כזה ניכר אחרי הרבה זמן, אבל זה כבר קורה. 2. רוב הכיתות הן בנות 30 תלמידי. בחלוקה לקבוצות זה פחות נורא מאשר בשיטה הישנה של ישיבה פרונטאלית. יע"ז הייתי שמחה כמוך וכמו כולנו לחיות במדינה שיכולה להרשות לעצמה כיתות של 20 ילדים. 3. חינוך הורים הוא דבר חסר ושאינו בידינו, לצערי. התייחסתי לזה בהקשרי האלימות. זה סעיף שאינו באחריות ביה"ס, אולם עם לובי מתאים ניתן להפכו לאחריות משרד החינוך. 4. עזבתי את מערכת החינוך בשנת 79 (בסוף יב'), שבתי אליה לפני שנה וחצי. השינוי הוא של שנות אור!! לא ניתן לומר שהמערכת לא השתנתה או שהיא מקובעת. טיבה של מערכת הוא ששינויים קורים לאט, לאט מדי. 5. השינויים האקלקטיים הם טיבה של מערכת פוליטית ואין לנו מה לעשות בנדון - לא בארץ ולא בעולם - חוץ מלקחת את החינוך כ-ה-עניין ה-מרכזי בהחלטות שלנו אל מול פני הקפלי אחת לארבע שנים - מה שפחות מדי עושים ועושות.

 

[ליליה והגמדים]

קפלי = קלפי

 

[נדיה של הארבעה]

נכון../images/Emo4.gif

גם בית ספר טוב הוא בסך הכול מקום שבו כמה מבוגרים מותשים מנסים לשלוט (לפעמים באמצעים די אלימים) על חבורה ענקית של ילדים עם המון צרכים שונים ומשונים. הילד הפרטי שלי, בכול אופן, כבר נתקל כמה פעמים בתגובה מאוד לא אוהדת של מורה, בלשון העדינה, בלי שהוא עשה בכלל משהו. סתם היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. וזו רק דוגמה אחת. מצד שני, אני אל מרגישה בשלה לחינוך ביתי. אבל זו בהחלט אופציה נחמדה בעיניי. אם היינו זוכים בכמה מיליונים בפייס היינו בהחלט שוקלים אותה. אני כבר לא מדברת על ילדים מתחת לגיל שלוש, שאז - כמה שיותר בבית עם אבא/אמא -יותר טוב.

 

[ימימה]

ליליה - למה ילד שלא הולך לבי"ס הוא

בהכרח מנותק וחסר כלים חברתיים? עם זאת, כמו שנכתב כאן, ילדים לא תמיד גדלו במסגרות נוקשות (נוקשות לאו דוקא מבחינה חינוכית, אלא מבחינת ההגדרות: גיל הילדים, שעות שהות רבות ומוכתבות מראש, מספר ילדים בקבוצה). בעבר ילדים גדלו במסגרת משפחתית רחבה שהיא הרבה יותר מגוונת. היום, כמובן, זה בדר"כ לא ריאלי לשאוף למסגרת כזו, המשפחות הן גרעיניות יותר ולא חיות במסגרת מורחבת. אבל האם דווקא המסגרת ה"ממסדית" היא החלופה הטובה ביותר? האם רק שם ניתן ללמוד התמודדות אמיתית עם החיים? לטעמי דווקא מסגרת ביה"ס היא מסגרת שבה יש התמודדות מנותקת מהחיים האמיתיים במידה מסוימת - הרי החיים לא מורכבים ממסגרות דמויות בי"ס דווקא, אלא ממסגרות רבות ומגוונות, וכל אדם מוצא את אלה המתאימות לו (או שלא, אבל זה כבר סיפור אחר...) ובנוסף, האם כל ילד מרוויח מהתמודדות כזו? האם הילדים שלא מצליחים למצוא את הכלים להתמודדות ויוצאים מהמסגרת חלשים יותר, מדוכאים או פגועים הם בהכרח מיעוט? וגם אם כן, גם אם הם מיעוט, האם לא נכון לחפש אפשרויות נוספות, פתרונות נוספים שיתנו מענה גם לילדים האלה? הילדים שלי נמצאים במסגרות - בי"ס וגן. שניהם מסתדרים יפה, חברותיים ושמחים ללכת למסגרת. אבל אצל שניהם החברים הטובים באמת - הם בני משפחה ובני חברים שלנו. אצל ביתי הגדולה, שהיא בכיתה ב', החברות הטובות ביותר הן בת אחותי ובת של חברתי הטובה, שתיהן גדולות ממה (בכיתה ג' ו-ד'), אצל בני בן ה-4 בת אחי בת ה-6. האם הם לא היו לומדים "יחסי אנוש" גם מקשרים אלה ודומים להם? האם רק במסגרת המוסדית, שבה יש מאבק מתמיד על מקום חברתי בין הילדים (ואני לא מדברת בכלל על אלימות או איכות המערכת) יש אפשרות ללמוד את הדברים הללו, ולצאת אדם שיש לו יכולת להסתדר בחיים? גם אם המשפחה המורחבת היא כבר לא הפתרון (והיא לא), האם נסיון לחפש פתרונות אחרים, מתאימים יותר לחלק מהאוכלוסיה, הוא בגדר פחדנות? למה בכל מקום ונושא אחר, כפי שאני קוראת בדברייך, את מוכנה לצאת חוצץ נגד המערכת בכדי לשנות אותה, ודוקא כאן את מקבלת אותה ללא עוררין כאפשרות היחידה?

 

[ליליה והגמדים]

ראשית, יחסי אנוש לא לומדים "בבי'ס"

אלא מתוך חיכוך מתמיד, יומיומי וארוך עם סיטואציות שונות שבהעדר הסביבה הסדירה שיוצרת אותם - פשוט אין איך לרכוש אותם. לא אמרתי שמסגרת בתי"ס ממלכתיים של משרד החינוך היא אידיאלית. להפך - אמרתי שהיא לא. אולם עצם ההמצאות שם מייצרת סביבה ללימוד שאינו לימוד אינטלקטואלי, תוכני, אינו ידע כללי ואפילו לא אישי. מדובר בפיתוח סוג של אינטליגנציה שאין לה מורים, אולם יכולים בהחלט להיות בה מנטאורים כמו ההורים ומורות טובות (נדיר?) שינחו ילדים בסיטואציות, שלא היו נוצרות בבית. ערכו של הלימוד הזה הוא עצום במונחים של מימוש עצמי כי בסה"כ שביעות רצון מחייך כבוגרת היא נגזרת של ההתאקלמות שלך בסביבות שונות - לימודים, עבודה, תחביבים, זוגיות, מערכות חברתיות תומכות, פעילות ציבורית. הכל מרקמים חברתיים, בלי יוצא מן הכלל. עוד הבהרה קטנה - אני לא יוצאת נגד המערכת כדי לצאת נגד המערכת - אני עומדת על דעתי במקומות בהם דעתי שונה מזו שמנסים להחיל עלי. המערכת אינה אוייב לטעמי אולם לצערינו בסיטואציות רבות בחיים - גם אינה ידיד. חשוב שנזכור, יע"ז, שמחאה נקודתית אינה צריכה להוביל ליחס שלילי גורף למערכת (תהיה המערכת אשר תהיה).