יש פתרון. עוז לתמורה:
התכנית שהיצעו ארגוני המורים מאריכה את זמן השהיה של מורים עד 16:00, במקביל היא מצמצת מספרי תלמידים בכיתות, וקובעת תכניות יעילות למניעת אלימות וולמידה נכונה. היא נוסתה במספר בתי ספר, בכולם היא נחלה הצלחה. והיא עולה כסף - בניגוד לדברת שחשב שניתן לשפר את החינוך בלי להשקיע שקל (אפילו בחדר שירותים נורמלי, או כסאות סבירים, שלא לדבר על הכשרה של מורים סבירים, ואי קיצוץ הרכז, המחנך והיועץ). עיקרי התכנית כפי שמופיעים במחקר שנערך, על מנת לסבר את אזניכם: א. יצירת מערכת של קידום ותגמול מורים על-פי תפקיד, תפוקות והישגים; ב. צמצום מספר התלמידים בכיתה; ג. שינוי מבנה שבוע העבודה של המורה; ד. שיפור התנאים הפיזיים בבית-הספר, לרווחתם של המורים והתלמידים. תוצאות התכנית עד כה, שוב - לפי פרסומי מחקר הערכה מקיף ורציני של קבוצת חוקרים בראשותו של פרופ' יצחק פרידמן: החוקרים מצאו כי בבתי הספר שהשתתפו בתוכנית, גדל שיעור המצליחים בבגרויות באופן ניכר, הנשירה הצטמצמה והאלימות בין התלמידים פחתה. מצטט מוועדת הכנסת את נציג ארגוני המורים: מרכיב חשוב ברפורמה הזאת הוא יצירת מסלולי קידום, או מסלולי קריירה למורים. ליצור את המצב שמורה אשר משקיע, מורה אשר לומד, מורה אשר משיג הסמכות נוספות להסמכתו היסודית כמורה, הוא יוכל להתקדם במערכת החינוך בפירמידה אחרת, פירמידה מעמדית אחרת, במקביל, או מחוץ לפירמידה ההיררכית הקיימת היום במערכת החינוך, שהיא פירמידה מאד שטוחה: מנהל, שניים שלושה סגנים ו100- מורים, שאין להם לאן ללכת, אלא רק להתקדם בוותק. כי אז אנחנו רוצים ליצור פירמידה מעמדית אחרת, שהיא במקביל לפירמידה ההיררכית, שבה המורה יוכל להתקדם במעמדו החברתי והכלכלי, בהתאם לתפוקותיו, בהתאם להישגים וכדומה. כמובן שליד הפירמידה הזאת יש גם טבלאות מתאימות. לקידום במערכת ישנן אמות מידה אובייקטיביות, אמות מידה מדידות, אמות מידה אשר ימנעו מאלה שרוצים לעשות מזה פלסתר להצליח במעשיהם. הרכיב השני של הרפורמה מדבר במבנה כיתה שונה. היום אנחנו רגילים לעבוד בכיתות של 40 תלמידים - גוש אדיר, ואם אנחנו יוצאים מתוך ההנחה שלא כולנו שווים - כמו בכל תחרות, יש כאלה שמגיעים ראשונים וכאלה שמגיעים בסוף - גם במערכת החינוך, שהיא מאד הישגית, היא מאד חומרית, התלמידים נמדדים וגם בתי הספר והמורים, לפי כמה תלמידים קיבלו תעודת בגרות, איזו מין תעודת בגרות, באילו ממוצעים, בכמה יחידות, כמה נקודות פסיכומטריות קיבל כל תלמיד במבחנים הפסיכומטריים, ולאיזו פקולטה יוקרתית הוא הגיע. בתחרות האדירה הזאת, מי שלא מצליח מתחיל לפתח תחושות של רגשי תסכול, התסכול שהופך אחר כך לאלימות. היום, במערכת החינוך, אנחנו מטפלים בסימפטומים של האלימות, בתוצאות של האלימות. איננו מטפלים בסיבות לאלימות. הסיבות לאלימות, שהן התחרות, שבה אין עומדים כולם באותו קצב, ניתנות לטיפול על ידי הקטנת מספר התלמידים בכיתות, עבודה יותר אינדיבידואלית, עבודת חקר מול תלמידים וקידום התלמידים הבינוניים והחלשים; כדי שלא יפתחו את רגשי התסכול ואת רגשי הניכור, שאחר כך הופכים לאלימות. במקביל, בסוגריים, אני רוצה לומר, שאנחנו בכלל איננו משקיעים כלום בבית הספר בלימוד התלמידים מה זו שפת איפוק. אין לנו זמן. אנחנו כל הזמן רצים, כמו קבלנים, להשיג עוד משהו בשעות המעטות הנתונות. המבנה השלישי, הפרק השלישי ברפורמה, מדבר על מבנה שבוע עבודה שונה. כפי שאמרתי בתחילת דבריי, מורה נותן 24 שעות בשבוע, גומר את העבודה שלו ורץ לעבודה אחרת. לפעמים בערב הוא חוזר לבית הספר לאסיפות הורים, לאסיפות מורים, לישיבות צוות ולהשתלמויות בית ספריות. בבית הוא יושב ובודק מבחנים וכדומה, אבל הוא נמצא במגע עם תלמידיו 24 שעות בשבוע. אין די בזה. אנחנו משוכנעים שיש להתייחס לבית הספר כאל מפעל חינוכי, בדומה למפעל תעשייתי, מפעל טכנולוגי, שבו המהנדס עובד 40 שעות בשבוע. גם בבית הספר המורה צריך להימצא 40 שעות בשבוע, כאשר חלק מהשעות הן שעות הוראה פרונטליות, או הוראה רגילה, וחלק אחר - הימצאות כדי להספיק לעשות את כל העבודות האחרות, להיות יותר נגיש לתלמידים, שהתלמידים יוכלו לגשת אליו, שיוכלו לקדם עבודות חקר וכל מה שקשור בדרישות המודרניות של המאה ה21-. הדבר הזה יכול להיעשות רק אם מבנה העבודה שלנו ישתנה, אם אנחנו נהיה בבית הספר הרבה יותר שעות ממה שאנחנו נמצאים כעת. הפרק הרביעי של הרפורמה מדבר על שינוי תנאים פיסיים בבית הספר. היום, אם תבקרו בבית ספר בהפסקה, אתם תראו שאפילו אין לכל מורה כסא לשבת ולנוח עליו בהפסקה; כל שכן אין לו פינת עבודה- היו"ר זבולון אורלב: יש בית ספר שאין בו למורה כסא בחדר המורים? רן ארז: כן. אני אפילו לא מדבר על דברים פשוטים כמו כוס תה. אבל אין היום - כשאתה נכנס לחדר מורים- היו"ר זבולון אורלב: האם אתה אינך מגזים? רן ארז: לא. אני מוכן לקחת אותך לכמה כאלה - ולא במגזר הערבי; כל שכן כאשר אנחנו מצפים ממורה להימצא יותר שעות בבית הספר. היו"ר זבולון אורלב: מר יעקב אגמון מאשר את מה שאתה אומר. רן ארז: כי זאת אמת. היו"ר זבולון אורלב: אני מופתע לשמוע את זה. יעקב אגמון: נוספו כיתות בבית הספר, ומחדר המורים הסטנדרטי של בית הספר המקורי לקחו הרבה מאד. רן ארז: כל שכן, כאשר אנחנו מצפים שכל המורים יהיו בבית הספר 40 שעות בשבוע, או 36, או מספר הרבה יותר גדול - איפה הם יישבו כדי לעשות את עבודת החקר, איפה יקבלו את התלמיד, איפה ישבו עם 2-3 קולגות לעבודה, על מנת "לדסקס" איזה שהוא רעיון? לכן, צריך להכין גם פינות עבודה למורים. אנחנו משוכנעים שלרפורמה הזאת יש סיכויים מצוינים להצליח. אנחנו משוכנעים שלרפורמה הזאת יש גם הרבה מתנגדים. נתחיל קודם כל מאצלנו. רבותיי, ללכת לרפורמה הזאת זה לשנות דפוסי חשיבה אצל המורים. מורה, שקודם התקדם בגלל הוותק, עכשיו הוא צריך להתקדם בגלל התפוקות שלו. זה איננו דבר פשוט. יהיו כאלה שיגידו: אתם מחזקים את המנהלים, שעכשיו יקבעו מי יתקדם ומי לא יתקדם. אתם מחלישים את האיגוד המקצועי, כי עכשיו המורה יישמע יותר אולי לממונים שלו ולא לאיגוד המקצועי. אבל אנחנו מאמינים שזה הסיכוי של המדינה; ולכן, מי ששמע אותנו אמר: זאת תכנית של איגוד מקצועי? זאת הייתה צריכה להיות תכנית של הממשלה. אבל יש לנו גם אחריות אזרחית-חינוכית-מצפונית כלפי המערכת.