חייבתלהגיב
New member
זה לא משנה שנקודת המוצא היא לא השוויון
ברגע שחולקים הכל, זה אומר שיש שוויון/הוגנות באיזשהו מובן. אם היא מקבלת משהו, אז גם השנייה צריכה לקבל משהו מקביל. אני חושבת שרוב ההורים נוהגים כך - ולא נותנים משהו לילד אחד ולשני לא נותנים כלום, אם שניהם נמצאים שם (לאו דווקא אותו דבר), וזה לא יום-הולדת או משהו כזה - וגם מחנכים אותם לחלוק עם האחים שלהם. אז ברגע שיש מין איזון והגינות שכזאת בדברים הטובים, מסקנה הגיונית היא שההגינות צריכה להישמר גם בדברים הפחות טובים. נראה לי שזה הלך המחשבה של הילדים - אבל אולי אני טועה.
וכשהבכורה דורשת שגם לשנייה יהיו שיעורים, היא באמת לא דורשת שיהיו לה שיעורים זהים לשלה - אלא שיעורים מותאמים לרמתה - כמו שהספרים מותאמים לרמה של הילדות. ברור לה שהשנייה לא יכולה לעשות את השיעורים שהיא עצמה עושה.
ברגע שחולקים הכל, זה אומר שיש שוויון/הוגנות באיזשהו מובן. אם היא מקבלת משהו, אז גם השנייה צריכה לקבל משהו מקביל. אני חושבת שרוב ההורים נוהגים כך - ולא נותנים משהו לילד אחד ולשני לא נותנים כלום, אם שניהם נמצאים שם (לאו דווקא אותו דבר), וזה לא יום-הולדת או משהו כזה - וגם מחנכים אותם לחלוק עם האחים שלהם. אז ברגע שיש מין איזון והגינות שכזאת בדברים הטובים, מסקנה הגיונית היא שההגינות צריכה להישמר גם בדברים הפחות טובים. נראה לי שזה הלך המחשבה של הילדים - אבל אולי אני טועה.
וכשהבכורה דורשת שגם לשנייה יהיו שיעורים, היא באמת לא דורשת שיהיו לה שיעורים זהים לשלה - אלא שיעורים מותאמים לרמתה - כמו שהספרים מותאמים לרמה של הילדות. ברור לה שהשנייה לא יכולה לעשות את השיעורים שהיא עצמה עושה.