גיסות בלתי נסבלות
שלום לכולן,
אני ובעלי נשואים מזה שלוש שנים. אנחנו בזוגיות כבר שש שנים. בני 25.
העניין הוא שהמשפחה המורחבת שלו ממש לא סובלת אותי. עם ההורים שלו התחלתי פחות או יותר להסתדר, הם התחילו או יותר נכון משתדלים להראות קבלה שלי למשפחה שלהם. אבל האחיות שלו ממש מראות דחיה. מרכלות עליי. עושות אפליות ביני לבין הכלה השנייה.
מה שמטריד אותי הוא שלחמותי היה יומולדת והן אספו מאה שקל מכל אחד כדי לקנות לה מתנה-מסגרת דיגיטלית עם תמונות של המשפחה וכמובן שלה מכל העשורים וכו'.
נסענו לשם ביום שבת, יחד ע כל המשפחה המורחבת שהייתה שם. והם הביאו לה את המתנה לפני כניסת השבת.
אני ישבתי על הספה יחד עם האחיינים שלו ושיחקנו, תוך כדי שאני מתבוננת במסגרת וממתינה לתמונות משותפות שלי ושל בעלי. אחרי שספרתי והגעתי לתמונה מספר 70 בערך אמרתי מה זה הם לא שמו תמונה שלנו?? אז נכנסתי לחדר להיות עם עצמי מרוב העלבון. ואז האחיינית המקסימה רצה אליי ואמרה לי: " ספרתי, יש שלוש תמונות שלך" הנסיכה הרגישה הבחיה בעצב שלי.
אני רציתי לבכות ממש הייתי על סף בכי. מתוך 128 תמונות הם שמו 3 תמונות משותפות שלנו. של בעלי כמובן הם שמו, אבל בלעדיי. מהחתונה? מתוך 2500 תמונות שברשותם, הם שמו רק אחת. תמונות שלהן מהחתונה? ספרתי לפחות עשרים.
אמרתי לבעלי באותו הרגע שהם שמו רק 3 תמונות שלנו, ואז הוא הלך לאחותו ושאל אותה למה הם שמו רק שלוש? והיא ענתה: "רשמתי בקבוצה בוואטאפ, נא לא להתחשבן עם המספרים של התמונות, תמיד אפשר להוסיף"
ואז היא באה אליי ואמרה לי שהיא ידעה שאני אתלונן על זה, לכן היא הודיעה מראש בוואטסאפ. והתחילה לצרוח עליי שאני פשוט משהו.. הרמתי עליה את הקול ואמרתי לה שאני באמת לא רוצה לריב איתה לפני השבת. בזה זה נגמר. עשינו בושות מול כל המשפחה. מול חמותי וחמי. הכל היה פשוט לא נעים. הילדים המקסימים אמרו לי בואי בואי והביאו לי את הגפרורים להדליק נרות. ואני רציתי לבכות והתאפקתי.
כל השבת הייתי פרצוף תשעה באב. רציתי כבר לעוף שמם. לעוף.
בהתחלה חשבתי לעצמי שאולי הייתי רגישה מדי, שאולי 3 תמונות זה סבבה. אבל אני חושבת שזה מגעיל. בייחוד אחרי שיש להם כ"כ הרבה תמונות שלנו, אחרי שהם ביקשו שנשלח להן, ושלחנו. אני מנסה להבין למה הן ככ לא סובלות אותי. בעלי אומר שהן מקנאות בי, בגלל שאני נראית טוב ושאני נשואה בגיל צעיר לבעל מושלם שהוא האח הקטן שלהן ושחטפתי להן אותו ושאני מצליחה בתואר ממש נחשק. ושהם עדיין רווקות בנות 30 ו35 אבל אני ממש לא מוכנה לקבל את זה.
בישרתי לו שאני לא מתכוונת לנסוע יותר לבית של ההורים שלו. לא תהיה לי בעיה לנסוע אם הן לא יהיו שם, אבל זה אפעם לא קורה. ספגתי את היחס הזה כל הזמן, מהרגע הראשון שהיינו חברים, אבל די.
אני חייבת לציין שפעם היחס הזה היה גם מצד חמותי, אבל עכשיו היא נהייתה הרבה יותר נחמדה אליי ולא קרירה כמו פעם. אבל הן פשוט רעותתת. מה שהן עשו עם התמונה זה ממש רוע!
עובדה, הן ידעו "שאני אתלונן" אז רשמו מראש הודעה בוואטאפ "לא להתחשבן". 3 מתוך 128 זה מעבר להתחשבנות זה חוסר טקט משווע. ואני אומרת, אם את יודעת שאפשר להוסיף תמונות, מה אכפת לך שבשביל הכבוד של הבנאדם שיראה ששמת תמונות שלו? הרי אנחנו שם פעם בחודשיים, מה אכפת לך? ועוד שילמנו כסף והשתתפנו.
ממש חוצפה.
מה אתן חושבות?
שלום לכולן,
אני ובעלי נשואים מזה שלוש שנים. אנחנו בזוגיות כבר שש שנים. בני 25.
העניין הוא שהמשפחה המורחבת שלו ממש לא סובלת אותי. עם ההורים שלו התחלתי פחות או יותר להסתדר, הם התחילו או יותר נכון משתדלים להראות קבלה שלי למשפחה שלהם. אבל האחיות שלו ממש מראות דחיה. מרכלות עליי. עושות אפליות ביני לבין הכלה השנייה.
מה שמטריד אותי הוא שלחמותי היה יומולדת והן אספו מאה שקל מכל אחד כדי לקנות לה מתנה-מסגרת דיגיטלית עם תמונות של המשפחה וכמובן שלה מכל העשורים וכו'.
נסענו לשם ביום שבת, יחד ע כל המשפחה המורחבת שהייתה שם. והם הביאו לה את המתנה לפני כניסת השבת.
אני ישבתי על הספה יחד עם האחיינים שלו ושיחקנו, תוך כדי שאני מתבוננת במסגרת וממתינה לתמונות משותפות שלי ושל בעלי. אחרי שספרתי והגעתי לתמונה מספר 70 בערך אמרתי מה זה הם לא שמו תמונה שלנו?? אז נכנסתי לחדר להיות עם עצמי מרוב העלבון. ואז האחיינית המקסימה רצה אליי ואמרה לי: " ספרתי, יש שלוש תמונות שלך" הנסיכה הרגישה הבחיה בעצב שלי.
אני רציתי לבכות ממש הייתי על סף בכי. מתוך 128 תמונות הם שמו 3 תמונות משותפות שלנו. של בעלי כמובן הם שמו, אבל בלעדיי. מהחתונה? מתוך 2500 תמונות שברשותם, הם שמו רק אחת. תמונות שלהן מהחתונה? ספרתי לפחות עשרים.
אמרתי לבעלי באותו הרגע שהם שמו רק 3 תמונות שלנו, ואז הוא הלך לאחותו ושאל אותה למה הם שמו רק שלוש? והיא ענתה: "רשמתי בקבוצה בוואטאפ, נא לא להתחשבן עם המספרים של התמונות, תמיד אפשר להוסיף"
ואז היא באה אליי ואמרה לי שהיא ידעה שאני אתלונן על זה, לכן היא הודיעה מראש בוואטסאפ. והתחילה לצרוח עליי שאני פשוט משהו.. הרמתי עליה את הקול ואמרתי לה שאני באמת לא רוצה לריב איתה לפני השבת. בזה זה נגמר. עשינו בושות מול כל המשפחה. מול חמותי וחמי. הכל היה פשוט לא נעים. הילדים המקסימים אמרו לי בואי בואי והביאו לי את הגפרורים להדליק נרות. ואני רציתי לבכות והתאפקתי.
כל השבת הייתי פרצוף תשעה באב. רציתי כבר לעוף שמם. לעוף.
בהתחלה חשבתי לעצמי שאולי הייתי רגישה מדי, שאולי 3 תמונות זה סבבה. אבל אני חושבת שזה מגעיל. בייחוד אחרי שיש להם כ"כ הרבה תמונות שלנו, אחרי שהם ביקשו שנשלח להן, ושלחנו. אני מנסה להבין למה הן ככ לא סובלות אותי. בעלי אומר שהן מקנאות בי, בגלל שאני נראית טוב ושאני נשואה בגיל צעיר לבעל מושלם שהוא האח הקטן שלהן ושחטפתי להן אותו ושאני מצליחה בתואר ממש נחשק. ושהם עדיין רווקות בנות 30 ו35 אבל אני ממש לא מוכנה לקבל את זה.
בישרתי לו שאני לא מתכוונת לנסוע יותר לבית של ההורים שלו. לא תהיה לי בעיה לנסוע אם הן לא יהיו שם, אבל זה אפעם לא קורה. ספגתי את היחס הזה כל הזמן, מהרגע הראשון שהיינו חברים, אבל די.
אני חייבת לציין שפעם היחס הזה היה גם מצד חמותי, אבל עכשיו היא נהייתה הרבה יותר נחמדה אליי ולא קרירה כמו פעם. אבל הן פשוט רעותתת. מה שהן עשו עם התמונה זה ממש רוע!
עובדה, הן ידעו "שאני אתלונן" אז רשמו מראש הודעה בוואטאפ "לא להתחשבן". 3 מתוך 128 זה מעבר להתחשבנות זה חוסר טקט משווע. ואני אומרת, אם את יודעת שאפשר להוסיף תמונות, מה אכפת לך שבשביל הכבוד של הבנאדם שיראה ששמת תמונות שלו? הרי אנחנו שם פעם בחודשיים, מה אכפת לך? ועוד שילמנו כסף והשתתפנו.
ממש חוצפה.
מה אתן חושבות?