ג'ודו - הדרך הרכה

בודוקאן

New member
בדיוק לא לזה התכוונתי...

לפיתה = קומי קטה. המאבק על הלפיתה הוא בדיוק סימן ההיכר לג'ודו התחרותי. המורה שלי מעריך שבערך 80% מהעבודה בקרב היא מאבק על קומי קטה. כשאנחנו עושים רנדורי, (לא תחרותי), אנחנו משתדלים להמעיט במאבק הזה, ולהקדיש יותר תשומת לב לתנועה, לתזמון, לזרימה ולדיוק בהפעלת הטכניקה. אין זה אומר שאני לא אאבק כלל על קומי קטה. אני אשתדל להשיג תפיסה נוחה לי ולא נוחה לבן זוג. ואם הישגתי, אני רוצה לנצל אותה מיד. אחרת, בן הזוג יתחיל לנסות בכוח לסלק את האחיזה וזה יהפוך לקרב כוחני. וזה מנוגד למטרה. לכן, אם זה לא הלך, אני ארפה ולא אכנס למאבק. אני אחפש משהו אחר... בנוגע למיומנות, אני מניחה שהיכולת להגיע לרכות היא רק פאן אחד של המיומנות, ולא היא עצמה. יש עוד הרבה דברים במיומנות: תזמון, הוצאה משיווי משקל (קוזושי), טכניקה מדויקת, טקטיקה, מעבר מטכניקה אחת לשניה תוך זרימה וכו' בקיצור, יש על מה לבלות כמה עשרות שנים. איזה כיף!
 
לא מסכימה בכלל להגדרה שלך.

בעיקר בנושא הזריזות והמהירות. או סנסיי (מייסד האייקידו) אמר פעם שאי אפשר לסמוך על מהירות, כי תמיד יהיה מישהו יותר מהיר וזריז ממך. מבחינה זאת זריזות היא בדיוק כמו כוח. ההבנה שלו של רכות היתה שאי אפשר להפעיל כוח כנגד מישהו שלא מתנגד, ואי אפשר להיות זריז יותר ממישהו שלא זז. עכשיו, כל הטריק הוא, לא להתנגד, אבל גם לא לברוח, לא לזוז, אבל גם לא להתחבא... כמובן ששבירת אצבע ותעלולים ממין זה מנוגדים כליל לרכות לפי הפילוסופיה של האייקידו.
 
די מסכים ../images/Emo45.gif

לא מסכים בקשר לאייקידו כי אני לא מבין באייקידו
בקשר למהירות וזריזות, המורה שלי מספר על לימודי הקנדו שלו, שמעולם לא ראה את המורה שלו זז "מהר", אבל תמיד ראה אותו זז "בזמן". הוא מספר שמעולם לא הצליח לפגוע במורה שלו, ומעולם לא הצליח לחמוק ממנו. אם התנועה היתה גדולה או קטנה, קצרה או ארוכה - זו שאלה של טכניקה, לא של מהירות. הנקודה היא תזמון - והמון מהעבודה בקנדו היא על תזמון. מי ששם לב, בשיעור השוטוקאן באימון הפורום האחרון, סנסאי גיורא ברגל (שוטוקאן) לימד שיעור על סוג התזמון הזה: לתפוס את היריב/בן-זוג/תוקף בעשירית השניה שלפני צאתו להתקפה (אחרי שהחליט להתקיף, לפני שהתחיל לבצע). מי שיכול לקרוא יריב/בן-זוג/תוקף ברמה כזאת, לא צריך לזוז מהר - רק "בזמן".
 

שי רגב

New member
לא מסכים!

שבירת אצבע (בטח שליריב ולא לי!) היא כיייף!! וניתן גם לגוון ע"י הוספת "ביס" (מה שהיקרא: נשיכה) עסיסי לסיום.
 

one strike

New member
למיתר ודווד

אני הזכרתי יכולת ניבוי כחלק מרכות. לבי אוייסיבה שמעתי דברים שונים - על יכולות על אנושיות מצד אחד ועל הסתבכויות עם דייטו-ריו מצד שני. בכל זאת, ברור כי הוא היה אטלט עם כושר גופני מעולה. בשנים מתקדמות, כמובן, מהירותו הייתה צריכה לרדת, אך יכולת תיזמון, ניבוי וכ"ד נשארו. שימו לב כי מוסאסי (ביפנית אין צליל "ש") הפסיק להילחם בגיל 30 (גיל בו נצפית ירידה ניכרת במהירות). נכון, תמיד יהיה מישהו יותר זריז וגם יותר "רך". שבירת אצבע אינה תעלול אלה לחימה יעילה. עם כל התיזמון וניבוי ורכות ע"מ לנצח צריך כושר גופני על מרכיבוי והם: סיבולת, כוח, מהירות וגמישות ונגזרים - זריזות, כוח מתפרץ, כוח סיבולת וכו'. מיתר, כתבת על עקרונות של אוייסיבה - "ההבנה שלו של רכות היתה שאי אפשר להפעיל כוח כנגד מישהו שלא מתנגד, ואי אפשר להיות זריז יותר ממישהו שלא זז. עכשיו, כל הטריק הוא, לא להתנגד, אבל גם לא לברוח, לא לזוז, אבל גם לא להתחבא... כמובן". אחלה לעצלנים
. וברצינות - מה כן לעשות?
 

Connor MacLeod

New member
אה, התחלת אולי להבין את האייקידו

או אולי טאי-צ'י ... אין הרבה הבדל (כמו שנוכחתי במפגש האחרון) ... אבל האומנות כאן היא אומנות האשליה. לתת ליריב להרגיש שהוא שולט בכל רגע נתון, תוך כדי תמרון מינימלי, בלי כוח, בלי התנגדות, פשוט - להתחבר ו"לתקן" את תנועתו ... עד, כמובן, שאותה התנועה מגיעה לנעילה, או לחלופין להטלה ...
 
מוסאשי הפסיק להילחם כי לא מצא בכך

טעם, אחרי שלא נשארו לו יריבים מספיק טובים. הוא המשיך להשתתף במספר מלחמות, כמפקד. המורה שלי למד קנדו בדוג'ו בו היו כמה מורים - הצעיר בן 60, המבוגר בן 92. הוא הגיע לשם עם כושר של לוחם בשייטת, ובשיעור הראשון היה קרוב להתעלפות אחרי כרבע שעה - ממאמץ, לא ממכות. המורים הזקנים המשיכו לרוץ, לקפוץ ולחבוט בו בלי בעיה. בתכנית "מבחן 120 השניות" של הנאשיונאל ג'יאוגרפיק ראינו אנשי קנדו בני 80 מנסים לעבור את המבחן לדאן-8, בו עליהם לעשות קרבות עם אנשי קנדו צעירים מהם בהרבה. הם עובדים "רך" כי לא נשאר להם עם מה לעבוד "קשה". "רך" אינו "חלש ואיטי". לגבי שבירת האצבע, הכל תלוי בנסיבות. הייתי מעדיף להשתמש באצבע כדי לרתק, ולהימנע משבירה. אבל זה רק אני...
 

Connor MacLeod

New member
../images/Emo32.gifדוד, לא יודע איך פיספסתי את זה

תזכיר לי במפגש הבא להביא שיניי, מזמן כבר לא יצא לי להשתעשע בקנדו ... (מעניין אם הבוגו והמם עדיין חיים ולא נאכלו ע"י עש טורדני) ...
 
../images/Emo13.gif תביא חליפה שניה בשבילי?

לומד אצלנו חגי צור, דאן-2 בקנדו, אולי גם הוא ירצה לתאמן... אבל אם התכוונת להתאמן עם ניר, אני לא יודע אם יש מה לחשוב על זה - הוא כבר שנים לא עוסק בקנדו. אבל אני אשמח לחטוף מכות, אם יש לך סבלנות למתחיל
, ו-SENSEI וצבר עוסקים גם הם בחרב יפנית (בין השאר), אולי יהיה לך עם מי לעשות ראנדורי...
 

Connor MacLeod

New member
לא התכוונתי לניר ../images/Emo12.gif

ואחרי כל כך הרבה זמן שלא התאמנתי בקנדו, גם אני נחשב למתחיל ...
אז לגבי רנדורי ... ממממ ... לא נעים, ככה סתם להתעלף תוך 3 דקות בלי אויר תוך כדי צעקות "תורידו לי את הכלוב הזה מהראש
"
. אבל בכיף, אם תרצו, נראה שאולי נוכל לארגן משהו ב"מפגשים בלתי פורמליים". וסבלנות ... נו, זה כבר עניין יחסי ...
 
ביפנית אין צליל ש? מה אתה אומר?

נו, כל יום לומדים משהו חדש. עם זאת אני אצטרך לשאול את שיקנאי סנסיי למה התכוון כשדיבר איתנו על זן שין, וכשסיפר על תלמידיו בעלי דרגת שודאן. שבירת אצבע היא אולי לחימה יעילה (יעילות כמובן תלויה במטרות שלך) אבל היא בשום פנים ואופן לא דוגמא לרכות. ולא, אם יכולת הניבוי שלך טובה בהרבה משל יריבך אינך זקוק לסיבולת, כוח, מהירות, גמישות ולא הנגזרות שלהם (וגם לא אינטגרלים). מה לעשות? קשה להסביר, אבל אנשים שיודעים איך לעשות את זה יכולים להראות. יש איזו נקודה מדויקת בזמן שבה צריך לפעול. עכשיו, זה כמו רכבת. אם אתה יודע מתי היא מגיעה, אתה יכול לתכנן מראש ולהגיע לרציף בנחת ובדיוק בזמן. אם אתה לא יכול לדעת מראש, אז תגיע מוקדם מידי או מאוחר מידי, ואז תצטרך לרוץ...
 

bennyTKD

New member
איך בדקו את זה בתקופת התנ"ך

איך בדקו בתקופת התנ"ך אם יש או אין את הצליל ש'? בספר שופטים פרק י"ב, פסוקים 1-7, מסופר על המלחמה בין אנשי גלעד לבין שבט אפריים. אנסה לספר את הסיפור במילים פשוטות (למי שאין כוח לקרוא את הלינק עם הטקסט התנ"כי): היתה מלחמה בין אנשי גלעד לבין שבט אפריים. אנשי גלעד ניצחו, ושלטו על המעברים של הירדן. אחרי המלחמה, כאשר ניסו פליטי שבט אפריים לעבור את הירדן, מצאו אנשי גלעד דרך טובה לבדוק אם יש מסתננים משבט אפרים (כלומר, האם מישהו משבט אפרים מנסה לעבור בלי שיזהו אותו). הם אמרו לו: האם אתה משבט אפריים? הוא היה עונה: לא (כמובן). הם אמרו לו: תגיד את המילה "שיבולת". (הערה - אנשי שבט אפרים לא ידעו לבטא את האות ש') אם הוא היה אומר "סיבולת", במקום "שיבולת", היו יודעים שהוא משבט אפרים, והיו הורגים אותו. בני
 

Nep ReTip

New member
נאמר לדוגמא:

שאת (מיתרנדיר) שואלת: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" , דומה הדבר כאילו שאלת: "מה הקשר?".
 

bennyTKD

New member
יאללה, כולם להתנפל על bennyTKD ../images/Emo70.gif

מיתר, מה כבר קרה שככה מתנפלים עלי? בסך הכל onestrike טען שאין ביפאנית את הצליל ש' ולכן מבטאים ס', ואילו את טענת שיש את הצליל ש'. המוח הפעוט שלי עובד בצורה אסוציאטיבית, ולכן זה הזכיר לי את הסיפור על ש' ו-ס' בתנ"ך. יכול להיות שהייתי צריך לשים אייקון של
או של
על הודעתי, אבל למה להתנפל עלי? כשקופצים עלי כמה אנשים (במיוחד תוך צעקות WTF...) אני נמעך!
בני
 
למעלה