ג'ודו - הדרך הרכה

[סלבו לוי]

דלית, אגרוף רך - סתם ככה...

עם או בלי שום קשר לשרשור, אשמח להראות לך בהזדמנות משהו נחמד - איך לתת אגרוף עם עוצמה כשכף היד לא סגורה... (צריך להראות את זה על מקיווארא, ולא על שק).

 

[דלית - delete]

מה הבעיה? לא ממש הבנתי...

אנחנו מדברים על אותו דבר? כי אני, אני כבר כתבתי שלתת אגרוף שאינו סגור זה אפשרי ועושים את זה. מכאן שיש בזה עוצמה. אבל רך? רך זה אופרה אחרת.

 

[סלבו לוי]

שמעת פעם על

ג'וּ פנצ'? ובעברית - מכה רכה או אגרוף רך?

 

[דלית - delete]

לא, לא שמעתי. תוכל להסביר?

 

[orii]

"רך"

אין ברירה כשמשתמשים במילים קשה לתאר במילה אחת, לכן כתבתי הסבר שלם למה אני מתכוון "באגרוף רך"-כתשובה לגל. אולי "משוחרר" או "פנימי" הם תואר יותר מתאים. לגבי התוכן של התיאור - מה אתה אומר? ומה ההבדל בין פה ג'ינג ל"סתם" אינץ' פאנץ' ?

 

[דלית - delete]

קראתי את התוכן ולא הבנתי

לכן הוספתי מה שהוספתי. "גשר של אנרגיה קינטית" לידיעתי גשרי האנרגיה היחידים שאני מכיר הם מוליכי על, וגם הם מהווים רק גשר לאנרגיה תרמית, לא קינטית (טוב, תרמית היא קינטית כשמדברים על אטומים ומולקולות, אך אני מניח שלא לכך התכוונת). התנגשות אלסטית מושלמת קיימת רק באידיאל וכו'. שים לב, שאני מבדיל היטב בין דחיפה למכה. דחיפה אידיאלית מנסה להשתמש בכל התנע של התקיפה על מנת להעתיק את מיקום המטרה. במכה אידיאלית העתקת המטרה תהה 0. לגבי ההבדל בין פה ג'ינג לאחר - צריך להדגים ודוד כבר עשה זאת. בעיקרון פה ג'ינג הוא תוצר של כל הגוף ומתחיל בדאן טיאן, גם אם חיצונית לא רואים תנועה (אין תנועה חיצונית של האגן שמסגירה). אינץ' פאנץ' יכול להיות גם תוצר של שרירי הזרוע בלבד, "מנותק" משאר הגוף.

 

[nitzano]

פה ג'ינג ושאר ירקות

אבל בלי הירקות . אני מקבל את הרושם שהמושג פה ג'ינג נהיה מיסטי ו"אנרגטי" יותר ממה שהוא במציאות .אולי זה קצת קשור לדמיון בין שתי מילים בסינית המכונות jing . האחת הינה במשמעות 'תמצית' והינה אחת משלושת האוצרות (qi,jing,shen) . השניה הינה במשמעות כח (לרב שונה מכח שרירים רגיל אך לא תמיד) וניתן גם לבטאה כ-ג'ין ולא רק ג'ינג . המושג פה ג'ינג מתיחס לשחרור כח ולא לשחרור "אנרגיה" או הנעת התמצית בגוף . אינץ' פאנץ' יכול להיות גם תוצר של שרירי הזרוע בלבד, "מנותק" משאר הגוף ועדיין ניתן להחשיבו כפה ג'ינג. למרות לימודי הרפואה הסינית ואולי דווקא בגללם ,אינני רואה ניתוק בין הרעיונות של "צ'י" ועוצמה פנימית לבין שימוש בשרירי הגוף או תנועה נכונה ע"פ עקרונות פיסיקליים שונים .

 

[דלית - delete]

צ'י? אני הזכרתי צ'י?

או עוצמה פנימית? טענתי שיש הבדל בין פה ג'ין של כל הגוף לפה ג'ין של היד בלבד. לא טנעתי שאחד נכון יותר מהשני. כן הבדלתי סמנטית בין השניים בכך שלאחד קראתי בשם הסיני ולשני בשם האינגליזי. אתה טוען שבכל מקרה השמות יכולים להיות משותפים - ניחא. כשאני מנסה להסביר או להעביר הבדל בין אובייקטים, אני זקוק לסמלים (תוויות) שונים שייצגו אותם. האם יש באמתחתך כאלו, או שאתה טוען שאין שום הבדל בין פה ג'ינג שנובע ממרכז הגוף לפה ג'ינג שמקורו בשרירי היד בלבד?

 

[nitzano]

רק לשים דברים על דיוקם

אני בהחלט מסכים איתך וחושב שיש הבדל בין פה ג'ינג מן היד בלבד לזה מכל הגוף. למעשה ,תגובתי לא היתה ישירות אליך כי אם על דבריך ומה שעשוי להשתמע מהם אפילו אם לא התכוונת לכך . נוכחתי לדעת שהמושג "פה ג'ינג" הפך מיסטי .ויש החושבים "לו יש פה ג'ינג ולי אין...." ,או "איך לומדים לשחרר פה ג'ינג..." . ולמעשה זה קצת מציק לי . מדבריך השתמע כי " פה ג'ינג הוא תוצר של כל הגוף ומתחיל בדאן טיאן, גם אם חיצונית לא רואים תנועה " - כלומר אם אינו תוצר כל הגוף ומתחיל בדאן טיאן ,אינו פה ג'ינג .

 

[orii]

גשר צר מאוד

דקדקן למדן יודע-כל תנסה רק תנסה להתווכח איתו... נראה לי שאנו מדברים על אותו דבר, במילים אחרות-וכן, אתה צודק תמיד, אז מה שנותר זה רק לנסח. "גשר של אנרגיה קינטית" הכוונה היא לכך שהתנועה בגוף עוברת דרך היד אל היריב. זה קורה גם בדחיפה וגם במכה. אני מקבל את ההגדרה שלך לגבי העתקת היריב כהגדרת ההבדל בניהן. היכן לא אמור להיות הבדל בין דחיפה למכה - בזה שבטאי צ'י בשני המקרים היד אמור להשאר משוחררת ובכך להעביר מקסימום מהכח שהגוף יצר.

 

[סלבו לוי]

לא האגרוף קשה

אלא הפגיעה קשה (=כואבת/מורגשת). חוץ מזה, מי אמר שאני מושלם ויודע הכל?!

 

[WaveGal]

נגיד שאני אמרתי, למה לך להתווכח?../images/Emo13.gif

 

[שי רגב]

לא. הגדרה לרכות:

כשאנו (בודוקאן ואני) אומרים "רכות" אנו מתכוונים (בערך) לכמה דברים: 1. העיקרון החשוב ביותר: הפעלה פרופורציונאלית של כח מול היריב (כלומר: לא משתמשים "בכל הכוח", אלא השימוש הוא פרופורציונאלי לכח הנגדי שמפעיל היריב). 2. מה שאתה קורא "גמישות", אבל לא במובן הפיזי-טכני שלה (אני בכלל לא גמיש!), אלא - היכולת (שהיא בעיקר מנטאלית) לשנות את כיוון התנועה בהתאם לתגובת היריב, כך שהכח שאני יאלץ להפעיל יהיה קטן/נמוך יותר (אם תרצה: "עיקרון המאמץ המיזערי"...

).

 

[nitzano]

לזה התכוונתי

ליכולת לזרום עם תנועת היריב ולא להתנגד לה ואף לסייע ליריב להמשיך ולנוע באותו הכיוון (כמו העקרונות המוכרים בטאי ג'י צ'ואן או אייקידו)ץ

 

[קוזושי]

כאחד

שעושה ג'ודו ומתאמן מדי פעם גם אייקידו, אני יכול לומר שג'ודו ואייקידו הם ממש אותה אמנות לחימה מבחינת העקרונות הללו, ההבדל הוא רק באופי הטכניקה, האייקידו שם דגש על עבודה מרחוק, והג'ודו יותר על עבודה מקרוב. אך מבחינת עקרונות הרכות והזרימה הם ממש אותה אמנות לחימה.

 

[Yin]

רכות אינה יחסית

אני חושב ש"הפעלה פרופורציונאלית של כח מול היריב" אינה רכות. רכות היא אולי ההיפך הגמור, כלומר: חוסר התנגדות, לחלוטין, ובעיקר כשהכח שבא אליך חזק מאד. רכות מובילה ליכולת להדבק ליריב וע"י כך לקרוא את כוונותיו ולהגיב טוב יותר ואפילו קצת לפני שתנועת היריב נראית לעין. וזו אחת השאיפות, לדעתי, באמנויות לחימה רכות. עדי

 

[שי רגב]

o.k

 

[בודוקאן]

קשה לי להגדיר...

עכשיו שמתי לב לזה, שבאמת קשה לי להגדיר "רכות", במיוחד לאור ההגדרות שכאן. אני יכולה להתיחס רק דרך התחושות שלי. ובצורה מאוד פשוטה. כשאני עובדת עם תלמיד מתחיל, אני מפנה את תשומת ליבו לכמה אלמנטים שקשורים בעיני לאותה "רכות": איך הוא אוחז בחליפה שלי? המתחילים יחזיקו בכל הכוח, עם זרועות ישרות ונוקשות וימנעו ממני להתקרב בכל מחיר. לעומת זאת, אני אחזיק (אני מקווה...) בזרועות רפויות, אחיזה אמנם מלאה אך לא קשה, אני לא אמנע את ההתקרבות אלי אבל אני אזוז בהתאם, עם התנועה שלו. אני אנסה "להמשיך" את התנועה שלו, מעבר לתוכנית המקורית שלו, במטרה להוציא משיווי משקל. אלמנט נוסף וחשוב: היציבה. סימן היכר למתחילים - יציבה נוקשה, מתוחה או, יותר בעיתי - כפופה. אני אשתדל לשמור על יציבה זקופה (תמיד), וגוף יציב אך רך, לא נוקשה. רק כך אני יכולה לחוש את התנועה של השני. אני מרגישה את הכיוון של וקטור הכוח, אני מרגישה לאן הוא מוביל את מרכז הכובד שלו. מתי המשקל שלו הולך אוטוטו לעבור לאחת הרגליים. אם הגוף שלי נוקשה, אני לא מרגישה כלום! היציבה הזו מאפשרת לי לנוע ולהגיב בזמן. אוסיף לזה עוד שני אלמנטים שאנחנו תמיד עובדים עליהם, וקשורים אצלנו לעבודה רכה. א. אם נכנסתי לתרגיל וזה לא היה טוב, לא עבד, אני לא "אתעקש" להפעיל אותו בכל מחיר. כי זה אומר להכניס כוח, זה גם לא נכון (זו לא תחרות) וגם מסוכן. אני אוותר, ואנסה להשתפר בפעם הבאה. ב. אותו דבר אבל הפוך: אם בן הזוג שלי נכנס טוב לתרגיל, אני לא אצא מגדרי, כולל אקרובטיקות משונות (שאינם ביכולתי...) כדי למנוע נפילה. זה מתכון לפציעות וזה גם נוגד את הרוח בה אנחנו עובדים. אני אפול, אקום (אם אני יכולה...) אחייך ואמשיך. לפעמים אני גם אברך את החבר (היה על זה דיון שלם, לא נחזור לזה, זה תלוי בסיטואציה). אז בלי הגדרות, אבל זה בערך למה שאני מתכוונת ברכות. חלק מזה נכון תמיד אבל חלק נכון רק לאימונים ולא לתחרות. אבל מה לי ולתחרות...

 

[קוזושי]

../images/Emo45.gif

קראתי את כל השרשור רק עכשיו, ואני חותם על כל מילה.

 

[one strike]

מסכים

עם תיאורך. לדעתי רכות אצלך היא מיומנות. מתוך ניסיוני (כמה שנים) בג'ו-דו עיקר המאבק הוא על הלפיתה. לפיתה - הוצאה משיווי משקל - הטלה.