ג'ודו - הדרך הרכה

[amir_aikido]

רך כנגד התנגדות/אגרסיביות

כדי להיות רך כנגד התנגדות צריך פשוט להיות "טוב יותר" במידה משמעמותית. אז זה פתאום קל וברור שהרכות נותנת לנו לחוש את התנועות של האחר, האגרסיבי, עוד בתחילתן ולנצל את התנועה שלו כנגדו. קשה מאוד לעשות זאת, כנגד יריב ברמה דומה - משך הזמן שלוקח לו להבין את המצב, דומה לזה שלוקח לך, וכשהוא מפעיל כוח לכיוון מסויים, הוא עושה זאת מתוך כוונה מסוימת... אמנויות לחימה רכות יוצאות מתוך ההנחה, שאם תגיע לקרב, אתה תהיה "היותר טוב" ולכן הרכות תתן לך יתרון של רגישות, ותאפשר לך להפוך את התנועה של היריב כנגדו. במקביל, התנועה הרכה מקשה על קריאת הכוונות שלך ומחזקת אותן - אתה מפעיל את כל הגוף ולא רק חלקים מצומצמים. אמיר

 

[שי רגב]

../images/Emo45.gif ועוד תוספת קטנה...

יצא לי לעבוד, לפני כמה זמן, מול בחורה צעירה (נו, תגידו: "לא חכמה גדולה", אבל אז אני ישלח אליכם את בודוקאן האימתנית!!), שמתאמנת אצל טריש וגם בניבחרת ישראל בג'ודו ובקבוצת המחוננים בווינגיט. בקיצור, חוץ מזה שהיא צעירה, רעננה, חזקה ויפה (כל מה שהפוך ממני...) היא גם אלימה (לדעתי - פאשלה של טריש...

) ומאוד גאוותנית (יענו, מה שנקרא, בשפת העם: "עוואנטה"). אוקצור, התחלנו קרב רנדורי. הבחורה "נכנסת" חזק לאללה ומטילה אותי כמו סקאד עוד פעם ועוד פעם, למרות האזהרות שלי (אה, שכחתי לספר שאבא שלה, שהוא חבר שלי וגם "עצבן" גדול, הזהיר אותי "לשמור על הילדה"...). בסוף, "הגיעו מים עד נפש", היא עשתה הטלת-טיל, כהרגלה ואני עניתי ב-"לכלוך" משלי... הבחורה היתה בהלם, אבל - מרגע זה ואילך - עבדה כמו אלופה אמיתית: רך, רגוע, זורם ומושלם (ואז ראיתי והבנתי מדוע היא בניבחרת...). מסקנה: לא יודע אם יש מסקנה. אבל "ליכלוך" גורר "ליכלוך" ו-"כח גורר כח" וכדי להתגבר על כאלו שהם יותר חזקים (ואלימים) ממך - אתה צריך להשתמש ב-"טקטיקות מלוכלכות". וכן כבר נכנס הנינג'יטסו...!

 

[קוזושי]

../images/Emo45.gif ../images/Emo13.gif מסכים עם שניכם ../images/Emo13.gif

 

[בודוקאן]

אוי שי שי ../images/Emo9.gif

אין לך תקנה... רואים שלא עבדת איתי בעמידה. אתה אוהב שמכאיבים לך, ואני אוהבת להתמרח על המזרן ולהתפוצץ מצחוק. לא מפספסת הזדמנות. אחרת, זה לא רנדורי. אבל לעצם העינין, אני גם חושבת כך, שכאשר מישהו מתחיל לעבוד איתך כאילו מת העולם, אתה נכנס להגנתיות והלך הג'ודו. ולאלה יש שתי תרופות: הטובה ביותר - לתת לו קידה, לומר לו יפה תודה ולחפש בן זוג אחר. הטובה פחות, אבל מענגת הרבה יותר (שיים און מי) - כמה "שתילות" טובות. יונה קורא לזה "להרגיע אותו". (חכם גדול, הוא מסוגל להרגיע כל אחד, אני לא...). בכלל, אני שונאת לעשות רנדורי עם מישהו שלא יכול לחייך כל הזמן, שלא מבין שאנחנו משחקים, ושהמטרה היא ליהנות.

 

[שי רגב]

נו, כפרה, אז מתי הרנדורי הבא שלנו?

 

[orii]

"כח גורר כח" - רכות זה כל הקושי

זה כל כך נכון - שיטה רכה תאפשר לתלמיד להגיב ברכות לכח. ככל שמופעל יותר כח כך קשה יותר לפעול ברכות. מצד שני, אם את/ה לא עומד בפיתוי וכן מפיל כח אתה במשחק אחר-שאם אתה חלש אתה נידון לכישלון. קל להגיב ברכות לפרטנר רך, קשה להגיב ברכות לפרטנר קשה, הכי קשה להגיב ברכות לפרטנר חזק שפועל ברכות.

 

[orii]

תיקון: מפיל כח => מפעיל כח

 

[שי רגב]

../images/Emo45.gif אורי, מילים כדורבנות../images/Emo70.gif

לכן אני טוען שאני ממש טירון מושתן (אצל דני ובכלל). עד שלא אדע לפעול ברכות כנגד כח - אני ממש טירון...

 

[tengu]

דורון נבון

דורון נבון יקר וחשוב מאוד לכולנו, הוא הביא את בודו טוב לארץ, והיה לי הכיף להיות תלמידו לתקופה קצרה מאוד של חצי שנה. אבל מה לעשות, משנת 1996 הוא אינו נראה במקומותינו. אם ידוע לך מקום הימצאו, וזה ברצינות, אז אנא צור איתנו קשר באישיים או דרך המייל של האתר של ארגון קבוצות. חוץ מזה שמענו שהוא לא מוכן לדבר אפילו עם הוותיקים שהיו תלמידיו אלא אם הם מתחייבים שהשיחה לא תסוב על נין ג'יטסו. עושה רושם שקצת נמאס לו

אז 1996 זה באמת קצת היסטוריה. אבל לא עתיקה.

 

[קוזושי]

כן

אני זוכר את מסיבת הפרידה שעשו לו שם בקרית שאול, הוא נסע אז ליפאן והקים שם בית ספר לפלדנקרייז עם דגש על אמנויות לחימה. אין לי מושג אם זה מה שהוא עושה גם כיום. ו 96 בשבילי זה ממש לא היסטוריה ואני יותר צעיר ממך. וזה גם מסתדר מאד טוב עם אורית שלדעתי התחילה את הג'ודו שלה בערך לפני עשרים שנה ואולי יותר ז"א בערך בשנת 1983 , בקיצור, היה לה המון זמן להתאמן אצל דורון. מעניין שטולי מתנהג בדיוק באותה הצורה של רבו, והפסיק להתאמן ולאמן כבר לפני שלש שנים ללא סיבה, אין לי מושג מדוע.

 

[לורנס איש ערב]

אולי אני לא הבנתי אותך ../images/Emo163.gif

מה שאני הבנתי מכל הפעמים בהן שוחחנו על הנושא, הוא שאת נגד שמירה על הסטנדרטים של מה שנקרא "ג'ודו מסורתי". היינו, הג'ודו כפי שג'יגורו קאנו התכוון שהוא יהיה, וכך גם לימד אותו. זה הג'ודו ששלמה מנסה להעביר. מה שאני הבנתי ממך, הוא שאת כן בעד התפתחות של הג'ודו, וכן רואה אותו כדבר ששונה באופן מהותי משאר תורות הבודו מעצם העובדה שההתפתחות הטכנית שלו יותר חשובה מהיצמדות למסורת רק לשם שמירתה. ייתכן ולא הבנתי אותך נכון, לורנס

 

[בודוקאן]

קשה לי להאמין...

שכל כך הצלחתי לגרום לך לא להבין אותי, ובגדול! למרות שאיני רואה צורך להגדיר את עצמי, אני מחוברת בעיקר לג'ודו המסורתי. המסורתיות היא לא רק באופן ביצוע הטכניקה, ואולי היא אפילו לא כל כך קשורה לטכניקה, אם אני מבצעת תרגיל כך או אחרת. בשבילי, המסורתיות היא בעיקר גישה וצורת חשיבה. אם אני משקיעה בנסיון ללמוד ולהבין את ההיסטוריה, את העקרונות של קאנו, לא רק בטכניקה אלא ב"דרך" (אם תרצה - דו), ומנסה להשקיע ביישום של עקרונות אלה, ולא רק על המזרן, כולל ההשלכות החינוכיות, הבריאותיות והחברתיות (להזכירך שקאנו ייסד את הג'ודו כשיטת חינוך כוללנית), מנסה לשמור על עקרונות הג'ו, אז במה אני עוסקת? אם בשבילי זיטה קיואיי זה אומר שאני רוצה להשקיע בלימוד ובהתפתחות של החברים שלי לאימון לא פחות מאשר בשלי, במה אני עוסקת? אם אני לא טועה, אני גם היחידה בארץ שחוגרת חגורה מסורתית. זה לא אומר הרבה, אבל זה מסמל הרגשה. אולי יש לי רעיון מנין נובעת אי ההבנה. אני אכן מאוד מתנגדת לקיבעון! בשבילי, מסורתיות, זה לא אומר קיבעון. ייתכן וכאן ההבדל ביננו. גדולתו של קאנו היתה דוקא בפתיחות שלו, בחדשנות, ובשאיפה להתפתחות. הוא ייצג את ההיפך הגמור מקיבעון. אני גם לא מאמינה שכוונתו היתה שהחדשנות תסתיים ברגע בו הוא יסתלק מהעולם. אני מוכנה לקבל התפתחות, לבחון אותה ולקחת מה שטוב. אני לא אבצע תרגיל בצורה מסוימת רק בגלל שכך קאנו עשה אותו, או בגלל שככה המורה של המורה של המורה שלי לימד. אין שום סיבה לא להכניס אלמנטים חדשים או אפילו טכניקות חדשות. אם יראו לי ביצוע שונה שעונה יותר טוב לעקרון של שימוש יעיל באנרגיה, אין שום סיבה לא לאמץ אותו, ויש סיבה טובה כן לאמץ אותו (העקרונות של קאנו). למה אני חושבת שהג'ודו התחרותי התרחק מהמסורתי? מכיוון שהמירוץ אחר המדליה יצר תרבות שלמה שהשליכה לפח את כל העקרונות החינוכיים של קאנו. אני פוגשת את זה יום יום, ועל זה אני בוכה. ואם כבר הזכרת, אז כדי לחשוב כפי שאני חושבת או נוהגת, אני לא צריכה להשתייך לדאי ניפון. מספיק לי להשתייך לבי"ס בודוקאן בעיה"ק הוד השרון.

 

[Hwoarang]

../images/Emo45.gifאהבתי!../images/Emo13.gif

 

[לורנס איש ערב]

אני מבין את הגישה שלך

הג'ודו באמת שונה במובן הזה משיטות בודו אחרות, ואולי בעצם לא. העיקר הבריאות! לורנס

 

[amir_aikido]

../images/Emo45.gif אהבתי

אני חושב כמוך, למרות העיסוק באמנות אחרת. מסורתיות איננה רק קיבעון, או ללמוד משהו רק בדרך מסוימת רק כי כך למדו אותו בעבר.

ומסורתיות בוודאי שאיננה נקבעת על בסיס שייכות לארגון זה או אחר

מצד שני, ורק להבהיר, לטעמי, לימוד של חומר מטעמים של מסורת איננו פסול, אפילו אם ברור לנו שלא נשתמש בו לעולם (למשל - לחימה בכלי-נשק מסורתיים), או שיש גם דרכים יעילות יותר, משום שבתובנות הללו אנו מסירים את הקיבעון. ולומדים "עוד דרך" לעשות את אותו הדבר, או לחזק עקרונות שכבר הכרנו. ובד"כ מתברר בדיעבד שלימוד נרחב שכזה, כשהוא מכוון ע"י מורה טוב - מאוד מקדם אותנו. אמיר

 

[בודוקאן]

אכן אכן...

ולטעמי - זהו מקומם המלכותי של הקאטות!

מסורת לשם מסורת. את הקאטות יש ללמוד ולבצע כהלכת חז"ל, על כל הפרטים, וללא שינוי. כשאנחנו לומדים קאטות, אנחנו חוזרים שוב ושוב לקלטות של הקודוקאן, ומשתדלים לדייק ולהיות צמודים למקור. בקאטות, אני לא מחפשת שום שינוי ושום התפתחות. אני רואה בקאטות ערך חינוכי חשוב. אם תרצה, אפשר לקרא לזה "משמעת", במובן הכי פשוט של המילה. כך צריך לעשות, וכך תעשה, ובלי התחכמויות. ואם אתה יכול, תנסה להבין מדוע זה כך. אם אתה לא מבין, תמשיך לתרגל ולהשתפר, ואולי אתה תבין. מתוך התנועה. לי אישית אין שום ספק, שהתרגול של הנגה-נו-קטה מאוד שיפר את המיומנות שלי. ואגב, אני מאוד אוהבת לתרגל קאטה. ואגב שני, המורה שלי - יונה, תמיד אומר שהאיש שיודע הכי טוב קאטות של ג'ודו והכי טוב מלמד אותן, הוא המורה שלך - שלמה.

 

[דוד כפרי]

מסכים לגבי הקאטות! ../images/Emo45.gif

 

[amir_aikido]

אני מוצא בקאטות עוד משהו

ראשית חשוב להגדיר שאנו מתכוונים כאן לקאטה במובן של רצף תנועות, התקפות, הגנות וטכניקות מוגדרות מראש, מתוך קבוצה של רצפים שנמצאים בשיטה מהעבר. (בשנים האחרונות למדתי שמבחיה מילולית לפחות, קאטה היא כל תרגיל סדור שבו ידעו מראש מה כל צד יעשה, אפילו אם הוא הומצא רק לפני רגע ולא יבוצע שוב). קאטה שכזו היא בראש ובראשנה מסורת, אבל היא גם דרך לשמר ידע, ולהעביר עוד רעיונות. לכן, כשמתרגלים קאטה שכזו, רצוי לעשות זאת ביותר מאופן אחד: כדאי לשמור מצד אחד על האופן המסורתי, ולהקפיד על כל צעד וצעד. ומצד שני, כדאי לעשות זאת באופן שבו אנו באמת מצליחים לבצע את הטכניקות ולהבין את הכוונה שמאחוריהן. אולי לי זה יותר בולט מהקאטות של כלי הנשק, שמופיעות בקורינדו מתוך סגנונות קוריו ג'ו-ג'וטסו שונים. לפעמים הצעדים לא מסתדרים עם המרחקים ולי עדיין נדרשים שינויים בקאטה כדי לבצע אותה כמו שצריך. בסופו של דבר, גם הקאטה היא דרך לימודית ועקרון ה"שו-הא-רי" מתקיים גם לגביה (העתק, הבן והפנם, שנה ושבור ). ואכן, אני מסכים לחלוטין שתרגול קאטות מאוד משפר את היכולת, לימוד הכלים שלנו מתבצע בעיקר דרך תרגול של קאטות כאלה (בתוספת של מעט ראנדורי, תרגילי בסיס ותרגילי קרב כמובן, אבל הקאטות הן העיקר כרגע). אמיר

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif

 

[שי רגב]

כפרה! הפעם דיברת מהטאן-דאן ../images/Emo45.gif