ג'ודו - הדרך הרכה

[אוהד סמט]

בני, מי שלוקח אותי ברצינות מקבל

סרטן בסוף. ראה הוזהרת

ועוד עכשיו, שאמרו לי חברי המרכז שפה-ג'ינג מסרטן, אז עוד יותר, כי אני לא יודע להרביץ אחרת. אז סופית - אני מסרטן. זהירות!

 

[אוהד סמט]

../images/Emo32.gif אגב, דווקא את הסיפור על שבט

אפרים הזכרנו פעם-פעמיים ביום שישי במפגש הפורום, ודי לחכימא כמו שאומרים. סלבו, תפסיק לצחוק, נבלה!

 

[סלבו לוי]

../images/Emo9.gif../images/Emo6.gif |אייקון של צחוק בלתי נשלט|

אומרים על שבט אפרים, שהם היו - בוא נאמר, מאוד רזים...

 

[bennyTKD]

חייבים לקחת ברצינות...

תראה אוהד, אני חייב לקחת אותך ברצינות. מספיק שאחד כמוך עושה עלי "פו" ואני עף...

(וזה לא שאני כזה קטן ורזה, ממש לא...

) ולגבי מיתר, שמעתי שהיא מחלקת כאפות כואבות במיוחד

. בני

 

[אוהד סמט]

חבל לך על הזמן

אני בעל מומחיות בהכנסה של שורש האף שלי בין פרקי האצבע של היריב. פעמיים עשיתי את זה ועוד הנחיר נטוי!

 

[bennyTKD]

את המומחיות הזו לא מלמדים אותנו

טוב, את המומחיות הזו לא מלמדים אותנו. בטאיקוונדו מלמדים אותנו רק להילחם נגד סוסים

. ראית פעם סוס עם אצבעות?! בני

 

[Pyongwon]

סוסים, דוהרים, דוהרים סוסים???

מלמדים אותנו להילחם מול סוסים... מעניין, את זה טרם שמעתי...

 

[bennyTKD]

לגבי הסוסים - הדיון ממשיך

ג'סיקה, לגבי הסוסים - עכשיו זה נכתב כמובן בצחוק (זה כבר נהיה מין בדיחה פנימית בפורום), אבל בעבר היו לנו כמה דיונים בנושא. פה יש לינק לדוגמה. אשמח לשתף אותך בשאלה, ולראות מה תוכלי לתרום לנו מידיעותיך: השאלה היתה - האם הבעיטות בטאיקוונדו (ובעיקר הבעיטות תוך כדי קפיצה באויר) אכן שימשו בעבר להפלת רוכב מהסוס שלו בשדה הקרב? אם כן, האם יש מקורות מידע אמינים לגבי זה (מסמכים היסטוריים וכו')? אם כן, מדוע לא הפילו את הרוכב בדרכים יותר פשוטות (עם מקל או חרב וכו')? התשובה היחידה שמצאתי לשאלה זו (ואין לי מקורות אמינים לתשובה) היא שהסינים הובילו את העבדים הקוריאנים עם הידים קשורות, ואז הקוריאנים היו קופצים באויר ומפילים את הסינים מהסוס. אם לא, אז מתי הומצאו הבעיטות הללו? האם הם חלק מהטאיקוונדו המקורי (כלומר, מהשיטות הקוריאניות שמהם הרכיבו לפני כ-50 שנה את הטאיקוונדו) או שזה משהו חדש מעשרות השנים האחרונות, כדי להוסיף אקרובטיקה ויופי לטאיקוונדו? המון שאלות, אני יודע. אבל הרבה תשובות לא היו לנו. אולי את תוכלי לעזור? בני

 

[isaacl]

או שיר השירים אשר לשלמה

יהודי ליטא בלבלו באופן עקבי בין שין לסין, ומקובל ביניהם שהשין הראשונה במגילת שיר השירים היא שושתי ברכבי פרעה.

 

[bennyTKD]

עזרה בהבנת הנקרא

יצחק, מצטער, לא הבנתי את החלק השני של המשפט שכתבת: "השין הראשונה במגילת שיר השירים היא שושתי ברכבי פרעה". תוכל להסביר בבקשה? בני

 

[מיתר נדיר]

סוסתי ברכבי פרעה, כאילו?!

 

[bennyTKD]

כזה כאילו כזה?!

"השין הראשונה בשיר השירים"... שיר השירים, פרק א' פסוק 9: "לסוסתי ברכבי פרעה". זה בפסוק 9. לפני זה יש עוד הרבה ש', בפסוקים 1 עד 8. לכן, לא הבנתי למה הוא אומר הש' ה-ר-א-ש-ו-נ-ה בשיר השירים. חשבתי לרגע שאולי הוא התכוון הש' הראשונה במילה שושתי, אבל הרי גם הש' השניה במילה היא ס', אז זה לא פותר את הבלבול. זה הכל.

 

[one strike]

תתפלאי

שמיצובישי היא מיצוביסי. טענה שלך לגבי כושר גופני, סליחה, מגוחכת. לגבי אייקידו הדרישות לא קלות גם. תרגילי אייקידו מאופיינים במהירות תנועה וסיבולת מהירות (קשה מאוד) בעבודה מול כמה יריבים, כמובן עם מינימום מאמץ וכו'. על תנועות הטעיה שמעת? על מתאגרפים שיכולים לבצע 7 מכות חזקות בשניה? ומה לגבי לחימה במרחב מצומצם, כשה אין יכולת לזוז. אפשר לדעת מראש . אני עובד על זה וזו עבודה קשה מאוד דורשת מהירות מירבית, תכונה קשה להשגה. אנשים שבאמת יודעים ובאמת מסוגלים להראות מה לעשות יהיו בעלי תכונות גופניות הרבה מעל לממוצע

 

[למינג]

dsbwg לא פוצה מקלדת

ולכן אני נקרא אל הדגל, בתור אפרוח-יפנולוגים. כמו במקרה ההיסטורי של ג'יו-ג'יטסו לעומת ג'ו-ג'וטסו, גם כאן נעוץ הבלבול בטבלת ההברות היפנית, ה-"היראגאנה". הטבלה הזו מכסה את כל הצלילים שאפשר להשמיע בשפה היפנית (מספרם, אגב, נמוך ממספר הצלילים שקיימים בעברית או באנגלית), והיא בנויה כמו לוח-הכפל: הטורים מייצגים עיצורים, והשורות מייצגות תנועות. עכשיו, רוב הטורים הם פשוטים: קַה-קֵה-קִי-קוֹ-קוּ, למשל, או נַה-נֵה-נִי-נוֹ-נוּ. אבל יש מקרים מסובכים יותר. בטור המייצג את העיצור הוירטואלי "ס" (וירטואלי מפני שביפנית קימות רק הברות, ועוד הברות פתוחות, חוץ מאלה המסתיימות ב-נ' שוואית - אבל זו כבר אופרה אחרת), נמצא סַה סֵה שִי סוֹ סוּ. ליפנים, בעצם, אין "סִי" כמו שאנחנו מכירים, והם נאלצים לשמוע מוסיקה בעזרת מכשיר שִי-דִי. התעתיק הלטיני הרשמי ליפנית (מה שנקרא רומאג'י) של האות し הוא shi ובעברית שִי. יש צלילים חיוניים אחרים שאין ביפנית, כמו טִי ו-צֵ'ה, ובשביל המקרים האלה המציאו שעטנזים מיוחדים של אותיות (שנלקחו מהטבלה המקבילה, "קאטאקאנה"). הסי והשי מספיק דומות כדי שאפשר יהיה להמשיך ולהשתמש באות המסורתית. שתי המורות שלי, בכל אופן - האחת דוברת במבטא של טוקיו והשניה במבטא של אוסאקה - מבטאות שִׁי"ן ברורה ויפה. וכשאחת מהן מתקשרת אל השניה (הן אוהבות לרכל), מרימה השניה את השפופרת ומבטאת בקול ענוג את הגרסה היפנית ל-"הלו": - מוֹשִׁי-מוֹשִׁי!

 

[isaacl]

מסכים במקצת

ככל שקוראים יותר ציטוטים של אושיבה (הרשה לי, כך אני רגיל) מתרשמים שלמרות שהוא היה אולי גדול המבצעים של האיקידו הנעלה ביותר, הוא לא היה גדול התיאורתיקנים. את האיקידו הוא הבין מן ההארה; לא מן הראש. אין ספק שמהירות חשובה, אבל שים לב שאתה מדבר על מהירות הניבוי ומיתר על מהירות התנועה. מיתר צודקת שמהירות התנועה חשובה פחות, אבל אני מסכים אתך שמהירות הניבוי חשובה תמיד. וזו הולכת ומשתפרת עם השנים. כך גם הייתה התחושה של תלמידיו של אוישיבה. אפשר לקרוא ציטוטים של תלמידיו הטוענים שהם שאפו תמיד לתפוס אותו, לעשות אטמי אחד מוצלח, אבל הוא לא היה שם. הוא הגיב עוד לפני שהם חלמו להגיע. זוהי איננה מהירות תנועה אלא מהירות ניבוי. אינטואיציה אנושית של תגובות היריב. יחד עם זאת, אין ספק שאילו אוישיבה היה מאבד את הכושר לחלוטין, והיה נע כמו זקנים אחרים בני גילו, כל יכולת הניבוי שלו לא הייתה עוזרת. יצחק

 

[מיתר נדיר]

מקריאת הדיווחים על ימיו האחרונים

של אואשיבה אני מוכרחה להעיר שהמשפט "שאילו אוישיבה היה מאבד את הכושר לחלוטין, והיה נע כמו זקנים אחרים בני גילו, כל יכולת הניבוי שלו לא הייתה עוזרת" הוא קצת מופרך בעיני. אואשיבה לא היה מסוגל בכלל ללכת מחמת הכאבים באותם ימים. אנשים נדרשו לשאת אותו אל הדוג'ו וממנו. אבל בדוג'ו הוא היה מצליח לבצע את התרגילים כמו תמיד. אז אולי יכולת הניבוי עוזרת גם כשיכולות התנועה אבדו? וחוץ מזה, הביטוי "מהירות הניבוי" לא מתאים בעיני בכלל. העניין הוא לא במהירות, אלא בנקודת ההתחלה. כמו בנהיגה: ניקח דוגמא שנוסעים בכביש מהיר ופתאום רואים כלב באמצע הכביש. יש נהג שלוחץ בכל הכוח על הבלמים ויוצר תאוטה גדולה (מקביל במקרה שלנו למהירות תנועה), יש נהג שמבין יותר מהר מה קרה ולוחץ יותר מהר על הבלמים, וכך הוא נזקק לפחות "מהירות תנועה", ויש נהג שרואה מרחוק את ההפרעה בתנועה ומאט, וכך אינו זקוק לא למהירות ניבוי, ולא למהירות תנועה. הנמשל: אנשים כמו אואשיבה מסוגלים לזהות כוונה לתקוף. זה נותן להם המון-המון זמן להתכונן, ואינם זקוקים כלל למהירות.

 

[Connor MacLeod]

../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif...

אז את אומרת שאואשיבה הוא, הוא, יודה מהסרט Attack of the clones???

 

[nitzano]

יואשידה ?!?

 

[nirk_aikido]

תלוי ברמת המבצע

זכור לי וידאו ששלמה הראה לנו פעם. בוידאו רואים את הדאן 10 האחרון ביפן (מאז סביר שכבר יש עוד)- יפני קטן ומבוגר- מדגים עבודה עם מתחרה גרמני גדול וחזק. הגרמני ביצע עליו הטלת מותן, והיפני הקטן הצליח לצאת כל פעם, ומידי פעם גם הטיל אותו. כך בפרוש יש ג'ודו רק וזורם, גם אם לא רואים אותו בתחרויות. ולגבי חלוקת המשקלים- צריך לזכור שמדובר בתחרויות בין מתחרים שהם באותה רמה. אני חושב שהרוב יסכימו שמשקל הוא יתרון, אבל יתרון שאפשר להתגבר עליו על ידי רמה יותר גבוהה. בכל מקרה, כשעושים תחרות בין מתחרים שונים שהם בערך באותה רמה, הגיוני לחלק אותם לקטגוריות לפי משקלים. זה לא אומר שאדם קטן לא יכול לנצח אדם גדול. נירק

 

[amir_aikido]

../images/Emo41.gif ../images/Emo41.gif ../images/Emo41.gif לנוסטלגיות

אם חסר משהו להוסיף בתיאור: "על השילוב בין רכות וספורט תחרותי, מקום המסורת" אמיר