לא צריך להתלהב יותר מדי
מהחוקה האמריקאית. החוקה האמריקאית, עם כל החיוב והיופי שיש בה (כולל ה- ammendments) איפשרה עד לפני לא מזמן את מדיניות האפליה וה- segragation כלפי השחורים (שלא לדבר על העבדות עד המאה ה- 19). ולמען הסר כל ספק, אינני אומר שהיא עודדה אותם, אלא שלמרות היותה נאורה וחכמה, הזוועות האלו יכלו עדיין להתקיים (אם כי לא לאורך זמן). מה זה אומר? זה אומר שזה נהדר להעריך את החוקה, אבל מי שבאמת עושה ממנה משהו זה העם. העם האמריקאי. העם האמריקאי מאפשר לפרש את החוקה כך שאנשים כמוך וכמוני מתלהבים ממנה. מה שמחזיר אותי לנושא שבו יש בינינו ויכוח חריף. קחי את העם העיראקי. תני לו דמוקרטיה (ערך חיובי לכל הדעות, נכון?). מה הוא יעשה איתה? האם ישתמש בה לקדם את רמת החיים שלו והשלום האזורי? ברור שלא. שר ירדני אמר אתמול בראיון ל- BBC שהערבים עדיין לא יכולים להשתמש בדמוקרטיה חוץ מבדרך הרסנית להם (ולזולתם). נו, אם הנחתום מעיד על עיסתו כאן, מי אני שאשבור לו את המילה? דרך אגב, גם אני לא מאמין לבוש. אבל אני מאמין שהתרפסות בפני הטרור האיסלאמי ופיוסו היא דרך הרבה יותר שגויה מהדרך שבה בחר בוש להתמודד עם הבעיה.