אהרון אומר לשודד
עצור או שאני יורה. או לחילופין: הרם בבקשה את ידיך מעלה והשלך את מה שיש בהם לרצפה, בבקשה. אם אין בידי רובה, הרי שאני מרים ידיים ונותן לשודד כל שירצה ובלבד שישאירני בחיים. אני חייב להודות שאקדח הוא אחד מאמצעי השכנוע המשכנעים ביותר. אבל אני ממש לא בטוח שהייתי מתווכח איתו כך. אם היה שודד פורץ לביתי הדל ומבקש רק אוכל, הייתי נותן לו בשמחה ואולי אפילו לא הייתי מתלונן במשטרה. רק שמח שזה לא היה יותר גרוע. רק אל תשאלני נא מה לדוגמה זו ולשאלה שאני העליתי, משום שלי אין מושג. === בכל אופן, אולי אנצל הזדמנות זו כדי להוסיף משהו לנקודה החשובה שהעלית: הנרי, פילוסוף, אינו שואל: מהו הסיכוי שאצליח לשכנע מישהו בדעותי? פילוסוף אומר את דעתו באשר היא. המדהים הוא, שכמה שתוכיח את האמת הפשוטה, אתה מדבר אל הקיר, משום שלנורמה יש כח אדיר שהוא מעל ומעבר לרציו. כאשר כולם "יודעים" משהו, הרי זה ברמת ידיעה כה חזקה ששום נימוק הגיוני לא יצליח להתמודד עימה. נכון, הסיכוי שאצליח לשכנע מישהו היא אפסית, אבל אין זה נימוק משום היבט שהוא לכך שאשתוק ואסתיר את דעתי. נכון, בדמוקרטיה הרוב קובע, אך לא בפילוסופיה, ובוודאי לא במציאות. המציאות היא מציאות, גם אם מישהו (השמאל, לצורך העניין), משוכנע אחרת. והמציאות היא שהשמאל תומך בטרור. זו גם עובדה מעשית שצריך רק לפקוח עיניים ולהתבונן לצדדים כדי לראותה: השמאל נותן לגיטימציה למאבק הפלסטיני, מעודד אותם לחשוב שיש צדק במאבקם, הם הצודקים, הם המוסריים. השמאל נאבק בתוך עמו למען כניעה להם ולתביעותיהם ובכך מעודדם להאמין שיש תוחלת למאבקם, ושאולי עוד פיגוע או שניים ישראל תרים ידיים ותכנע. (להזכירך, השמאל אומר: "שום רגב אדמה אינו ראוי תמורת חיים". האם המשפט הזה לא מעודד את הטרור להכות בנו חזק יותר כדי לשכנע יותר ויותר יהודים בנכונותו כדי שיברחו ויכנעו?)... אבל, מלבד כל ההוכחות ברמה הביטחונית-פוליטית, ישנה גם ההוכחה הלוגית, ואותה בדיוק הבאתי לכאן: תמיכה במישהו (אדם או קבוצה) לעולם תהא גורפת: גם במטרה וגם בדרך. זהו חוק לוגי היצוק בסלע ולא ניתן להפריכו. היטיבה לתאר זאת אלקס במחשבתה הפשוטה והתמימה. היא אמרה לי שיש לי בעצם טעות טאוטולוגית כי מי שתומך בילד שהעתיק - בוודאי תומך בהעתקות. בלשונה: "כאילו דא". היא חשבה שהיא הוכיחה שאני מוכיח בעצם את מה שטענתי מראש, ולא הבינה שבעצם היא מוכיחה את ההיפך: היא מוכיח שהאקסיומה הלוגית שקבעתי היא כה אלמנטרית, טריביאלית וברורה, שהיא בעצם מובנת מאליה. בוודאי שתמיכה היא גורפת. אלקס נתנה לי רעיון נוסף, והוא מצא חן בעיני (בכלל, אני למדתי הרבה ממנה). הנה: נניח שרחל בתך הקטנה רוצה להיות נערת השער בפלייבוי. אתה תומך במטרה (כסף, פרסום) אבל מתנגד לדרך (עירום). למרבה הצער, ברגע שהבעת את תמיכתך בה, תמכת גם במטרה וגם בדרך. אינך יכול לאמר: ביתי היקרה, אני תומך במה שעשית, כל הכבוד, אבל אנא רשמי לפנייך: תמיכתי תקפה רק לעניין הצ'ק השמן שהגיע בדואר רשום... ה"חוק טבע" הזה הוא כל כך טריביאלי: תמיכה במישהו היא כמובן גם בדרכו. למעשה מישהו כתב לי שהיא בעצם רק בדרכו. אין תמיכה במטרה, יש רק תמיכה בדרך. אני לא יודע אם זה מדוייק, אבל החשיבה הטהורה והנכונה מבינה שתמיכה במישהו היא בראש ובראשונה בדרכו. === אחרי שהכרנו בנכונותו של החוק הלוגי עוברים לשלב השני - הנמשל: הנמשל עשוי גם מאקסיומות (הנחות בסיס), ואולי כאן טמונה הטעות שלי: 1) קיים סכסוך ישראלי-ערבי. 2) העם הפלסטיני נאבק בעם הישראלי. 3) מטרת המאבק הפלסטיני: מדינה פלסטינית. 4) דרך המאבק: טרור. 5) השמאל תומך בסעיף 3. 6) מי שתומך בכך שמישהו יזכה להשיג את מטרתו - תומך גם בדרכו. מסקנה: השמאל בהכרח תומך גם בסעיף 4. עכשיו צריך למצוא איפה כאן, במערך ההנחות נמצאת הטעות (אם בכלל). === באים ואומרים לי: אהרון, אבל איך רצית שהפלסטינים ילחמו למען המדינה שלהם? ואהרון עונה: אני? אני לא רוצה כלום. כואב לי הלב ואני מרחם על הפלסטינים המסכנים הנאלצים לשחוט אותנו בלית ברירה. אבל אני שאלתי שאלה אחרת: האם אתה תומך בטרור או לא? משאלתך משתמע שאתה מצדיק את הטרור. באים ואומרים לי: אהרון, אבל גם מדינת ישראל הוקמה על ידי טרור. ואהרון עונה: בוודאי. לכן מי שתמך במדינה בהכרח תמך גם בדרך הקמתה. מי שתומך בהקמת המדינה צריך להבין שיש לכך מחיר. גם המחתרות, אבל לא רק. למשל: גם נישול ערביי 48 מאדמותיהם. (אז עדיין לא הגיעו לירח, היה צריך להקים את המדינה איפשהו על הכדור הזה). ביקשו מהערבים יפה לזוז, הם לא זזו, אז דחפנו אותם קצת. אין חצי הריון: תמכת בהקמת המדינה - תמכת גם במאבק להקמתה. אני מודה שבתמיכתי בקיומה של המדינה אני בעצם מביע גם את תמיכתי בטרור המחתרות היהודי שהוביל להקמתה. ואתה?... באים ואומרים לי: אהרון, אתה לא רואה את זה מעיניהם, הם רואים ילדים בני 12 נהרגים. ואהרון עונה: בוודאי שאני לא מסתכל דרך עיניהם. אלוהים ברא לי רק שתי עיניים (מה אני יכול לעשות)? אני מדבר על דיון עקרוני, מדעי, פילוסופי, לוגי. מה איכפת לי העיניים שלהם? אני שואל שאלה פשוטה: האם אפשר לתמוך במישהו ולהתמם שתומכים רק במטרתו? זו שאלה לוגית פשוטה, והתשובה עליה חד משמעית: שלילי בזנט. תמיכה במישהו היא גורפת. זהו חוק יסוד קיומי אקזיסטנציאלי החקוק בסלעי בזלת!! === הבה נחזור לאקסיומות שלי ברשותך. ואז נוצרות הרבה שאלות: יש הרבה פלסטינים, אולי לא כולם רוצים מדינה? חלק אולי רוצים להיות אזרחי ישראל, חלקם רוצים להשמיד את ישראל. לא כולם דרכם זהה: חלק תומכים בטרור, חלק תומכים במו"מ. ישנם גם הרבה שמאלנים, חלקם בעד כניעה טוטאלית, חלקם בעד נסיגה חד צדדית, חלקם בעד מלחמה חסרת פשרות בטרור. אי אפשר להכליל. ואז בא אהרון ושואל: באמת? אי אפשר להכליל? בוודאי שאפשר. יש מאבק לאומי, יש מטרות לאומיות, יש דרך לאומית להיאבק למען המטרות הלאומיות. יש אידאולוגיות, יש להן כיוון, יש להן מהות. העובדה שקיים המושג ימין ושמאל אומר שכל אידיאולוגיה באופן מהותי פונה לכיוון אחר. אם מישהו נכה ולא יודע להכליל, האם הדבר אומר שאי אפשר להכליל?... בכל אופן, אתה מוזמן לבחון את רשימת האקסיומות שלי ולמצוא את החוליה החלשה. אל תמהר... אני מוכן להתיימר ולהבטיח לך מראש: לא תמצא משום שאין. אבל: אתה יכול לנסות. בהצלחה.
