אהרן, הדרך והמטרה.

[Henryf]

אהרן, הדרך והמטרה.

אהרון, בוא ננסה לבדוק מעט את בעיית הדרך והמטרה, בתנאי ששניהם לא מובילים בו-זמנית לגיהנום. הנחה: אנו מאמינים שמותר לאדם לגנוב, אולי אפילו לרצוח, כדי לתת אוכל לילדיו הגוועים ברעב. (אינני טוען שכך אתה חושב, אבל בא נניח, בטוח שהרבה אנשים חושבים כך) ונניח אהרון, שאתה יושב בערב, במצב רוח מהוהר בביתך, נהנה מערב פילוסופי אינטלקטואלי בסרט הכחול בטלויזיה, פתאום ניכנס אדם, רעול, מבעד לחלון, מזוין בסכין ואקדח, ומתפתח בינכם דו השיח הידידותי הבא: שודד: אם אתה לא מביא לי מייד אוכל, אני יורה בך. אהרן: חכה, אני באמצע בעייה פילוסופית עמוקה מאין כמוה. שודד: פילוסוף החיים, אתה לא מביא מייד אוכל, תהייה פילוסוף המוות. אהרן: רגע, חכה, זה לא מוסרי להשתמש באיומי נשק. שודד: אין לי אוכל לילדי, אם אתה לא נותן לי סנדביץ, לא תאכל יותר סנביצים בחייך! אהרן: אה, אוכל לילדים זה דבר אחר, למה שלא תבקש יפה? אתן ברצון. שודד: את הסיפור הזה כבר שמעתי. אהרן: לא, באמת, עבור אוכל לילדיך, אעזור ברצון רב. שודד: נסיון השנים האחרונות הוכיח לי שבלי אקדח, קיבלתי רק סכין. אהרן: הייתי נותן לך סנדביץ ברצון, אבל יוצא שאני תומך בשוד מזוין. שודד: שוד מזוין או לא מזוין, אם אתה לא מביא מייד סנדביץ מזוין לילדי, אני מזיין אותך. אהרן שולף בזריזות מדהימה רובה, מכוון לשודד ואומר:... כן ילדים, מה אומר עכשיו אהרן לשודד?

 

[plomphy]

לדעתי הוא יאמר.

"אם אתה נפטר מהאקדח ומבקש ממני לא בצורת שוד, אני מביא לך 10 סנדביצ'ים."

 

[Henryf]

והשודד מפחד להפטר מהאקדח?

 

[plomphy]

ברור שכן

כי הוא לא יודע אם אהרון ייתן לו סנדביצ'ים או יסגיר אותו למשטרה. אבל עכשיו לא בטוח שיש לו ברירה, כי גם לאהרון יש אקדח.

 

[Henryf]

להכנס למו"מ תחת איומי אקדח?

קשה לי להאמין שזה מה שאהרן יעשה. הרי מו"מ עם השודד תחת איומי האקדח מהווה פרס לאלימות, ואז מקבל אהרן מעשית את דרכו של השודד, (כי השודד הגיע למטרתו תוך כדי שימוש באקדח), ונותן גושפנקה ערכית לאלימות. רחמנא ליצלן.

 

[plomphy]

אני לא מכירה את אהרון

אז קצת קשה לי לשפוט, אבל נניח. מו"מ עם נשק לא מהווה פרס לאלימות, כי המטרה של המשא ומתן היא הפסקת האלימות, ורק אז להגיע למטרה של השודד (סנדביץ') כי קודם אהרון אומר לו להוריד את האקדח כדי שלא תהיה אלימות, ואז השודד (שבמצב הנוכחי כבר לא ישדוד אותו ) יוכל לקבל סנדביצ'ים בשקט ובנחת. ויש לי הרגשה שאני מפספסת משו חשוב שקשור לאהרון... P:

 

[aharon5]

עדיין הדבר ניתן לתיקון

מו"מ עם נשק בהחלט מהווה פרס לאלימות. המטרה של המו"מ (או הכוונה הטובה) מעניינת את הסבתא שלי. אני מדבר על עובדות, על מציאות. לא על כוונות. כניעה לטרור היא עידודו. נקודה. ועם מי שזה לא מוצא חן בעיניו - סליחה מראש. אבל לא אני המצאתי את זה. זו המציאות.

 

[aharon5]

בוודאי שזה מה שאני יעשה

מה הבעיה לתת פרס לאלימות? חיי קודמים לכל. ההבדל הוא שאני מודה שאני נותן פרס לאלימות. השמאל ממש לא חושב שהוא מעודד אלימות. השמאל "יודע" שהוא שיא הטוהר והמוסר. בשביל זה בדיוק אני כאן. כדי לתקן את הטעות.

 

[Henryf]

בא לא נצא מתחום הדוגמא.

יש לי רושם שקודם יורים חצים, ורק אח"כ מסמנים את המטרה. בא נימנע לצורך הדיון, לפחות בשלבו הראשוני, מכל השלכה מעשית של צפון, דרום, ימין ושמאל. כרגע אהרן, יש לפניך 4 אפשרויות (ללא דאו מאכינה מאקסימה): 1. לא תיכנע לשוד מזוין, לא תהרוג איש אחר, ותסכים למות למען ערכיך. 2. תיכנע לשוד המזוין, ותתן סנדביץ להציל ילדי השודד ממות ברעב. 3. לא תיכנע לשוד המזוין, ותהרוג את השודד. 4. לא תדע מה להחליט, ומרוב תיסכול תירא לעצמך בראשך. כעת אהרן, מה תעשה בסיטואציה המאד ספציפית הזו?

 

[aharon5]

תשובה 2

 

[Henryf]

האמנם?

תכנע לשוד? הרי בידך רובה, אתה יכול להרוג את השודד או את עצמך, ואף אל פי כן תהיה מוכן להמשיך ולחיות עם הידיעה שעזרת למטרה של אדם, שבחר בטרור כדרך להשגת מטרתו? לו אני הייתי מרגיש שאני עוזר לטרור, הייתי מעדיף להרוג את הטרוריסט.

 

[aharon5]

בוודאי

אתה היית מעדיף להרוג את הטרוריסט ולסכן את עצמך? זכותך. אני הייתי מעדיף להכנע, זכותי. (מה למדת מזה? אין לי מושג). כמובן שעם אינו יכול להרשות לעצמו להכנע לטרור השואף להשמידו, פשוט משום שהוא יושמד. פעם אחת הלכנו כצאן לטבח, לא מומלץ לחזור שוב על אותו פטנט. (למרות שהשמאל כנראה כל כך התלהב מן ההצלחה המסחררת של אוסלו שהוא משתוקק לחזור בדיוק על אותו הפטנט שוב: קודם לברוח מהשטחים למען הטרור, ואחר כך לראות אם זה הצליח)... ההבדל הפעוט הוא: אני מודע לכך שכאשר אני נכנע לטרור אני מביע בו תמיכה ועידוד. השמאל, לעומת זאת משוכנע שכשהוא נאבק למען מדינה פלסטינית הוא לא נכנע, לא תומך בפלסטינים ולא מעודד את הטרור. בשביל זה בדיוק אני כאן, כדי לעשות סדר בבלגן. והנה היה שכר לעמלי: הנה אתה מודה שהסכמה למטרתו של הטרוריסט (מזון לילדיו) יש בה עידוד ותמיכה גם לדרכו (הטרור). היה שווה. לא לשווא היה עמלי.

 

[Henryf]

אהרון, עזוב אוסלו וקופנהאגן.

אני מנסה לברר את מידרג הערכים שלך (לא שלי) בלי הסתבכויות פוליטיות. מה שאמרתי שהייתי עושה, דיברתי כאילו מתוך גרונך, מה שהייתי מצפה שתאמר לאור ערכיך. אם אתה הורג את השודד הטרוריסט, הרי אינך מסתכן בכלום. ההפך הוא, מנעת מיידית את הסכנה. ואף על פי כן, אתה מחליט לא למנוע את הסכנה, אם כי הדבר בידך, לא לפגוע בטרוריסט, ועקב כך, אל אף שאתה מסוגל להבין את מטרתו, מעשית, אתה תומך בדרכו הנלוזה, שמביאה את השודד למטרתו. ומהגיונך אני מבין, שבעצם אתה מזדהה מעשית, ולכן גם תאורטית, עם דרכו, או בניסוח שלך "אתה תומך בטרור". קשה לי להאמין ?!

 

[aharon5]

או אה

יפה מאוד. סוף סוף ירדתי לסוף דעתך. עכשיו הבנתי למה הבאת את הדוגמה. ראשית העובדות: נכון, אני מזדהה עימו, תומך בו, דהיינו תומך גם במטרתו וגם בדרכו הנלוזה. כלומר: אני תומך בטרור (הטרור שלו, צריך להיות ספציפים). בטרור שלו אני תומך. גם בטרור של המחתרות למען הקמה מדינה יהודית בארץ ישראל. אבל בטרור הפלסטיני אני לא תומך. השמאל כן. למרבה הצער יש הבדל בין הטרור הזה של הרעב ללחם ובין הטרור הפלסטיני... הבדל פעוט, כמובן... אגב, יש גם הבדל בינו ובין טרור המחתרות (אם תרצה אוכל גם להרחיב בנושא זה). הנקודה היא זו: בסופו של דבר תמיד חוזרים אל אותה אקסיומה: תמיכה במישהו הרי היא לעולם בהכרח תמיכה גורפת, כלומר גם במטרתו וגם בדרכו. ובאימפלמנטציה שלנו: השמאל תומך בטרור. האם גם אני לפעמים תומך בטרור? נכון. האם הטרור הפלסטיני הוא מסכן וצודק ולכן כדאי גם לי לתמוך בו? יכול להיות. אבל, שום דבר אינו משנה את העובדה: השמאל תומך בטרור הפלסטיני (ששוחט את בני עמו)!

 

[Ewan McTeagle]

אם אפשר רק לקחת את זה לעוד דיון...

מה זה: "ששוחט את בני עמו!" מה זה עם? (אני אדם, לא עם).

 

[aharon5]

בסדר מה שתגיד

אני עבדך הנאמן. תבחר איזה דיון שתרצה. האם לא שמעת: "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם (ואפילו מתחיל ללכת). אתה לא עם, אתה צודק. הנה התיקון: "ששוחט את היהודים". צודק, אני מתנצל. איך התיקון?

 

[Ewan McTeagle]

נו באמת, אל תעשה את קל

מידי... מה זה יהודים? עוד משהו ששייך להיסטוריה של העולם המתפתח. כמובן שיש לזה טעם עוד בימנו, אבל אם אף אחד לא יתכיל להטיל ספק בקונספט של "עמים, דתות, גזע וצבע" אז לא ישתנה כלום. מה ההבדל בין מישהו שהוא "ערבי" לבין "יהודי"? (חוץ מתרבות).

 

[aharon5]

סליחה, סליחה

קבל תיקון: "ששוחטים אותנו". (אני מתנצל, באמת הניסוח לא היה מדויק).

 

[Ewan McTeagle]

מי רוצח?

רוצחים אותי? אני (עדיין) חיי. ומי שרוצח במחנתי הוא לא "עם" בדיוק כמו שאני לא "עם". אבל שוב, זה כבר חוזר לדיון של הכללות, ואתה כמובן לא נגד. כדאי שתקרא קטעים שמדברים על ובהכללות. ספר מומלץ בחום (של אש) הוא: "מיין קמפ" של איזה סופר שגם כן עשה הכללות, אדולף היטלר. ואם כבר יהודים, אז הלקח שאני למדתי מהשואה, זה בין היתר, לא להכליל. זה משנקרא "הפנמה אוביקטיבית" של המלחמה ההיא, לעומת הפנמה סוביקטיבית שטוענת שאין בעיה לעשות את זה לעם אחר, אם הוא מאיים להשמידנו. (הקם להורגך השקם להורגו"...עדיין עובד ב-2003

 

[aharon5]

אני נכנע

תפסת אותי, לא הצלחתי למצוא ניסוח שימצא חן בעיניך. אני מרים ידיים.