כמו בכל דבר גם בזה יש הכל
אנשים גם מתעניינים וגם שואלים שאלות וגם לא רוצים לשמוע תשובות שיערערו אותם,
אנשים נמשכים ונדחים, חליפין,
ומסיבות רבות ושונות,
והדברים נוגעים לא נוגעים בצורה שמקשה על הבנה גם בגלל שבניגוד למה שהיא טוענת ובניגוד לדרך המסורתית שבה חלק מהמדע עדיין עובד לא ניתן באמת להפריד שום דבר משום דבר,
לפחות לא בצורה שהיא מציגה.
גם בגלל שכל דבר נושא איתו משקלים מסוגים שונים בו זמנית והכל מעורבב בצורה שמקשה מאוד על ההתרה,
כך שהנסיון לנפות את האישי מהכללי, את החברתי ומהפרטי, את המדעי מהמוסרי, את האובייקטיבי מהרגשי... וכה הלאה, לא רק שלא יצלח הוא שהוא בעצמו מהווה חלק מאוד מהותי מהבעייה ואולי דווקא בגלל שהוא כזה ראוי לנסות להקדיש לדברים תשומת לב רבה יותר.
השטויות שדונה וויליאמס כותבת כופים עלינו חיפוש וקיום חסר תוחלת ותכלית,
גם כי הן חסרות מובן ביקום, בוודאי בזה האוטיסטי, שבו הכל קשור להכל כל הזמן.
אין שום משמעות לאמירה כמו הבעיות האוטיסטיות קיימות גם בנפרד מהחברה,
שום דבר לא קיים בנפרד מהחברה,
שום דבר לא קיים בנפרד משום דבר,
זו המשמעות האמיתית של אהבה.
והאמירה שלה מזיקה מכמה בחינות,
שכמו שהיא כותבת היא מנתקת את התת תגובתיות ועל תגובתיות האוטיסטית מהקשרה ומציבה אותה כמצב מבודד,
שזה אומר פתולוגיה או מחלה או לקות או סטיה או חריגה...
בזמן, שאם בודקים פרטנית איפה האוטיסט מבטא תת רגישות ואיפה רגישות מוגזמת,
כביכול,
אז אפשר למפות דרך השיאים המאוד אינטנסיבים והתהומות המאוד עמוקים את קווי המתאר של ההסיבות להתנגשות בין המרחב האתי, רגשי, ביולוגי, שפתי... שלו עם זה של הסביבה,
וכך ללמוד גם על הסביבה וגם על האוטיסט,
בעוד מה שהיא מציגה שולל מאתנו גם את זה וגם את זה,
והוא עושה את זה דרך ההנחה הכי גזענית והכי אטומה שלפיה האוטיסט הוא פשוטו דפוק,
ותן דעתך לעובדה המדהימה והכל כך עצובה ועלובה שתפישות אלה באות ממי שנחשבת כחלוצה ופורצת דרך גם בעיני האוטיסטים עצמם,
די בעובדה זאת על מנת להאיר את העומק האין סופי של המצוקה שבה אנחנו חיים.
כל אדם זקוק לחברה, ולכן אי אפשר לנתק את הצורך החברתי כפרמטר שמאפשר חשיפה של קורלציה עמוקה יותר כמו שהדודה מציעה,
זה פשוט דפוק,
מה שאפשר וצריך לברר זה למה ואיך ואיפה הצורך החברתי של האוטיסט מתנגש עם זה המוסכם,
למה ישירותו, תמימותו, כנותו,פתיחותו... שמבטאים כולם גישה הכי חברתית נתקלים כל הזמן בביזוי וניצול והשתקה על ידי מה שמוצג כקוד החברתי הנכון.
אז דונה אומרת, גם בלי חברה יהיו לי אותן בעיות, בולשיט, בלי חברה יהיו לך בעיות כי אדם לא יכול לחיות ללא חברה,
אלא שבמצב של היום לאוטיסטים אין שום ברירה אחרת,
אין להם חברה,
ואם יש להם כזאת זה רק במחיר של וויתור על כל מה שהכי מדהים בהם,
כך שלפחות בשביל שבעתיד יהיה לאוטיסטים קצת יותר טוב כדאי שמי שמסוגל לסבול את מטח החרא הצדקני המוטח בנו כל הזמן ומכל עבר ינסה בכל זאת לברר איזה חברה עשויה לשקף טוב יותר את הצרכים החברתיים של האוטיסט,
ולמה,
ומה זה אומר,
וכן, זה אומר שאוטיסטים נעלים על הנ"ט, תתמודדו, יש בחיים גם דברים יותר חשובים מהאגו האין סופי שלכם,
אני למשל, בטוח, משוכנע לחלוטין, ללא שום צל של ספק, שילדתי נעלה עלי בכל היבט אפשרי כמעט, עמוקה יותר, חכמה יותר, רגישה יותר, וזה למרות שהיא עדיין סובלת מכל מה שנובע מהאגואיזם והאגוצנטריות של ילדים קטנים מאוד,
ואתה יודע מה ? זה לא פוגע בי שהיא טובה ממני, משום מה זה דווקא משמח אותי נורא,
אני לא חושב שאמן יפגע מזה שיצירתו טובה ונעלה ממנו,
להפך,
בדיוק בשביל זה הוא יוצר,
בשביל ההזדמנות להתעלות,
ולא
אני לא משלה את עצמי שאני יצרתי אותה,
אפילו את הקרדיט הזה לא בוער לי לקחת ולו בגלל שהוא פשוט לא נכון.
אלא שאין לי בעייה להודות שהעולם מתפתח, משתפר, מתעדן ומתרחב,
שהזמן הוא לא רק אוייב אלא גם ידיד.
ואת זה אנשים כמו אבא שלך למשל, ואבא שלי, ורוב הדפקטים שמגיבים כאן, לא מסוגלים לעכל, ולכן הפתיחות שלהם היא מזוייפת, לא מהותית, סתם פוזה,
ובגלל זה הם חושבים שאדם פתוח צריך להיות פתוח גם לחארות כמוהם,
בזמן שהדבר הכי חשוב לאוטיסט הוא ללמוד איך לחיות עם פתיחותו האין סופית בחברה שבנויה רק לנצל אותה לרעה ולבזות אותה בצורה הכי נוראה