היכרותי האישית עם המושג "מקובלים"
היה לי חבר טוב חובש כיפה שסיפר לי שאמו, לאחר שהתאלמנה, הפכה לחרדיה ובחרה להינשא שוב ל"מקובל". בעיניו ובעיני חבריו הדתיים-לאומיים, "מקובל" זה אמנם סוג של רמאי שמטעה אנשים שיש לו כוחות, ולכן בעיניהם זה היה פסול. כי זה בראייתם נוגד את חוקי הדת כפי שהם רואים אותה וכי זו רמאות. הם תיארו אותו כסוג של רופא אליל שעושה כסף מחולשות של אנשים. אבל אם אני מסתכלת על התיאור שהם נתנו לי, מדובר כאן אמנם במשהו טיפה שמאני אבל לא קשור לכישוף. אל ה"מקובל" פונים אנשים במצוקה והוא עוזר להם על ידי בדיקת מזוזות, ובירוך הבית או העסק או משהו כזה. הטקסים שלו למיטב הבנתי מתפרשים כטקסים דתיים. מה ההבדל? בטקסטים דתיים האדם מנסה לבצע מצווה מסויימת תוך הקדשה של עצמו ואת חייו לאל. יש כאן אלמנט של תפילה - האדם מתפלל לאל ומבקש ממנו בקשות. האל יכול לקיים את הבקשות או לא לקיים, זה הכל תלוי בשיקול דעתו. במאגיה, לעומת זאת, מדובר בעיצוב של המציאות בעזרת שימוש של המכשף בכוחות כלשהם, אפילו אלים, אבל הכוח לשינוי בכל זאת נמצא אצל המכשף ולא אצל שיקול דעתו של האל. ה"מקובלים", לפי ראיה זו, עוסקים במעשים דתיים סמליים ותפילה ולכן לא מסווגים כמאגיה. ולמרות זאת, רק בגלל שהתנהגותם מזכירה התנהגות מאגית, הם זוכים ליחס שלילי לפחות מחלק האוכלוסיה הדתית (לפחות הדתית-לאומית, לא יודעת מה לגבי חרדים). אבל כל מה שאמרתי פה לא מבוסס על מחקר אלא על ספרים שקראתי שדנו בהבדל בין דת למאגיה ועל נסיוני האישי עם דתיים לאומיים ומקובלים אז יתכן מאוד שאני טועה. בכל מקרה ברור שיש הבדל בין תפילה למאגיה כאשר תפילה זה דבר מותר ומאגיה לא, ולפי ראייתי בנצרות וביהדות תפילה מותרת ומאגיה לא. אם תראה כל טקס רוחני כדתי, זה אומר שגם המיסה הנוצרית והקדיש היהודי הם טקסים מאגיים, ולא כך תופסת אותם האוכלוסיה שמבצעת אותם וכנראה שגם לא האוכלוסיה החוקרת.
