One small happy(er) family

[ניצת שושן]

צודקת ../images/Emo25.gif

 

[*יערית]

זה בדיוק מה שאמרתי...

רק המינוח שונה! התכוונתי לגעגועים לזוגיות.... ובטח שזה אנחנו ולא האקס...אבל זה לא המקום שלי לדבר.. כי אני נמצאת בזה..בזוגיות המופלאה שלי{טפו טפו..מחייב

} מאחלת לכולן החורף הזה להיעטף ולהתכרבל עם המיוחד שלכם/ן. שבוע טוב...

 

[העקשנית]

מתלבטת../images/Emo45.gif

לקחת לי את המילים מהפה. כך אני הרגשתי כשהייתי לבד בלי הילדים בשבתות. ואת יכולה לפרגן להם, וכבר לא לאהוב אותו יותר אבל כשאת לבד, בלי ילדיך, בלי המשפחה הקטנה שיכלה להיות לך, והם שם "חוגגים" משפחתיות..... אבל-מנסיון שלי-הצביטות הללו עם הזמן נעלמות, מתחילים להתרכז רק במה שיש ולא במה שאין. ושמחים שיש לילדים מסגרת נוספת ואנשים נוספים שאוהבים אותם.

 

[missty]

על מה ולמה צובט

האיש ההוא כבר לא שלך ואת שלמה עם זה אבל הוא עדיין אבא של הילדים שלך והוא לוקח אותם איתו לאותם ארוחות משפחה מעיקות את לא מתגעגעת... אבל יש שם מישהי אחרת שנוכחת שם, רואה את החיוך של הילדים שלך משתתפת בשיחות ואולי היא נראית נהדר והילדים נהנים בחברתה מה פתאום הוא לוקח אותה אל העבר שלך גם אם ברחת משם פתאום יש לך תחליף... זה צובט מישהי מצאה בו מחדש מה שאת איבדת עם השנים הוא עדיין גבר ויש מישהי שמצאה בו את הדברים שאת ראית שם לפני שנים החיים ממשיכים גם שלך ממשיכים גם את מתערבבת לפעמים ונהנית לפעמים וחושפת את ילדייך אל אותו אחד שנראה לך תחשבי חיובי וחפשי לך אושר משלך אני - איתך!

 

[ophra]

את/ה יודע מה missty..... ? ../images/Emo4.gif

אחד הדברים שהכי-הכי קשה לי להודות בהם אפילו בפני עצמי הוא שכן כואב ומציק לי שהמשפחה שלו מעולם לא באמת "קיבלה" אותי.... לכאורה הם כן.... אבל בעצם הם לא.... תמיד זה היה עם פרצוף עקום משהו...

תמיד הרגשתי לא מספיק טובה בשביל הכוכב המשפחתי שלהם... (אני...???? סליחה....???? לא הגזמתם כאילו....) וכן.... (למרות שאני נראית יותר טוב ממנה...

) קשה לי לחשוב על זה שאולי אותה הם כן מקבלים... על באמת.... תודה מיסטי מכל הלב על שגרמת לי להודות בזה בפני עצמי. עפ

 

[העקשנית]

גם במקרה שלי../images/Emo4.gif

הרגשתי כמוך עופרה, שמשפחתו לא ממש קיבלה אותי. ולעומתי-את אשתו השנייה הם כן קיבלו. זה לא קשור אלייך, ולא קשור אליה. זאת שוב האינטרקציה והכימיה שקיימת בין אנשים שונים. מספיק שיש כימיה בין השתיים, שהן משדרות על אותו גל. וזהו-זה שם. אמו של הגרוש שלי- לדעתי-למרות שניסתה להסתיר- לא אהבה אותי מהרגע הראשון. למה? לא יודעת. אחותו-לא ממש סבלה אותי-וגם-ניסתה להסתיר. האמת? גם אני אותן..... אז מה איכפת לי שעם בפרק ב´ שלו הם מסתדרים יותר טוב מאשר אתי? אני במילא לא ממש סבלתי אותן......אז???. שיהנו!!!!

 

[ניצת שושן]

עפרה עזבי אותם

הרי בשבלי את ה

ואם הם לא זיהו את זה אז באמת הם לא שווים אותך

 

[maof]

את יודעת מה עפרה

אצלי המצב היה בדיוק הפוך ממה שאת מספרת אמא שלה אהבה אותי........ כל פעם שהיא היתה בבעיה היא היתקשרה אלי ולא לאח שלה כל פעם שהיא היתה צריכה לנסוע לבדיקות או לתקן דבר מסוים היא היתיעצה איתי וספרה לי את מה שכואב לה וגם שהבת שלה היתה מנסה להעליב אותי או לרדת עלי אז היא היתה צועקת עליה שתיסתום את הפה ותכבד אותי מעוף

 

[r e d head]

לי אין בעיה כזאת

חמות אף פעם לא היתה לי וחמי לשעבר ז"ל אבל אני חייבת להודות שאני קצת מתגעגעת לארוחות חג עם משפחה גדולה כי המשפחה מהצד שלי מאוד קטנה. אז אני דווקא אהבתי ארוחות משפחתיות עם הצד שלו אבל זה כבר לא קיים. ושבוע טוב לכם

 

[מצוטטת]

את יודעת עופרה

שעות התעסקתי (במחשבות) עם מה שכתבת ומעניין כל פעם שנכנסתי לכתוב משהו , זזה השיחה עוד קצת הצידה (אז וויתרתי). אבל רגע לפני שהשרשור ישקע לעבר הארכיון אספר לך קצת (עוד פיסונת..) כי אצלי כרגיל התחושה קצת שונה וממילא השיחה בכוונים שונים התנהלה.. אולי זה שונה אצלי (וצובט קצת אחרת) כי אני מחכה לאותן שבתות של לבד (כמעט, למה? זו כבר שיחה אחרת ) כי זהו סוף סוף הזמן שלי, שכל כך אין לי...לי, לעצמי עם עצמי , עבורי. בלי "משא" האחריות שנושאת לבד, שמחליט (ברוב המקרים) לבד שנושא בתוצאות (רוב הפעמים) לבד...ושה.....עוד המון לבד. אז אצלי מה ש"צובט" זה ריכוז רגעי הכיף שם.....מול ריכוז היום יום כאן אז נכון הכל תלוי בנו ..זה יפה ונכון כשנאמר במילים ואם לקרוא לילד בשמו לא חשוב כמה תשלים ושלם תהא עם עצמך (אני לפחות) קצת מתקשה בתוך התהליך הזה למצוא את האיזון. ולא שאבדה לי האופטימיות (גם אם כן) הן הסיפורים כאן ...נכון הם עדות חיה שאפשר ויכול! אבל...(נו מה?)

כאן גם ים של חברים הם לא תחליף (גם לא הכתף והאוזן לקיטורים) אז הנה לך גם כאן בשרשור מצאתי שוב את נקודות החיבור להמון דילמות עליהן אנו כותבים כאן כל פעם תחת "כותרת" אחרת אבל המילוי כנראה מכיל בתוכו את אותם מרכיבים. אז צביטה אמרת.....בוודאי שישנה ונכון יש לי ציטוט בעניין בכרטיס... וזו היום בהווה הצביטה הכי קשה שלי. הובנתי? או ששפכתי כאן מלל מבולבל...(כנראה) וגם אם כן...לשם נדדו המחשבות שלי בשרשור הזה.

 

[ophra]

בוודאי שהובנת מצוטטת יקרה....

אני חושבת שכולנו בשלב זה או אחר חיכינו לשבתות האלו של לבד... ברגשות כאלה או אחרים כולנו התמודדנו עם השקט הזה עם כל הטוב והרע שבו. בעניין הצביטה האישית שלך - אני חושבת שגם היא מוכרת להרבה אמהות גרושות. אנחנו עוברות עם הילדים את היומיום עם הנעים שבו ועם המתיש והמעייף שבו ולאבא - בכל פעם שמגיעים - זו חגיגה ונורא קשה להיות באפור כששם זה צבעוני... אבל הרי בפנים-בפנים את יודעת מצוטטת... שזה לא ככה... שגם אם שם "חוגגים" בסופו של דבר הם רוצים הביתה... לזרועות השגרתיות והמוכרות של אמא אז בכל פעם שצובט - תנסי להזכר בזה... בינתיים - קחי לך

אחד ממני...

עפ